היום פרצתי גבולות! קניתי מכנס בצבע השנוא עליי. צבע שהתעלמתי ממנו עד עכשיו. עשיתי לו 'דווקא'! חשיפה! ובהתאם גם בגדים אחרים בצבע סגול. זה הרגיש לי כאילו משהו נפתח אצלי בראש, יותר נכון בעין השלישית, שסגול מסמל את צבעה או שצבעה המסמל הוא סגול. אם רק הייתה יודעת כמה יש בינינו..מי? המוכרת. קנייתה (של הבגד, לא של המוכרת כמובן) הביאה לאינטימיות בינינו, עקב ההיחשפות הגדולה. חסרת מילים, הענקתי לה כל כך הרבה כח, כמו עגיל העין רעה שקניתי. נקווה שאין לו כח, פאואר ריינג'רס!

"קופיפה, הם כבר לא קיימים."

"אז סגול, שחור, אפור! כח עזר!"

מי מנקה בשורה 3? נפל פופקורן.

"קופיפה, את לא בקולנוע אלא בקלנוע ולכלכת פה, אז תנקי. מומלץ בספריי אקונומיקה עם סמרטוטון. מה? את לא סמרטוט!

"לא פקפקתי לרגע." קופיפה השיבה בשעמום האופייני לה. ורצה אחריי עם שפריצר של מים.

המוכר אשר משפריץ לעברך ספריי,

ורק לך יש קונוטציות, שנראה לך שהוא חשב אותן לפנייך, או שאת חשבת, אין לדעת!

העיקר 'ניערו' אותך מהרגש הקודם.

כמו לקבל 'בום' לפנים, כמה שהמילה 'בום' גורמת לקונוטציות שליליות, לא לדאוג - לא יהיו פה פיגועים! אבל כן חששות מהם,כשאתה מתרגל לאוטובוסים - אתה לומד להשלים עם

הערבים בעלי החזות המפחידה,

עם זקן שחור,

שכולם חוששים להתיישב לידם. הי, בלי דעות קדומות! כבר היה לנו פוסט על זקנקנים.

מעניין אם אסירים ערבים משוחררים, לפני תקופת המאסר, עוד  כשהיו בדיון המשפטי, מכסים את פניהם תמיד עם קפוצ'ון. האם הצטיידו מראש בקפוצ'ון שכזה?! רוצו ל'פוקס' (FOX) בע"מ כדי להצטייד באחד כזה. אבל רק אם עדיין קריר לכם בעונה זו. אה! עכשיו אני מבינה למה הסתכלו עליי מוזר היום! בטח בגלל החולצה שקניתי שם. איך היה לי האומץ לקנות שם? הרי קנייה בפוקס היא כל כך המונית ונוגדת כל עקרון שני שלי.

קשה לי עם בייסיקס (basic is beautiful). אני מתביישת להודות כי אין לי מספיק כאלו - חולצות סלאש גופיות לשים מתחת לחולצה ארוכה או קפוצ'ון,

ולפעמים הן גולשות להן לפיג'מות. כלומר, טשטוש גבולות בין חולצות רגילות לפיג'מות מתוקות. היחידות שיש לי..לא, אל תלכו! יש לפעמים הפרדה בין 2 התחומים. למרות שאני מוחה בכל תוקף! - הן כל פעם מחדש גולשות החוצה מהארון. מטיילות להן,

כאילו מבקשות חנינה, "לא, אל תלבשי אותי וגם כביסה לא תעזור לך, אני עדיין לא אהיה נפרדת ממך גבולית."

"לא הפרעת אישיות." קופיפה הוסיפה,

כי אם הבייסיק מדבר - חייבים להוסיף לו משהו, בכדי להוריד מכמות ההשפעה שלו על מוח נטול אלכוהול.

תקיעות. איפה אני? אני בעירייה! מה אני עושה שם? משלמת חשבון מיסים עקיפים.מה מתחקרים אותך שם? "מאיפה קניתי את הבושם שלי. אמרו לי שיש לי ריח טוב."

ובדיוק השכם בבוקר, כשהתבשמתי - חשבתי לעצמי שבכלל לא מעירים לי על ריח, לא שאני מסריחה, אלא הכוונה לבושם שלי. התלוננתי והוספתי במשפט חרוש: "אנא גש/י לחנות הקוסמטיקה הקרובה בכדי לבדוק את ריח הבושם הנ"ל, ששמו לא יפורסם." אבל הנה, יש תוצאה למחשבה של היום. אבל! הפקחית בעיריה, לאחר שהעירה לי על הניחוח, ריססה את החדר בארומת תרפיית לקוחות מזיעים (לא אני, למרות שרציתי להסריח קצת לשם שינוי. "אז תפליצי" אמרה קופיפה בדרך אגב).

אז רגע, אין לי ריח טוב? שאלתי את הפקחית.

"מה פתאום, ריססתי רק כדי שתריחי את תרסיס העורמה שלי."

פה היטשטשו הגבולות, ולא ידעתי אם אני או היא צודקת. תזכרתי אותה ב'ניעור' עצמה לפני העבודה, כאשר היא מתבשמת. מדוע? המשך יבוא.

טהטה לבינתיים. אנא שובו והתעדכנו!