=========================================================

=========================================================

המחר של אתמול כאן וגם הפוסט הזה מגיע...הנה הוא בא...

אחרי שבוע חזרתי לזירת הפשע.

אחרי כמה ימים גשומים קיוויתי שאולי בכל זאת אצליח למצוא את שביל האדמוניות בהר הילל ואפילו לצלם לכם ולשתול...את התמונה כפי שהבטחתי בפוסט הקודם.

שיגרתי משאלה לעולם שיזמן לי מישהו שיתלווה אלי ושמוכן לקחת סיכון...מה כבר יכול להיות?

מקסימום לא נמצא את השביל המוביל לחלום הילדותי שלי למצוא אותה עוד השנה.

ואולי בכלל משהו טוב אחר יתרחש?  גם שאול מצא מלוכה כשבסך הכל חיפש אתונות...

אמצע אפריל. היא אמורה עדיין לפרוח. אני כל כך סקרנית לדעת אם הנחתי נכון.

שיוווו...אתם לא מאמינים...הוא הגיע...והוא מוכן בשמחה להגשים לי משאלת לב קטנה. מה כבר ביקשתי?

waze לא נתן לנו ל "התברבר" הפעם.

התפתלנו עם הכביש בתוך בית ג'אן...חלפנו על פני מזבלות ושוליים של ישוב .( רק השבוע היתה אפיזודה חולפת של שלג במרומו של מקום זה המדגדג את העננים) המראה לא מלבב ולא מבטיח במיוחד, הכביש מקרטע עד שנפתח לדרך נוף. אך האם זו הדרך?

מצד אחד זה כיף ללכת למקום שלא היית בו אף פעם. ומצד שני ספקות מתחילים להתעורר.

האם אנחנו בכיוון?

ל"גגל" ולקרוא מפות אנחנו עוד יודעים...אבל אולי עדיף לשמוע מפי יודעי דבר היכן הן מסתתרות.

תגידו, כל הדברים הטובים נחבאים במקומות שקשה הגישה אליהם?

לשמחתנו מצאנו מספר מטיילים נוספים, בגילנו...כאלה שיש להם זמן לטייל באמצע השבוע...אוהבי טבע...ממיטיבי הלכת שעשו את המסלול הארוך... (איך לא? ) שידעו לספר לנו ללכת לכיוון השני מזה שחשבנו ללכת...

"יש לעקוב אחרי סימני הדרך הכחולים ובמקום שיש פיצול עם דרך המסומנת בשחור, יש מדרגות המובילות לשביל שבהמשכו נוכל עוד למצוא אדמוניות, אמנם לא בשיא פריחתן, אבל עדיין ניתן לראות את יופיין הקמל.." בערך כך סיפרו לנו.

לפחות לא בכל מקום העולם שייך לצעירים...אשמח לפגוש גם באדמוניות בשלות ובוגרות...

זהו. יוצאים?

נסענו לאורך הסימונים הכחולים אבל לא מצאנו שום פיצול ושום מדרגות ושום כלום...

באיזשהו שלב, חשבנו שאולי זו הדרך המעפילה לשביל הנעלם...

לא ...זה לא...

נסענו ונסענו בנופים קסומים...עוד חלקת אלוהים שלא פקדתי...נהניתי מכל רגע, כמו שצריך להנות מהדרך ולא רק מהמטרה...אה?

כבר הכנתי לי נאום תבוסה למקרה ולא נמצא את האדמוניות הנכספות...

איפה הפיצול הזה של הדרך? של הכחול והשחור שלשווא חיפשנו...

הגענו לעמק רחב...מוכנה כבר רק להשתרע ולהשתטח על הירוק היפה והמזמין הזה גם אם אין קבר של צדיק כאן...אחרי הפוגה קלה במקום והערכת מצב מחודשת...

החלטנו לא לוותר! ב-רור!

נו באמת...תראו...לבאים מהכיוון שלנו לא היה סיכוי לראות זאת תוך כדי נסיעה...כי הסימון הוא לבאים מהצד השני ...שלא לדבר על שילוט שלא קיים...מרגיש כמו סוד משפחתי שעובר מפה לאוזן...בכלל זה היה כמו במשחק "חפש את המטמון"...מי שמכיר ויודע ובקי בשפת השטח זו לא בעיה, אבל המטייל ה"ירוק" רק יכול להוריק מקנאה ולא רק...:)

מתחילים לטפס! 

אגב בכלל שכחתי מהגב שאני סוחבת ומהרגל שלי הצולעת...דילגתי כמו עיזה פזיזה...

בינתיים עד שנמצא אותן לא פסחתי על טחב עצים יפהפה...כך זה נראה לפחות...

ושתדעו רק שכל הדרך מטפסת בתוך יער של עצי קטלב מדהימים, מקבץ מרשים ...תמיד ראיתי אותם בבודדים ועכשיו חורשה שלמה ויפיפיה...אם הייתה זו מצלמת פילם של פעם לא היה נשאר לי מקום בסרט עבור האדמוניות...לא הפסקתי לצלם בין נשימה לנשימה...והתקשיתי מאד כרגיל לבחור איזה צילום לשתף...סילחו לי על העומס...

איזה מתח ...ללכת בתוך הסבך היפהפה הזה ולצפות למפגש עם אדמונית החורש...

רגע האמת מגיע!!! ניצן ראשון מציץ אלי בביישנות

מה דעתכם?  היה שווה?

ראיתי המון פרחים באביב הזה...ובכלל...וגם בטיול הזה...

בעיני אדמונית החורש היא כה נדירה וכל כך שונה  ויפה כזו לא ראיתי! 

הדורה ומלכותית ולא מתערבבת עם אחרים...מלכה אמיתית!

את האגדה ששזרו לאדמונית תוכלו לקרוא בפוסט של מרב .

לצערי איני טובה בלצרף קישורים, אם תרצו אין זו אגדה :)

הלב שלי קיפץ והתרונן, והיער סביבי פיזז ושמח איתי בשלל צבעיו...הנה עוד קצת מראות לפני שהולכת לשתול את תמונת האדמונית בפוסט הקודם...

הביתה בשמחה רבה!