כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    האם חטא מכירת יוסף גרם לחטא העגל? - פרשת שמיני

    0 תגובות   יום חמישי, 9/4/15, 00:15

    ­בס"ד

    האם חטא מכירת יוסף גרם לחטא העגל?
    פרשת שמיני

     

    ויהי ביום השמיני

    [ויקרא ט' א'] "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" כמו שפתחנו ואמרנו ויהי ביום השמיני, הוא שמיני למילואים. ר"ח ניסן. היום שבו נחנך המשכן. [רש"י] אותו יום, נטל עשר עטרות. עד הפעלת המשכן הקריבו הבכורות כאשר הופעל משכן העדות, עדות היא לכל באי עולם, אם הקב"ה משרה את שכינתו, סימן שהתכפר חטא העגל. מיד שמתחילה העבודה, שבעה ימים משה רבנו מקריב קרבנות, מפרק את המשכן ומקים אותו, אם פעם אחת ביום או פעמיים ביום. מה הוא עשה בשבת, מה היה הנוהל בשבת? מחלוקת בחז"ל. בכל אופן, משה רבנו, בשבעת ימי המילואים, מכ"ג בחודש אדר, עד ר"ח ניסן, משה רבנו עובד במשכן, ועושה את הקרבנות.
    [גמרא מסכת שבת פ"ז] מכאן ואילך, מר"ח ניסן, ראשון לכהונה. פעם ראשונה שנכנסו לעשות את העבודה הכוהנים, עד עכשיו מי שרצה לעשות את העבודה, היו עושים אותה הבכורות שבכל בית ובית, מכאן ואילך העבודה בכהונה: נכנסו אהרון ובניו לעבוד.

     

    למה קורבנות אהרון וקורבנות בני ישראל שונים?

    [ויקרא ט' ב' – ד'] "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני השם". אהרון מתבקש להביא עגל ואיל. [ג'] "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה". משה לא רוצה לדבר אל בני ישראל הוא מבקש שאהרון יעשה זאת. [ד'] "ושור ואיל לשלמים לזבח לפני השם ומנחה בלולה בשמן כי היום השם נראה אליכם".

    למה השוני? למה אהרון מביא עגל ואיל. ואילו בני ישראל מביאים שעיר עיזים לחטאת, וחוץ מזה, גם וכבש ועגל לעלה? למה הסוגים שונים, ולמה סדר ההקרבה שונה? (כל המפרשים שואלים)
    [הכלי יקר] למה אהרון צריך להביא עגל לחטאת ואיל לעֹלה? מסיבה פשוטה, אחרי שאהרון הביא כבר את הקרבנות שלו, הוא כיפר כבר על חטא העגל. כל זמן שהוא לא כיפר על חטא העגל, הוא לא יכול היה לצוות את עם ישראל, להביא קרבן לכפרת חטא העגל, למה? כי הם יגידו לו: טול קורה מבין עינך. טול קיסם מבין שינך. אתה אומר לנו לכפר על חטא העגל, כשאתה עשית את חטא העגל?! אבל, באותו רגע שכתוב: "קח לך עגל בן בקר לחטאת", אומר רש"י - להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה  על מעשה העגל שעשה. אם כך, קרבן חטאת שהוא הביא, מכפר לו על חטא העגל. אחרי שהתכפר אצלו חטא העגל, עכשיו הוא יכול לצוות אותם להביא קרבן לכפרה על חטא העגל. אז אדרבא, אומר לו משה רבנו, אם אני מצווה אותם, סימן שאתה לא התכפרת. אבל, באותו רגע שאני אומר לך לצוות ואתה מצווה אותם, פירוש הדבר שחטא העגל שלך כופר, ואתה יכול לדבר עכשיו עם בני ישראל, ולצוות אותם. והם לא יגידו לך טול קורה מבין עינך או טול קיסם מבין שינך.

     

    מה מקריבים בני ישראל?
    [ויקרא ט' ג'] "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה" רבותי, מי ששם לב, רואה כאן, כמה עומס של קרבנות מביאים לעניין הזה, של תחילת ההפעלה של המשכן. אהרון מביא "עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה", ואילו בני ישראל מביאים "שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה".
    [תורת כהנים] מה השינוי הזה? למה לא כולם יביאו את אותו קרבן לכפרת חטא העגל? מהוא השוני הזה, בין קרבנות אהרון לקרבנות עם ישראל?
    הפסוק: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל וגו'." מלמד שאמר לו משה לאהרון: אהרון אחי, אעפ"י שנתרצה המקום לכפר על עוונותיך, צריך אתה לתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך, כדי שלא תכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש. פלא מופלא. חטא העגל שלך כבר נמחל, הקב"ה אמר למשה הרי – הקרב את אהרון אחיך, מה הקרב? משה רבנו אמר – מה אהרון אחי עשה את העגל? אני לא רוצה להתקרב אליו! אמר לו הקב"ה: לא, לא. תתקרב אליו, כי כל מה שעשה אהרון התכוון לשם שמים כדי למשוך זמן. אם כן, הקב"ה מלמד זכות על אהרון הכהן. ולמרות זאת, אומר לו משה רבנו: אתה תביא קרבן של עגל, למה? להשתיק את השטן. שואלים כל המפרשים כולם: לא מובן. אם הקב"ה מחל לו על חטא העגל, אז מה קשור השטן עכשיו? הקב"ה אומר למשה רבנו: אני מעיד: אהרון עשה את זה כדי למשוך זמן, אז מה הוא צריך להביא כדי להשתיק את הפה של השטן?
    [המלבי"ם] כשאדם עולה לגדולה, צפים כל מיני אנשים ששומרים כל מיני דברים ב"מגירות: ההוא רוצה להיות רמטכ"ל, אז מה עושים לו? תשמע הוא לקח חתיכת אדמה, ממישהו שם, יוצאים נגדו. אדוני, הוא כבר לקח את זה לפני חמש עשרה שנים, מה פתאום התעוררתם עכשיו? כשאדם עולה לגדולה, הוא צריך לעשות תשובה על מעשים שהוא עשה. כי השטן אומר להקב"ה: ריבונו של עולם, אותו אתה לוקח להיות כהן גדול?! אחד שעשה את העגל?! אה, זה כבר מזמן היה, כבר התכפר לו מזמן, אבל אותו רגע, שאדם עולה לגדולה, מיד זוכרים לו כל מיני דברים ישנים ומוציאים אותם מן המגירה. לכן משה רבנו אומר לו: דבר ראשון תביא עגל. למה? להשתיק את אותו שטן. ברגע שעלית לגדולה.

    [חז"ל במדרש] ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת. ומה ראו ישראל להביא יותר מאהרון? אמר להם, אתם יש בידכם תחילה ויש בידכם סוף. בתחילה שנאמר (ל"ז ל"א) וישחטו שעיר עזּים, הכוונה למכירת יוסף, ויש בידכם בסוף שנאמר עשו להם עגל מסכה. יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבוא עגל ויכפר על מעשה העגל.
    [תורת כוהנים] וכאן יש חידוש עצום לעם ישראל יש התחלה וסוף. ההתחלה: שחטו שעיר עיזים וטבלו את הכותונת בדם, ויש לכם את הסוף: חטא העגל. לאהרון אין את זה. פלא מופלא: שבטו של אהרון (לוי) לא היה במכירת יוסף?! שבטו היה מהראשונים שאמרו בואו ניקח אותו ונהרוג אותו. מי אלו היו? שמעון ולוי (בראשית ל"ז, י"ט) "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא". אז מה אתה אומר שלאהרון אין, יש לו רק חטא העגל?! חוץ מזה, מה פירוש הדבר שיש לו תחילה וסוף? משמע, שחטא העגל התחיל במכירת יוסף ונגמר בחטא העגל. מה זה תחילה? שעיר עיזים. מה זה סוף? חטא העגל. חטא העגל התחיל במכירת יוסף? מה הקשר בין אחד לשני? בין העגל למכירת יוסף, יש מאות שנים הבדל, מה אתה מחבר את זה? מאתיים ועשר שנים שהיו במצרים, תוסיף על זה עוד עשרים ושלוש שנים = מאתיים שלושים ושלוש שנים הבדל, בין מכירת יוסף לחטא העגל. כאן זה התחיל וכאן זה נגמר?! על איזה סוף אתה מדבר?
    [תורת כוהנים] למה נדרשו להביא שור ואיל לשלמים? הרי הביאו כבר. הרי נאמר שמביאים שעיר עזים לחטאת. חוץ מזה מביאים עגל וכבש לעלה. אם כן, בשביל מה מביאים שור ואיל לשלמים? לפי שנדמת עברה, לשני מינים שנאמר "עשו להם עגל מסכה" ולהלן הוא אומר (תהילים ק"ו כ') "וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב" יבוא שור ויכפר על מעשה שור. יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל. עם ישראל צריכים להביא שתי כפרות: א. על העגל שהם עשו. ב. על השור שהם חשבו.

    הייתה כאן עשייה של עגל ומחשבה של שור. לכן, אהרון לא צריך להביא כמוהם. כי אהרון לא הייתה בו מחשבה. היה בו רק מעשה.
    [אוזניים לתורה] עם ישראל הייתה לו מחשבה. לכן צריך להביא על המחשבה שור. ועל המעשה עגל. למה? מתרץ [מדרש שמות רבה ג' ב'] (וכך מופיע במדרש רבה שיר השירים) (שמות ג' ז') "ויאמר השם ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו" אמר הקב"ה למשה: אתה רואה ראיה אחת, אני רואה שתי ראיות. אתה רואה את עם ישראל מקבלים תורה בהר סיני, אני כבר רואה את המהלך הבא. אני כבר רואה שאני יורד עם המרכבה שלי שנאמר (תהילים ס"ח י"ח) "רכב אלקים רבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש" כשאני יורד עם המרכבה, עם ישראל מביטים במרכבה ושומטים ממנה את הדמות של השור. אם ככה כולנו יודעים, את מה שאמר דוד המלך בתהילים (ק"ו כ') "וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב". למה מכל הדמויות שנמצאות בכיסא, בחרו עם ישראל להוריד דווקא את השור? יש שמה: נשר, אריה, אדם. למה דווקא את השור? כי לעם ישראל היה בידם תועבה לאכל בשר במצרים. כל הדמויות שנמצאות בכיסא, אוכלים בשר.  הנשר, האריה והאדם. הם חיפשו בדמויות האלה דמות שלא אוכלת בשר. השור. שנאמר: "שור אכל עשב". למעשה לא יצא להם שור, מה יצא להם? עגל. לסיכום הם צריכים להביא גם עגל וגם שור. לעומתם, אהרון הכהן במחשבה שלו לא היה שום חטא. הרי הוא רק רצה למשוך זמן, לכן יש לו רק חטא במעשה.
    [הכלי יקר] מה זה העניין של שעיר עיזים? כל הקרבן של שעיר העיזים, בא לכפר על חטא העגל, למה? נראה לומר, שעל חטא הזביחה הביאו לכפרה שעיר לפי שנאמר (ויקרא י"ז ז') "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" והיכן מצינו שזבחו ישראל לשעירים שאמר לשון עוד, אלא ודאי שעל מה שנאמר בעגל ויזבחו לו קאי, כי זביחה זו ודאי הייתה לשעירים לשדים לא אלוה, כי כל המעשה ההוא היה מעשה שטן ושעירים ירקדו שם (ישעיה י"ג כ"א) ע"כ נאמר קחו שעיר עזים לחטאת, אבל אהרן שלא זבח לו כלל הביא עגל לחטאת לכפר על מה שעשה העגל. עפ"י זה תבין, אם כל הקרבנות שמביאים כאן לכפר על חטא העגל, לאהרון הוא צריך לכפר על עוד נקודה אחת, על מה הוא צריך לכפר?
    [אוזניים לתורה {גם בסוכת דוד}] אהרון אמר להם להוריד את הנזמים ולהביא אותם. אם הוא היה אומר להם: מה אתם רוצים? עגל? אין לי עכשיו זמן, תנו לי עשרים וארבע שעות לחשוב. אהרון חשב שזה ייקח שלושה ימים עד שיביאו את הזהב. אבל את העצה בפועל, להוריד את הנזמים ולהביא אותם, מי אמר? אהרון הכהן. יוצא שהוא חטא בלשון, בזה שהוא אמר להביא את הנזמים, יש חטא בלשון. אמר לו משה רבנו: אחרי שאתה כיפרת על חטא העגל, בקרבן של העגל שהבאת, עכשיו אתה צריך כפרה נוספת, על מה? על זה שאמרת להם להביא נזמים. אז מה הכפרה שאתה צריך להביא? ואתה תדבר אל בני ישראל. שהם יביאו. ובזה יכופר הפגם של הדיבור.

     

    [משך חכמה, פרשת שמיני] תשובה ראשונה: אלמלא חטא העגל, ייתכן שלא הייתה תביעה כ"כ, על מכירת יוסף. חטא העגל עורר מחדש את מכירת יוסף. לכן, זה נקרא תחילה וסוף. למה? כי לאחיי יוסף, ישנה טענה שהם יכולים לטעון, למה הם התנכלו ליוסף. מה? כתוב בפסוק (בראשית ל"ז ב') "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" אם אתה רואה אצלנו דברים לא טובים, למה אתה הולך לאבא?! אם אתה רוצה לקיים מצות [ויקרא י"ט י"ז] "הוכח תוכיח את עמיתך וגו'." מה אתה צריך לעשות? היית אומר לנו: אתם לא בסדר. ומה אתה עשית? הלכת לאבא. לכן אנחנו שונאים אותך. כל זה רלוונטי, עד מתי? עד חטא העגל. שם הגיע חור להוכיח אותם. שאל מה אתם עושים? מה הם עשו? הרגו אותו. אם כך, עכשיו יורדת הטענה של האחים. למה? התשובה פשוטה כי תראו מה קרה למי שכן הוכיח אתכם. תראו מה עשיתם לחור.
    [נתיב רפאל {הגאון ר' רפאל וקסלבוים}] מה זה תחילה וסוף. תחילה - במכירת יוסף והסוף - בחטא העגל, במבט מאוד יפה. האחים לא רצו לקבל את העובדה שיוסף הוא מלך. הם, מבחינתם, המלך הוא יהודה. והם רצו לשנות את רצונו של הקב"ה, שיהיה מצד יוסף, ששיך לרחל אמנו. כידוע המלך הראשון של בני ישראל היה שאול, ושאול היה שייך לשבט בנימין. וככן המשיח הראשון שיבוא, משיח בן יוסף, רק אחר-כך יגיע משיח בן דוד. הסדר שהקב"ה קבע הוא: קודם כל מגיע לבני לרחל, ורק אח"כ בני לאה. יוסף חולם חלומות (בראשית ל"ז ה') "והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי" מה הם אומרים לו? "ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו וגו'." בשום פנים ואופן לא. אנחנו קבענו שיהודה הוא המלך. לא יוסף. השבטים לא רצו לקבל את זה שיוסף הוא מלך, כי הם רצו להמליך את המלך בעצמם. אותו עוון שהיה אצל יוסף, היה גם בחטא העגל. משה רבנו לפני שעולה למרום, אומר: אני משאיר ממלאי מקום: [שמות כ"ד י"ד] "והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם" משה, לא השאיר ממלאי מקום על דעת עצמו. הקב"ה אמר לו. והנה עם ישראל לא רוצים, לא את חור ולא את אהרון. הם לא יכתיבו מי יהיה המנהיג. אנחנו רוצים שאתם תייצרו מנהיג חדש. זה מכונה תחילה וסוף.

    [חן טוב {ר' טוביה הלוי (בן דורו של האלשיך הקדוש)}] יסוד נפלא. א. ברגע שאחיו של יוסף, רואים אותו, הם רוצים להרוג אותו. אף אחד לא חושד שאחיי יוסף עושים דברים. שהם אנשים אלימים. אחיי יוסף, לא יעשו פעולה הסותרת את מה שנצטוו עליה ישראל ואומות העולם. בשבע מצוות בני נח, לא תרצח, גם נאמר שם. איסור רציחה [בראשית ט' ו'] "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם" נאמר לנח. ומנח ואילך, כולם מצווים על איסור רציחה. באיזה זכות הולכים השבטים להרוג את יוסף? שמעון ולוי רואים את יוסף ראשונה, ואומרים [בראשית ל"ז י"ט] "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא" על מה להרוג אותו? הוא עשה איזה עבירה שתהרגו אותו? כמובן שהשבטים, בגלל שהם מקנאים בו, או בגלל שהם שונאים אותו הם ילכו להרוג אותו, זה ודאי שלא. כולנו מבינים שהשבטים לא עושים מעשים חסרי אחריות, אז מה מונח בזה? [מדרש בראשית רבה, פרשה פ"ד] השבטים ראו ברוח קדשם, שמיוסף הצדיק יצא ירבעם בן נבט. ירבעם בן נבט, ידוע לכולם מה שכתוב בספר מלכים א', מהו עשה? בירושלים נמצא רחבעם בן שלמה. אם יעלו לירושלים להביא קרבנות, ימצאו את רחבעם יושב בעזרה. ואם הוא יושב בעזרה, יגידו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד. ורחבעם בן שלמה שייך ליהודה. הוא לא רצה שיהיה מצב כזה. אז הוא סגר את השערים לירושלים, ועשרה שבטים נותקו מירושלים. והיכן הקריבו? הוא התקין להם שתי מוקדים של עגלים.
    [ליקוטי תורה, ספר מלכים, {האריז"ל}] נשמתו של יוסף הצדיק הייתה מעוברת בנשמת ירבעם בן נבט, עד הרגע שהוא התדרדר. ירבעם בן נבט לא אדם פשוט. [גמרא במסכת סנהדרין ק"ב א'] ירבעם בן נבט הוא אדם, שהיה מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי, שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. עמוד אחד לאחר מכן, מנשה דרש חמישים וחמישה אופנים בתורת כוהנים, כנגד שנות מלכותו. מנשה המלך, בנו של חזקיה, דרש את תורת כוהנים שמונים וחמישה אופנים, ירבעם בן נבט, דרש את תורת כוהנים ב- 103 אופנים. זה ירבעם בן נבט, שהקב"ה תפס אותו בבגדו ואמר לו: ירבעם חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן-עדן. זה ירבעם בן נבט. ירבעם בן נבט, עד שהרשיע, הייתה בו נשמת יוסף הצדיק, לאחר שהרשיע, פרחה ממנו הנשמה. אומר ר' צדוק, שהוא לקח את ה-103 אופנים של תורת כוהנים, ומזה הוא עשה? עגל. כי עגל בגימטרייה = 103.

     

    יעקב אבינו כאשר הוא בא לברך את בניו של יוסף. שואל אותו: מי אלה? אומר לו יוסף [בראשית מ"ח ט'] "ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה" [חז"ל] מה הוא שואל מי אלה? מה, הוא לא מכיר אותם? אלא, אמר יעקב אבינו: אני רואה דברים לא טובים. אני רואה שממך יצא ירבעם בן נבט, שיקים שתי עגלים אחד בדן ואחד בבית-אל. אומרים האחים: נעשה פעולה שלא תעשה, אבל נציל הרבה. נצליח להציל מאות עובדי עבודה זרה. זה לגיטימי? אם אני רואה בעתיד שאדם עתיד להיות רוצח ולהרוג מאות אנשים, מותר להרוג אותו? [בראשית רבה נ"ג י"ד] מסופר על הגר וישמעאל ובאר המים "אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר אמר להם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו קומי שאי את הנער ויפקח את עיניה"

    [ר' אליהו מזרחי, {השפתי חכמים, בפרשת בן סורר ומורה}] בן סורר ומורה נידון על שם סופו אמנם, אבל כרגע יש לו ניצנים של רשע. הוא כבר גונב, הוא שותה יין, יש לו התחלה. אם כך, יש לנו שני דברים: א. ישמעאל אנחנו רואים שהוא נידון "באשר הוא שם". ב. במקרה של בן סורר ומורה, הוא נידון על העתיד.

    [באר משה מאושורוב] בדרך האפשר, אולי, אמרו השבטים יש כבר אצל יוסף את הניצנים כבר עכשיו. מה קרה אצל ירבעם בן נבט? הוא התקנא בנשיאותו של רחבעם בן שלמה. הוא יהיה נשיא ואני לא?! ז"א שירבעם בן נבט, ערער על המלכות של יהודה. ולא על העניין שהוא ישב בעזרה, והוא לא. הניצנים האלה כבר נמצאים כאן. מה אומר יוסף? [בראשית ל"ז ט'] "ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" אומרים לו האחים: [שם ח'] "ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו". אנחנו המלכנו מישהו אחר, את מי אנחנו המלכנו? את יהודה. מה אתה ממציא עכשיו שאתה המולך? אם כך, ירבעם בן נבט שייך ליוסף שמרד בשלמה, שהוא שלח ליהודה, נמצאים כבר כאן, כאשר יוסף חולם חלומות של מלכות, והוא בא לערער על הכבוד של יהודה. אומרים השבטים: אם מה שעושה ירבעם בן נבט נמצא שם, הניצנים נמצאים כבר כאן. אז יש כאן התחלה ויש כאן סוף. ולכן מותר להרוג אותו. אם כך, בואו נהרוג אותו, ונחסוך מעם ישראל עבודה זרה, של מאות אלפי אנשים.

     

    [חנוכת התורה {השיל מקראקא}] המלאך, שפוגש את יוסף, שואל אותו מה אתה מבקש? אומר לו יוסף: את אחיי אני מבקש. אמר לו המלאך: "נסעו מזה". אומר המדרש: "נסעו מזה" = נסעו ממידותיו של מקום. מה פירוש נסעו ממידותיו של מקום? פשוט מאוד, הקב"ה דן את האדם באשר הוא שם, והם החליטו לדון את האדם. על שם העתיד. אז, הם נסעו מההנהגה של הקב"ה לדון את האדם באשר הוא שם. הם החליטו לדון אותך על שם העתיד, ולהרוג אותך.

     

    [חן טוב] בואו ואגיד לכם מה יוסף אמר. אתם הולכים להרוג אותי, כי אתם רואים ברוח הקודש שהולכים לצאת ממני בנים לא טובים. תדעו, אני רוצה ללמד אתכם כלל: כל מה שאתם רוצים לעשות לי, יביא עוד לפני שהנכד שלי, ירבעם בן נבט, יעבוד עבודה זרה. כולנו נעבוד עבודה זרה. עוד לפני שתבוא העבודה זרה שלי. זה מה שכתוב בפסוק [בראשית ל"ז ז'] "הנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה וגו'." עוד לפני "והנה קמה אלמתי וגם נצבה" עוד לפני שיהיו העגלים של ירבעם בן נבט, כולנו נעבוד עבודה זרה. אז מה אני רוצה מכם? אומר להם יוסף: לא סתם שנעבוד עבודה זרה, כל העבודה זרה שנעבוד, זה בגלל שאתם שונאים אותי. אלמלא אתם שונאים אותי, לא היה קורה דבר כזה שהיה עבודה זרה. לא בחטא העגל ולא בירבעם בן נבט.
    (וכאן בא הרעיון המבריק של חן טוב) מה שאתם רואים ברוח הקדוש, גם אני רואה. אבל, אני רואה עוד שלב. אני רוצה לספר לכם מה עתיד להיות עם יוסף בן יעקב. יוסף בן יעקב לא חולם חלומות סתם. אתם חושבים שאני מפנטז ביום, שאני נהיה מלך. אז, אני חולם בלילה שאתם משתחווים לי. לא ולא. כמו שאתם רואים את ירבעם בן נבט, אני רואה את יוסף בן יעקב. הוא יגיע למצרים. וכשהוא יגיע למצרים הוא יתמנה למלך. ואז פרעה לא ייתן להוציא את הארון שלו ממצרים, אז מה יעשו עם הארון שלו? יטמינו אותו בתוך ארון עופרת ויטביעו אותו בנילוס, ואז יצטרכו להוציא את הארון של יוסף מהנילוס, הוא לא יוצא. [מדרש תנחומא, פרשת בשלח] וייקח משה את עצמות יוסף עמו. שלושה  ימים ושלושה לילות הסתובב משה רבנו טרוט עיניים. [מדרש דברים רבה י"א ז'] "ומשה היה מסבב את העיר ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף למה שכך נשבע להן בשבועה לפני מותו שנאמר (בראשית נ' כ"ה) "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר וגו'" משנתייגע הרבה פגעה בו סגולה (סרח בת אשר) וראתה משה שהוא עייף מן היגיעה אמרה לו אדוני משה למה אתה עייף אמר לה ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו אמרה לו בא עמי ואראך היכן הוא. הוליכה אותו לנחל אמרה לו במקום הזה עשו ארון של ת"ק ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים וכן אמרו לפרעה רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם העצמות של יוסף אם לא ימצאו אותן עד עולם אינם יכולים לצאת. מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר יוסף, יוסף אתה ידעת היאך נשבעת לישראל "פקד יפקד אלקים אתכם" תן כבוד לאלקי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל מעשים טובים יש לך בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהומות. מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד לקח אותו ושם אותו על כתפו והיה סובל אותו". ליד משה רבנו באותו רגע, נמצאת סרח בת אשר מצד אחד, ומיכה בצדו השני.

