אז נפגשנו הערב, אחרי שלא נפגשנו שנה. ועל אף הכעס שהיה לי כלפייך כבר שנה שלמה, לאיכולתי הערב לכעוס עלייך.

ושוב התחלנו לדבר ולצחוק, ממש כמו בעבר אבל הפעם זה הרגיש לי ידידותי בלבד.

פתאום התחלת לספר על אותה ילדה בת 14 מהכפר שדלוקה עלייך, ועל כמה שלא שווה לה שאני אהיה הגבר שלה כי אני כלומניק'. שאלת אותו מה עדיף גבר בן 50 שיש לו הכל, או גבר כמוני שאין לו כלום.

אז מיכאל כמובן שעדיף גבר כלומניק' כמוך, שהיה נותן לי אהבה ומכבד אותי, מאשר גבר שיש לו הכל וחושב רק על הכסף שנוזל לו מהיד.

הערב הבנתי משהו חשוב. הבנתי שאתה לא שלם עם עצמך ובכל זאת אתה כל כך מלא ביטחון עצמי. אני לא יודעת מאיפה בא הפחד הזה שלך, אבל אני יודעת שהוא מיותר. אנשים מפחדים מהלא נודע. בשבילך מערכתיחסים היא לא נודעת.

כמעט שהצלחתי לפתוח איתך הערב את כל הקלפים על השולחן, ובכל זאת מישהו שם למעלה גרלם לכך שזה לא יקרה. אולי זאת הסיבה שאני כל כך שונאת את אלוהים.

בכל מקרה אני לא אעצור, ויום יבוא והבלוג הזה יגיע אלייך, הפעם לא בכתב, אלא בארבע עיניים.