כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עשבי פרא

    .

    0

    שתיקתך זיכרונה לברכה

    1 תגובות   יום חמישי, 16/4/15, 16:38

     

    שתיקתך זיכרונה לברכה

     

    ימיו של אדם כצל עובר, שלך יונתן חלפו כהבזק סערה,

    התנתקו חיש מהר מעונת החיים ושקעו בנהמת הזיכרון,

    סיכוי שאבד ואשליה תמימה שהכול יכול היה להיות אחרת.

    ורק הזיכרון נותר יציב על עצלות מצבתך ותביעת אזוביה,

    כי עם השנים הפצע התעדן אך הזיכרון יימוג עד חלוף הזוכר

    ואתה יונתן נגמלת מהעולם הארצי כהיגמל עולל משדי אמו

    ואילו אני נותרתי עם רוחך מתנודד בלעדיך בחלל מבוהל,

    בזה היגון ובזה האבל כי לא יגליד הפצע מהפאר אשר שקע בטרם.

    כן יונתן, המתים חיים את מותם הנצחי ואילו השורדים נכים הם לעד,

    גיבורים נולדים במותם ונכים גוועים עד תחתית קברי הזמן.

     

    למה שלא תשוב יונתן רגע יחיד ואתה תהיה שוב אני ואני שוב אתה

    עכשיו שהמוות מובן לי יותר מהחיים עצמם בהבל העינוי ובשכול הזמן,

    כי כאן בחיי ובחיידכון ובחייכון אני קורא לך עוד שיר בעלטה

    כשאני מספר איך נעקר היקינתון כמו פרוסה גזולה של לחם עוני,

    אחי מחמדי אשר נפל מתחת חרמש אויב וצלם אלוהים בך קפא,

    וידי עוד מונחת על ידך החמה והמיוזעת, שטה בהיסח הדעת

    לתוך הזמן האבוד שלא יופיע עוד שרוי לנצח בקרקעית הלב,

    כי הכול נדף כמו תפרחת, כמו עשן חונק בסער הפרוע,

    הההה! הדומייה שלך כחלומות פצועים האומרים נחשול ודמע,

    שתיקתך זיכרונה לברכה היא עדיין תופת הקרב בסיני השרופה,

    אז משהו נורא התגלגל כשהמאכלת האכזרית קטלה חייך בטרם.

     

    ראה יונתן, הכוכבים של הלילה הזה שונים מאלה שראינו בנעורינו,

    הם חולפים בלי הרף כחלוף גופך לאורך פצעיך ואזובי דמך,

    כמו ספינות  בלילה שנינו חולפים כדי לחלום מעל הזמן הפצוע,

    אההה! יונתן, זו עונת בגידת חייך, זו עונת יום הולדתנו המשותף,

    כל יום מחלחל מבטך אל תוך מבטי כמו תהום הפוכה בשחקים.

    גם הערב אני בא אליך בשאלות גדולות אך אתה אילם ושתיקתך

    זיכרונה לברכה שותקת כמו סופה נסתרת במרכבות הפאר הגן-עדני.

     

    ומה עתה ומה מחר? האילמות המיותמת צועקת את תחיחות אדמתך,

    מצטמקת מתחת לגולל ושתיקתך ממוללת גושים של דממה מתרחקת,

    כי גם זה הבל לאמר כי הכל הוא סתם והבל כדברי קוהלת,

    הנה עלתה נשמתך בשלהבת קסומה של תכלת אור וזהב כמיהה,

    והשיר הזה בגנזים יישמר יתום ואדיש לכל רעם וקול,

    והשמש שוב תעלה ומן החלל תשתפך עוד קינה מעורטלת,

    וכול האוזניים תשמענה את מות הראי שהיית בשחור הזכר,

    זה הסדוק והמנופץ הרושף שחור התהום ועמום הענבר,

    ואני אמשיך לשוטט כדי לדלות את החרוז המר האחרון של מותך.

     

    רוני לוי בן-לברט




                              

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/15 23:18:
      ואני אמשיך לשוטט כדי לדלות את החרוז המר האחרון של מותך.- יזכור.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ron294
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      פיד RSS

      עשבי פרא