     

    מי זה מיכה?

    [מסכת סנהדרין, רש"י] זה אותו ילד שהתמכמך בקיר. משה רבנו שאל את הקב"ה: ריבנו של עולם, מה זה, ילדים שׂמים בתוך הקיר?! התשובה לכך, [האריז"ל, שער הפסוקים, בתחילת פרשת שמות] דע לך, שלמצרים הגיעו כל הנשמות, של דור המבול, של דור הפלגה, של דור אנוש, ושל אנשי סדום, כולם באו למצרים. כל הנשמות שהיו צריכות תיקון הגיעו למצרים. אלו שחטאו במבול, זרקו אותם לתוך המים. אלה שחטאו בבניית המגדל, שִקעו אותם בתוך הקיר. שואל משה רבנו: ריבונו של עולם, ילדים שמים בקיר?! אמר הקב"ה: גלוי וידוע לפני, שאלו שמכניסים אותם לתוך הקיר, יגדלו ויעשו חטאים גדולים, אז עדיף שימותו עכשיו לפני שירשיעו. אמר לו הקב"ה למשה: אתה לא מאמין? קח אחד החוצה! את מי הוא לקח? לקח את מיכה. לכן כתוב [זכריה י' י"א] "ועבר בים צרה וגו'."

     

    הקב"ה מכניס ילדים לקיר, למה? כי הם עתידים להרשיע, אז דנים באשר הוא שם, או על שם העתיד?! רואים מזה, שלפני מתן תורה, יש מצב כזה לדון עפ"י העתיד. לפני מתן תורה, אמנם אצל ישמעאל הוא אומר "באשר הוא שם", אבל יש לפעמים שהקב"ה הורג על שם העתיד, רק שזה לא רק על שם העתיד, אלא גם על העבר, שאלו נשמות שבעבר הם כבר חטאו, רק אומר הקב"ה גלוי וידוע לפני, שהם עדין לא גמרו לכפר על החטא, לכן אני הורג אותם.

     

    משה רבנו מוציא אחד, זה מיכה. מיכה הולך עם משה רבנו לחפש את הקבר, הוא היה המשב"ק של משה רבנו. משה רבנו מוציא את הארון של יוסף, לוקח על הכתפיים, מיכה לוקח את הקלף של ה"עלה שור" ומכניס לכיס, לא בגלל שהוא אוסף יודאיקה. מיכה, הראש שלו כבר התחיל לעבוד "שעות נוספות". [שמות י"ד כ"ב] "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" אל תקרי חומה אלא חֶמָה.

    אמר הקב"ה: אני מוציא אותם ממצרים, והבחור הזה לוקח איתו את הפתק שכתוב בו "עלה שור", ובראש שלו יש תוכנית: אני אבוא לארץ ישראל, אני מקים בית עבודה זרה. אמר הקב"ה למשה רבנו: תשמע, הילד הזה עתיד להרשיע, להקים בית עבודה זרה: פסל מיכה.
    [מדרש תנחומא, פרשת כי תשא] אהרון אומר להביא נזמים. "תביאו, נשים בתוך האש". מביאים נזמים וזורקים לתוך האש. מה יצא? שום דבר, טונות של זהב בתוך גיגית. אז איך יצא העגל? שתי דעות בחז"ל: א. הגיעו יָנוס ויָמְברוֹּס המכשפים הגדולים, בניו של בלעם הרשע, ואמרו מה שאמרו ויצא מזה עגל. ב. הגיע מיכה, לקח את הפתק "עלה שור" וזרק בתוך האש [שמות ל"ב כ"ד] "ויצא העגל הזה" אז ממי יצא העגל? מיכה עשה אותו. עכשיו בואו נחבר את הכול למה שאמר להם יוסף: אתם מאשימים אותי, שממני יצא ירבעם בן נבט, לכן אתם רוצים להרוג אותי. ממני, יצא, לא רק ירבעם בן נבט, העגל יצא ממני, והכול בגללכם. אם אתם מוכרים אותי למצרים, אני יקבר במצרים, ואז יהיו צריכים להוציא את הארון שלי, ויהיו צריכים לכתוב פתק "עלה שור", ואז לוקח מיכה את הפתק וזורק לתוך האש, ויוצא העגל. אז ממה יצא העגל? מזה שמכרתם אותי למצרים, מזה שאתם שונאים אותי.

    [הגמרא סנהדרין ק"א ב'] הוא, נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי. רבותי, אתם יודעים מי זה נבט? מיכה. מיכה, זה שמשה רבנו הוציא אותו מהקיר. הוא זה שהביא לעולם את ירבעם, וירבעם הקים שתי עגלים. אם אתם לא מוכרים אותי למצרים, אז אני לא אגיע למצרים, אם לא מגיעים למצרים, אז משה לא מוציא את מיכה מהקיר, אם הוא לא מוציא את מיכה מהקיר, אז אין בעולם נבט, אם אין בעולם נבט, אז גם אין בעולם מיכה, אם אין מיכה, אז אין מי שיזרוק את הפתק לאש של "עלה שור", אם אין מי שיזרוק את הפתק, אז אין מי שיעשה עגל. יוצא שגם עגל וגם ירבעם בן נבט, היכן הם באים? שניהם באים ממקור אחד – מכירת יוסף. כולנו נעבוד בגלל העגל, בגלל שאתם שונאים אותי. אם כך, חטא העגל מהיכן מתחיל? ממכירת יוסף.

    אבל דבר אחד לא מובן: למה אהרון יצא מחוץ לחטא הזה?

    [תורת כוהנים] חז"ל: אתם צריכים להביא כפרה על תחילה וסוף. אהרון לא צריך להביא כפרה, אלא רק על הסוף. על עשיית העגל. גם לא במחשבה אלא רק במעשה, לכן הוא לא מביא קרבן גם על המחשבה. הוא גם לא מביא שעיר עיזים. אין לו התחלה של שעיר עיזים. למה? מה הוא לא היה במכירה? הרי שמעון ולוי, הם אלו שרצו להרוג את יוסף. לא רק שרצו להרוג את יוסף, הם אלה שזרקו אותו לבור, ולכן יוסף הפריד בין שמעון ללוי במצרים, מה הוא עשה? את שמעון הוא שם בבור ולא שחרר אותו, את לוי הוא שלח חזרה לארץ ישראל (בראשית מ"ב כ"ז) "ויפתח האחד את שקו" מי זה האחד? זה לוי, שנשאר אחד משמעון.


    [הרב ברוך רוזנבלום] את התשובה הזאת לא מצאתי בשום מקום, אני חושב שזאת תשובה אמיתית, אם תרצו תקבלו, ואם לא תרצו אל תקבלו, אבל אני חושב שיש כאן יסוד נפלא ביותר. אני רוצה להסביר מזה התחלה ומזה סוף, ואני רוצה להסביר למה אהרון לא צריך להביא קרבן: יש מושג של "קנאים לדבר השם". [במדבר כ"ה י"א] "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי וגו'." הוא היה קנאי לדבר השם. אליהו הנביא אומר: [מלכים א' י"ט י'] "ויאמר קנא קנאתי להשם אלקי צבאות וגו'." יש מושג של "קנאים לדבר השם". רבותי, 'קנאים לדבר השם נבדקים בשני עוונות. שני עוונות שעליהם נאמר- 'מתופעלת מידת הקנאות'. האחד זה עבודה זרה, והשני הוא עריות. בשני העברות האלה מתופעלת מידת הקנאה. אליהו בהר הכרמל קנא קנאת השם, על עבודה זרה. פנחס בן אלעזר קנא קנאת השם על עריות. רבותי, בא נראה מתחילת התורה, מספר בראשית, מי הקנאים ובואו נראה את זה עד הסוף. קנאי לדבר השם, זה הדבר המעולה ביותר שישנו, הקב"ה אוהב אותו. במעשה הקנאות שלו, הוא הציל את עם ישראל ממוות. אבל, אוי לו לאדם שמקנא קנאת השם והוא לא אמיתי! אדם שעושה פעולת קנאות, ואחר כך מתברר שהיא פעולה מזויפת, משלם על זה מחיר. אם היה מתברר שפנחס הרג את זמרי בן סלוא, בזמן שהוא לא קנאי אמיתי, איזה דין היה לו? דין של רוצח. (החפץ חיים מרחיב על זה) אם אתה עושה את זה כקנאות, זאת מצווה שמשיבה את חרון אפו של הקב"ה, אבל אם אתה לא עושה את זה לשם שמים, זו לא מצווה, זו עבירה של רצח. בואו נעבור שלב אחר שלב, שימו לב: הקנאים הראשונים היו שמעון ולוי, איפה זה היה? בשכם.
    [חז"ל] ששכם בן חמור רצה לקחת את דינה. דינה לא יצאה מהבית, מה עשה? לקח קבוצה של מתופפות, ועשו לה מתחת לבית מצעד, יצאה החוצה לראות את המצעד ואז תפס אותה שכם בן חמור וחטף אותה לביתו. אחר כך, שולח החמור את אבא שלו, ליעקב אבינו, ואומר לו: תשמע, שכם בני חשקה נפשו בבתכם. אמר יעקב: תשמע, הילדים לא בבית, הם יחזרו, הם יבואו לדבר איתך. חוזרים הבנים מהשדה, מספר להם יעקב שהגיע חמור, ומספר ששכם הבן שלו לקח את דינה ומחזיק אותה בת ערובה בבית. הוא רוצה להתחתן עם דינה, הוא רוצה שידוך עם יעקב אבינו, רח"ל. באים האחים לחמור ואומרים לו תשמע, חתונה כזאת לא תלך. אם אתה רוצה חתונה עם יהודים, תקיימו ברית מילה. אמר להם: אין שום בעיה, כולנו נמול. הגיע היום השלישי למילה, באים שמעון ולוי אחיי דינה, נכנסים לעיר ומחסלים את כולם. חוזרים הביתה ואומרים ליעקב: אבא, שכם נקייה כולם חוסלו, דינה בבית. אמר להם יעקב: מה עשיתם?! (בראשית ל"ד ל') "עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ וגו'."

    מה עונים לו האחים: שמעון ולוי? אבא, [שם ל"א] "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו" מה אחותנו הפקר?! קנאים. אחות שלנו לא הפקר.

    יש עוד קנאות [בראשית ל"ז א' – ב'] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", "ב אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" שולח יעקב את יוסף, אומר לו [שם י"ג – י"ד] "ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני", "יד ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר" ברגע שיוסף מגיע, אומרים שמעון ולוי [בראשית ל"ז י"ט] "יאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא", "כ ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות" מה קרה? למה להרוג אותו?
    [חן טוב] אתה יודע למה להרוג אותו? נהרוג אותו, כדי שלא תהיה עבודה זרה בעם ישראל. אם כך, הם קנאים בעבודה זרה ובעריות, הם מושלמים. קנאים אמיתיים. חולפים שנים, הקב"ה בודק עד כמה בני האדם קנאים, כמה שנים חלפו? יצאו ממצרים, משה רבנו עולה להר, לקבל את הלוחות ולא חוזר. באים הערב רב, ואומרים לאהרון: אתה עושה את העגל? אם לא, נהרוג אותך כמו חוּר. עם ישראל פסיבי, לא עושה כלום. משה רבנו יורד מן ההר, לוקח את העגל, טוחן אותו דק, ומפזר אותו על פני המים. צועק משה רבנו: מי להשם אלי? מי בא? שבט לוי. רק רגע, היה עוד קנאי אחד שמעון, היכן הוא? אם אתה קנאי אמיתי, היית צריך לבוא. מי מגיע בפועל? רק לוי מגיע, שמעון לא מגיע. מתברר שהוא לא קנאי. בעבודה זרה, הוא לא קנאי. חולפים ארבעים שנים, ערב הכניסה לארץ ישראל, עם ישראל מגיעים לשיטים, בא בלעם הרשע ואומר לבלק – תגיד, אתה רוצה להחטיא אותם? "אלקיהם של אלו שׂונא זמה" תשחרר את הבנות, ברגע שיגיעו לשם יחטיאו אותם. מה יהיה?

    יחטיאו אותם בעבודה זרה של בעל פעור, ולא רק בעבודה זרה, אלא בדבר נוסף – יחטיאו אותם בבנות מואב. גם עבודה זרה וגם עריות. מגיע זמרי בן סלוא. נשיא בית אב לשמעוני. מגיע עם ילדה מבנות מואב למשה רבנו, ומחזיק אותה בכרבולת שלה, ושואל את משה רבנו: זאת מותרת או אסורה? אם תאמר זאת אסורה, בת יתרו מי התיר לך, גם היא מדיינית? משה רבנו לא הוציא מילה מהפה. אם הוא יענה לו, הוא יגיד- יש לו אינטרסים. מי מגיע? מגיע  פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ואומר למשה: משה, למדת אותנו ברדתך מן ההר – בועל ארמית, קנאים פוגעים בו. אמר לו משה: נכון. לוקח פנחס רומח והורג את זמרי ואת כזבי בת צור. אם כן, לוי קנאי. היכן? גם בחטא העגל, וגם בחטא נוסף – בשיטים. בחטא של עריות. מי זה שחטא את החטא הזה? זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, הראש של שבט שמעון.
    [תהלים ט"ו א' – ג'] "מזמור לדוד השם מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך", "ב הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו", "ג לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו"

    [רש"י] על קרובו. אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש ענשו במשפט ולא נשא עליו חרפתו שיהא פתחון פה למחרף לומר כך עבר פלוני קרובך וחפית עליו - יש לך קרוב משפחה, הרבה מכסים על החרפה. אם שכן שלך, דוד שלך, עשה דבר לא טוב, אתה "מורח" את זה. לוי, השותף של שמעון, ממתי? עוד משכם. כששמעון הולך ועושה את המעשה של זמרי, מי מכניס בו חרב בלי להתבלבל בכלל? שבט לוי. אם כך, שהמעשה הזה מוכיח, שלוי קנאי בעבודה זרה, בעריות, הוא מקנא לדינה זאת קנאות אמת, מקנא ליוסף זו קנאות אמת, מגיע העגל הוא מקנא אמת, מגיע השיטים הוא מקנא אמת. אם כך, ששבט לוי, הוא קנאי אמיתי.

     

    למה הנשיאים לא מקריבים לפי סדר השבטים?

    אנחנו נמצאים ביום השמיני, ר"ח ניסן, מי הקריב את הקרבן הראשון? נחשון בן עמינדב למטה יהודה, מי הקריב אחריו? נתנאל בן צוּעָר נשיא יששכר. למה נשיא יששכר, זה הסדר? יהודה היה ראשון, כי הוא קפץ למים ראשון. אמר הקב"ה אתה תקריב ראשון. יששכר שני למה? כי הוא מלך של תורה, אז מלך של תורה מקריב שני. הבא אחריו: זבולון, כי זבולון תומך תורה. מי הרביעי? ראובן. למה ראובן, שואלים חז"ל? כי ראובן מסר את עצמו, כדי להציל את יוסף. שואל המדרש: ולמה שמעון חמישי - שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי? כי שמעון היה קנאי בעריות, היכן? במעשה של דינה, הרג את כל תושבי שכם. אתה קנאי בעריות, אתה תקריב חמישי, לפני כולם, למה? מסיבה אחת פשוטה – מה המשכן בודק את הסוטות, מה המשכן בודק את הסוטים, מה המשכן מנקה את העולם מעריות, כך שמעון ניקה את כולם. ניקה את כולם במעשה דינה. בחנוכת המשכן, הוא עדין לא נבדק אם הוא נקי בענין עריות. עד אז הוא נבדק שהוא לא נקי בעניין של עבודה זרה, כי בחטא העגל הוא לא קם.

    העריות היו בסוף שנת הארבעים, כשהמשכן עומד כבר ארבעים שנה. אז התברר שמגיע זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני. לוי אין לו שום סנטימנטים, הולך הורג אותו, מכניס בו רומח בלי שום מחשבה. אם כך, יוצא שלוי, הוא קנאי אמיתי. כל הדברים שאמרתי, כתובים בשבע שורות בילקוט שמעוני, בפרשת וזאת הברכה [דברים ל"ג י' – ט'] "וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה", "ט האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו [בניו] לא ידע וגו'." קנאי היכן שצריך, אין לו סנטימנטים לאף אחד. זה שבט לוי, שמעון לא זכה לזה. אומר המדרש: למה נאמר וּלְלֵוִי אָמַר? מפני ששמעון ולוי שתו בכוס אחת. איפה שתו? משל לשניים שלוו מן המלך, אחד לא די שלא פרע, עוד לקח הלוואה נוספת. כך שמעון ולוי לוו בשכם, שנאמר [בראשית ל"ד כ"ה] "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה" לוי פרע את מה שלווה, איפה הוא פרע את זה? הוא פרע את זה במעמד שמשה חזר ממהר שבר את הלוחות והלך לעשות "סדר" במחנה (שמות ל"ב כ"ו) "ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי להשם אלי ויאספו אליו כל בני לוי". וחזר והלווה להקב"ה במעשה שיטים שנאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. שמעון, לא די לו שלא פרע, אלא עוד לקח הלוואה נוספת. היכן הוא לקח? (במדבר כ"ה י"ד) "ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני" אם כך, לוי מהתחלה עד הסף הוא קנאי אמיתי. אומר המדרש: עם ישראל צריכים להביא שעיר עיזים, יש להם התחלה ויש להם סוף. ההתחלה היא שמכירת יוסף והסוף הוא בחטא העגל. שבט לוי ואהרון הכהן, לא צריכים להביא כפרה, למה לא? כיון שהוא קנאי אמיתי.

    מי שקנאי אמיתי לא צריך להביא כפרה, כי המעשה שלו, היה מעשה נכון. הוא קנאי אמיתי. אין לו התחלה, ההתחלה שלו הייתה מעשה קנאות, והסוף שלו בעגל גם היה מעשה קנאות.

    רבותי, בא נראה את המחיר של מי שהתברר אח"כ, שהוא לא קנאי אמיתי:
    [ילקוט הראובני]  ויהיוּ המתים במגפה עשרים וארבעה אלף - הפסוק האחרון של פרשת בלק.

    מי אלה? [רש"י] כולם, משבט שמעון. למה כולם משבט שמעון? אם היה מתברר ששבט שמעון הוא קנאי אמיתי, כל האנשים שהוא הרג בשכם, מגיע להם למות. אבל, אחרי שהתברר, שהקנאות שלו במעשה דינה לא הוכחה במעשה בשיטים. הראיה שהוא זה שהקים את כל המעשה בשיטים, הוא משלם את כל העשרים וארבעה אלף איש שהוא הרג בשכם, עכשיו עשרים וארבעה אלף מהאנשים שלו מתים. ללמדך, מה המחיר של קנאי, שהקנאות שלו אם הקנאות חסר בה משהו, אם היא לא אמיתית. בס"ד, הבנו מזה התחלה ומזה סוף, ולמה אהרון הכהן אין לו התחלה ואין לו סוף, כי כל המעשה שלו זה מעשה קנאות אמיתית. המעשה היחיד שהוא עשה, הוא העגל, כדי למשוך זמן. על זה הוא מכפר: יביא עגל אחד לחטאת ובזה הוא מכפר על המראית עין. למה? כדי שהשטן לא יקטרג עליו.

     

    עוד סנסן אחד, ובזה סיימנו

    בהמשך הפרשה, עוסקת התורה בנדב ואביהוא. נדב ואביהוא. כותב הזוהר הקדוש: אדם שמוריד דמעות ביום כיפור, על הסתלקותם של נדב ואביהוא, בזמן קריאת התורה, מובטח לו הבטחה של הזוהר! שלא ימותו בניו בחייו. אילו נדב ואביהוא היו חיים, אחרי משה ואהרון, אנחנו היינו נראים היום, לגמרי אחרת. אין לנו מושג כמה הם גדולים נדב ואביהוא פרחו באוויר, ממתי? כמעט ארבעים שנה, איפה הם חזרו חזרה לעולם הזה? בפנחס. כותב הזוהר: [במדבר כ"ה י"א] "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" פנחס בא להרוג את זמרי בן סלוא, הוא רואה שכולם באים עליו, רוצים להרוג אותו, מרוב פחד פרחה נשמתו ונכנסו בו נשמות נדב ואביהוא. איך יכולים להיכנס שתי גברים בתוך נשמה אחת? תמיד נכנס אחד כשהוא מושלם, שיש לו אישה. אם אין לו אישה, אז הוא פלגה דגופה והוא פלגה דגופה, תמיד ניכנס רק אחד. אבל, היות ונדב ואביהוא לא התחתנו, כל אחד מהם היה פלגה דגופה, לכן יכלו להיכנס שתי אנשים בתוך נשמה אחת. הם נכנסו בתוכו, ומה עשו? בא פנחס למשה רבנו ואומר: משה, אתה למדת אותנו, שירדת מן ההר, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו. אמר לו משה: נכון מאוד: [בבלי מסכת סנהדרין פ"ב] "קריינא דאיגרתא - איהו ליהוי פרונקא" שואלים כל המפרשים: לא מובן? אם משה לימד אותם, ברדתו מן ההר, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אז מה אתה בא לשאול את משה רבנו? למדתי אותך בשיעור, למה אתה בא לשאול אותי עכשיו? אם זה נדב ואביהוא, הם צריכים לתקן את המעשה שהם עשו. מה הם עשו? הם באו להקריב [ויקרא י' א'] "אש זרה אשר לא צוה אתם" (בלי לשאול את משה רבנו) אם משה היה מצווה אותם, לא הייתה בעיה. אם כן, עכשיו זה בא בציווי.
    [חז"ל] פנחס הוא אליהו בהר הכרמל. שם באים ישראל, אחרי שפנחס הורג את זמרי, ומה אומרים לו? ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה. אחד הורג מישהו, משיב את חמתי מעל בני ישראל בקנֹא את קנאתי בתוכם. באים עם ישראל ואומרים עליו: הסבא שלו היה עובד עבודה זרה. נו, אז מה קרה? אומרים המפרשים על פנחס – הוא לא קנאי אמיתי. למה לא? כי הוא הוכח רק בדבר אחד, רק בחטא של עריות, לא בדקנו אותו בעבודה זרה. בחטא של זמרי בן סלוא יש עוד דבר, מה הדבר? הלכו ל"בעל פעור". זה עבודה זרה. אז למה לא הלכת לשם לחסל כמה יהודים שהלכו לעבוד אותו? אתה רק כאן, בזמרי בן סלוא, אז היכן אתה קנאי? אתה קנאי רק בעריות, לא בעבודה זרה. אמר הקב"ה: קנאה אחת כאן, אבל הוא יקנא עוד קנאה, מתי? פנחס הרי זה אליהו. יבואו להר הכרמל, ובהר הכרמל יעמוד אליהו מול ארבע מאות וחמישים נביאי בעל ונביאי אשרה, ויגיד להם: בבקשה, תקריבו. כאן, הביאו נדב ואביהוא אש זרה. שם, מגיעים להר הכרמל, אליהו לא מרשה להביא אש זרה, מה הוא מבקש מהקב"ה? ענני שתרד אש מן השמים. למה? כי אנחנו נדב ואביהוא הבאנו אש זרה מבחוץ, אנחנו צריכים לכפר על זה. איך נכפר על זה? באותו קידוש שם שמים הסתלקנו מהעולם, כי הבאנו אש זרה. באותו קידוש שם שמים, יבוא עכשיו אליהו הנביא, הוא פנחס, הוא נדב ואביהוא, ויבקשו מהקב"ה: ענני ה' ענני שתרד אש מן השמים. תרד מן השמים ולא אש מבחוץ, זה נשמת נדב ואביהוא. אליהו לפני שמסתלק מהעולם, בא אליו אלישע. אומר לו אליהו הנביא: תבקש מה שאתה רוצה, לפני שאני מסתלק (מלכים ב' ב' ט') "ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי"
    [מגלה עמוקות] אמר אלישע לאליהו: אני מבקש ממך בקשה אחת. תשאיר לי, כשאתה עוזב, את הנשמות של נדב ואביהוא, מה הוא מבקש? ויהי נא. נא = ר"ת נדב ואביהוא. את זה ביקש גם משה רבנו, בזכותם של נדב ואביהוא, להיכנס לארץ ישראל. אעברה נא. תן לי להיכנס בזכותם של נדב ואביהוא. להיכנס הוא לא זכה, אבל נדב ואביהוא קידשו שם שמים. מה שכאן התחלל שם שמים, ע"י זה שהם הביאו אש זרה, התיקון היה – אליהו בהר הכרמל. אם כן, הקרבנות של עם ישראל והקרבנות של אהרון, שני קרבנות שונים לגמרי. לאהרון אין התחלה וסוף. כל המעשה של שבט לוי קנאות אמיתית לשם שמים.

     

    יזכנו הקב"ה שבזכות קריאת פרשת שמיני יערה עלינו הקב"ה רוח ממרומים
    ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן

     

    דברים בשם אומרם:

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

    מקורות:

     זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין