כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שביל ישראל - מקניון שחורת לנחל רחם

    59 תגובות   יום רביעי, 8/4/15, 22:05

    19-3-15

    שביל ישראל - מקניון שחורת לנחל רחם


    מרחק – 17 קילומטרים

    זמן – חמש וחצי שעות

    חפץ – אלמוג מאובן. 

     שיר – "מפי אל מפי אל - יבורך כל ישראל".

    מזג האוויר - עננות טובה.

    דרגת קושי - בינונית. 


    אתמול היו בחירות לכנסת. העם אמר את דברו בקלפי. הלומים מהתוצאות, הצלחנו להשתחרר מהעבודה, מהמשפחה ומשאר הבלי העולם. בתשע בערב יצאנו ולאחר ארבע שעות של נסיעה דרומה, הגענו לאילת. ניר, המכהן בהצלחה כשר השיכון וכאחראי על ענייני הנגב והגליל, דאג להכין את דירת המסתור, שחיכתה לנו ערוכה ומזומנה. חיש קל התמקמנו והתארגנו לשינה.  השעה כבר אחת אחרי חצות אבל החברים ממאנים להירדם.

    "ילדים, לכו כבר לישון. מחר קמים מוקדם ויש קטע לא קל."

    "כבודו, לא שכחת משהו?" נרמזתי בעדינות.

    לא הייתה ברירה. בקבוק הברנדי המסורתי נשלף, והחגיגה פרצה, לקול מצהלות החבורה.

    השינה לא ערבה. אולי בגלל הנחירות המנסרות, אולי בגלל הריחוק מהמיטה הביתית. מוקדם מאד בבוקר החלו הסתובבויות ורעשים של אנשים שכבר לא יכולים לישון.  

    אז יצאנו לדרך.  

    עצרנו במרכול להצטיידות במזון ונסענו לכיוון נקודת ההתחלה, בפתח קניון שחורת  שישה קילומטרים מערבה מכביש 90.

    ארבעה ירדו בצומת עם כביש 90 והחלו להתקדם מערבה ברגל, על הדרך הלבנה המובילה לקניון שחורת.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3207868/


    עבדכם הנאמן עם הנהגים המשיכו בשני רכבים פרטיים צפונה, לכיוון באר אורה.

    בְּאֵר אוֹרָה, יישוב קהילתי בדרום הערבה כ-20 קילומטרים צפונית לאילת.

    בשנת 1949 נקדחה באר מים במקום שעד אז כונה ביר הינדיס (מערבית: באר חושך). הבאר שימשה כמקור המים הראשון של אילת, בטרם חוברה העיר לרשת המים הארצית.

    בדצמבר 1950 הוקם בקרבת הבאר בסיס גדנ"ע. ועדת השמות הממשלתית קבעה את שמו החדש של המקום-באר אורה (בניגוד למשמעות השם המקורי: באר החושך).   

    סגנון הבנייה ביישוב, ייחודי ומותאם לאופי המדבר. לאחרונה החלו לבנות כאן שדה תעופה חדש במקום ההוא הישן, שנמצא בלב אילת.

    עקפנו את באר אורה מצפון. פנינו מערבה בדרך עפר וניסינו להגיע לנחל רחם אל נקודת הסיום, כדי להשאיר שם את הרכב. הדרך המשובשת מתאימה כנראה לרכבי שטח ולא לסטיישן פורד פוקוס. השארנו את הרכב על צד הדרך בשום מקום, קילומטר וחצי מנקודת הסיום המתוכננת. חזרנו עם הרכב השני להתחלה בקניון שחורת וגילינו שארבעת המופלאים גמאו את ששת הקילומטרים מכביש 90 וכבר הגיעו לפתח קניון שחורת.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3208162/


    אחרי כל זה, לא הייתה ברירה אלא להכין קפה ולזלול את ארוחת הבוקר שלפחות ארבעה מאתנו הרוויחו ביושר. קינחנו בתמרים ובשקדים ויצאנו לדרך.

    עלינו צפונה מאפיק נחל שחורת וצעדנו קילומטר וחצי עד למרגלות הר אמיר. משמאלנו במערב נראו שברי סלע ענקיים. שכבת סלעי משקע עבה התפרקה, קרסה והותירה אותם כמו קישוטי ענק מדבריים. מימיננו התרוממו מצוקים צבעוניים בצורות מיוחדות, הם מצוקי הר אמיר.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3210485/


    כמה מהצוקים האלו קבלו את השם "עמודי מירב", על שם מדריכת טיולים אילתית. זאת על משקל "עמודי עמרם" שנמצאים לא הרחק מכאן, בנחל עמרם.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212593/


    הטיפוס במעלה עמרם. לא תלול אבל ארוך וגבוה (450 מטר הפרש גבהים) . ניסינו להיזכר מי היה אותו עמרם, שעל שמו נקרא ההר עליו אנו עולים. אחרי כמה ניסיונות כושלים (בעליה) להיזכר בעמרם כזה או אחר, הגיע לעזרתנו השיר –

    "מִפִּי אֵל מִפִּי אֵל יְבֹרַךְ כָּל יִשְׂרָאֵל,  אֵין אַדִּיר כַּאֲדֹנָי וְאֵין בָּרוּךְ כְּבֶן עַמְרָם...."  הוא משה רבנו.

    השיר נבחר לייצג את קטע השביל של היום והצטרף לרפרטואר שבקרוב יועלה לרשת כפסקול שביל ישראל.

    ליד "פרש טמבור" – מפגש שבילים מרובה צבעים נעצרנו להביט על הנוף.

     למטה במזרח, פרקו אוטובוסים קבוצות של מטיילים בבקעת עמרם בדרכם ל"עמודי עמרם", ולמקדש הנבטי שלמרגלות גבעת יוכבד הסמוכה.

    שינסנו מותניים, שילבנו להילוך שני ולאט לאט העפלנו למצפור עמרם, הסמוך לפסגה.

    דורון וניר פתחו מבערים והגיעו ראשונים, למצפור, שנמצא באוכף קטן בין פסגת הר עמרם לבין השלוחות היורדות ממערב.

    כאן נשקף לנו נוף מרהיב. אילת והים בדרום, הרי אדום במזרח. במערב, הר עוזיהו והר חזקיהו המתנשאים לגבהים של יותר מ800 מטרים מעל פני הים. בצפון הר תמנע וקרוב יותר, נחל רחם הרחב. זו הנקודה הצפונית בשביל ישראל, ממנה נשקפת אילת. 


    הקפה רתח, האוכל נלעס והלב נפתח. שמתי את התרמיל על השכם, זמזמתי לחן ילדות ישן והמשכתי עם סימון השביל לפסגה המתנשאת מעל המצפור. אחרי כמה עשרות מטרים שמתי לב שאני הולך לבד. הסתובבתי לאחור וראיתי את חבריי הפוחזים מחזיקים את בטנם ומתפקעים מצחוק. 

    מסתבר שדורון וניר שהגיעו ראשונים סובבו את הסלע שעליו סימון השביל, כך שיצביע לכיוון העלייה לפסגת ההר. נו באמת, ככה ייעשה לאיש?  

    ''

    ירדנו בערוץ צר צפונה, למפגש עם נחל רחם. ערוץ הנחל היה עטור בפריחת שיחי "פגוניה רכה".

    לאחר כמה דקות של הליכה הגענו ל"דקלי רחם", צמד דקלים מצלים, הצומחים בערוץ הנחל היבש. תחת אחד הדקלים ישבה לה חבורת שביליסטים לא שכיחה וסעדה את ליבה.

    שמונה פינים חביבים מפינלנד, שמדברים פינית (וגם אנגלית), ארבעה גברים וארבע גברות בגיל העמידה. הם שמעו על שביל ישראל, מחבר שגר בארץ הקודש. הציצו, התחילו ללכת, התאהבו ולא יכלו להפסיק. לפני שנתיים יצאו מתל דן. בכל פעם, מגיעים לצעדה של שבועיים בשביל. זו הפעם החמישית והאחרונה. עוד יומיים יסיימו באילת.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3211770/


    המשכנו במורד הנחל. הערוץ הפך לנקיק צר ותלול. חומות סלע התנשאו בצדדים והצלו על השביל. קיפצנו מסלע ענקי אחד למשנהו, החלקנו על הישבן, עקפנו מפלי אבן יבשים ולאחר כמה מאות מטרים הגענו אל גבי רחם. לא מצאנו מים בגבים. שיחי צלף סחוסי צמחו פה. בשנה שעברה פגשנו אותם קרוב יותר לאילת, מבשילים  פירות אדומים ענקיים.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212596/


    אחרי הגבים הפך תוואי השביל לתלול וסלעי. לפתע  נפתח אפיק הנחל לרוחב של עשרות עד מאות מטרים, בשיפוע רדוד שטוח.

