כמעט חודש אחרי הבחירות ועדיין לא רואים פה קמצוץ של אופטימיות במדינה שלנו... ישבתי היום ונזכרתי בבוקר שאחרי הבחירות, אני זוכרת שבדיוק הייתי בשיא שטיפת הכלים ושקעתי במחשבות על החיים במדינה הזאת ותהיתי אם למעלה שום דבר לא עומד להשתנות, מה אני באופן אישי יכולה לעשות כדי שיהיה פה קצת יותר טוב?

צלצול הנייד קטע את מחשבותי. "את רוצה לבוא איתי הערב להרצאה של אורלי וגיא?" שאלה אימי בטלפון "זה מטעם הנפגשים בקהילה שמארגנים בבנק מזרחי טפחות ברמת אביב. נרשמתי עם אבא אבל יש לו מיגרנה." שתקתי בהלם ואמא הוסיפה "זה אמנם לא עלה כסף, אבל לא בא לי לפספס". נדהמתי למהירות בה נענה היקום למחשבות שלי וקפצתי על ההזדמנות. לקח לי אחר כך עוד רגע להבין שהיא אמרה שזה משהו שמארגנים בבנק מזרחי טפחות. הייתי בטוחה שהיא התבלבלה בכדורים של הבוקר :) מה קשור אורלי וגיא ומזרחי טפחות? אבל מסתבר שזה איזה פרויקט שהבנק עושה לקהל הרחב. (נותנים לך – לא תקח? בטח שלוקחים, ישראלים גאים אנחנו)

מעבר לעניין האישי, התופעה הזאת שנקראת אורלי וגיא מסקרנת אותי כבר שנים. לא ראיתי את עונת ה"מחוברים" בכיכובם, אבל איכשהו אני יודעת על החיים שלהם הרבה יותר מאשר על החברים הכי טובים שלי. מה מניע זוג נחמד שכזה להיחשף ככה ולעלות על בריקדות בכל נושא חברתי, נפיץ ככל שיהיה, תוך כדי סיכון שלומם האישי ושלום משפחותיהם? לשמחתי קיבלתי תשובה כבר בתחילת ההרצאה.

הערב התחיל בנשנוש קל וטעים ולאחריו נקראנו להתיישב במקומות. כשהצמד נכנס, לא יכולתי שלא להתפלא עד כמה רעננים הם נראים לאחר שהשתתפו ערב קודם במרתון שידורי הבחירות שהסתיים באמצע הלילה. הפתעתי רק גברה, כשאמרו שהלכו לישון ב2:00 והתעוררו ב4:00 כי בן השנתיים שלהם סיים את הלילה. צחקתי בלב. מסתבר שיש אנשים שישנו עוד פחות ממני....

כשכל אחד מבני הזוג פרס את הרזומה שלו בתחילת ההרצאה- הבנתי מה מניע אותם. לאחר שנים  של סיקור התחום החברתי נחשפו השניים להמון עוולות. כשאדם נחשף לכמות כזאת של סבל- האופציות היחידות שעומדות בפניו הן להיאטם או לנסות לעזור. הם בחרו לעזור.

ההרצאה לכשעצמה היתה מרתקת, וכמו כל מוצר מבית היוצר של אורלי וגיא, כללה תמהיל מדוייק של סיפורים אנושיים מרגשים לצד לא מעט הומור.

הם עמדו בגבורה גם מול שאלות הקהל, שלא תמיד היו ענייניות, כמו האשה שהתלוננה על הגאדג'טים שהם מראים בתכנית שלהם, או האיש הכועס שאף אחד לא הבין על מה ולמה.

גילינו שמבחינת החוק, שיניים הם איבר שלא שייך לגוף האדם, שמענו כמה סיפורים מאחורי הקלעים, צפינו בסרטונים, צחקנו והזלנו דמעה פה ושם.

בסופו של דבר, חשוב היה להם להעביר את המסר שאנחנו חיים בין בני אדם. גם נציגת השירות בחברה הסלולארית, המוכר במכולת, הפקידה בבנק, הלקוחות שלנו, האנשים שאנחנו עובדים איתם- כולם כולם למרבה ההפתעה, בני אדם וצריך להתייחס אליהם ככאלו.

לכן, אם את רוקחת ומגיע אליך קשיש חולה שאומר שהוא ניצול שואה, ולפי החוק מגיע לו לקבל את תרופותיו בחינם- אל תתווכחי ותגידי לו שהוא לא ניצול שואה כי זה לא רשום במחשב...

הם עודדו את הקהל לחשוף עוולות כשהוא נתקל בהן,  במיוחד בעידן הסמארטפונים והרשתות החברתיות בו כל אדם הוא מעצמת תקשורת בפני עצמה.

אין לי ספק שאם נבחרי העם שלנו, מאיזה מפלגה שלא תהיה, היו עוברים סדנה של יום אחד עם הצמד הזה- החיים שלנו פה היו נראים אחרת.

ולכשעצמי- יצאתי מההרצאה עם חומר למחשבה, המון מוטיבציה והחלטה שלפחות אצלי, יחול שינוי.