כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלה הם חיי

    שגרת חיי הופרה כאשר פגשתי בעידו, חשבתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי. אבל יום אחד גיליתי שהכול היה אשליה מתוקה שכנראה יצרתי לעצמי.
    הבלוג מחולק למספרים בעלי רצף כרונולוגי המתארים את תהליך ההכרות, חברות, הגילוי, מחשבות ותהיות
    החיים לא נעצרו בעידו ולכן מתוארים פרקים נבחרים מחיי


    הבלוג נכתב בראש ובראשונה לעצמי אשמח אם תהנו ותלמדו מסיפור חיי.

    0

    אבא

    7 תגובות   יום שלישי, 21/4/15, 21:59

    כתינוקת מספרים שכל גבר שנכנס הביתה קראתי לו אבא

    כשהייתי קטנה חשבתי כשאגדל ואהיה גדולה ועצמאית יותר הכאב יפחת.

    אבל החלל שהותרת הוא עצום וכנראה לעולם לא יתמלא.

     

    כנראה רציתי להיות כמו כולם בגן.

    גם זיכרונות העליה לכיתה א' כנראה מודחקים...

    כולם זוכרים את העלייה לכיתה א' 

    אבל לי אין  אפילו זיכרון אחד....

    גם בחטיבה ובתיכון לא היה מי שיתמוך ויחבק...

    ואיכשהו הרגשתי כשגדלתי לבד...

     

    אבל תמיד חשבתי שאחרי הצבא כבר אהיה גדולה

    ותחסר לי פחות...

     

    היה לי חשוב להקים מהר משפחה

    שתהיה מלאה, גדולה ושלמה

    ואולי קצת ארגיש פחות בחסרונך

    לא זכית לראות איך גדלתי, התבגרתי, למדתי

    והקמתי בית וילדים.

     

     

    כל צומת בחיי הרגשתי בחסרונך העצום

    והחלל רק הלך והתעצם....

    כשהייתי בגיל שנפלת בקרב הארור ההוא

    פתאום הבנתי שהיית כל כך צעיר...

    עוד לא הספקת דבר...

    רציתי לשמוע פתאום רק את קולך...

    ולו לפעם אחת...

     

     

    אני בטוחה שהיית מאוד גאה בי....

    ובמיוחד בנכדך הבכור שממשיך את דרכך

    ונמצא עכשיו בקורס פיקוד בדיוק

    באותו תפקיד בו נהרגת

     

    אני חווה עכשיו את חייך דרך בני...

    חוויה מעצימה, מכאיבה ומאתגרת...

    מעולם לא רציתי שילך בדרכך...

    אך כנראה מישהו שם למעלה רצה אחרת...

    מקווה ומתפללת שתשמור לי עליו מכל משמר...

     

     

    מי שאמר שהכאב מתקהה עם השנים

    כנראה לא הבין על מה הוא מדבר..

    כל שביל בו אני פוסעת

    אתה חסר וכנראה תחסר...

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/15 01:06:
      יש חללים שאף פעם לא מתמלאים.
      הכאב לא מתכהה זה אנחנו שמתכהים מהכאב
        23/4/15 07:57:
      מי יתן ותזכי לימים טובים יותר ,עצוב תמיד לאבד אדם יקר ולא לדעת חיבוק אב ,וגאווה שנכדו ממשיך דרכו ......,יהי זכרו ברוך
        22/4/15 10:35:
      עצוב ומצער כל כך, מרגש עד לדמעות.... הכאב לר מתקהה עם הזמן וביום עצוב שכזה הוא מתעצם ומזכיר לנו את יקירינו שלא נשמע קולם יותר, שחייהם נגדעו בטרם עת. הוא לבטח גאה בך ושומר על בנך מכל משמר. יהי זכרו ברוך .♥
        22/4/15 08:56:
      ריגשת,מאוד.
        21/4/15 22:13:
      ולא ידעתי שכך...כל כך עצוב ומרגש כאחד ואילן לי ספק שהוא שומר עליו מלמעלה ...שולחת חיבוק ליום עצוב שכזה לכולנו ♥
        21/4/15 22:10:

      כתבת מקסים . בפשטות ובישירות .

      הכאב לא מתקהה אלא מתעצם משנה לשנה .

      אומרים שאבות בשמים יש להם השפעה טובה מאוד על ילדייהם .

      יהי זכרו ברוך .

      ארכיון