    עצי שיטה סלילנית רחבי נוף צמחו בוואדי. עליהם ראינו את הרנוג השיטים, צמח טפיל עם עלים ירוקים בשרניים ופרחים אדומים, המתקיים על השיטה ויונק מזונו ממנה.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212578/


    בצל אחד העצים עצרנו להפסקת צהריים. כאן נמצא החפץ המייצג את קטע היום קיפוד ים מאובן, שנסחף לכאן , לערוץ נחל רחם, השד יודע מאיזו תקופה.  

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212580/

    זוג צעירים צעדו מולנו בדרכם דרומה, במעלה נחל רחם.

    המשכנו באפיק נחל רחם הרחב מצפון לדרום לאורך שמונה קילומטרים. הנחל מנקז אליו מי נגר של אגן ניקוז ענקי המשתרע על עשרות קילומטרים. מצפון לבאר אורה נשפך הנחל לערבה בדלתה שטוחה וענקית. הצעידה לאורך הנחל מונוטונית והנוף היפה כאילו קופא מול העיניים.

    http://cafe.themarker.com/image/3212600/


    דפנות הנחל וסימני ההתחתרות מעניינים ולכן כדאי ללכת צמוד לדופן, גם אם לא תמיד זו הדרך הנוחה והקצרה.

    כאן אפשר לראות תצורות מעניינות וייחודיות כמו "פצלי אורה" אדמה המכילה חרסיות צבעוניות, ולחילופין קירטון או שכבות דקות של גיר, כאשר "עורקי גבס" חוצים את השכבות.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212584/

    עצי השיטה הענקיים ניצבים כמו פסלים סביבתיים לקשט את הדרך.

    גללי יונק מדברי כלשהו, קישטו גם הם את הדרך.

    שכבות סלע שקרסו הותירו סלעים ענקיים בתנוחות מוזרות.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3212598/


    עוד קילומטר ועוד קילומטר של הליכה על שפוכת הסלעים השחוקים שממנה עשויה קרקעית אפיק הנחל. את האוטו של בני, מצאנו שלם וללא פגע בדיוק במקום בו הותרנו אותו בבוקר.

     

    חמישה נסעו לנקודת ההתחלה בקניון שחורת . דורון ואנוכי המשכנו ללכת מזרחה עד לבאר אורה. שם עצר לנו טנדר נהוג בידי שני צעירים העובדים במכרות אספלט סמוכים. הם הקפיצו אותנו עד לכניסה לקניון שחורת. היה כבר מאוחר (וקר) בכדי ללכת לים, לכן שקענו למנוחת צהריים מאוחרת.

    ארוחת הערב התקיימה במסעדת "פדרו", הידועה, כמוסד אילתי מכובד המספק בשרים ברמה לא רעה. משום מה בחרנו כולנו להזמין אנטריקוט 300 גרם. עד שהגיע הבשר נהנינו מיין ומפוקאצ'ות ומטבלים תוצרת בית. המנות היו טובות מאד. השרות טעון שיפור. בשביל 150 ₪ לסועד אין על מה להתלונן.

    עם בטן מלאה ואחרי יום טיול עסיסי, נרדמנו כמו תינוקות. חלק מהמטיילים נרדמו בתנוחות מוזרות. למשל תוך כדי גלישה במכשיר הנייד עם הטלפון ביד.

    ''


    תם עוד יום טיול בשביל ישראל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/15 21:08:

      צטט: yoaview 2015-04-11 15:43:01

      כרגיל איש אתה במיטבך, גם בהליכתך וגם בכתיבתך הבעתך, פירגון יואב

      תודה לך איש. 

        16/4/15 21:07:

      צטט: טובסדר 2015-04-13 09:17:11

      הפגוניה הזו..נפלאה. תמרים שקדים, תגליות נוסח סרט הרפתקאות משובח... חבורה המכבדת את נופה המדהים של ארץ ישראל, ואחאב שיודע להעביר את הכול במילים מרתקות.

      רב תודות

        13/4/15 09:17:
      הפגוניה הזו..נפלאה. תמרים שקדים, תגליות נוסח סרט הרפתקאות משובח... חבורה המכבדת את נופה המדהים של ארץ ישראל, ואחאב שיודע להעביר את הכול במילים מרתקות.
        12/4/15 16:59:
      רק במקומות כאלו אפשר להרגיש את עוצמתו של הטבע ואת ממדיו ביחס לאדם. אפשר להתרשם מתמונות הנפלאות...
        11/4/15 15:43:
      כרגיל איש אתה במיטבך, גם בהליכתך וגם בכתיבתך הבעתך, פירגון יואב
        11/4/15 10:12:

      תודה על פוסט מקסים,

      ועל תמונות יפות.
      שבת שלום

        11/4/15 01:50:

      יופי של מקום מצא לו הקיפוד ים.

      סופ"ש טוב וסוף חג שמח. זה כמובן גם,

        10/4/15 20:06:
      חג שמח ושבת שלום :)
        10/4/15 18:20:
      מיוחד!
        10/4/15 10:38:

      צטט: יובלש 2015-04-10 10:07:29

      הידד לצועדים.

      הלכנו את הקטע הזה (בכיוון הנגדי) לפני כחודשיים (בינתיים כבר סיימנו את השביל ופנינו לאתגר הבא)

      הגללים של היונק זו תחנת ריח של צבי ארצישראלי זכר.

      ככה הוא מסמן טריטוריה.

      ראה כאן. (בסוף הכתבה. ויש גם תמונה. אחת לפני האחרונה )

      http://www.tiuli.com/animal_info.asp?animal_id=3

      מאובנים הם ערך טבע מוגן. מומלץ להוציא מהמוזיאון ולהחזיר לטבע בטיול הבא.

      סחטיין על ההתמדה (כמה נשאר לכם?)

      ועל הפוסט המושקע.

      ברכות לרגל סיום מסע שביל ישראל. 

      מהו האתגר הבא ? 

      המאובן הושאר כמובן במקומו. תמונותיו יקשטו את קירות המוזיאון.  

      נותרו לנו 190 קילומטרים. בעיקר המשעממים, בערבה ובין ציחור לשחרות. 

      חלק מאיתנו יוצאים גם להשלמות פה ושם. 

      תודה, חג שמח, מועדים לשמחה וששון, רינה ורון וברוך שובך :)


        10/4/15 10:07:

      הידד לצועדים.

      הלכנו את הקטע הזה (בכיוון הנגדי) לפני כחודשיים (בינתיים כבר סיימנו את השביל ופנינו לאתגר הבא)

      הגללים של היונק זו תחנת ריח של צבי ארצישראלי זכר.

      ככה הוא מסמן טריטוריה.

      ראה כאן. (בסוף הכתבה. ויש גם תמונה. אחת לפני האחרונה )

      http://www.tiuli.com/animal_info.asp?animal_id=3

      מאובנים הם ערך טבע מוגן. מומלץ להוציא מהמוזיאון ולהחזיר לטבע בטיול הבא.

      סחטיין על ההתמדה (כמה נשאר לכם?)

      ועל הפוסט המושקע.

        10/4/15 10:03:

      צטט: esther K 2015-04-08 23:17:45

      טיול מדהים אחאב. מעניין אם נשים היו יכולות לצעוד 5 שעות..

      שאלה מוזרה בטח כשהיא באה מאישה.

      אני צעדתי את כל שביל ישראל  (כולל הקטע שמתואר בפוסט הזה) בקבוצה מעורבת

      והנשים הלכו כמו גדולות.

       

        10/4/15 09:58:
      חג שמח
        10/4/15 07:46:
      מקסים . ממש להתקנא ((:
        10/4/15 05:51:
      חג שמח
        10/4/15 00:50:
      יופי של טיול.. חג שמח...
        9/4/15 22:17:

      צטט: esther K 2015-04-08 23:17:45

      טיול מדהים אחאב. מעניין אם נשים היו יכולות לצעוד 5 שעות..

      ודאי שכן...

      חוץ מזה מופיעות נשים בתמונה שאחאב העלה חיוך

        9/4/15 21:07:
      נראה מעולה, ואחלה תיאור.
        9/4/15 19:47:
      כאילו היינו שם... כאילו.
        9/4/15 19:37:
      בטוח כיף
        9/4/15 19:00:
      אתה כבר יודע כמה אני נהנית לצעוד אתך תודה וחג שמח
        9/4/15 17:00:
      נוף הכתיבה שלך גורם לי לחוש שהייתי שם אתכם (מזכיר לי את הזבוב על הכנף של היונה שכשחזרה לשובך לעת ערב אמר - כמה רחוק עפתי), ומעורר את החשק להריח ולגעת. תודה לך איש.
        9/4/15 16:13:
      זוכר היטב את המסלול ואת המראות, רק לפני חודש עשיתי אותו.
        9/4/15 13:33:

      צטט: רפי הג'ירפי 2015-04-09 13:19:30

      חבריי הפוחזים מחזיקים את בטנם ומתפקעים מצחוק... ?

      עלי , בזכותי ועל חשבוני!!! 

        9/4/15 13:19:
      חבריי הפוחזים מחזיקים את בטנם ומתפקעים מצחוק... ?
        9/4/15 12:47:
      יופי של טיול.
        9/4/15 12:38:

      צטט: HagitFriedlander 2015-04-09 09:02:15

      כיף לטייל איתך...תענוג לקרוא...הצילומים גם...הפינים אוספים חום שמש בתרמילים? המאובן ופצלי האורה יפים יפים...תודה!

      הפינים חייכנים ומסבירי פנים. זה מה שקורה להם בארץ השמש. 

        9/4/15 12:38:
      תודה וחג שמח
        9/4/15 12:37:

      צטט: חני.א 2015-04-09 11:09:48

      אחאב פשוט נפלא לטייל אתך להריח את הצמחים הסגולים לשבת מתחת לשיטה לטפס על ההרים... אולי אבקש שישחררו אותי מחר בקטע אחר של שביל ישראל. למה? כי כבר טיילתי כאן... חג שמח ונפלא

      אין כמו לדרוך בשטח. חג שמח :) 

        9/4/15 12:21:
      חג שמח .
        9/4/15 12:00:
      תיאור נפלא ומדהים, ממש כאילו היינו שם...
        9/4/15 11:09:
      אחאב פשוט נפלא לטייל אתך להריח את הצמחים הסגולים לשבת מתחת לשיטה לטפס על ההרים... אולי אבקש שישחררו אותי מחר בקטע אחר של שביל ישראל. למה? כי כבר טיילתי כאן... חג שמח ונפלא
        9/4/15 11:05:
      זה כאילו כבר טיילתי ,והיה נפלא גם המראות גם הצמחים הסלעים הכל....ואם כבר טיילתי אתך כאן היום ומחר אולי נטייל תלוי בגשם בקטע אחר של שביל ישראל . זה מספיק טיולים ליג אחד. תודה על הקושיות עד פסח הבא חג שמח ממה שנשאר ממנו.
        9/4/15 10:53:
      נפלא לטייל אתך אחאב בנופים שפעם היו מוכרים לי מאוד. הצילומים בפוסט הזה מדהימים ביופיים. חג שמח אחאב ותודה עבור ההנאה הרבה עבור הטיול הווירטואלי והצילומים בפרט.
        9/4/15 09:02:
      כיף לטייל איתך...תענוג לקרוא...הצילומים גם...הפינים אוספים חום שמש בתרמילים? המאובן ופצלי האורה יפים יפים...תודה!
        9/4/15 08:58:
      אשריך, אחאב!
        9/4/15 08:52:
      מקסים - יופי של מלל ותמונות נופים חומים ויפים - חג שמח וגמנעים
        9/4/15 08:31:
      תודה על השיתוף, על התמונות ועל ההווי. חג שמח :)
      way to go ! ***
        9/4/15 08:10:

      צטט: סיכון מחושב:) 2015-04-08 23:14:16

      אחלה טיול  ואין כמו אילת ......

      אבל , כמה שאלות :

      1. איך באר החושך הופכת לבאר אורה ? בשביל זה הקימו ועדת שמות ממשלתית. 

      2. האם הפינים " נפלו על השכל " בגלל החום הישראלי - תרתי משמע ...דווקא הגיוניים וחביבים. 

      3. כמה כוסות קפה מסוגלת קבוצת " גברים " לשתות ביום חם כזה ? כול ביחד או כל אחד לחוד? 

      4. מה שם הצמח הוורוד היפה הזה ? פגוניה רכה :) 

      נראה לי ששאלת מספיק , יש עוד שאלות , נשאיר לפעם הבאה חיוךחג שמח ..!!

        9/4/15 08:08:

      צטט: esther K 2015-04-08 23:17:45

      טיול מדהים אחאב. מעניין אם נשים היו יכולות לצעוד 5 שעות..

      נו ברור....קריצה

        9/4/15 08:07:

      צטט: * חיוש * 2015-04-09 07:21:52

      בוקר טוב אחאב חברי

      היה נהדר לטייל איתך במילים ובתמונות

      והתמונה האחרונה מגניבה ((((-: העייפות גברה.....

      * חג שמח

      גם לך חיוש- חג שמייח :) 

       

        9/4/15 08:06:

      צטט: debie30 2015-04-09 07:49:54

      נוף מרתק ומלא עוצמה. תודה על השיתוף. חג שמח

      חג שמח : )

        9/4/15 07:49:
      נוף מרתק ומלא עוצמה. תודה על השיתוף. חג שמח
        9/4/15 07:48:

      צטט: א ח א ב 2015-04-08 22:52:51

      צטט: --()-- 2015-04-08 22:35:40

      לא ראיתי ילדים בתמונה... איך פספסו, איך?

      תסתכלי שוב פעם...הילדים נמצאים קצת מחוץ לפרייםקריצה

       

      מחוץ לפריים. מה.. סובבו לך את הסלע מגניב

       

       

       

      אחלה טיול ויופי של תמונות. כמו תמיד!

      חג שמייח.

        9/4/15 07:21:

      בוקר טוב אחאב חברי

      היה נהדר לטייל איתך במילים ובתמונות

      והתמונה האחרונה מגניבה ((((-: העייפות גברה.....

      * חג שמח

        9/4/15 06:56:
      כייף לקרוא את מסעותיך על פני שביל ישראל, תודה, וחג אביב שמח
        9/4/15 02:07:

      .

      יופי של יופי - תודה.

      .


      .

      ''

        9/4/15 01:32:
      כל פיסה שאתה מביא איתך מחייה ת'נשמה.
        8/4/15 23:52:


      נהדר !!! מרגש לדעת שיש שביליסטים מכל העולם .
      והאלמוג המאובן ממש אוצר .מגניב

        8/4/15 23:17:
      טיול מדהים אחאב. מעניין אם נשים היו יכולות לצעוד 5 שעות..
        8/4/15 23:16:

      אתה מעלה בי זיכרונות מרגשים.
      הייתי בבאר אורה כגדנעי כשבועיים בשנות החמישים, בטרם נסלל הכביש לאילת.
      ומאז טיילתי בחלק מהשטחים שהזכרת, במועדים שונים.
      התמונות והסיפור המשלים נפלאים.
      חג שמח.

        8/4/15 23:14:

      אחלה טיול  ואין כמו אילת ......

      אבל , כמה שאלות :

      1. איך באר החושך הופכת לבאר אורה ? 

      2. האם הפינים " נפלו על השכל " בגלל החום הישראלי - תרתי משמע ...

      3. כמה כוסות קפה מסוגלת קבוצת " גברים " לשתות ביום חם כזה ? 

      4. מה שם הצמח הוורוד היפה הזה ? 

      נראה לי ששאלת מספיק , יש עוד שאלות , נשאיר לפעם הבאה חיוך

        8/4/15 23:03:

      נשמע ונראה כמו מרפא לגוף ולנפש הטיולים שלכם.
      ובאר אורה... מזכיר לי שאבא שלי נסע לשם פעם עם תלמידים וכדרכו בקודש כתב שיר. אני זוכרת את המילים הראשונות של השיר: "באר אורה באר אורה מה אוהב אותך, כל לבי ונפשי נתונים רק לך, כל הלילה והיום רק עלייך אחלום, באר אורה שבדרום..." זה היה שיר ארוך במיוחד ומלא חוויות שחובר למנגינה קיימת.
      הכתבות שלך, מעבר להיותן מרתקות כשלעצמן, מעוררות בי לעיתים זיכרונות שלא ידעתי שמאוחסנים שם במחסן הזיכרונות הפרטי שלי.
      זה נחמד. תודה

        8/4/15 22:52:

      צטט: --()-- 2015-04-08 22:35:40

      לא ראיתי ילדים בתמונה... איך פספסו, איך?

      תסתכלי שוב פעם...הילדים נמצאים קצת מחוץ לפרייםקריצה

        8/4/15 22:46:
      אחלה מסלול . התצלומים מרהיבים .
        8/4/15 22:35:
      לא ראיתי ילדים בתמונה... איך פספסו, איך?
        8/4/15 22:33:
      כיף של טיול
        8/4/15 22:24:
      לטייל. לטייל ולא להפסיק לטייל .

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין