כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    הטוב שברופאים לגיהנם - פרשת תזריע מצורע

    0 תגובות   יום חמישי, 16/4/15, 22:06

    בס"ד 

     

    הטוב שברופאים לגיהנם
    פרשת תזריע מצורע 

     

    ­

    החודש הזה לכם

    [הרב מאיר ברנשטין' פרשת בא] "החודש הזה לכם" נמשלו בני ישראל ללבנה. במה זה מתבטא? עם ישראל התחילו עם אברהם אבינו. לקח חמש עשרה דורות עד לשלמה המלך שבזמנו היה השיא, שלום ואחווה. התקופה הזאת נקראת בלשון חז"ל "סיהרא בשלמותא". הלבנה בשלמותה. והחל מתקופת המלך שלמה, מתחילה ירידה, עד חורבן בית שני. חמש עשרה דורות. בדיוק כמו הירח. הלבנה כל פעם מתמעטת עד שנעלמת ואז שוב "נולדת מחדש". כך גם ישראל, להבדיל מכל האומות האחרות, לאורך כל ההיסטוריה. כל עם, בנהלך ההיסטוריה, שגלה מארצו, והרגו  את מלכו, ושרפו את בירתו, ובזזו את ארצו – נמחק מעל במת ההיסטוריה. העם היחידי ששרד הרבה תקופות קשות ביותר – היה עם ישראל. ובכל פעם חזרנו. בגלל זה נמשלו ישראל ללבנה. בקידוש החודש ללבנה אומרים: שתתחדש. למה? עטרת תפארת לעמוסי בטן (בני ישראל) שהם עתידים להתחדש כמותה. עד כאן הפשט.

    שאלה: שהשמש שוקעת במערב, לאן היא הולכת? היא העלמת? או שהיא עדיין קיימת? ואם תגידו לי שהיא מאירה אז באמריקה או באוסטרליה, זה לא הוכחה. זה שמועה או דעה. כי אף אחד לא היה בו זמנית בשני המקומות שונים, כדי להיווכח בכך. אני מבקש הוכחה מדעית חותכת. "ראייתית". גם זה שהיא זורחת מחר מחדש זה לא הוכחה. כי, אולי היא חדשה. מהי ההוכחה?  ה  י  ר  ח  !  הלבנה. היא מעידה. איך? היא זורחת בלילה מהאור של השמש. לכן זה עדות ראייתית שהשמש ממשיכה להתקיים גם בלילה אחרי שהיא שוקעת ונעלמת מעיננו. ועוד עדות, שלירח אין לו אור עצמי כי כמות האור כל יום משתנה בגלל הזווית שלו אל השמש. סימן שהירח זורח הוא מעיד שהשמש קיימת. שלמה המלך אומר: [שיר השירים ב' ט'] "דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". (הייתי מעדיף שתחליט לפני שאתה כותב אם הוא כמו צבי או כמו עפר.) התשובה: מה פירוש המילה צבי בעברית? מכוסה, מחופה. מהיכן. [במדבר ז' ג'] "ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב" מה זה עגלות צב? עגלות שמחוברות לצבים? רש"י  " 'שש עגלת צב' - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיהו ס"ו כ') בצבים ובפרדים עגלות מכוסים קרוים צבים" לכן צב (החיה) נקרא צב כי הוא מכוסה. למה צבי נקרא צבי כי הוא מסתתר בשיחים, מוסווה. הוא רץ ביער בסבך אף אחד לא רואה אותו. כשהוא מגיע לקרחת יער הוא מסתכל ימינה ושמאלה ושוב נעלם בסבך. לאומתו ה"במבי" עופר איילים איזה חמוד מקפץ לעיני כל ללא חשש. הוא לא ממהר לשום מקום. דומה דודי לצבי או עופר וגו'. פעם הוא נעלם ופעם הוא נגלה. פעמים הוא מסתתר מאתנו ופעמים נגלה – אבל, תמיד רואה אותנו. מבעד החלונות הוא רואה ואנחנו רואים אותו. וכשיש חרכים אנחנו לא רואים אותו. אבל, הוא רואה אותנו. (תוספת, ושאנחנו מאחורי החרכים – אחרים לא רואים אותנו אבל הוא כן. כי הוא מציץ מהחרכים מבחוץ.) שואל הרב ברנשטיין: שאנחנו בגלות והקב"ה מסתתר מאתנו, אז אולי ח"ו הוא לא נמצא?! מי מעיד שהוא נמצא. 
    ע  ם    י  ש  ר  א  ל. כשאתה רואה יהודי, אתה יודע שהקב"ה נמצא. אתה אומר: אם יש דבר כזה, ואין ריבונו של עולם – אין דבר כזה. יוצא שישראל נמשלים ללבנה. כמו שהלבנה מעידה שהשמש קיימת, בזמן שהשמש שקעה. כך עם ישראל מעיד שהקב"ה קיים, בזמן שלא רואים את הקב"ה. מסופר על הרב ברוך בר ליבוביץ, היה פעם בארה"ב בניו-יורק. הגיע לאסוף כספים לישיבה. הוא פגש שם את ראש עיריית ניו יורק (ככל הנראה פיורלו לה גוארדיה {ממוצא יהודי}) שמאוד התפעל ממנו, והעניק לו את מפתח העיר ניו יורק בטקס רב רושם. ואמר עליו: הרב ברוך בר ליבוביץ סותר את תורת דרווין! דרווין טען שמוצא האדם מהקוף. יכול להיות שדרווין יכול היה לחשוב את זה על עצמו. אבל הרב ברוך בר ליבוביץ זה לא קוף. עליו רואים בבירור את הקב"ה. אתה רואה את הרב ברוך בר ליבוביץ ואתה מבין שאם אין הקב"ה ח"ו – אין אדם כזה.

     

    תזכה לי את הביזיונות שלך

    [הבצב"ל] מסופר על הגבאי ר' פנחס שפיצר שהיה מוסר נפשו על העניין שלא ידברו בבית כנסת בשעת התפילה. אני גבאי בבית כנסת גדול, מספר הגבאי, שמתפללים שם יותר מאלף איש. ואני עומד על המשמר שלא ידברו בעת התפילה. ואני ממש עסוק בזה כל השבוע איך לחזק את העניין. וגם מוציא לאור גיליונות על הנושא הזה. אני משקיע בו את כל כוחותיי. והנה, הגיע אלי בחור מבוגר, ואומר לי: היות שאתה גבאי שעוסק בנושא רגיש מאוד. ולפעמים עושים בושות לגבאי. אומרים לו: לך מכאן כו'. אם תוכל לכוון, בשעה שעושים לך את הביזיונות האלו, את השם שלי שאני אזכה לזיווג הגון. ז"א תזכה לי את הביזיונות שלך. והנה בשבת פרשת ויקהל תשע"ד, היו שני אברכים שדברו באמצע התפילה. נגשתי אליהם וסימנתי להם, שיהיו בשקט. הם המשיכו לדבר ואמרו לי: זוז מכאן. וכהרגלי כדי לא לעורר מהומות, נעמדתי ביניהם, והמשכתי להתפלל הלאה. כנראה, הגזמתי מבחינתם, והם הורידו לי את הטלית, ואני נותרתי עומד ככה, בלי טלית לעיני כולם, דבר שגרם לי בושה נוראה. מיד לאחר התפילה, נגשתי לאברך לחצתי את ידו, וברכתי אותו במזל טוב. כוונתי עליך בשרתי לו. הגעתי הביתה, לאכול את סעודת שבת, ומצאתי שם גיליון פרשת שבוע, שבדרך כלל לא מסתכל בו. ואילו עתה שמו עיני על קטע, שהיה אחד בקריית יואל, שגם עורר על נושא זה. שהיה במניין אחד, ניגש לקבוצת מדברים ועורר אותם. אחד מהם צעק עליו: לך לעבוד ואל תתערב בדברים שאינם נוגעים אליך. אתה צריך לחתן את הילדים נכון?! מזה לא יצא לך כלום. לך לעבוד. אל תהיה עסוק בלמחות. כל הצעקות האלו גרמו לו בושות. אבל, הוא נשאר שם. אחרי המניין השני ניגש אליו אחד ואמר לו: האם אתה לפני נישואי צאצאך? אמר לו: כן. נתן לו צ'ק של שלושים וחמש אלף דולר עבור הוצאות החתונה. למה? בגלל מה שאמרו לך לעבוד ואל תתעסק בלעורר יהודים. הכסף הזה בשבילך. ממשיך הרב שפיצר, ראיתי את הסיפור וממש לא הבנתי איזה צירוף מקרים. קודם הייתה לי בושה בבית כנסת וכאן אני רואה סיפור בגיליון וממש באותו נושא. המשכתי כרגיל. הגעתי לבית הכנסת, והבחנתי בשני האברכים הנ"ל. הם בקשו ממני סליחה. אמרתי להם זה לא קשור אלי. אני כבר מסרתי את זה לבחור אחר. רק דבר אחד תבטיחו לי, שלא תדברו לפחות ארבע שבועות. הם הסכימו וקבלו עליהם. והיום, מספר הגבאי, התארס הבחור בשעה טובה ומוצלחת. ומיד צלצלתי לאחד מהאברכים שקבלו על עצמם לא לדבר כדי לבשר לו את הבשורה. אמר לי: אני שמעתי כבר מקודם שהוא התארס והודעתי בבית שזה בזכותי.

     

    כמה חשוב לדון כל אחד לכף זכות

    [הרב נפתלי שטרן] סיפר לי ידיד, מקריית גת, שלא עלינו נולד ללא אצבעות הידיים. ולמרות מצבו זכה לגדול לתפארת בהתגברות גדולה על כל הקשיים והקים משפחה לתפארת ואף הוציא לאור ספר תורני על הליכות בשר וחלב. בצעירותו פעם כבדו אותו בבית הכנסת בהגבהת ספר תורה. כמובן, שהוא סירב בהתחמקות. קם איזה "צדיק" והתחיל לצעוק עליו שזה חילול קודש גדול לסרב לדבר שבקדושה כו' ושהראה לו את ידיו פניו חפו ולא ידע מה לעשות מרוב בושה. סיפור נוסף שנזדמן ליד אנשים שדחפו רכב, בקשו ממנו לעזור. עמד וסירב בהתחמקות. נזפו בו: שזה לא יפה, בחור כזה צעיר מה יש אין לך ידיים?! כשהראה להם – כמעט התעלפו מרוב בושה ומבוכה. מכאן נלמד כולנו כמה חשוב ללמד זכות על אחינו היהודים באשר הם. ושנראה בכל אחד מעלת חברנו ולא חסרנו.

     

    רבות רעות צדיק

    [הרב אביעזר אוחנה {תהילים ל"ד כ' – כ"ב}] "רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו השם כא שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה כב תמותת רשע רעה וגו'." ז"א לגבי צדיק זה רעות רבות ואילו רשע רעה אחת. למה? כי [מדרש רבה קהלת פרשה ז' סימן כ'] "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא."כשהצדיק זז קצת מהדרך בא מלאך ונותן לו פליק, הצדיק מתעורר, עושה תשובה וחוזר מיד למסלול. עובר זמן שוב נופל, בא המלאך וח"ח. וככה כל החיים מדי פעם אתה חוטף פליקים. אבל, זה לטובה כי זה נועד ליישר אותך. לעומת זאת אצל הרשע, אתה נותן לו פליק הוא רק עושה יותר גרוע. לכן בסוף ימיו המלאך נותן לו פליק אחד וגומר אותו. לכן, היום אין צרעת כי ירידת הדורות היא כל כך גדולה שהגוף שלנו לא מזדעזע מהעברות ולא מוציא את הזוהמה החוצה. עושים עברות והכול בסדר. רק את ההבדל תרגישו בסוף, בקופה (כמו בפרסומת).

     

    אשה כי תזריע וילדה זכר

    [אברהם משה שוורץ] [ויקרא י"ב ב'] "אשה כי תזריע וילדה זכר" זכר = 227 נקבה = 157 ההפרש הוא 70 = מל. ללמדך שההבדל בין האיש (זכר) לבין נקבה (אשה) זה שלזכר יש ברית מילה. ואילו לכיוון השני. מה יש לאשה יותר מאשר לאיש? כתוב [בבלי, מסכת נידה מ"ה ב'] "אמר רבי חסדא מַאי טַמְעָא (מה הטעם?) דרבי דכתיב {בראשית ב' כ"ב} "ויבן השם אלקים את הצלע וגו'." מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מִבֶּאִיש". לכן, בן = 52 בת 402 ההפרש 350 = שכל.

     

    אשה כי תזריע
    [זקני מחנה יהודה {בשם הגאון ר' יהודה לייב תאומים אב בית דין ברודי}] [מדרש רבה ויקרא פרשה י"ד א'] "אשה כי תזריע (ויקרא י"ב ב') הדא הוא דכתיב )תהלים קל"ט ה') אחור וקדם צרתני" למה? אלא כתוב בחז"ל, שאחרי שהקב"ה אמר את כל הדינים של הבהמות, החיות, העופות והדגים – עכשיו, אשה כי תזריע וילד זכר. (שלום עליכם) בן אדם, לא יותר חשוב לדבר עליו לפני כן? עונים חז"ל: כשם שיצירתו של האדם בסוף – כך גם דיניו וההלכות שלו, נכתבו בסוף. אז אם אתה הולך בסדר הזה אז את מי היו צריכים להזכיר ראשון? את הדינים של האשה או של הזכר? זכר. אם כן, למה נאמר אשה כי תזריע? התשובה היא: "אחרו כקדם צרתני". הקב"ה עשה את הזכר והנקבה כאחד. ואחר כך הוא הפריד אותם. לפי זה ממילא הוא שם את האשה קודם. (הרי אי אפשר לכתוב את ההלכות ביחד) ולכן זה כבר לא קושיה שהוא היה קודם.

     

    [הבצב"ל] [ויקרא י"ב ב'] "וילדה זכר" הוא מספר על זוג מהאנשים החשובים, ששנים לא היו להם ילדים. הם כמובן, מבחינתם לא חסכו שום מאמץ ושום הליכה לאדמו"ר זה או אחר. יום אחד הם בישרו שנולד להם בן. מסופר שיום אחד הם שמעו שזרקו ילדה בת חמש עשרה מהסמינר. למה? בגלל כסף. ההורים שלה לא שלמו. האיש הזה שלא היו ילדים הלך למהל הסמינר ושאל אותו כמה החוב. ענה לו: 7,000$ האברך הזה לא היה לו סכום כזה. עשה הסכם עם המנהל שהוא ישלם לו כל שבוע 25$. ומחזירים את הילדה מיד. וככה הוא ישלם את כל הסכום. איך שהוא נתן את הצ'קים הקב"ה פקד אותם. והיא ילדה זכר.

     

    ברית המילה

    [ויקרא י"ב ג'] "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" כתוב במדרש (אוצר המדרשים עמוד רכ"ב) מובא שהיו מצוות שבת ומילה מתדיינות ומתווכחות זו עם זו: אמרה שבת: אני גדולה ממצות מילה שהרי בי שיכלל הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ, שנאמר: "ויכל אלוקים ביום השביעי" אמרה לה המילה: אני גדולה ממך. שאלמלא אני לא נברא העולם, שנאמר (ירמיה ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". אמר בי יהודה בן רבי שלום: משל לשני שרים שגרו בארמון המלך, ולא היה העם יודע לקבוע איזה מהם גדול וחשוב מחבריו יום אחד יצא המלך בשיירה מהארמון והנה ראו כולם ששר אחד הולך לפני האחר. הבינו כולם כי ההולך בראש הוא חשוב במעלתו על פני חבריו. כן הוא גם הנמשל: נפסק להלכה שמילה בזמנה דוחה שבת, ואם מצוות השבת נדחית בגלל המילה, מוכח שמצוות המילה גדולה מן השבת.

     

    [חידה] ילד בריא מה היום הכי מאוחר שניתן למול אותו? 12 יום (גמרא מפורשת, משנה) איך זה יכול לקרות? שנולד ביום רביעי בין השמשות (לפני ראש השנה) ביום רביעי אי אפשר למול אותו כי ספק חמישי. בחמישי אי אפשר למול אותו כי זה ספק מחר. מחר אי אפשר כי זה ראש השנה (לא בזמנו) רק ביום ראשון הקרוב יהיה אפשר למול אותו.

    [ר' משה שורץ] ששון = ברית מילה. (ליהודים הייתה אורה שמחה וששון ויקר) אורה = תורה,
    שמחה = חתונה, ויקר זה תפילין. [תהלים נ"א י'] "תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית" (רש"י סליחת החטא) והרי ידוע בברית מילה יש מחילת עוונות. (אמנם המדרש הזה לא כתוב בשום מקום) הקב"ה אמר לאליהו הנביא הזכור לטוב, שהוא צריך להיות בכל הבריתות. ענה לו: אבל אני קנאי ומה יהיה עם אבי הבן יהי בעל עוונות. ענה לו: הקב"ה אני מוחל לו כו'. הרב חיים קנייבסקי סיפר פעם לרב שזה מובא בספרי חסידות אבל לא כתוב בשום מקום. פעם אחד היה בארה"ב ודברו את המדרש הזה. אמר להם שאין לזה מקור. ענו לו שיש, זה כתוב בתנא דבי אליהו. הרב לא קיבל את הטענה. למחרת האיש התקשר אליו ואמר לו זה כתוב בבני יישכר שהוא מביא את זה בשם התנא דבי אליהו, אבל זה לא כתוב שם. וזה ההסבר שנוהגים לא להזמין לברית אלא רק מודיעים. למה? יש כאלו שלא יכולים להגיע, אז מה? מזמינים אותך לכפרת עוונות ואתה לא בא? אז, אם ברית זה כפרת עוונות לכן זה מכונה ששון. כי ששון זה מחילת החטא.

     

    [בבלי מסכת שבת] ורק באמצע המשנה מל ולא פרע כאילו לא מל. רק אז, מופיע נוסח הברכה: נקדש ידיד מבטן וגו'. [ילקוט הגרשוני {לפי מה שכתוב בתשובות הרשב"ם}] הוא שואל למה יש מצוות שלא מברכים עליהם בתחילה. למשל מצוות צדקה, כיבוד אב ואם כו'. [הוא מביא בשם שו"ת בנימין זאב] מאחר ומצווה כזאת גם צדיקי אומות העולם מקיימים, הגם שאינם מקיימים אותם בעבור השם אל מפני שזה שכלי. כיבוד אב ואם, צדקה זה גם גויים עושים. לכן לא מברכים עליהם כי זה לא מיחד אותנו. לפי זה גם הערבים עושים ברית אז זה כבר לא מיחד אותנו. לא היה מקום לברך על זה. עד שבא המשנה ואומרת: מל ולא פרע כאילו לא מל. יוצא שהברית שלנו כן מיוחדת. לכן עכשיו אתה יכול לברך.

     

    חשוב לפרוע חובות

    [סיפור] אחד היה לו גמ"ח ואחד איחר להחזיר לו את חובו. שואל אותו למה לא החזרת בזמן? ענה לו כי באותו יום היה לי ברית. ברך השם נולד לי בן. ענה לו הרב: לא שמעת שמל ולא פרע זה כאילו לא מל.

     

    בת ראשונה סימן לבנים

    [הרב אמש] [ויקרא י"ב ה'] "ואם נקבה תלד וגו'." אמרו חז"ל בת ראשונה סימן יפה לבנים. רמז לזה: תלד = 434 עולה לראשי תיבות "אשה כי תזריע וילדה זכר" א.כ.ת.ו.ז. = 434 = תלד. ואם נקבה תלד = בת סימן לבנים (כי תלד זה בגימטרייה של ראשי תיבות וילדה זכר וגו'.)

    אחרי שהאשה ילדה היא צריכה להביא קורבן אחד לעולה ואחד לחטאת. [רש"י] זה רק למקרא, כי הרי חטאת תמיד קודמת. קודם מבקשים מחילה ואחר כך מביאים מתנה. אתה לא יכול להביא מתנה למלך כשהא כועס עליך. אז למה קודם עולה כי זה למקרא. (נשלמה פרים שפתנו) שואל הרבי מבלז המהרי"ל אז בשביל מה לכתוב את זה קודם? מפני שכאשר יש מצב שיש בית מקדש אתה צודק אבל כאשר אין בית מקדש אז אנחנו רק נשלמה פרים שפתנו, ובמצב כזה באמת לא משנה הסדר. תדע לך שהתורה אומרת לנו שאם זה רק למקרא אז אתה יכול לקרא את העולה קודם. למה היא מביאה חטאת? מה פשעה היולדת שילדה במזל טוב תינוק? [בבלי נידה ל"א ב'] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה" לכן היא צריכה להביא קורבן חטאת.

     

    כמה שווה הגוף שלנו

    [ויקרא י"ב ב'] "אשה כי תזריע וילדה זכר" [רש"י] "אשה כי תזריע" - (ויקרא רבה) אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. במדרש מוסיפים "אחור וקדם צרתני" אם זכה ועושה מה שצריך לעשות, אשריך, אתה נכנס בסוף. למה? הקב"ה הכין הכול בשבילך ועכשיו אתה נכנס למוכן. ואם לא אפילו יתוש קדמך.

    [הרב בוארון ממעלות {נזר יוסף}] מספר שחוקר אמריקאי, ניסה לגלות את המרכיבים שיש בגופו של האדם שאדם ממוצע מכיל כמות שומן שמספיקה ליצר שבעה מלבני סבון. סוכר למילוי צנצנת אחד גדולה. ברזל לייצר מסמר אחד. סיד לסיוד לול של תרנגולות. אשלג לפיצוץ קטן אחד. מים למילוי סיר גדול. ומגנזיום, גופרית ויסודות כימיים שמחירם 98 סנט. וזה כל האדם. אבל, שמוסיף לכל זה רוחניות תורה ומידות טובות, נעשה נעלה על כל הנבראים. אם אתה ממלא את כל העסק הזה ברוחניות הוא נעשה נזר הבריאה. אם לא תביא ברשימה ותבין מה אתה שווה.

     

    [הרב משה שוורץ {מביא וורט של הרב מבובוב, הקדושת ציון, הרב בן-ציון הלברשטט}] [קהלת ז' כ"ט] "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חִשְּׁבֹנוֹת רבים". האדם נברא ישר וכשהוא חוטא הוא צריך לעשות תשובה. תשובה בהיפוך לפני {מזיזים אות אחת ימינה} (שיטת האריז"ל) = שרהאד = 510 = ישר. כי האלוקים עשה את האדם ישר לפני החטא. והמה בקשו חשבונות רבים, הם עושים חטאים ועל זה צריך לעשות תשובה. אבל, האלוקים עשה את האדם ישר. וכשאתה חוטא אתה מוסיף. ואז התשובה מחזירה אותך לישר.

    אומר הרב שוורץ – לפי זה [במדבר ח' ג'] "ויעש כן אהרן" לאחר שמצטווה אהרן על אופן הדלקת המנורה אומרת התורה "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה". אומר על זה רש"י "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה".
    ויעש כן אהרן = 712. ותשובה 713 הוא לא שינה. הוא נשאר בדרגה של ישר. הוא לא עשה חשבונות רבים. [תהלים ל"ז ל"ז] "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום" תלך עם הקב"ה תשמור לעשות כל מה שהוא אמר לך לעשות תעשה. ואל תבקש חשבונות רבים. בלי ללכת בדרך של הרשעים. ואז תהיה ישר. במדרגה לפני החטא. כי אחרית לאיש שלום מי איש שלום? אהרן. עושה שלום ורודף שלום. שעד אחרית ימיו לא שינה את הציווי של השם. אם כך, אם אדם וזוכה ועושה את כל מה שצריך. אז אומרים לו כל העולם נברא בשבילך. ואם לא אז יתוש קדמך.
    יתוש = ראשי תיבות ש.מור תו.ראה י.שר [תהלים ל"ז ל"ז] "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום"

     

    [אמרות חכמה {הרב נתנאל אבני} מביא, גדולת הצדיקים {הרב מנחם מנדל מוורקה}] "אשה כי תזריע" יש עגלון שיש לו סוס והוא דואג לו. הקב"ה שולח לו פרנסה והוא מאכיל גם את הסוס. ויש סוס שהקב"ה דואג לו שיהיה לו עגלון שיאכיל אותו. שאלה לאיזה סוג אתה שיך. האם עליך אומרים יתוש קדמך. או שכל העולם נבר בשבילך. והקב"ה רצה שיהיה לך פרנסה אז נתן לך סוס.

     

    [הרב מדרש שמואל] "אשה כי תזריע וילדה זכר" [מסכת אבות ב' ח'] "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת"

    מה פירוש הוא קיבל מהלל ושמאי? הוא היה תלמיד של שניהם. למדת תורה אל תחזיק לעצמך למד אחרים כי לכך נוצרת.

    [ליקוטי שלמה {ילקוט הגרשוני}] אתה מה פירוש הוא קבל מהלל ומשמאי? יש מחלוקת אם נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא. גמרו שלא נברא. אז למה נברא? את מי אתה שואל קושיות כאן? הקב"ה ברא אז מה השאלה? ואם אתה אומר יותר נוח שלא נברא אז למה השם ברא אותו? התשובה היא: למה יותר נוח לו שלא נברא? כי יותר מצוות לא תעשה ויכול לפול בקלות. יש עצה: אם אתה תהיה תלמיד חכם ותלמד וגם תלמד ותזכה את הרבים לא יבוא חטא לידך. פירוש: מה קיבל ר' יוחנן בן זכאי? את המחלוקת. ומה הוא אומר? "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת"

     

    [ילקוט הגרשוני] "אשה כי תזריע וילדה זכר" זה מה שכתוב [איוב ל"ו ג'] "אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק" מה פתאום אשה כי תזריע וילדה זכר הרי יותר נוח לו שלא נברא. ובכל זאת עשה הקב"ה שנברא, אשא דרעי למרחוק – אני אלמד תורה לאחרים. ואז, לפועלי אתן צדק". אני אצדיק לבוראי את ההצדקה שברא אותי. כי ע"י זה אני מלמד תורה. והתברר שהיה כדאי. וממילא אתן לפועלי צדק.

    [עירובין י"ג ב'] תוספות "נוח לו לאדם שלא נברא. והא דאמרינן בפרק קמא דע"ג (ד' ה.) בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הן לא חטאו לא באנו לעולם הא מפרש התם אימא כמי שלא באנו לעולם א"נ הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו"

     

    [הרב יואל אש מביא {הרב צבי ברנשטיין}] [ויקרא י"ב ג'] "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" [בבלי גמרא מסכת מנחות מ"ג ב'] "ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצווה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר (תהלים י"ב א') 'למנצח על השמינית מזמור לדוד' על מילה שניתנה בשמיני"

    אומר הרב צבי רקנשטיין דווקא קשור ל(תהלים ו' א'- ב'') "למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד ב השם אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני" "ז יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה" שואל הרב יואל אש: מה פתאום נזכר דוד המלך שאין לו שום מצווה? ומה עם הזקן והפאות? אם הברית מילה זה מצווה אז גם זה? אבל, יכול להיות שהוא חיפש מצוות – עשה. ופאות וזקן זה לא מצוות עשה. אז מה על נשים? למה הן לא כל היום צריכות לדאוד? הרי בעבר היו רגילים לישון בלי בגדים, אז למה אז לא דאגו? (מעיר הרב, לגבי שינה ללא בגדים, הרי היה מזוזה בפתח) מתרץ: הרי אחרי המעשה שהיה עם בת שבע, נולד תינוק, והקב"ה עשה שהתינוק הזה יהיה חולה. כתוב שדוד המלך שכב על הרצפה, ולא רצה לטעום מים ולא אוכל. כל זמן שהילד הזה היה חולה. ברגע שהוא ראה שאנשים מתלחשים, הוא שאל מה קרה? הוא מת? אמרו לו: כן. אז הוא קם התרחץ והכול בסדר. שאלו אותו איך זה? שהילד היה חולה התאבלת והתענית, ועכשיו, שהוא מת אתה לא מתאבל? אתה חוגג. איך זה? ענה להם: כול זמן שהוא היה חי, עשיתי כל מאמץ, התפללתי, וחשבתי אולי הקב"ה יחון אותי וירפא את הילד הזה. עכשיו, שהוא מת, מה יש לי להתאבל? הרי אני הולך אליו הוא לא יבוא אלי. הילד מת, בסדר נפגש בגן עדן.

    אומר על זה הרב אש: עכשיו תבין: אחר כך התחיל דוד המלך לחשוב: מה יהיה על הילד הזה הוצאתי אותו מן העולם ללא מצווה אחת. מה עשיתי? מה נתתי לו? שום מצווה! איזה מצוות יש לו? לא עשה כלום. אז הוא נזכר אוי, ברוך השם עשיתי לו ברית לפחות. ברוך השם שעושים מילה ביום השמיני ולא בגיל שלוש עשרה, כי ככה לכול הפחות את המצווה הזאת של המילה הוא הרוויח. ברוך השם 'למנצח על השמינית מזמור לדוד'

    לפי זה מובן: למה כתוב: כיוון שנזכר במילה בבשרו (של מי?) של הילד – נתיישבה דעתו. שע"י המילה הילד יזכה לחיי העולם הבא. ולתחיית המתים.

    לכן כתוב: השם אל באפך תוכיחני – הכוונה מהיום שלא ימותו בני וילדי. וכמו שדרשו על הפסוק: [דברים ט' כ'] "ובאהרן התאנף השם" – מה זה יתאנף? "ובאהרן התאנף ה'" – [רש"י] "לפי ששמע לכם" כאילו יבול ר"ל. ריבונו של עולם אל תיקח לי את ילדי. "דמעתי ערשי אמסה" קודם שהוא שימש את מיטתו, היה בוכה. שמה? שלא ימותו בניו. ומזה ילמוד אדם לבניו הקטנים תיכף שמתחילים מעט לדבר לחנכם באמירת אמן, וברוך הוא וברוך שמו. ואחר כך בברכה הן זכרים והן נקבות שיזכו ע"י לעולם הבא. אם ימותו בקוטנם לא עלינו ולא על אף אחד ח"ו. ואם לאו אמותם ואבותם נתבעים ביום דין הנורא, לאמור: אתם הביאני לעולם הזה ולא למדתני בדבר שאזכה בו לעולם הבא. ומכל שכן אוי לאבותם שמלמדים בניהם לילך בדרך לא טוב, במלבושים והן בלימודם. והם מרגילים אותם לדבר בנשים. והוא הדין וכי האי גברא. אוי לנפשותם. מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו כי בניהם נעשו מוחות ושדים והם מכים אבות מכות אכזריות. לאמור: אתם גרמתם לנו וגרשתנו, מבית אבינו, אב הרחמן. ודי למבין ביראת השם. ברוך הוא וברוך שמו.

     

    כשם שנכנס לברית כן יכנס לחופה

    [הרב ישראל מלכה] כשם שנכנס לברית כן יכנס לחופה ומעשים טובים. מה הקשר? כתוב: בן חמש למקרא, בן שש למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח וגו'. משל לרכבת שנוסעת. ומה קורה ברכבת? אם הגעת מאוחר לתחנה... פספסת. הרכבת נסעה. רבותי, יש רכבת שנוסעת, לברית הגעת בזמן? כשם שנכנס לברית כן יכנס לחופה ומעשים טובים. שכול החיים יהיה לך בזמן.

     

    [המקור ברוך] שאלה למה ברית עושים בשמונה ימים ופדיון הבן עושים בשלושים יום?
    א. ככה התורה כתבה. ב. באיסורים הולכים אחרי הרוב בממונות לא הולכים אחרי הרוב. כיוון שברית צריך לעשות אחרי שמונה ימים. זה, כבר עבר עליו שבת שבוע ימים, הוא כבר כאן. זה בסדר, רוב שעברו את זה כבר יחיו ב"ה. אפשר לעשות כבר ברית. אבל, שהכהן בא לבקש כסף – אדוני, תחכה. אתה רוצה כסף? בממונות לא הולכים אחר הרוב. אחרי שלושים יום אז יתחזק כבר – עכשיו אתה יכול לקבל כסף.

     

    [הרב אביטן {טיב הפרשה}] "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" [בבלי מסכת קידושין כ"ט א'] ממעטים אשה ממילה. "מתניתין כל מצות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות". למה? אשה לא יכולה למול?! כי כתוב: אשר ציווה אותו אלוקים" אותו ולא אותה. שואל תוספות: בשביל מה צריך להגיד פסוק שאשה לא יכולה למול? הרי זה פשוט ככה. אשה פטורה מכל המצוות שהזמן גרמא. איזה? ביום השמיני וגו'. וגם שמלים ביום ולא בלילה.

    אומר הרב אביטן: (תוספות רי"ד {הרב טרני, ישעיה בן מלי, הזקן די}) שאומנם מלים ביום השמיני, אב, כבר מהיום, מהרגע שהילד נולד, יש מצווה לאבא להתעסק בנושא הזה של הברית מילה. להכין, ללכת לשחוט, להביא, לדבר עם המוהל, עם הקייטרינג – כל מה שצריך. אם ככה, המצווה נמשכת מהרגע שהילד מגיע לעולם. הווה אמינא (בעברית: הייתי אומר) היה להגיד שבדבר הזה הרי גם נשים חייבות. למה? כי זה מצוות עשה שאין הזמן גרמא.

    לפי זה מסביר הרב אביטן את התוספות רי"ד בשיר של פסח "אחד מי יודע". אחד? אלוקינו. שניים? שתי לוחות הברית. כמה יש? שתיים. שלוש? שלוש אבות. רק יעקב? לא אברהם, יצחק ויעקב. ארבע? ארבע אמהות. רק רחל? לא שרה רבקה לאה רחל. חמישה? חמישה חומשי תורה. רק דברים? לא בראשית כו'. שישה ועל זה הדרך. שמונה? ימי מילה. שמונה?! רק השמיני. אהה אבל לפי התוספות רי"ד זה מסתדר.

     

    צרעת

    [הרב פינקוס] [חז"ל] הצרעת באה על גסות הרוח ועל לשון הרע. שאת ספחת או בהרת. שאת ובהרת אלו שני סוגי צרעת, אחת בצבע לבן ואחת בצבע צהבהב. הספחת נספחת לשניהם. שאת זה שהאדם הוא גס רוח, זה מתרומם. והבהרת שהוא עושה את עצמו בהיר. הוא מדבר על כולם למה הוא הצדיק היחידי. והוא גם המבין בכל דבר, ואצלו הכול מונח. כל פרט ופרט כמו שצריך. מממלא זה נקרא בהרת על לשון הרע. ומה העצה בשבילו ובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. בזמן שהיה לנו את אהרון הכהן ובניו הכהנים נפלא. אבל, כיום? במקום שילך וישב במקום שטוחנים אנשים שילך וישב עם תלמידי חכמים. בימינו התורה רמזה שהאדם מדבר ועושה דברים לא נכונים העצה בשבילו: שיבוא אל אהרון הכהן – שילך וילמד החפץ חיים.

     

    [הבצב"ל] [ויקרא י"ג ב'] "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו'." אמרנו שאת זה על גסות הרוח. סיפר מעיישה נחמד שיום אחד עלו לאוניה אנשים לנסוע, וברגע האחרון הצטרף אליהם גם פרופ' חשוב, סטנלי איקס. ובאוניה היה אחד העובדים בשם רפאלוב שיהיה וותיק מאד. הוא ביקש בתום המשמרת שלו לשבת ליד הפרופ' ולשמוע דברי חכמה. שמע מה ששמע, ואחר כך ביקש רשות ללכת לישון, שואל אותו הפרופ' לסיום בנימה מתנשאת: אתה מכיר את מדע הגיאולוגיה? ענה לו: לא, מה זה? אמר לו זה חקר האדמה. ענה לו: לא לצערי לא למדתי. אם אתה לא מכיר אז אבדת רבע מהחיים שלך. ההוא מסכן הלך לתאו עצוב: אם הפרופ' אמר אולי הוא צודק. טוב מה לעשות. למחרת הוא הגיע שוב. ואז שוב שואל אותו הפרופ' לקראת סיום: אוקיינוגרפיה למדת. ענה: לא. מה זה? אמר לו זה חקר הימים. לא לצערי לא זכיתי. אז אבדת חצי מהחיים שלך. למחרת הוא שואל אותו מטאורולוגיה למדת? עונה לו לא. מה זה? אמר לו זה תורת מזג האוויר. אז מה עשית כל החיים שלך? אם כך אבדת שלוש רבעים מהחיים שלך. לפתע התחילה האוניה לטבוע כולם קפצו למים חוץ מהפרופ'. צועק לו רפאלוב: שחיולוגיה למדת? ענה לא. אמר לו: אם כך אבדת את כל החיים שלך.

    מכאן, שאם לא למדת שאין פוגעים באנשים בגסות הרוח ובלשון הרע, אז קבל צרעת ותפסיד את הכול. וכל העולם ידע את החסרונות שלך.

     

    ושער בנגע הפך לבן

    [ר' בועז בר דוד {בשם הלחמי תודה ר' צבי הירש הורביץ}] [ויקרא י"ג ג'] "ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא" יש אנשים שנותנים צדקה אבל, לפני מביישים את העני, עד ששורשי שערותיו מלבינים. וזה נורא ואיום. כנגע צרעת הצדקה הזאת. לכן, מתפללים שעולה לפניך הצדקה - את הבושות תשאיר כאן, אצלנו. "לך השם הצדקה, ולנו בושת הפנים". את בושת הפנים תשאיר אצלנו.

     

    [הרב דניאל לוי {כרם דל}] [ויקרא י"ג י"ט] "והיה במקום השחין" יש פעמיים בתורה: "והיה במקום" פעם אחת כאן, ופעם אחת [הושע ב' א'] "היה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי". האלשייך אומר: בשעה שבני ישראל היו ראויים אז קדושתם הייתה דוחה את הטומאה החוצה, ולכן היה נראה נגע צרעת. והיום שלצערנו הרב אנחנו לא ראויים – אז זה לא דוחה החוצה, והיא נשארת בפנים. [בבלי סנהדרין צ"ז ב'] "ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" למה הוא אומר קשה כהמן? למה לא כפרעה או נבוכדנצר (חסר רשעים)? כי [חז"ל, מגילה] אמרו לא היה מי שדיבר לשון הרע כמו המן. והיה במקום השחין = ה.ם.ן. סופי תיבות המן. אם כן, במקום השחין יעמיד הקב"ה מלך קשה כמו המן. שהיה בעל לשון הרע וע"י זה יתעוררו היהודים לעשות תשובה. לכן נאמר "והיה" לשון שמחה.

     

    [יקרה מפנינים {הרב חנוך ביטון (בשם ר' ישראל סלנטר)}] כתוב: "ואת הנתק לא יגלח" כמה צער יש לאדם מהצרעת הזאת: א. הביזיונות. ב. תאר לך שיש לו גם חנות, הוא בעל עסק. אתה עכשיו יוצא מחוץ למחנה ואין לך משא ומתן אם אף אחד. מילא היו אומרים לך שלושה ימים או שבוע. אתה אפילו לא יודע לכמה זמן. אסור לו להגיד שום דבר, אפילו עם אשתו. חוץ מטמא, טמא.

    [הרב יהודה אורדנטליך] טלפון: אחרי שמדברים בטלפון צריך להגיד דבר תורה. למה? כי אומרים "הלו" ראשית תיבות לשון הרע ורכילות. וכל הצרות של האיש היו נמנעות אילו היה יכול לחתוך את הנתק הזה. היה חותך שם פלסטר ונגמר העניין. אומר ר' ישראל סלנטר תראה כמה לאו אחד מהתורה הוא חמור. שעדיף לסבול את כל הייסורים האלה ולא לעבור על לאו אחד מהתורה.

     

    [בשם הבית אפרים] [ויקרא י"ג נ"ה] "והנה לא הפך הנגע את עינו וגו'." מה זה לא הפך את עינו. ענג ונגע אותם אותיות. רק העין זזה. ואם לא חזר בתשובה הנגע נשאר בעינו. לא הפך את עינו. = האות עין לא זזה מהמקום נשאר נגע.

    [תוספת מהרב בלום {טל השמים}] הנגעים של צרעת באים על צרות העין. יוצא שאם לאדם יש נגע מה הוא צריך להבין. שהוא צר עין ומה תפקידו עכשיו? לעבוד על צדקה, נתינה, נדיבות. ואם לא. אז לא הפך הנגע את עינו= את העין שלו הוא נשאר צר עין. הנגע לא גרם לו לשנות את צרות העין שלו לטוב עין.

     

    [הרב משה פריד {בשם אריה צבי פרומר הי"ד}] מה זה? "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו"
    [ חובת הלבבות] אם אדם מדבר לשון הרע, כל הזכויות שלו עוברות למדובר וכל העוונות של המדובר עוברות אליו. לכן רק שהוא יעשה תשובה הלימוד תורה שלו יהיה שלו". הוסיף הרב משה פולק: מה ותלמוד תורה כנגד כולם? כשאחד לומד תורה כולם נגדו כי בתלמיד חכם חושדים בו בכל דבר (מסכת ברכות) אז כדי לך ללמוד תלמוד תורה כי תקבל את המצוות של כולם.

     

    הטוב שברופאים לגהנם

    [מתוק האור] "הטוב שברופאים לגהנם" מה פירוש? מי שמדבר לשון הרע עליך. את כל העוונות הוא לוקח ממך ואת כל הזכויות שלו הוא מעביר אליך (ובכך הוא מרפא אותך). ולאן הוא הולך? (ועוד עם העוונות שלי) לגהינם.

     

    [ויקרא י"ד ב'] "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" שואלים המפרשים למה מתחיל עם טהרה של המצורע? ואחרי זה נגעי בגדים ואז נגעי בית הרי זה מתחיל בדיוק הפוך. כי הרי הקב"ה לא פוגע בנפש תחילה.

    [הרב סלום {טל השמים}] שהרי כאן מדובר על מה שיקרה בסוף ותראה ותשמע כמה זה נורא ולא תדבר. אם כן, התורה עוזרת לך שלא תקבל צרעת.  אם כן, היכן לא תקבל? ולכן, הסדר הוא הפוך. כי זה מתחיל מהנורא ביותר. שתבין שלשם זה הולך. ולשם, את לא רוצה להגיע.

     

    [לקח טוב {הרב יעקב ישראל הכהן בייפוס}] מביא קושיא מהספר שמירת הלשון [החפץ חיים]: שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו. השאלה: למה שומר פיו ולשונו? מה מיוחד בפה והלשון? [תהלים ל"ד י"ג – י"ד] "מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב", "יד נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". למה דווקא לשון? כותב החפץ חיים יסוד עצום. ישנם רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכנגדם גם ברוחניות. אם האדם יעשה את כל המצוות ואת כל הלאווים ישמור הוא יהיה מושלם. האברים הרוחניים ניזונים מהמצוות, וכאשר האדם פוגם במצוות הוא פוגם באברים הרוחניים. וכל אבר בגשמיות וברוחניות הוא כנגד מצווה. ישנם כל מני סוגי מומים, לא עלינו, סוכר, מלח, צולע ברגל, אחד אין לא יד – ואחד לא יכול לדבר ואפילו הגרוע ביותר לא לדבר ולא לשמוע. אומר החפץ חיים ברמה הרוחנית זה אותו דבר, הוא יבוא לעולם הבא הוא לא שומע לא רואה ולא מדבר ר"ל. לכן, הוא אומר מי האיש החפץ חיים (בעולם הבא) שינצור לשונו מרע. ואותו דבר שומר פיו ולשונו.

     

    [יעלת חן {הרב ניסים דיין} מביא מספר אמירה יפה] למה כתוב "מוות וחיים ביד הלשון". למה לא חיים ומוות? כאשר מזכירים בשמו איזה דבר שהוא אמר, אז אפילו אחרי מותו, הוא נקרא חי, שפתיו דובבות, וזה כמובן רק בענייני תושב"ע. כדכתיב: "כל תלמיד חכם שמזכירים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתיו דובבות בקבר". (דבר שמועה זה תושב"ע) זה פירוש: מוות – וחיים ביד הלשון. אפילו אחרי שהוא כבר ימות - מוות וחיים ע"י הלשון. יש לו חיות בידי הלשון. מוסיף הרב ניסים דיין: מה זה "ביד"? ללשון יש יד?! מכיוון שמדובר על תושב"ע וכתוב אשרי מי שבא לכאן ותלמיד בידו. לכן, "ביד הלשון".

     

    [הבצב"ל] היה אחד שדבר לשון הרע. אחרי זה רצה לחזור בתשובה. הלך לרב שלו וסיפר לו את הכול ושאל אותו כיצד הוא יכול לחזור בתשובה על זה. אמר לו: פשוט. לך תקנה שק זרעים, ותפזר את הזרעים בשדה שבקצה העיר, ותחזור אלי בעוד שבוע. שואל אותו נדהם: מה זה קשור ללשון הרע. סתם ולא פרש. הלך עשה כמצוות הרב. אחרי שבוע שב אליו. עכשיו, אמר לו הרב לך תאסוף את הזרעים, שים בשק ותביא הכול לכאן. אמר לו: כבוד הרב, איך אפשר? הרי חלק הרוח לקחה, חלק נרקב, וחלק אף אולי נבט והכה שורשים. אמר לו הרב: זה בדיוק הסיפור עם לשון הרע שלך. לך תעשה תשובה על זה עכשיו.

     

    [הרב מסעוד אל חדד {כוח מעשיו הגיד לעמו}] [ויקרא י"ד כ"א] "ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש וגו'. " לפעמים אדם נפטר צעיר ואז יש לו טענה לקב"ה, לא הספקתי לעשות מצוות. ריבונו של עולם אם הייתה משאיר אותי הייתי מספיק לעשות עוד מצוות. למה לקחת אותי באמצע העבודה. ואז מסדרים לו בשמיים כאילו נשאר את אותם שנים. משכללים את הנתונים מה הוא כן הספיק. ולכן, "ואם דל" = 34 מת בחצי ימיו.במקום בן שבעים. "ואין ידו משגת", לא הספיק לעשות מצוות. "ולקח כבש". כבש = כ.ב.ש ראשי תיבתו כבן שבעים.

    [פי יספר] [ויקרא י"ב ח'] "ואם לא תמצא ידה וגו'." יש המפרשים שמדובר על עניים.

    עני אחד הלך לחתונה ישב בצד ואף אחד לא הביא לו אוכל. ניסה לסמן למצרים והם דחו בעודם ממהרים לאנשים החשובים יותר. לפתע התברר שחסר כלי יקר. מיד חשדו בו. נשא ידיו למעלה ואמר עכשיו אני מבין הפסוק: [תהלים ל"א י"ג] "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אבד" נשכחתי כמת מלבב. מתי? בתחילה אף אחד לא שם לב אלי ולא נתנו לי לאכול. כשרציתי לאכול שכחו ממני כאילו אני מת. מתי הייתי? "ככלי אובד". שהכלי הלך לאיבוד. הייתי. סוף סוף אני נמצא כאן עכשיו.

     

    [ויקרא י"ג ב'] "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים" אומר על זה המדרש [שיר השירים ה' י'] "דודי צח ואדום דגול מרבבה", "יא ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב" אלו תלמידי חכמים שאע"פ שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה, לעתיד לבא: (נחום ב') מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. ב. רבי שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התורה תלתלים שחורות כעורב. אלו תלמודות של תורה, שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים. אמר הקב"ה ערבות הן עלי, היך מה דאת אמר:
    (מלאכי ג') וערבה לה' מנחת יהודה. תדע לך שהוא כן הדבר, שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, שנאמר: (ויקרא ט"ו) איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה.

     

    הזיווג הוא מהשמים

    "והובא אל אהרון ובניו." שיטפל בו. באו לרב שמואל סלנט לתת גט לבת שלו כי החתן לא היה משהו מבחינה חברתית. הוא היה תלמיד חכם. הרב סלנט ביקש מהאבא של הכלה, שיספר לו סיפורים של ר' משולם איגרא. עמד והאריך בסיפורים. טוב, אמר לו הרב סלנט: עכשיו מאוחר תבוא בשבוע הבא תמשיך לספר לי סיפורים. ואכן הוא בא שוב והפליא בסיפורים. עוצר אותו הרב סלנט ואומר לו: יש איזה סיפור שאתה חייב לספר לי. מה היה הסיפור? על ר' משולם איגרא עצמו. זה היה שהוא התארס עם בת של גביר גדול. הגישו קפה, בזמנים ההם היו מגשים הכול בנפרד אפילו את המים. וזה היה מוגש רק לאורחים מכובדים. הבחורצ'יק ראה לפניו מוצרים (הוא כולו היה שקוע בתורה) קפה = זה עץ. זה הכי חשוב. ברך על עץ. אכל את כל הקפה. אחר כך סוכר, חלב זה שהכול. אכל ושתה לפי הסדר. הכלה המיועדת ראתה את זה אמרה לאבא שלה שהיא לא רוצה כזה חתן שבא מהג'ונגל. אותו הגביר הגיע, לאחר זמן, לעיר אחרת שם נכנס לגדול הדור. רואה אותו מהלך בחדר מצד לצד בחוסר מנוחה שקוע במחשבות. שואל אותו לפשר העניין. ענה לו שהוא טרוד כרגע בגט מאוד קשה שכל העולם מדבר עליו אם ראוי הוא או לא. יש לכאן מאות מכתבים בעניין. אבל אחד מהם של איזה בחור מבריק. שמעת עליו שמו ר' משולם איגרא. עונה לו שכן. למה? זה בחור מיוחד קבלתי מאות מכתבים מכל הרבנים אבל המכתב של זה, משהוא מיוחד לדעתי הוא הולך להיות גדול הדור הבא. הגביר התעלף. שהתעורר שואל אותו גדול הדור מה קרה? אמר לו ואני זרקתי אותו מהבית, היה אמור להיות החתן שלי. אמר לו הגביר טוב, תתעלף שוב. האבא של הכלה הבין והלך הביתה וחתן את בתו. זה - והובא אל אהרון הכהן ואל בניו הכהנים. הוא יסדר לך את העניינים.

     

    תלת מימד בתורה

    [בריח התיכון {הרב יוסף חיים בראון}] [ויקרא י"ג ג'] "וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו" כתוב כאן עמוק מעור בשרו. ורש"י מסביר איך יכול להיות עמוק" 'עמוק מעור בשרו' - (ת"כ) כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל" כתב שחור על נייר לבן. השחור נראה יותר עמוק. על רקע הלבן. לכן זה צריך להיראות עמוק. לא שזה באמת עמוק. אומר הקב בראון הרי לכם תלת מימד בתורה – זה צריך להיראות עמוק. ותלת מימד זה שלוש ויש שלוש אנשים בלשון הרע = המדבר השומע והנשוא. המוציא דיבה = 173 נגעים = 173.

     

    [הרב בליך] [ויקרא י"ג ד'] "ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים" רק בפסוק כ' יש מפיק במילה ושערה "ראה הכהן והנה מראה שפל מן העור וּשְׂעָרָהּ הפך לבן"

    [תפארת ישראל יכין בועז מסכת נגעים פרק ד' סימן י"ח] אודה את השם כי הראני נפלאות בתורתו הקדושה, אשר באורה נראה אור. למה כתוב בשערה עם מפיק ושם בלי. שערהּ = השיער שלה. שערה = שערה אחת. כדי שיהיה טמא צריך שתי שערות. ושכתוב שערה לא הפך לבן = משמע שערה לא הפך לבן, רק אחד. ולכן והסגיר הכהן. אבל שכתוב שערהּ הפך לבן זה אומר שיש שתיים ויותר אז זה טמא. לפי תורת כהנים. בכול מקום שנאמר שיער הרי כאן שניים. אז, אם שיער זה שניים. אז שאתה אומר שערהּ הפך לבן אין הכוונה שתי שערות. שאתה אומר שערה לא הפך – אתה מתכוון ששערה אחת. שערה אחת זה לא מספיק – לכן והסגירה הכהן.

     

    [אגרות חכמה] [ויקרא י"ג ו'] "וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשֹה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר" למה? כי הוא לא פשֹה. הוא לא גדל. הוא לא קטן, אבל, גם לא גדל. משל למה זה דומה? אחד חלה. אחרי שבוע שואלים אותו: מה נשמע? הוא עונה: ב"ה, אין שינוי. אז תלוי: אם אוהבו אומר ב"ה אתה בדרך להיות בריא. ואם שונאו אומר אההמ... הכול תלוי אם הוא אוהב אותו או לא. באה התורה ואומרת והכהן ששומע שאין שינוי – טהור.

     

    יזכנו הקב"ה ועלינו הקב"ה רוח ממרומים
    ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן 

     

    דברים בשם אומרם: הרב שלמה לוינשטיין שליט"א


    מקורות: ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין