כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    מי יכול לעמוד במידת הדין? - פרשת שמיני

    0 תגובות   יום שבת, 11/4/15, 23:05

    ­בס"ד

    מי יכול לעמוד במידת הדין?
    פרשת שמיני

    http://cafe.themarker.com/image/3213359/

     

    מי יכול לעמוד בדין?

    ביום הגדול והנשגב ביותר – מתחילת הבריאה – שמיום שברא הקב"ה שמים וארץ לא הייתה שמחה לפני הקב"ה – כיום חנוכת אוהל מועד, המשכן. [בבלי, גמרא, מסכת מגילה י' ב'].  נאמר כאן ויהי ביום השמיני, ונאמר שם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד [בראשית א' ה']. מיום בריאת העולם זה היה היום הכי משמח שהיה לקב"ה. שימו לב לדגש: לא כתוב, מיום שברא הקב"ה את העולם בשבת קודש, אלא, מיום שברא הקב"ה שמים וארץ. שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. לפסוק: "ויהי ביום השמיני" יש הקבלה לפסוק: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" אנחנו רוצים להבין מה היא ההקבלה בין שניהם. בשנת ב'ת"נ (2440) היום שבו נחנך המשכן, (בזוהר מצוין שגם בזמן שמשה ובני ישראל אמרו שירה לפניו בים סוף).

    וביום הזה מעניש בקב"ה את נדב ואביהוא. למה? בהקריבם אש זרה. [ויקרא י' א' – ג'] "ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אתם", "ב ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם וימתו לפני השם", "ג ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן".

     

    אין יום אחר?

    כל אחד שואל את עצמו וכל המפרשים שואלים את זה. למה דווקא ביום הזה – היום הכי שמח בעם ישראל. היום שהתבשר עם ישראל על כפרת חטא העגל. רואים בחוש שהקב"ה מוחל על חטא העגל. [בבלי, גמרא, מסכת שבת פ"ז ב'] ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לירידת אש מהשמים, ראשון לעבודת הכוהנים, ראשון לאכילת קודשים, (רשימה של עשרה דברים) רש"י מוסיף: "אותו יום נטל עשר עטרות. היום הכי גדול לפני הקב"ה – אין לך יום אחר? לתת מכה לעם ישראל – פטירתם של נדב ואביהוא?! צריך לדעת אלו לא היו אנשים פשוטים. הם היו היורשים של משה ואהרון. בהסתלקותם הם היון אמורים להמשיך את דרכם ולהניג את עם ישראל אל ארץ ישראל ובתוכה. 

    [הזוהר הקדוש] אדם שמוריד דמעות ביום כיפור, על הסתלקותם של נדב ואביהוא, בזמן קריאת התורה, מובטח לו, הבטחה של הזוהר, שלא ימותו בניו בחייו. אילו נדב ואביהוא היו חיים, אחרי משה ואהרון, אנחנו היינו נראים היום, לגמרי אחרת. אין לנו מושג כמה הם גדולים. הירידה הזאת ממשה ואהרון ליהושע בן נון, עם זה היה נעצר בנדב ואביהוא, אנחנו היום היינו נראים אחרת לגמרי. כל כך הרבה דורות מאז. מעין הקבלה בטרגדיה של פטירת כ"ד אלפים תלמידיו של רבי עקיבא. מה אנחנו מתפעלים היום? חסרים אנשים שהלכו לעולמם?! אנחנו מתאבלים על עצמנו. אילו תלמידי רבי עקיבא היו חיים היום – אנחנו, היום, כל כך הרבה שנים אחרי, היינו נראים אחרת לגמרי. קל וחומר פטירתם של נדב ואביהוא. הקב"ה רצה דווקא ביום הזה. הוא אמר למשה רבנו: [שמות כ"ט מ"ג] "ונקדש בכבדי" [חז"ל] אל תקרי כבודי אלא במכובדי. אמר לו הקב"ה: תדע לך – ביום חנוכת המשכן – אני אתן לעם ישראל עונש! איזה עונש? תהיה מידת הדין מתוחה על עם ישראל. אמר משה רבנו לאהרון: "אני הייתי בטוח שזה או אני או אתה. עכשיו אני רואה שהם היו גדולים ממני וממך. ויש להבין: אין כאן תשובה למה דווקא ביום חנוכת המשכן זה קרה. למה בית המקדש צריך להיחנך בפטירתם של אחד מגדולי ישראל (משה רבנו או אהרון או בניו). אין כאן תשובה.

     

    [המגיד מדובנא] משל למה הדבר דומה: משל למלך שהייתה לו ממלכה. הוא בנה בה עיר במיטב הטכנולוגיה, איכות הסביבה תקן יורו 4, יש שמה גנים פורחים, אין זיהום אוויר, שקט, שמור היטב, שומעים רק ציפורים, אווירה טובה, בתים סולריים, מי מעיין זכים. מי שיחיה שמה לא יהיו לו דאגות, רק טייקונים יגורו שם. יש שם מגרשי גולף למכביר, מעין קסריה של מטה. המלך שהבין שהאנשים שם חייבים להיות בריאים אחרת למה כל זה? אמר המלך אני מביא את הרופא מספר אחד בעולם. שום מחלה לא יכולה עליו. כל הרופאים מדברים עליו ומהללים אותו כל הז'ורנלים של הרפואה כתבות שלמות עליו. הרופא הזה עובד בארה"ב מרוויח מאה אלף דולר בחודש (מיליון מאתיים בשנה) הוא מציע לו מאתיים אלף בחודש, וילה, מרצדס. והוא מסכים. עושים טכס פתיחה כולם מוזמנים, יש שולחן מכובדים הרופא יושב לצד המלך. קבלו אותו בכבוד גדול. המלך קם לנאום: אנחנו מקבלים בברכה את הרופא המהולל, אנחנו שמחים לקבל אותו. תדעו לכם בכל בעיה הכי קטנה תוכלו לבוא ולקבל טיפול חינם, כחלק מהשירות שהממלכה נותנת לתושבי העיר. עוד הוא מדבר, אלד השרים חש לפתע בחזהו, צועק אוי ויי ומתמוטט על הרצפה. כולם קמים בבהלה, הרופא ניגש אליו ומתחיל עזרה ראשונה, אבל מה לעשות הוא לא הביא אתו שום ציוד החייאה. הוא מנסה ומנסה ושום דבר לא עוזר השר זכרונו לברכה. דממה נופלת בטכס האירוע. במלך אומר לו. מה יהיה זה לא טוב אם זה מתחיל ככה. אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה כבר בטקס קבלת הפנים נכשל הרופא במקרה הראשון. המלך אומר לרופא: מה עשית לנו? הרופא מספר אחד! הפציינט הראשון! תוך כמה דקות בר מינן אז איזה רופא אתה? ענה לו הרופא: למעשה צר לי, על אותו שר הנערץ על ידך. אבל למעשה אני שמח. צר לי על הפטירה אבל, אני שמח שזה קרה בדיוק עכשיו. שכל העולם ראה ושומע. למה? תסתכל בכותרות העיתונים שיצאו בבוקר: הרופא ששום מחלה לא יכולה עליו – מגיע. אם שום מחלה לא יכולה להגיע אליו, גמרנו עם הבריאות. יכולים לאכול כל יום כל היום מה שרוצים, קרמשניט בבוקר, סטייקים וצ'יפסים. לזלול ולשבוע. כל אחד יהיה אוברוויט, כרס מכאן ועד הודעה חדשה. לא צריך ספורט. אני יכול לרפא כאלו מקרים? אם אתם תהיו מלאים בכולסטרול אני יכול לרפא אתעם? אני יכול לעזור אם אנשים בריאים ובכל זאת תופסים איזה מחלה. אבל אם אנשים משחיתים את הגוף שלהם – אני יכול לרפא אותם? אם אנשים מסתכלים על כותרות העיתון. אומרים יאללה, נגמר המשטר, לא צריך להסתכל כמה קלוריות, מטוגן לא מטוגן, סוכר, מלח. שום דבר. הפקר. תשתו כמה שרוצים תאכלו כמה שרוצים. עכשיו שראו שהשר מת אני יכול לצאת עם הודעה, עם מנשר לכל תושבי העיר. רבותי, ראיתם את השר הזה? הוא לא עשה פעילות גופנית שמונה עשרה צעדים ביום. כל היום על הכורסא המתנדנדת. אכל ושתה בלי הבחנה. ועכשיו הוא מת. מה אתם מתפלאים? תדעו לכם שאני לא מרפא את הכול. אני יכול לרפא אם אנשים משתפים פעולה.

    אם כך, עשיית המשכן עלולה להביא זלזול בחטא. למה? אנשים יגידו. כי כל אחד שלא בא לכפרה החטא שלו, אז הוא בלחץ. הוא אומר  לעצמו: מי יודע איזה עונש הקב"ה יעניש אותי. אבל עכשיו שאפשר להביא קורבנות למשכן – אז אין בעיה חוטאים ומכפרים. עשית עברה? אין בעיה. הבאתה קורבן התכפרת. אומר הקב"ה ביום הזה אני חונך את המשכן כדי שיהיה אפשר להתחיל להביא קורבנות, אני אראה להם שעם ישראל – הגדולים שבהם! אני הא אתם בדין. וככה יהיה גילו – אבל, יהיה ברעדה. אומנם תהיה שמחה על עשיית המשכן. וגם יראו שהקב"ה לא מוותר. אז זה יכניס מורא ופחד – וזה ונקדש בכבודי.

     

    הדגש הוא על השניות

    הדגש ששמים חז"ל שזה היה היום הכי שמח מאז שנבראו שמים וארץ וההקבלה בין הפסוקים "ויהי ביום השמיני וגו'." – "ויהי ערב וויהי בוקר יום אחד" ולא על השבת שבה הושלמה הבריאה. הדגש הוא על היום הראשון שעדיין לא היו נבראים בו – היום שבו הקב"ה היה בו אחד. למה חז"ל שמים דגש על העניין הזה?

     

    חטא האדם הראשון

    נקרא בלשון חז"ל חטא של שניות. פירוש: למה נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד? (ולא יום ראשון – כי לפי זה היה צריך למנות את הימים הבאים, יום שניים יום שלושה כו'.) וביום השני יום שני? כי ביום הזה (הראשון) היה הקב"ה אחד בעולם. מתי נבראו המלאכים? ביום שני. ביום שבו נבראו המלאכים התחיל חטא שנקרא חטא השניות. יש כוח נוסף בבריאה. יכול אדם לומר: מלאך פלוני עשה את זה. מלאך אלמוני עשה את זה. גבריאל עשה. מיכאל עשה. אמר הקב"ה: ביום הראשון אני אחד! אין חוץ ממני אף אחד. שלא יגידו מיכאל עזר לי מכאן וגבריאל עזר לי משם.

    [בבלי גמרא, מסכת ראש השנה ] האדם הראשון היה כופר בעיקר. במי יש לך לכפור? הקב"ה הוא לבד! במה אתה יכול להאמין חוץ מהקב"ה? עונים חז"ל: בזה שהאמינו לנחש שהקב"ה אכל מעץ הדעת וברא עולמות. לכן הוא לא מרשה לכם לאכול מעץ הדעת כי הוא לא רוצה שתדעו טוב ורע. כי כל אומן שונא בני אומנותו. אז מה הכפירה? שאתם אומרים שהעץ היה ראשון והקב"ה בא וראה עץ ואכל ממנו. ז"א הקב"ה לא היה ראשון והוא לא יהיה אחרון. לחטא הזה קוראים חטא השניות. אין דבר כזה הקב"ה הוא הראשון והוא האחרון.

    [המהרש"ה במסכת שבת פ"ז] עשר עטרות נטל הקב"ה: ראשון לקורבנות, ראשון לנשיאים, ראשון לירידת אש מהשמים, ראשון לברכת כהנים, ראשון לאכילת קדשים, כו'. למה התורה חוזרת עשר פעמים על המילה ראשון? זה לא הפשט שיש ראשון ושני. זה אני ראשון ואחרון. ומבלעדי אין עוד אלוקים. חוזרים לנקודת ההתחלה שהוא ראשון ושחוץ ממנו אין שום כוח נוסף.

    [הנפש החיים, עבודה זרה ח', שבת כ"ח] הקורבן הראשון שהאדם הראשון הביא היה בעל קרן אחת במצחו שנאמר: [תהלים ס"ט ל"ב] "ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס". (הייתה לו קרן אחד). מה המשמעות של קרן אחד. מה זה משנה לך? אומר האדם הראשון: אם אני חטאתי בחטא השניות שנתתי כוח לדבר אחר מבלעדי הקב"ה. צריך לתקן את זה. איך? לוקח שור בעל קרן אחת וחוזר לאמונת היחוד. יש רק אחד. ויהיה ערב ויהי בוקר יום אחד.

    מתי תוקן החטא של האדם הראשון? במעמד הר סיני, שם פתח הקב"ה את השמים ואמר: [דברים ד לה] "אתה הראת לדעת כי השם הוא האלקים אין עוד מלבדו". חזרו בחזרה לנקודת האחד.

    [בבלי, גמרא, מסכת שבת קמ"ו] פסקה זוהמתם של עם ישראל – חזרנו לאמונת היחוד – של השם אחד ושמו אחד. ואין מבלעדיו כלום. מתי שוב פעם נפרד העניין הזה בחטא העגל – אלו אלוקיך ישראל. מתי בחטא העגל – אלו אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. (לא כתוב אשר העלך אם היו אומרים היה נכחדים מיד). אשר העלוך, אשר השתתפו אתך ביחד. אז מי היה שם? עגל והקב"ה ר"ל. איך קוראים לזה? חטא השניות. היכן הקב"ה עקר את השניות הזאת בעשיית המשכן.

    [בבלי, גמרא, מסכת שבת כ"ב] היו ארבע כיסויים על המשכן: תכלת, עורות של עיזים, עורות אילים מאודמים ועורות של תחש. למה תחש מלמעלה?  יש מחלוקת עם היה חיה או בהמה אבל לכלה עלמה שהיה לו קרן אחת. למה? זה תיקון לחטא השניות של חטא העגל. אם רואים כל הזמן את התחש מלמעלה מה תראה? תראה את אמונת הייחוד של הקב"ה. אז תחזור בחזרה לנקודת האחד.

    [הכלי יקר, פרשת פקודי] דע לך שברגע שהקב"ה ברא את העולם, והעולם עמד על תיקונו, ביום שישי לבריאה אז, האדם חטא, והעולם המתין לקבלת התורה לתיקון. אומרת התורה: ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי.

    [בבלי, גמרא, מסכת שבת פ"ט] יום השישי? למה השישי ולא שישי? הכול ממתין לשישי בסיון. יקבלו את התורה טוב. אם לא אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו. בחטא העגל חזר העולם לתוהו ובוהו. ומתי הוא תוקן? בעשיית המשכן.

    כל מה שעשה הקב"ה במשכן זה כנגד הבריאה. יריעות – כנגד נוטה שמים כיריעה. הכיור – כנגד יקוו המים למקום אחד, המנורה – כנגד המאורות, פורשי כנפיים – כנגד עופות המעופפים, כהן גדול – כנגד אדם שנברא. למה הקב"ה בנה עולם חדש במשכן? היות ועם ישראל בחטא העגל החזיר את העולם לתוהו ובוהו – חייבים לבנות עולם חדש. איזה? המשכן הוא עולם חדש.

     

    מידת הדין

    ביום הראשון שברא הקב"ה את העולם הוא ברא אותו במידת הדין. "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – אלוקים זה מידת הדין. ראה שאין העולם עומד מה הוא עשה? שיתף את מידת הרחמים. למעשה הקב"ה ברא את העולם במידת הדין. הלוואי והיינו יכולים לעמוד במידת הדין. אבל, לא יכולים.

    [חז"ל] מה כתוב הייתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ. שנאמר: "ויהי ביום השמיני וגו'." ושנאמר "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". מה היה ביום אחד. ביום הזה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין. דין! מאוחר יותר הוא שיתף את מידת הרחמים. שברא הקב"ה את המשכן הייתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ וביום הזה מה היה? מידת הדין. במידת הדין על המקום מקבלים עונש. "בהקריבם אש זרה" להשם אין רחמים. למה? כי זה מעמד מידת הדין. כי חזרנו לנקודת היום הראשון. הא היה כבר החטא הזה ממעמד הר סיני (רש"י בפרשת משפטים ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו) משם כבר העונש מגיע להם. אמר הקב"ה במתן תורה אני לא רוצה להעניש אותם עכשיו. מתי כן. ביום חנוכת המשכן. למה לא? תעניש אותם עכשיו. במעמד הר סיני. הקב"ה אומר: לא, לא. אני לא רוצה לערבב את מידת הדין במעמד הר סיני. למה? (אין לזה מקור) במעמד הר סיני נראה הקב"ה כאיש זקן מלא רחמים. עד כדי כך שחז"ל אומרים שעם ישראל שאל מה זה בים סוף הוא נראה כמו איש מלחמה: השם איש מלחמה השם שמו. ואילו במעמד הר סיני נראה להם כזקן מלא רחמים. פתח הקב"ה ואמר: אני השם אלקיך. אני אותו אחד שם וכאן. זה אותו דבר. שם אני נהגתי במידת הדין, איש מלחמה. וכאן במידת הרחמים איש זקן מלא רחמים.

     

    משה ידע על כך מראש

    אומר משה לאהרון הכהן. ידעתי שזה יקרה. שיתקדש הבית במיודעיו של מקום. למה כי הייתה שמחה לפניו כמו ביום שנבראו שמים וארץ. ואז הכול פעל במידת הדין. למה? כי הקב"ה רוצה להראות שהיום הזה הוא כנגד היום הראשון בבריאה. אם כך, מידת הדין מתופעלת בו.

    משה רבנו כבר ראה את מידת הדין. היכן? בשמים. כשהוא עלה לקבל את התורה. הוא ראה שהקב"ה מכין תגים בספר תורה. שואל אותו למה אתה עושה תגים? ענה לו: עתיד לעמוד אדם אחד בעולמי עקיבא בן יוסף ולדרוש תלי תילים של הלכות על כל תג ותג. מבקש משה רבנו לראותו. אמר לו חזור לאחוריך. חזר לאחוריו שמונה שורות. ראה את רבי עקיבא דורש ומשה רבנו לא מבין מה הוא אומר. עד שקם אחד מהתלמידים ושאל את ר' עקיבא מניין זה לך. עונה לו עתיד משה רבנו לקבל

    הלכה זו בסיני. אמר משה רבנו: אם כך, עכשיו אני מהין למה לא הבנתי כי עוד לא נאמר לי. חוזר משה רבנו לקב"ה ואומר לו: יש לך אדם כזה למה אתה נותן תורה בידי. ככב עלה במחשבתי. אתה אבי התורה שבכתב, והוא אבי התורה שבע"פ. ריבונו של עולם הראת לי את רבי עקיבא בראה ל את שכרו. הראה לו את רבי עקיבא ושכרו. פושטים את עורו ושוקלים את בשרו במקולין, כמו בשר גדי. (סורקים את בשרו במסרקות ברזל). אמר לו: ריבונו של עולם, זה תורה וזה שכרה?! אמר לו הקב"ה: שתוק! כך עלה במחשבה לפני. מה זה שתוק כך עלה במחשבה לפני? שאלתי שאלה: זו תורה וזו שכרה?

    [השל"ה הקדוש] שתוק! כך עלה במחשבה לפני. רבי עקיבא הוא מאותם אנשים בודדים שיכולים לעמוד במידת הדין – בלי שיתוף של מידת הרחמים.

    [רש"י] בתחילה עלה במשבה לפני להעמיד את העולם במידת הדין. וראה שאין העולם עומד – צירף אליו את מידת הרחמים. ז"א מידת הדין = עלה במחשבה לפני.

     

    אומר משה רבנו לאהרון: אנחנו ביום הזה לא יכולים להיות במידת הדין. כי הקב"ה נוהג אתנו במידת הרחמים. אנחנו עברנו כמה וכמה עוונות שהקב"ה ריחם עלינו. לנדב ואביהו יש להם רק עוון אחד ויחזו את האלוקים. כאן בא הקב"ה ופרע מהם את החוב. למה כי הם שיכים לעולם של דין.

    בעולם של דין אמר הקב"ה למשה רבנו: שתוק! זה מידת הדין. לקבל אותה זה לא לדבר זה לשתוק. לא מדברים. וכשאומר את זה משה רבנו לאהרון הכהן. אומרת התורה: "וידום אהרון". איך הוא יכול לידום? הם גדולים ממני וממך. למה. כי אנחנו יכולים להיות נידונים אך ורק במידת הדין שיש בה צירוף של רחמים. ואילו נדב ואביהוא יכולים היו להיות נידונים במידת הדין בלבד. לכן מעלתם גדולה משלנו.

    יזכנו הקב"ה שבזכות קריאת פרשת שמיני יערה עלינו הקב"ה רוח ממרומים
    ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן

     

    דברים בשם אומרם:

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

    מקורות:

     זיקישיבההידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין