| תקציבאית מהמגזר הרוסי אמרה לי היום: "אני אוהבת לעבוד כאן עם כל שאר המגזרים. פעם, לפני שהגעתי לכאן, שנאתי ערבים. ליברמן- דא! היום אני אוהבת מאוד את החבר'ה מהמגזר הערבי שעובדים כאן. אני ממש נהנית להיות בחברתם". משפט זה פתאום גרם לי להבין משהו. ביחידת המגזרים של משרד הפרסום בו אני עובדת ישנם אנשים מהמגזר הכללי, הרוסי, החרדי, הדתי והערבי, ממש אותה ערבוביה כמו אצלנו במדינה. אולם, כאן המצב מעט שונה, התקציבאי החרדי עוזר לתקציבאי הערבי, הקריאטיב הרוסי עוזר לקריאטיב החרדי ותקציבאית יח"צ הערביה עוזרת לתקציבאית יח"צ הרוסיה. כולם עוזרים לכולם ונהנים אחד בחברת השני. בלי שנאה, בלי טינה ועם הרבה נתינה. לגישתי הסיבה לכך היא- ההיכרות האמיתית אחד של השני, לא מתוך סטיגמות והכללות, אלא מתוך הכרת הנפש. חשבתי לעצמי- מה היה קורה אילו היו מיישמים את המודל הזה במדינת ישראל, אם היה כל אחד מסתכל לתוך הנפש של חברו, אזי היינו עושים צעד גדול בדרך לשלום. |