כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    זכרון ואנימציה

    2 תגובות   יום שלישי, 21/4/15, 23:00

    על סרטי אנימציה שעוסקים בזכרון ותיעוד מהארץ והעולם .


    ''

     

    בשנים האחרונות רואים את זה יותר ויותר בעולם. יוצרי אנימציה מתעסקים באירועים היסטוריים גדולים דרך הזווית הצרה, המאוד אישית. כל כך אישיים, אותם סרטים, שלעיתים זה רק מרומז ברקע, כחלק משגרת היומיום ולעיתים הסרטים אפילו משעשעים מאוד וצבעוניים מאוד, כפי שאנימציה יכולה להיות.

     

    דרך הפרויקט של בית אבי חי, פנים.יום.זכרון, שאצר נעם נדב, אפשר לראות את זה במובהק. בפרויקט הזה, שקיים כבר כמה שנים, ועולה לקראת יום הזכרון, אנימטורים מנפישים קטע עדות על חלל שנפל, כפי שהוא מסופר על ידי בני משפחותיהם או חברים.

     

    הסרט כשלאחותי צמחו כנפיים שהונפש על ידי שרון גזית מפיל אנימציה, קרה כמעט במקרה. בית אביחי אוסף סיפורים ומציע אותם ליוצרי האנימציה ואחד השמות שהופיע היה טלי בן ארמון, קרובת משפחה. גזית לקח את את סיפורה של טלי, שציירה בעצמה, והחייה את הציורים שלה באנימציה סוריאליסטית.

     

    ''

    כלשאחותי צמחו כנפיים. לחצו כאן לצפייה.

     

    לסיפור של אורי, בנו של דויד גרוסמן, שאת קולו אנחנו שומעים בסרט, התגייסו גיא חרל"פ וספי גייגו, שניסו להעביר את חוש ההומור של אורי, בעזרת השימוש באנימציה.

     

    ''

     אורי. לחצו כאן לצפייה.

     

    עוד על כשלאחותי צמחו כנפיים - ב-NRG. על אורי - במאקו. ועוד סרטים ניתן לראות באתר של בית אבי חי.

     

     

    כשמדברים על זכרון ואנימציה, אי אפשר שלא להזכיר את ואלס עם באשיר. הסרט של ארי פולמן מותח את גבולות הזכרון עצמו בשאלת היה או או לא היה וכמה אנחנו באמת זוכרים. מנקודת המבט של האנימציה, השימוש בטכניקה מאפשר לשחזר אירועים וטרגדיות שלא צולמו, ועדיין להשאיר את המעטה הדוקומנטרי שקיים בסאונד.

     

    הנה קטע מואלס עם באשיר, שיש בו עדות ואנימציה ויכול היה גם לעמוד בפני עצמו כמו בפרויקטים הקצרים למעלה.

     

    ''

    ואלס עם באשיר. לחצו כאן לצפייה.

     

     

    אין זו פעם ראשונה בהיסטוריה שאנימציה משמשת בקולנוע דוקומנטרי, לא ואלס עם באשיר המציא את זה וגם לא אולפני אנימציה עשר או עשרים שנה לפניו. כבר ב- 1918 יצא סרט דוקומנטרי קצר שתאר את שקיעת הלוסיטניה, ספינה בריטית גדולה שבדומה לטיטאניק טבעה, אבל לא בהתקלות עם קרחון אלא מירי טורפדו של צוללת גרמנית. כמובן שלא היו מצלמות בנמצא בעת טביעת הספינה ב-1915, שנעלמה בים בתוך 18 דקות. וינדזור מקיי, מחלוצי האנימציה בילה שנתיים תמימות ביצירת הסרט, כדי להעביר את מימדי האסון.

     

    הנה קטע שמתחיל עם אנשים במים ואחרים עדיין קופצים כדי לנסות להציל את עצמם, בעוד הספינה שוקעת. 

     

    ''

    שקיעת הלוסיטניה. לצפייה לחצו כאן. 

     

     

    אם נקפוץ בחזרה לימינו, דווקא לאור האנימציה מ-1915, אולי יהיה קל יותר להבין את האנימציה הטייוואנית שמשתמשת בעיקר באנימציה תלת מימדית. אולי. הבחירה המוזרה משתמשת באנימציה במקום צילומים קיימים ובשל כך ממעטת בפרשנים ומשחזרת יותר. חלק מהשחזור כולל המצאות אסוציאטיביות דמיוניות ותגובות של הדמויות שסביר להניח שלא היו ולא נבראו. כיוון שזה צריך להיעשות מהר, האנימציה פחות מושקעת והדמויות פעמים רבות נעות בצורה לא אמינה, אולי גם מהסיבה הזו זה לא תפס מחוץ לטייוואן, אולי כי זה מוזר ואולי כי אנחנו מעדיפים לחשוב שחדשות מועברות לנו בצורה אובייקטיבית.

     

    ''

    אובאמה ודאעש בתלת מימד. לצפייה לחצו כאן.

     

     

    בחזרה לאנימציה שהיא סיפור ויצירה ויזואלית אמנותית, אפשר להתעכב גם על פרספוליס של מרג׳אן סטראפי. הסיפור שהחל כנובלה גרפית מספר את סיפורה של סטראפי שגדלה באיראן. הסרט לא נוצר לזכר מישהו שנפטר וגם לא מנסה לשחזר רגע דוקו, אבל דרך הסיפור האישי המשעשע, האירועים ההיסטוריים חולפים על פנינו ומחברים אותנו לדמות הראשית. נקודת המבט האישית מסקרנת מספיק כדי שננסה אולי לבדוק מה קרה שם. 

     

    ''

    פרספוליס - נקודת מבט אישית. לצפייה לחצו כאן.

     

     

    פרספוליס ושקיעת הלוסיטניה מצויים בשני קצוות מנוגדים. האחד משעשע, קארטוני ובו סיפור התבגרות, והאחר מתיימר להציג אמת דוקומנטרית שמשקיפה מן הצד. שניהם נוגעים בזכרון ממקום אחר, כנראה גם כחלק מהתבגרות קולנועית שקשורה בתקופה והעזה.

    היצירה האנימטיבית של השנים האחרונות הוכיחה שאנשים כיום מחפשים את הרגעים האינטימיים גם באנימציה, כפי שהם  מופיעים בסרטים המצולמים. חלק מהצופים אולי יימצאו את זה מוזר, כאילו מתייחסים בקלות ראש לערך הזכרון. אבל סרטים כמו אלה שעלו היום לכבוד יום הזכרון, לא רק משמשים כגלעד, הם מזכירים לנו בפשטות שכולנו בני אדם וכולנו מתגעגעים.



    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/15 09:31:
      מעולה.
        23/4/15 20:03:
      פוסו מעניין . תודה. אני מסכימה לגמרי שלפעמים סרטי אנימציה מעבירים מסר הרבה יותר חזק ומשמעותי מאשר סרטים רגילים.

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר