כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    סובלים בשקט

    2 תגובות   יום שלישי, 14/4/15, 17:54

    ידיה החמימות לפתו בחוזקה את כף רגלי. בו זמנית, חשתי בעונג ובכאב, האופפים אותי בשעה שהאישונים החלו לצנוח וקולות הסביבה הפכו למעורפלים. 

    התמסרתי לאננדה, מחוסר רגשות אשם כלפי הילדים שמאוד רצו להצטרף ונזנחו לאנחותיהם.

    בעודי מרוח מרגל ועד ראש בשמן קוקוס איכותי ותאילנדית מעסה את בהונות רגלי, לא נתתי לזוטות כמו רצונותיהם של צאצאי להטריד את מנוחתי.


    ''

    ?Massage for you

     

    בראשיתו של פוסט, בכלל לא רציתי לנסוע! למרות הפיתוי שבדבר, לא כל זמן מתאים.

    לא עניין של ממון, שהרי נסיעה שכזו עולה פחות ממיכל דלק לאילת לא כולל עצירה לשוקו ופיפי ביוטבתה.

    אבל היא, ז"א 'שתחיה' יצאה לחופשי על-פי מנהג היהודים בגולה והתבאסה להיתקע בבית מפני שחיפשה את חרותה מהילדים.

    "אולי ניסע" היא טורדת שש, שבע פעמים ביממה, שמא אבין את הרמז. גברים לא מבינים מאומה. ספק מהיותם נכים רגשית ספק מזה שאף אחד לא יכתיב לנו מה להבין ומה לא, אז לא הבנתי. פרציפ!

     

    בכל ערב, בשובי מהעבודה, 'שתחייה' השאירה בכוונה תחילה את עמוד הבית של אקספידה פתוח, עם הצעות אקזוטיות במחירי סוף עונה. מאלו התעלמתי באלגנטיות תחת עקרון ההדדיות בשעה שהיא מתעלמת מעמודי המכירות ב-EBAY  שאני משאיר פתוחים.

    באמת ובתמים שלא היה בי רצון לנסוע. חלאס מטוסים ואוכל של מטוסים ובתי מלון. אני כמו אריק, רוצה להיות בבית. עם האייס קפה, האננס והילדים הישנים. 

     

    בסוף היא נשברה ועברה לשלב האיומים שבו אני משמעותית בעמדת נחיתות. קודם כל מעצם היותי אשכנזי חננה והיא חצי טריפוליטאית. שנית, אצלם ב"עדה" לימודי איומים הם מקצוע ליבה.

    אם אני לא טועה אפילו יש לה בגרות, או תואר או לימודי תעודה בנושא. ובכלל, אם כבר הגענו לשלב האיומים אז ידעתי, שעדיף להיכנע מראש כי במלחמה מול בנות המין היפה, המין החזק תמיד מפסיד מה שגורם לי לתהות אז מה לכל הרוחות, הופך אותנו ל'מין החזק'?

     

    "לאן?" אני פולט כאילו באמת אכפת לי. מדהים איך מילה בת שלוש אותיות וסימן שאלה אחד, חוזרת כבומרנג רווי בליל מילים חסרי קשר לוגי שהופכות אותי תוך חמש דקות, לעצבני, זקן בעשר שנים ותשוש נפשית.

    משעייפתי, קטעתי את דבריה. "תעשי מה שאת רוצה" אני פוטר אותה ברוב טיפשותי, כי להגיד דבר כזה ל'שתחיה' זה יכאב, יכאב מאוד… בעיקר בארנק.

     

    שתחיה מתיישבת בהחלטיות מול הצג המהבהב ובוהה בערגה בחופים הזהובים, הגופות השזופות והאנשים המאושרים. מסננת את תוצאות החיפוש במקצוענות של סוכנת נסיעות או לכל הפחות דיילת מחלקה ראשונה במיל.

    לכשנמצאה החופשה החלומית, במחיר שהיה שווה לכל נפש, קל וחומר שמספר הנפשות צומצם לזוג אחד ואפס ילדים, שלאחריהם, לאות הזדהות עם רצונותיה התבקשתי להקליד את ספרות הקסם מכרטיס האשראי שנח לו בשקט ושלווה בארנקי.

     

    דא עקא, שבאקספידיה במהלך הזמנה, מדי מספר דקות מקבלים הודעה "מצטערים להודיעך, המחיר המפתה שהצענו לך בדיוק לפני שניה כבר לא רלוונטי! קבל עוד 20 דולר תוספת על זה שאתה מקליד לאט..." בפעם השלישית שחטפתי את ההודעה טרקתי לאקספידיה את האתר בפרצוף ופניתי ישירות לאתר חברת התעופה "נתיבי עוני" ובמקביל הזמנתי חדר עוני במלון הבית שלנו בבנגקוק.  

    מלון, שזכור לטובה עוד משנות התשעים העליזות כשקראו אותו 'הילטון' ועיקר אורחיו היו צוותי האוויר של  Finnair ו -Scandinavian. 

    מי שלא ראה מימיו דיילת שוודית משחקת כדור מים בבריכה בבנגקוק לא מבין מהי חדוות הספורט! 

    ה-Nai Lert כמו אורחיו הנוכחים, כבר לא צעיר ורענן כבימי קדם, אך אנו מקפידים לזכור לו את חסד נעוריו (ונעורינו) ולא פחות חשוב להקפיד להשתטח על קברי צדיקות במקדש שבפאתי המלון.

     

    ''

    קברי צדיקות

     

    בנקודת הזמן הנוכחית כבר לא פעלתי בצלילות דעת, מה גם שהקפדתי למלא את סבך הטפסים הווירטואליים בחלון הזמן המוקצה, ע"י נותן השרות,  פן המחיר יאמיר לבלי שוב. החיפזון מהשטן ובלי משים לב הזמנתי את טיסת החזור בטעות חודשיים קדימה מהתאריך המבוקש. פרט שולי שעתיד להתגלות לנו רק כשנגיע לשדה התעופה בדרכינו חזרה. אך בל נקדים את המאוחר.

     

    רגע לפני העלייה למטוס, פונה שתחייה לטייס ומתחקרת אותו אודות מצבו הנפשי, קשריו עם הוריו בילדותו ומצבו הבריאותי... רק למען הסר ספק שלא נמצא את עצמינו נעולים מחוץ לקוקפיט עם חרטום בהנמכה לא מבוקרת לכיוון הר אקראי במלזיה.

    לאחר שניתנה חותמת הכשירות, הדלתות נסגרו, המגלשות חוברו המראנו ונחתנו בשלום בעיר שהיא בבסיסה סדום ועמורה לגברים וקניות ב-MBK לנשים. 

     

    המלון שידע ימים יפים יותר, לא מצא את הזמנת העוני שלנו, אח"כ המזגן בחדר לא קירר כהלכה, החדר השני לא נוקה כמצופה ופנה לנוף רועש במיוחד ואחרי אי אלו מחאות מנומסות שודרגנו לסוויטה המלכותית עם נוף לאי המפורסם, מזגן מקפיא ו פטיפורים קטנים וטעימים ליד המיטה מדי ערב. טרילילי  !!!

     

    ''

    אי ירוק בים

     

    כמה שעות לאחר מכן, בעוד ריחו המשכר של השמן המסאזים עולה באפי, הרהור בעניין מעשיהם של צאצאינו והמחשבות הטורדניות על מהות הקיום האנושי, נדחקו באגואיסטיות הצידה.

    אם כבר לסבול, שיהיה בשקט, גם ככה שתחייה חצי ישנה. מסכנה כמה קניות עשתה היום. סלים, סלים סחבה מהשוק... כל הדרך מהטוק-טוק עד למלון. ושיהיה ברור, שגם ה MBK הוא שוק, אז למה ללכלך? עבדה קשה בחג, מפרגן לה 250 בהאט למסא'ז רגלים.

     

    ''

     

    הזמן רץ כשנהנים או במקרה דנן כשסובלים בשקט. הקפדנו על שגרת מסאזים, פקדנו את המקומות הקדושים (קניונים, שווקים וכל מקום שכיף בו...) בסוף, גם אחרוני הבאטים אזלו ובלית ברירה מצאנו את עצמינו נפרדים כלעומת שבאנו בשדה התעופה. 

    אם רק ניתן היה היה להסיר את החיוך הגדול שנמרח על פניה של דיילת הקרקע בעת שבישרה לנו שטעינו בתאריך החזרה. אומנם הם ישמחו להחזיר אותנו ל'אי האופוריה הנצחית' במועד שהתכוונו, זאת עבור עלות זניחה  שמחייבת הודעה לבעלי המניות על העדכון ההוני בחברה... בעודה לובשת כפפות גומי ומורחת וזלין שלא יכאב. כי בנתיבי עוני שרות זה עד הסוף.

    יכולנו להיתקע ב- Suvarnabhumi ולהמתין חודשים, אבל בשביל 1800 בהאט? זה לא השתלם כלכלית אז חזרנו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/15 16:07:
      קשה, קשה
        14/4/15 18:31:

      אם כבר לסבול אז שיהיה בשלווה.

      לגמרי עדיף על אוגנדה :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין