כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    אל תכריחו אותי להרגיש

    43 תגובות   יום שבת, 11/4/15, 22:08

    ''

    אל תכריחו אותי להרגיש

     

    מתי פוגעים בכם דברים? מזיזים לכם משהו בבטן? לרוב, אם זה בא מאנשים קרובים. הרי אם לא היו כאלה זה לא היה מזיז לנו כקליפת השום, או שפוגעים לא בכם ישירות אלא במי שקרוב לכם, שאתם מעריכים אותו או את פעילותו, ואז זה חורה כפליים. מוכר? יודעים על מה אני מדברת? ככה זה לפעמים, אצלי בכל אופן.

    לפני זמן מה קראתי זאת בפייס (בסוף), ומאז זה "מתבשל" אצלי. ניסיתי לברר עם עצמי מה דווקא במקרה זה הפריע לי יותר ממקרים אחרים, והגעתי למסקנות שאינן מחמיאות לאף אחד מאתנו כחברה, כבני אדם.

     

    נראה שהציבור והנורמות החברתיות השתנו כל כך בתחום המודעות, הרגש, ועומקם של הדברים - שאנשים נוח להם הרבה יותר להישאר ברמה הרדודה, בה מעסיקים אותם בשטויות אך בלי לחשוב ולהרגיש יותר מדי. וכך בהמון שטחים בחיים: בידור, טלוויזיה, סרטים, אינטרנט, ומשם כמובן אחרי שכבר כולנו התרגלנו לא להרגיש כל כך הרבה לחיים האישיים.

    התכנים עצמם בתקשורת השתנו. שמתם לב איך פעם היו כתבות תחקיר ממשיות, אמיצות, עם כתבים ועיתונאים באמת חזקים ואמיצים, ולא רק על תכנים ש"יש להם דרישה" אלא גם אחרים? כעת מה יש לנו? כתבות "מכובסות" כאלה שנקראות "עם תוכן פרסומי", ואת כל העיתונות עצמה מובילים ומנחים בעלי עניין ומי שרכשו את העיתונים הללו.

    וכל אלה מובילים אף הם לדברים דומים: לתכנים שנעים יותר לקהל לשמוע כדי שיקנה את העיתון.

     

    בתקשורת טלוויזיה, בתוכניות הריאליטי השונות "הרדימו" אותנו כחברה, פשוט ככה, וכיון שהורגלנו בכך, כשיש משהו שדורש מאתנו להשקיע: אם זה משאבים כוחות נפש או השקעה רגשית או אחרת -  יש מי שזה פתאום מקומם אותו והוא אינו עומד בזה, ומרים קול מחאה ! יש מי שמתעלם, או פוטר את עצמו ב: "טוב אין מה לעשות, תמיד זה היה ככה". ומי מאתנו אינו עושה זאת לפעמים? יותר או פחות?

     

    כשמישהו פעיל למען האחר, בהתנדבות, מעבר לנורמות המקובלות והאדישות הכללית, עובר דברים, מתוסכל, כואב לו והוא מבקש להתחלק ברשתות החברתיות, אז יש מי שלא מוכנים לקבל זאת. אבל לא זו אחת הסיבות לשם כך קיימות הרשתות החברתיות ? להתחלק, לחזק ידי האחר, לשאוב עידוד? רק לפוצי קוצי וכל הכבוד?  רק תמונות מסוכרות של כלבלבים חמודים לאימוץ? תכנים קצת רציניים יותר, טעונים, דורשי מחשבה ועשייה שמבקשים לפקוח עיניים, או להרגיש, זה לא הולך?

    מעדיפים להישאר באדישות הנוחה המטמטמת וקהות חושים אליה מנסים להרגיל אותנו ?

     

    כל אחד מאתנו בנוי אחרת, וזה גם בסדר, ויש זמנים שונים ומצבי רוח שונים בהם אדם מסוגל לדברים אחרים מבחינה נפשית ומעשית. אפשר הרי למחוק, להתעלם, לא להביט, לא לקרוא, באמת שלא בעיה גדולה. אבל יש מי שזה אינו מספיק לו, איכשהו הוא רואה עצמו נפגע מכך שהכריחו אותו לראות (איך? לא יכול היה להפסיק להביט או לקרוא?) וגרמו לו עוגמת נפש ! הוא בא בטענות, מוחה ברצינות גמורה על כך שאינו מוכן שיאלצו אותו. לפעמים במקרים מסוימים אפילו החברה רואה זאת כ"הפרעת הסדר הציבורי", במיוחד שזו מחאה ויזואלית חזקה אך לא אלימה נגד בעלי הון ותאגידים גדולים, או אנשים בעלי ממון והשפעה – אז זה הופך הרבה יותר מהר ל"הפרעת סדר".

     

    אל תכריחו אותי להרגיש לפקוח עיניים. רוצה להישאר ככה, לא לראות ולא לשמוע, רק מה שאני רוצה שטוב ונוח לי. תנו לי להישאר רדומה רגשית ברמה הרדודה ביותר האפשרית, לצפות בתכניות הרדודות של היום (ריאליטי, בישול), לעשות בניית ציפורניים ולרדוף אחרי מותגים, בגדים, ונעליים, במבצעי קניות ובתלושים. לא רוצה לראות מראות קשים, לא להתמודד עם דברים קשים לא רוצה לצאת מהבלון ומהבועה שלי. לא נוגע לי - תחי הרדידות.

     

    כשיש מי שמשתפים חברים ברשת, אחרים, גם בדברים קשים להם שנוגעים להם עמוקות, שעברו, אם בתמונות או בכתב, הם משתפים כי זה כואב להם, ולפעמים רוצים להעביר מסר.

    יש מי שאינו יכול לשאת זאת, ונוח לו לא לראות ולא לדעת, כי אז לא צריך להרגיש לא נעים שלא עושים כלום.

     

    הוא אינו יכול לעודד ולחזק אנשים שעושים כך ולו במילה טובה כי כבר קשה לו עצמו להרגיש, ולא רוצה שיכריחו אותו, אין לו יכולת רגשית יותר להכיל. טוב לו להמשיך לחיות, לבלות, עם התכנים הרדודים שמוכתבים והוא מולעט בהם ע"י התקשורת באמצעים השונים, בין אם הוא מודע לכך או לא – ואלה לרוב זועקים הכי חזק חמס. אחרים לכל הפחות מבינים שזה מכאב ותסכול ואם לא נוח להם, או שחושבים ומרגישים אחרת, אינם מגיבים.

     

    אך אלה שזועקים חמס, שאינם רוצים לראות תמונות זוועה (שעבור אחר יכולות להיות קשות או לא נעימות), מה שאני תמיד שומעת מהם זה תחינות שלא יכריחו אותם להרגיש, כי אז יש סיכוי שיאלצו להתמודד עם זה.

     

    תוצאת תמונה עבור ‪heart divider‬‏

     

    חלק זה של הפוסט הוא הטריגר שהוציא ממני את הדברים אחרי די הרבה זמן, ומוקדש לאוהבי בעלי חיים באשר הם, ידועים יותר או פחות, שכואבים באמת את כאבם, שעושים כל מה שיכולים ומעבר לזה, ושעושים בכלל. כאלה שלא יגידו "איכס" כשיראו בעל חיים שנדרס אלא ייגשו לראות אם ומה ניתן לעזור, ושלא יבואו בטענות אם מראים להם "תמונות קשות", כי אם בעלי החיים האומללים בתמונות עוברים ועברו מה שעברו, לפחות מי שאוהבם, חייב לכבדם מספיק כדי להסתכל ולעשות ככל יכולתו.

     

    הלינק בהמשך מכיל דברים כאובים של אחת הפעילות הללו, ותמונה שחלקכם ימצא קשה לצפייה, כך שהמשך הקריאה והצפייה נתון לשיקולו של כל אחד.

     

    ''

     

    רוץ בן סוסים, איילת מור

     

     

     

    נ.ב.

    פתאום נזכרתי ואני לא מבינה איך שכחתי לתת את הדוגמא האדירה הזו, הסנדלר הולך בלי נעליים.

    שנים רבות הצלחתי להתעלם מהכאב הנורא הקשור בשואה, מהתמונות, נאדא - אבן, לא הרגשתי את זה.

    מה שבר אותי?

    סרטו של האחד והיחיד הגדול מכולם בניני "החיים היפים" על השואה. אחרי הסרט כמעט שבועיים לא הפסקתי לבכות.

    לא שייך, אבל אותו עקרון בעצם.

    ושוב, הסנדלר הולך בלי נעליים...


    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/15 14:11:
      בעיני, הרשתות החברתיות הן דווקא במות מצוינות לצאת מהרדידות, להושיט יד לעולם שלם.
        3/5/15 13:06:

      חיוך

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      צטט: bonbonyetta 2015-04-20 20:26:27

      צטט: נעם דימנט 2015-04-13 12:44:07

      איני מבקר אנשים. כל אחד חופשי לעשות בזמן שלו ככול העולה על רוחו, כל עוד אינו חודר למרחב של אחרים. רדידות היא אולי הגנה. יש כנראה גם זכות לרדידות.

      -

       

      כן, הגנה, בהחלט חשבתי על זה, ובהחלט זכותו של כל אדם גם לרדידות כמובן.

      זכותי שלי לדבר על מה מפריע לי בזה וכאשר עושים זאת.

      תוצאת תמונה עבור פרח בר

        20/4/15 20:51:

      צטט: נחרצה 2015-04-20 19:40:48

      זכותו של כל חבר בקפה להעלות בבלוג האישי שלי נתונים ותמונות גם אם קשים הם לצפייה וקריאה. חד משמעית. מי שאינו חפץ בכך - שמורה לו הזכות להדיר רגליו... אבל שלא יצעק חמס.
      ואת המשיכי בדרכך להגן על החלשים בחברה ועל אותם בעלי חיים שעוברים לעתים שבעה מדורי גיהינום משום ההתעללות בהם.
      אבל הערה שהיא בגדר הארה - אני איני טבעונית ומטבע הדברים אוכלת בשר... אכבד כל הפגנה נגד בנדון, אך לא אוכל לסבול ולו לרגע שאבלה במחיצת חברותיי במסעדה ביום שבת - ומול עיני יגיעו קבוצת טבעונים במטרה להוכיח אותי ... אומנם לא קרה לי באופן אישי - אבל קרה לא מכבר בטיילת של בת ים.

      כפי שאני מכבדת את השונה אני מצפה שיכבדו גם את דעותיי.

      שבוע טוב וחודש טוב סיגל

      -

       

      תודה נחרצה

      ''

        20/4/15 20:48:

      צטט: Mama Cass 2015-04-20 00:37:18

      גם אנחנו בית שבו לא אוכלים בעח בדיוק כמו שלא נאכל את החברים שלנו (הולכי הארבע בבית) ועם זאת מאז התמונות על החתול הג׳ינג׳ שבו התעללו נערים וצילמו אני לא מסוגלת לראות מה ששולחים ובהחלט מדלגת. יחד עם זאת אנחנו כן נעזור לחיות נזקקות ונילחם אבל לכל אחד סף רגישות אחר. לשמחתי ילדיי הם סוכני שינוי בהקשר של הדברים שרשמת. הפייסבוק הוא משהו שלחלק מהאנשים מהווה כלי להאדרה עצמית (או בריחה) ולעיסוק בדברים שלאחד נראים שטחיים ולאחר משמעותיים. וכגודל הפערים כך גודל הביקורתיות.

      מבינה בהחלט שלכל אחד סף רגישות אחר, אך יש הרבה שזה אצלם כבר גובל באטימות שחבל"ז....
      מצוין לגבי הילדים שלך, שיהיו בריאים, אנא הזמיני את הילדים שלך אלי, אשמח לארח אותם כאן.

      תוצאת תמונה עבור ‪smiling‬‏

        20/4/15 20:45:

      צטט: eyalees 2015-04-19 18:12:24

      העלית בפוסט הרבה נקודות חשובות ונכונות החברה שלנו היום שונה ממה שהיתה בעבר או אולי אנחנו מנותקים מהעם האמיתי, זב שגר בפריפריה וחי חיים שונים לחלוטין מתושבי המרכז. התקשורת בכלותה את מי היא מייצגת? את מי היא משקפת? בשנים האחרונות שמתי לב שנקלעתי לחברה מתנכרת, בבועה, הרשתות החברתיות הפכו לי לנטל. בשבוע שעבר סגרתי את דף הפייס שלי, התחלתי להרגיש בו זר. מי בכלל החברים הוירטואליים שלי? לא מכיר אותם. חוזר לחברה האמיתית שלי.

      --

      אלי?

      תוצאת תמונה עבור המום

      בעיני בכל מקרה הקפה תמיד היה אהוב הרבה יותר מהפייסבוק, אין מה להשוות, למרות הבאגים. אך הפייסבוק מתאים לצרכים אחרים, יש לו המעלות שלו.

        20/4/15 20:42:

      צטט: מסתורי היקוםבת היקום 2015-04-15 15:07:27

      את מדהימה והפוסט הזה מדהים וחזק!!

       

       

      תודה רבה

      ''

        20/4/15 20:39:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-04-14 21:48:46

      בונבונית, אנו חייבים להרגיש כדי לא להיהפך ל"אנשים עם לב של אבן"...

      -

       

      כן, לפעמים זה מה שקורה למי שמתעלם כל הזמן ויותר מדי.... זה הופך להרגל ודרך חיים....

      בשבילך....

      האחד והיחיד שכמעט כל השירים שלו אני זוכרת בעל פה, שהכשרון שלו כל הזמן גרם לי לחשוב:
      "כמה אדם צריך להרגיש כדי שיצאו לו שירים כאלה"

       

      ''
       

        20/4/15 20:34:

      צטט: רונית אברהם 2015-04-14 10:58:04

      הגעתי אתמול עם הבת שלי תלמידת כיתה ו' לספריה העירונית. היא חיפשה ספר בחדר העיון לצורך עבודת חקר (נושא לפוסט בנפרד), ואז אמרה לי - "נכון שאני לא חייבת לסיים ספר אם אני לא אוהבת אותו?". חשבתי רגע ואז ראיתי את התצוגה שנערכה בספריה לקראת יום השואה, ועניתי - "כן, את לא חייבת לסיים כל ספר, אבל יש ספרים שהקריאה בהם היא לימוד, ודברים שחייבים לדעת, ואת אלו צריך לסיים, אפילו שקשה. כמו ספרים על השואה, כדי שלא נשכח, וחלילה, נרצה לגור בברלין". אני מתנגדת לרדידות ולנטייה (או צורך) לטמון את הראש בחול. יחד עם זאת, מותר וגם צריך לסנן תמונות קשות לצפייה ומידע שאין לנו אפשרות לעכל. בוודאי שמותר לאנשים לקחת פסק זמן, מהעולם, ומהרוע שמסביב, אני מאמינה שמי שזה בנפשו לא יתמכר לרדידות גם אם לעיתים הוא בורח לשם

      -

      מסכימה אתך למעשה. מי שלא יכול שילמד לסנן תמונות שקשות מדי עבורו, אך להסב  את הראש כדי לא לראות ולא לדעת.....על זה אני מדברת במיוחד.

      ''

        20/4/15 20:33:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-04-14 07:36:42

      אני בעד להרגיש אבל זה כואב, וגם אי אפשר - בדלי סוף, אני עצמי מהצד השני - צריכה שריון אחרת נפגעת. ובמובן מסויים, יוסיזוהר צודק. חזקי ואמצי.

      -

      חברה יקרה

      יוסי זוהר לא הבין הכוונה וחוששתני שגם את.

      אני כבר מזמן והרבה שנים הפסקתי להיות בהתלבטות.........קריצה

        20/4/15 20:30:

      צטט: יוסיזוהר2 2015-04-13 12:59:23

      סליחה שלא הבנתי אבל זה באמת נראה רק כאילו את מנסה לשכנע את עצמך שרדוד זה טוב ולא באמת מרגישה כך ולראייה הפוסט הרגשי שכתבת, אל תחיי בפרדוקס! פרדוקסים קשים לעיכול!

       

      --

      שלום יוסי,

      קודם כל אינך צריך לבקש סליחה בין אם הבנת או לא, ותודה לתגובה שלך.

      אבל אכן לא הבנת את הכוונה שלי.

      מי שמכיר את הכתיבה שלי כבר יודע שאני לפעמים, במיוחד כשאכפת וכואב לי במיוחד הנושא מדברת עליו ב"הומור" ובהפוך על הפוך.

      לפחות בעניין הזה אינני בפרדוכס בכלל כבר הרבה שנים, פעם הייתי, אך כבר מזמן לא.

      אדם צריך להכיר את עצמו, להשלים עם מי שהוא, וגם לאהוב את עצמו, ומזמן הבנתי שלא להרגיש לגמרי במיוחד בנושא הזה אצלי זה לא ילך.

      ''

        20/4/15 20:26:

      צטט: נעם דימנט 2015-04-13 12:44:07

      איני מבקר אנשים. כל אחד חופשי לעשות בזמן שלו ככול העולה על רוחו, כל עוד אינו חודר למרחב של אחרים. רדידות היא אולי הגנה. יש כנראה גם זכות לרדידות.

      -

       

      כן, הגנה, בהחלט חשבתי על זה, ובהחלט זכותו של כל אדם גם לרדידות כמובן.

      זכותי שלי לדבר על מה מפריע לי בזה וכאשר עושים זאת.

      תוצאת תמונה עבור פרח בר

        20/4/15 20:24:

      צטט: HagitFriedlander 2015-04-13 08:05:57

      היופי והכיעור האנושי דרים ביחד על הכדור שלנו מאז ומתמיד ...הלוואי והיחסים ביניהם יטו לצד היופי והטוב. כל אחד מאיתנו תמיד יכול לעשות יותר למען...חינוך ומודעות והתבוננות במראה כמה שיותר...תודה שהבאת תודה על פועלך בונבוניטה יקרה ואיכפתית!

       

      תוצאת תמונה עבור פרח ברתודה חגית

        20/4/15 20:07:

      צטט: באבא יאגה 2015-04-12 22:19:31

      שאנשים נוח להם הרבה יותר להישאר ברמה הרדודה, בה מעסיקים אותם בשטויות אך בלי לחשוב ולהרגיש יותר מדי. - ללא ספק!

      -

      היום ראיתי מישהי כזו באוטובוס.

      איך שהיא היתה נראית, ואיך שהיא דיברה.

      חבל שלא יכולתי לצרף אותה לפוסט.

      חיוך

        20/4/15 20:05:

      צטט: * חיוש * 2015-04-12 20:04:36

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      תודה שהבאת לנו תמונת הסוס גרמה לי לכאב נורא על הסבל 

      שעבר מרגע פציעתו עד שגאלו אותו מיסורי הכאב  בזריקת ההרדמה.

      קראתי את הקטע וחשתי אהדה לאותה כותבת ולאותם התחושות שהניעו אותה

      לחבק את הסוס הגוסס ולעשות הכל לגאול אותו מיסוריו.

      לצערי יש תופעה שהולכת ומתרבה של פגע וברח גם בפגיעות בבני אדם והולכי רגל

      וכל הזמן אני שואלת את עצמי

      איך? איך הנשמה של אותו פוגע נותנת לו לברוח מהמקום בלי

      לנסות להושיט עזרה ולנסות להציל חיים ? שעוד ניגדעו בגללו עצמו.....

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      ושוב תודה ששיתפת אותנו ותמונת הסוס לא משה מליבי.....

      ----- 

       

      לי אף תמונה כבר לא קשה כפי שהייתה קודם. אני מרגישה שעם כל הכאב שלהם והסבל, לכל הפחות חובה לי אישית, כך אני רואה זאת, לדעת, ולא להסב את הראש, גם כשזה אינו נעים לי.

       

        20/4/15 19:53:

      צטט: flora2001 2015-04-12 19:08:37

      הקטע הזה :"כשיש מי שמשתפים חברים ברשת, אחרים, גם בדברים קשים להם שנוגעים להם עמוקות, שעברו, אם בתמונות או בכתב, הם משתפים כי זה כואב להם, ולפעמים רוצים להעביר מסר" לא רק שרגש אותי ,אלא גם חוויתי על בשרי . רק בכמה מהפוסטים שלי שתפתי את הכאב שלי וגם כמה תמונות ,וגם בקשתי התייחסות (בפרטי ) ,וקבלתי רק הבטחות או כלום . חבל שלא שומעים את הצעקה בלי קול של הזקנים או של מישהו/י שאכפת לו/ה מהאחר שיצעק את כאבו ,כמו שאת עושה בונבונייטה נכבדה ,עבור בעלי חיים (שגם אני אוהבת אותם ).

      --

      שלום פלורה,

      זו אחת התגובות הכי הכי שקיבלתי, כי זה סימן שאני קצת מצליחה במה שאני מנסה לעשות כאן בקפה, בבלוג שלי, ובכל מקום בו אני פועלת, לצעוק את הצעקה שלהם.

      שולחת לך מסר פרטי בנוסף

      ''

        20/4/15 19:49:

      צטט: esty.d 2015-04-12 18:48:19

      בונבוייטה יקרה,
      כתבת מדם לבך וניכר שהנושא חשוב לך (בעצם מספר נושאים שהעלית כאן ולא רק הפגיעה בבעלי חיים).
      אני גם מעריכה מאוד את פועלך בעניין.
      ועם זאת, אני דווקא לא מסכימה איתך לגבי התקשורת. אני חושבת שאכן ישנה תקשורת שמתחנפת להמונים כמו גם כזאת שמשרתת את בעלי הכוח וההון, אך ישנה בהחלט גם תקשורת חוקרת ונשכנית בכל התחומים (כלכלה, פוליטיקה, תחקירים), כמו גם תקשורת סטירית – שאינה עושה הנחות לאף אחד.

      תלוי על מה בוחרים להסתכל.

      תאמיני לי שלא תהיה מאושרת יותר ממני אם טעיתי. כתבות התחקיר של פעם את מוצאת אותן היום? אין היום כתבות תחקיר רציניות ואמינות, רובן ממומנות ע"י בעלי עניין או מציגות צד אחד בלבד של בעיה.
      אני חושבת שהציבור בישראל מאוד מעורב (כל אחד על פי נטייתו), מעורבות שגם גוררת הקצנה וחוסר סובלנות (שזה כבר קשור לעולם החינוך בכלל...).

      גם כאן,הציבור כבר אין לו כח, אדיש. מעורב? אולי, תלוי במה....
      בשורה התחתונה אנשים פועלים על פי יכולתם ועל פי המינון הנכון להם. יש כאן כל כך הרבה כאב ופחד שאם נכוון את כל הזרקורים לכל המקומות כל הזמן – יהיה קשה לנשום.
      אני פעלתי בעמותה, ראיתי התנדבות במלוא יופייה, ראיתי קהילות מכילות ותומכות. וראיתי גם את הצדדים האחרים. 

      בהחלט מסכימה אתך לגמרי, כל אחד על פי יכולותיו ואפשרויותיו. ואף אחד לא אומר לאף אחד תעשה יותר, חלילה לי מלומר דבר כזה. לפעמים פשוט אנשים כל כך לא מודעים, ואפילו מחווה אחת קטנה בשטח מסוים, מבלי שאני אומרת למען מה הפעילות עושה לפעמים את ההבדל הענק עבור מי שזקוק. כך שלא הבנתי אותי לגמרי בנקודה.
      אני מסכימה איתך שחשוב לראות, לא להסב את המבט מקושי, סבל וחוסר צדק. 
      את מתמקדת בסבלם של בעלי חיים ואני כולי איתך בעניין. אך האם את יודעת ופועלת גם למען נשים מוכות, נפגעות תקיפה מינית, ילדים שנפלטו מבתיהם, נפגעי נפש, מכורים למיניהם, דיור לזוגות צעירים, עוני, חיילים בודדים, תאונות דרכים, הפרטות, אפליות, נפגעי עוולות המדינה ועוד ועוד ועוד? (אני מתעייפת רק מלנסות להכיל קמצוץ מרשימת הסבל).

      האם את פועלת למען כל אלה? מדוע תצפי שאחרים?

      אני בחרתי לי מטרה מסוימת ואני פועלת בה בהתנדבות יותר מ 30 שנה, בחרתי דווקא בנושא זה מפני שמבין כל הנזקקים וחסרי הישע הם בסוף סולם העדיפויות של כולם.

      מעולם לא שאלתי אף אחד אם הוא פעיל בנוסף למה שהוא מתנדב גם בדברים אחרים, מפני שכל מי שפועל למען האחר בהתנדבות זה מאד מכובד בעיני, מי שזה לא יהיה.
      אף אחד לא יכול להיות בכל מקום כל הזמן ולכן כל אחד מתמקד במעגל עולמו שלו ואם יש לו עוד כוח ומודעות, יעשה גם למען האחר, בתחום שקרוב ללבו.
      הידעת שאנחנו המדינה שיש בה יותר עמותות מכל מדינה אחרת בעולם? מי הם הפועלים בעמותות האלה אם לא אזרחים שאכפת להם?

      או, ועל זה בדיוק כבר כתבתי. זה שיש כאן עמותות ומתנדבים רבים יחסית למדינה זה רק מראה על חוסר אוזלת יד של השלטון, והמוסדות השונים שאינם ממלאים תפקידם כנדרש. ועדיין המתנדבים מועטים וזקוקים להרבה יותר, ואת יודעת מה? שוב, זקוקים לזה שראשית כל אנשים יהיה אכפת להם ולא יסבו ראש, שיהיו מודעים.
      אז אני את האצבע שלי, מפנה כלפי הנהגת המדינה, כלפי מחלקי העוגה, כלפי מי ששכח את מי הוא צריך לשרת, על מי להגן, במה להשקיע משאבים ובמה לא.

      ואני כאן מצטרפת אלייך בגדול, עם אצבע מאשימה ענקית לכל מוסדות המדינה, שריה, וכל העומדים בראשה.

      כאמור עצם זה שיש עמותות ומתנדבים רבים אומר שיש חוסר נוראי בציבור בשטחים שונים והם אינם ממלאים תפקידם.

       

      תודה לתגובתך

      ''

        20/4/15 19:40:

      זכותו של כל חבר בקפה להעלות בבלוג האישי שלי נתונים ותמונות גם אם קשים הם לצפייה וקריאה. חד משמעית. מי שאינו חפץ בכך - שמורה לו הזכות להדיר רגליו... אבל שלא יצעק חמס.
      ואת המשיכי בדרכך להגן על החלשים בחברה ועל אותם בעלי חיים שעוברים לעתים שבעה מדורי גיהינום משום ההתעללות בהם.
      אבל הערה שהיא בגדר הארה - אני איני טבעונית ומטבע הדברים אוכלת בשר... אכבד כל הפגנה נגד בנדון, אך לא אוכל לסבול ולו לרגע שאבלה במחיצת חברותיי במסעדה ביום שבת - ומול עיני יגיעו קבוצת טבעונים במטרה להוכיח אותי ... אומנם לא קרה לי באופן אישי - אבל קרה לא מכבר בטיילת של בת ים.

      כפי שאני מכבדת את השונה אני מצפה שיכבדו גם את דעותיי.

      שבוע טוב וחודש טוב סיגל

        20/4/15 19:32:

      צטט: don - vetore 2015-04-12 16:56:25

      לחלק הראשון של הפוסט

      עדיין לפי דעתי אפשר למצוא תוכניות תחקירים , או פינות בתוכניות שעוסקים בצרכנות , כמו בערוץ 10

      פינות בתוכנית חסכון בערוץ 2 

      פינות בלילה כלכלי.

      התוכנית תחקירים  המערכת של מיקי חיימוביץ'

      כנראה שמרוב תכנים והרבה ערוצים , התכנים הללו נבלעים ולא מקבלים מספיק פוקוס בעידן האינטרנט והתקשורת של ימנו.

      -

      שמחה לראות עקבות שלך.

      למי יש כח לחפש את התכנים הטובים בין כל הזבל?

      פעם אני זוכרת לא הייתי מספיקה לראות כל הסדרות והכתבות שאני רוצה הייתי צריכה להקליט, לעקוב לשידוד חוזר....

      היום?

      אני כמעט ולא רואה טלויזיה, אין לי סבלנות, רק לפעמים בין לבין...

      הסנני

        20/4/15 09:34:

      צטט: . ארז . 2015-04-12 14:53:36

      בתור אוהב בעלי חיים (למרות שאיני צמחוני) יכול לספר לך שאתמול הצלתי גורה ממוות בטוח לאחר שכנראה ננטשה (ללא שבב בבדיקה) סגרתי ציר תנועה בכביש מרכזי ע"מ לסייע לה ולמנוע ממנה דריסה וודאית על ידי רכב שנסע לצידי. בהמשך לכך מצאתי לה בית חם ואוהב.
      לא מחפש צל"שים והוקרה, סתם מספר כי זה קצת קשור...

       

      --

      תודה על התמונה המשגעת . זו הכלבה שהיצלת או הכלבה שלך?

      יישר כח, אכן לא כל אחד היה עושה זאת, מלוא ההערכה.

      אינך חייב להיות כמובן צמחוני או טבעוני כדי לעזור לבעלי חיים, זה אינו קשור בכלל, למרות שמשום מה הרבה קושרים זאת אחד לשני.

      גם אני הייתי פעילה למען בעלי חיים שנים רבות לפני שהפסקתי לאכול בעלי חיים.

      אפשר בכלל לעשות המון למען בעלי חיים, גם בחיי היום יום בקטנה, במעשים מיוחדים כמו שאתה עשית, ללא קשר לצמחונות. זה כמובן משתלב אך אינו מונע זאת.

        20/4/15 09:20:

      צטט: דוקטורלאה 2015-04-12 12:17:49

      העלית נושא מורכב שאינו מאפשר תשובה אחת , ברורה ומחייבת.

      עצם זה שזה גורם לחשוב, זה גם בהחלט משהו

      באופן כללי קשה לחיות בארץ הזאת. הפעולות הקרביות, המלחמות, המצב הפוליטי הבלתי ברור, הכלכלה הבלתי יציבה ועוד. אלה רק חלק מהעולם שלנו כאן. מול זאת - עומד הרצון העז לחיות במולדת שלנו, לצפות שיהודי העולם יבואו ויחיו כאן. מול הקשיים הללו מבקש האדם לנוח מעט, על ידי בידור , תכנים קלילים ועוד. שני דברים למדתי בעבר, בהקשר לדבריך: האחד - בארצות מערביות עשירות, מי שמטפל (בעיקר) במסכנים מכל הסוגים, הם אנשים בעלי ממון.

      כאן כפי שאת רואה זה לא קיים, אחרת, אם המצב לא היה מחייב זאת לא היו קמות עמותות למטרות שונות, ומתנדבים. הרשויות עצמן אינן ממלאות חובתן.

      זה מאפשר להם סיפוק מסויים, מעסיק אותם כאשר עסקיהם מסודרים בלעדיהם.

      כאן כפי שתראי עושים זאת לרוב במסגרת "פעילות למען הקהילה", כשה"קהילה" הם דבר מסוימים בלבד, רק מה שנותן כותרות יפות ויחסי ציבור.

      אולי המסקנה היא כי מי שעסוק בדאגות לקיומו, לבריאותו, למצב משפחתו ועוד, מתקשה לראות את הזולת , לכל סוגיו.

      לא חושבת, זו בעיקר נורמה חברתית של מי שדואג רק לעצמו לעומת מי שעוזר לאחרים שמצטייר כ"פרייר" או משהו בדומה. נורמה חברתית שגויה של ערכים בזויים שהתרשה מהראש אל הרגליים.

      והדבר השני - קשור לנושאים המעסיקים את הפרט. חמותי היתה אשה שבאה לבנות מולדת, בראשית המאה העשרים. אשה חכמה ומקסימה. בזקנתה, באתי אליה לעתים תכופות ודברנו פוליטיקה, ובקרנו תוכניות טלווזיה, ודנו בענייני המדינה ועוד. היא האריכה ימים, ולאחר שנפלה ומצבה הורע, היא ביקשה ממני : בואי נדבר רק על דברים טובים! האדם נתון לא רק למצב הכללי אלא לעובדות חייו, ויש מועדים שהוא מבקש בידור קליל ותו לא.

      בהחלט. חלילה לי מלפסול זאת, גם אני רואה דברים טובים, אוהבת קומדיה ודברים שטוטיים ואדיוטים, וגם להתשטות אלא שאינני הופכת זאת לראייה ולדרך חיים, וזה אינו מונע ממני לראות גם את הדברים הפחות נעימים, שאני יכולה לעזור ולו במשהו. 

        20/4/15 00:37:
      גם אנחנו בית שבו לא אוכלים בעח בדיוק כמו שלא נאכל את החברים שלנו (הולכי הארבע בבית) ועם זאת מאז התמונות על החתול הג׳ינג׳ שבו התעללו נערים וצילמו אני לא מסוגלת לראות מה ששולחים ובהחלט מדלגת. יחד עם זאת אנחנו כן נעזור לחיות נזקקות ונילחם אבל לכל אחד סף רגישות אחר. לשמחתי ילדיי הם סוכני שינוי בהקשר של הדברים שרשמת. הפייסבוק הוא משהו שלחלק מהאנשים מהווה כלי להאדרה עצמית (או בריחה) ולעיסוק בדברים שלאחד נראים שטחיים ולאחר משמעותיים. וכגודל הפערים כך גודל הביקורתיות.
        19/4/15 18:12:
      העלית בפוסט הרבה נקודות חשובות ונכונות החברה שלנו היום שונה ממה שהיתה בעבר או אולי אנחנו מנותקים מהעם האמיתי, זב שגר בפריפריה וחי חיים שונים לחלוטין מתושבי המרכז. התקשורת בכלותה את מי היא מייצגת? את מי היא משקפת? בשנים האחרונות שמתי לב שנקלעתי לחברה מתנכרת, בבועה, הרשתות החברתיות הפכו לי לנטל. בשבוע שעבר סגרתי את דף הפייס שלי, התחלתי להרגיש בו זר. מי בכלל החברים הוירטואליים שלי? לא מכיר אותם. חוזר לחברה האמיתית שלי.
        18/4/15 19:35:

      צטט: Red Shaya 2015-04-12 10:05:47

      אומרים שאם אנשים היו מבינים את הסטטיסטיקה של 500 הרוגים בשנה מתאונות דרכים, אנשים היו מפסיקים לנסוע ברכבים או שלפחות היו משקיעים הרבה יותר במניעת תאונות דרכים מאשר בתקציב הבטחון. אני חושב שלכולנו נוח לא לראות את הצדדים הלא נוחים של המציאות. להתעלם מהשכן העני שלנו ומהסבל של החיות. נוח לנו להתעלם מאנשים שנוהגים בפראות על הכביש ומזה שגוזרים לנו עשרות אלפי שקלים מהפנסיה. נוח לנו. כי זה נוח לחיות בנוחות. הרבה יותר קשה לפתוח את העיניים ולהסתכל.

      -

      הדרך לשנות זאת אינה כה קשה כפי שחושבים. לא חייבים לעשות דברים למען האחר, אפשר בהתחלה קודם כל להיות אחראי לגבי המעשים שלך עצמך, ולהחליט אם אתה עושה או לא, ולא לעשותם כי אתה רגיל, כי כך עושים כולם. ברירה תמיד יש הרי צריך רק לרצות למצוא אותה.

      חיוך

        16/4/15 19:04:
      מסכים איתך
      את מדהימה והפוסט הזה מדהים וחזק!!
        14/4/15 21:48:
      בונבונית, אנו חייבים להרגיש כדי לא להיהפך ל"אנשים עם לב של אבן"...
        14/4/15 19:13:
      הוי יקירה העלית דברים קשים. מסכימה עם כל מילה ומרגישה בדיוק כמוך. תודה
        14/4/15 10:58:
      הגעתי אתמול עם הבת שלי תלמידת כיתה ו' לספריה העירונית. היא חיפשה ספר בחדר העיון לצורך עבודת חקר (נושא לפוסט בנפרד), ואז אמרה לי - "נכון שאני לא חייבת לסיים ספר אם אני לא אוהבת אותו?". חשבתי רגע ואז ראיתי את התצוגה שנערכה בספריה לקראת יום השואה, ועניתי - "כן, את לא חייבת לסיים כל ספר, אבל יש ספרים שהקריאה בהם היא לימוד, ודברים שחייבים לדעת, ואת אלו צריך לסיים, אפילו שקשה. כמו ספרים על השואה, כדי שלא נשכח, וחלילה, נרצה לגור בברלין". אני מתנגדת לרדידות ולנטייה (או צורך) לטמון את הראש בחול. יחד עם זאת, מותר וגם צריך לסנן תמונות קשות לצפייה ומידע שאין לנו אפשרות לעכל. בוודאי שמותר לאנשים לקחת פסק זמן, מהעולם, ומהרוע שמסביב, אני מאמינה שמי שזה בנפשו לא יתמכר לרדידות גם אם לעיתים הוא בורח לשם
      אני בעד להרגיש אבל זה כואב, וגם אי אפשר - בדלי סוף, אני עצמי מהצד השני - צריכה שריון אחרת נפגעת. ובמובן מסויים, יוסיזוהר צודק. חזקי ואמצי.
        13/4/15 19:14:
      חשוב וכואב!!!
        13/4/15 12:59:
      סליחה שלא הבנתי אבל זה באמת נראה רק כאילו את מנסה לשכנע את עצמך שרדוד זה טוב ולא באמת מרגישה כך ולראייה הפוסט הרגשי שכתבת, אל תחיי בפרדוקס! פרדוקסים קשים לעיכול!
        13/4/15 12:44:
      איני מבקר אנשים. כל אחד חופשי לעשות בזמן שלו ככול העולה על רוחו, כל עוד אינו חודר למרחב של אחרים. רדידות היא אולי הגנה. יש כנראה גם זכות לרדידות.
        13/4/15 08:05:
      היופי והכיעור האנושי דרים ביחד על הכדור שלנו מאז ומתמיד ...הלוואי והיחסים ביניהם יטו לצד היופי והטוב. כל אחד מאיתנו תמיד יכול לעשות יותר למען...חינוך ומודעות והתבוננות במראה כמה שיותר...תודה שהבאת תודה על פועלך בונבוניטה יקרה ואיכפתית!
        12/4/15 22:19:
      שאנשים נוח להם הרבה יותר להישאר ברמה הרדודה, בה מעסיקים אותם בשטויות אך בלי לחשוב ולהרגיש יותר מדי. - ללא ספק!
        12/4/15 20:04:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      תודה שהבאת לנו תמונת הסוס גרמה לי לכאב נורא על הסבל 

      שעבר מרגע פציעתו עד שגאלו אותו מיסורי הכאב  בזריקת ההרדמה.

      קראתי את הקטע וחשתי אהדה לאותה כותבת ולאותם התחושות שהניעו אותה

      לחבק את הסוס הגוסס ולעשות הכל לגאול אותו מיסוריו.

      לצערי יש תופעה שהולכת ומתרבה של פגע וברח גם בפגיעות בבני אדם והולכי רגל

      וכל הזמן אני שואלת את עצמי

      איך? איך הנשמה של אותו פוגע נותנת לו לברוח מהמקום בלי

      לנסות להושיט עזרה ולנסות להציל חיים ? שעוד ניגדעו בגללו עצמו.....

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      ושוב תודה ששיתפת אותנו ותמונת הסוס לא משה מליבי.....


        12/4/15 19:08:
      הקטע הזה :"כשיש מי שמשתפים חברים ברשת, אחרים, גם בדברים קשים להם שנוגעים להם עמוקות, שעברו, אם בתמונות או בכתב, הם משתפים כי זה כואב להם, ולפעמים רוצים להעביר מסר" לא רק שרגש אותי ,אלא גם חוויתי על בשרי . רק בכמה מהפוסטים שלי שתפתי את הכאב שלי וגם כמה תמונות ,וגם בקשתי התייחסות (בפרטי ) ,וקבלתי רק הבטחות או כלום . חבל שלא שומעים את הצעקה בלי קול של הזקנים או של מישהו/י שאכפת לו/ה מהאחר שיצעק את כאבו ,כמו שאת עושה בונבונייטה נכבדה ,עבור בעלי חיים (שגם אני אוהבת אותם ).
        12/4/15 18:48:

      בונבוייטה יקרה,
      כתבת מדם לבך וניכר שהנושא חשוב לך (בעצם מספר נושאים שהעלית כאן ולא רק הפגיעה בבעלי חיים).
      אני גם מעריכה מאוד את פועלך בעניין.
      ועם זאת, אני דווקא לא מסכימה איתך לגבי התקשורת. אני חושבת שאכן ישנה תקשורת שמתחנפת להמונים כמו גם כזאת שמשרתת את בעלי הכוח וההון, אך ישנה בהחלט גם תקשורת חוקרת ונשכנית בכל התחומים (כלכלה, פוליטיקה, תחקירים), כמו גם תקשורת סטירית – שאינה עושה הנחות לאף אחד.

      תלוי על מה בוחרים להסתכל.
      אני חושבת שהציבור בישראל מאוד מעורב (כל אחד על פי נטייתו), מעורבות שגם גוררת הקצנה וחוסר סובלנות (שזה כבר קשור לעולם החינוך בכלל...).
      בשורה התחתונה אנשים פועלים על פי יכולתם ועל פי המינון הנכון להם. יש כאן כל כך הרבה כאב ופחד שאם נכוון את כל הזרקורים לכל המקומות כל הזמן – יהיה קשה לנשום.
      אני פעלתי בעמותה, ראיתי התנדבות במלוא יופייה, ראיתי קהילות מכילות ותומכות. וראיתי גם את הצדדים האחרים. 
      אני מסכימה איתך שחשוב לראות, לא להסב את המבט מקושי, סבל וחוסר צדק. 
      את מתמקדת בסבלם של בעלי חיים ואני כולי איתך בעניין. אך האם את יודעת ופועלת גם למען נשים מוכות, נפגעות תקיפה מינית, ילדים שנפלטו מבתיהם, נפגעי נפש, מכורים למיניהם, דיור לזוגות צעירים, עוני, חיילים בודדים, תאונות דרכים, הפרטות, אפליות, נפגעי עוולות המדינה ועוד ועוד ועוד? (אני מתעייפת רק מלנסות להכיל קמצוץ מרשימת הסבל).
      אף אחד לא יכול להיות בכל מקום כל הזמן ולכן כל אחד מתמקד במעגל עולמו שלו ואם יש לו עוד כוח ומודעות, יעשה גם למען האחר, בתחום שקרוב ללבו.
      הידעת שאנחנו המדינה שיש בה יותר עמותות מכל מדינה אחרת בעולם? מי הם הפועלים בעמותות האלה אם לא אזרחים שאכפת להם?
      אז אני את האצבע שלי, מפנה כלפי הנהגת המדינה, כלפי מחלקי העוגה, כלפי מי ששכח את מי הוא צריך לשרת, על מי להגן, במה להשקיע משאבים ובמה לא.

       

       

        12/4/15 16:56:

      לחלק הראשון של הפוסט

      עדיין לפי דעתי אפשר למצוא תוכניות תחקירים , או פינות בתוכניות שעוסקים בצרכנות , כמו בערוץ 10

      פינות בתוכנית חסכון בערוץ 2 

      פינות בלילה כלכלי.

      התוכנית תחקירים  המערכת של מיקי חיימוביץ'

      כנראה שמרוב תכנים והרבה ערוצים , התכנים הללו נבלעים ולא מקבלים מספיק פוקוס בעידן האינטרנט והתקשורת של ימנו.

        12/4/15 14:53:

      בתור אוהב בעלי חיים (למרות שאיני צמחוני) יכול לספר לך שאתמול הצלתי גורה ממוות בטוח לאחר שכנראה ננטשה (ללא שבב בבדיקה) סגרתי ציר תנועה בכביש מרכזי ע"מ לסייע לה ולמנוע ממנה דריסה וודאית על ידי רכב שנסע לצידי. בהמשך לכך מצאתי לה בית חם ואוהב.
      לא מחפש צל"שים והוקרה, סתם מספר כי זה קצת קשור...

       

      ''

        12/4/15 12:17:
      העלית נושא מורכב שאינו מאפשר תשובה אחת , ברורה ומחייבת. באופן כללי קשה לחיות בארץ הזאת. הפעולות הקרביות, המלחמות, המצב הפוליטי הבלתי ברור, הכלכלה הבלתי יציבה ועוד. אלה רק חלק מהעולם שלנו כאן. מול זאת - עומד הרצון העז לחיות במולדת שלנו, לצפות שיהודי העולם יבואו ויחיו כאן. מול הקשיים הללו מבקש האדם לנוח מעט, על ידי בידור , תכנים קלילים ועוד. שני דברים למדתי בעבר, בהקשר לדבריך: האחד - בארצות מערביות עשירות, מי שמטפל (בעיקר) במסכנים מכל הסוגים, הם אנשים בעלי ממון. זה מאפשר להם סיפוק מסויים, מעסיק אותם כאשר עסקיהם מסודרים בלעדיהם. אולי המסקנה היא כי מי שעסוק בדאגות לקיומו, לבריאותו, למצב משפחתו ועוד, מתקשה לראות את הזולת , לכל סוגיו. והדבר השני - קשור לנושאים המעסיקים את הפרט. חמותי היתה אשה שבאה לבנות מולדת, בראשית המאה העשרים. אשה חכמה ומקסימה. בזקנתה, באתי אליה לעתים תכופות ודברנו פוליטיקה, ובקרנו תוכניות טלווזיה, ודנו בענייני המדינה ועוד. היא האריכה ימים, ולאחר שנפלה ומצבה הורע, היא ביקשה ממני : בואי נדבר רק על דברים טובים! האדם נתון לא רק למצב הכללי אלא לעובדות חייו, ויש מועדים שהוא מבקש בידור קליל ותו לא.
        12/4/15 10:05:
      אומרים שאם אנשים היו מבינים את הסטטיסטיקה של 500 הרוגים בשנה מתאונות דרכים, אנשים היו מפסיקים לנסוע ברכבים או שלפחות היו משקיעים הרבה יותר במניעת תאונות דרכים מאשר בתקציב הבטחון. אני חושב שלכולנו נוח לא לראות את הצדדים הלא נוחים של המציאות. להתעלם מהשכן העני שלנו ומהסבל של החיות. נוח לנו להתעלם מאנשים שנוהגים בפראות על הכביש ומזה שגוזרים לנו עשרות אלפי שקלים מהפנסיה. נוח לנו. כי זה נוח לחיות בנוחות. הרבה יותר קשה לפתוח את העיניים ולהסתכל.
        11/4/15 23:17:

      צטט: נויאור 2015-04-11 23:11:13

      מבינה את כאבך .אך אני לא צמחונית לכן לא יאה מצדי להיות שותפה מלאה בכל מה שאת כותבת,גם אני נגד התעללות בבעלי חיים חסרי ישע ולמרות זה גם ממשפחתי מתפרנסת מגידול בעלי חיים וחקלאות למען דור המשך וכלכלת המישפחה.

      -

      אז מה אם את לא צמחונית? 

      עוד הרבה לפני שהפסקתי לאכול בעלי חיים הייתי פעילה למענם במשך שנים רבות, ועשיתי דברים שאחרים הסבו את הראש ברתיעה.

      את בהחלט יכולה להיות שותפה לדברים, להגיב, להיות נגד התעללות, להיות או לא להיות פעילה למענם - ללא קשר להיותך צמחונית או לא.

      תודה לגלוי הלב על העיסוק של משפחתך, לא אתחיל לחשוב או להרגיש אלייך שונה בשל כך, למרות שאני מאד מאד נרתעת ונגד גידול בעלי חיים לתעשיית המזון.

      לא קשור, תתבטאי חופשי.

      ותודה לתגובה.

        11/4/15 23:11:
      מבינה את כאבך .אך אני לא צמחונית לכן לא יאה מצדי להיות שותפה מלאה בכל מה שאת כותבת,גם אני נגד התעללות בבעלי חיים חסרי ישע ולמרות זה גם ממשפחתי מתפרנסת מגידול בעלי חיים וחקלאות למען דור המשך וכלכלת המישפחה.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין