כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    תרבות הפנאי - הפרו תורתך - פרשת אחרי מות / קדושים

    0 תגובות   יום שישי , 24/4/15, 00:39

    ­בס"ד

    תרבות הפנאי  - הפרו תורתך
    פרשת אחרי מות / קדושים

     

    פרידה מצדיקים קשה יותר

    [הבאר צבי {הרב צבי הירש שפירא}] [ויקרא ט"ז א'] "וידבר השם אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני השם וימתו" חמה חזרה התורה וכתבה שוב וימותו?

    אומר על כך, קורה שנפטר קרוב או חבר לא עלינו ולא על אף אחד. יותר קרוב יותר רחוק. קורה.  אז כואב הלב, אדם בוכה, הפרדה היא קשה וכואבת. וגם יש הבדל בין מיתה של אדם רגיל למיתה של צדיק. אדם רגיל – בשעה שזה קרוה, זה קשה. וככל שהזמן עובר הכאב מתעמעם. לא ששוכחים ח"ו, זה פשוט לא כל הזמן עומד מול העניים. חודשים או שנים. להבדיל מזה צדיק – ככל שעובר הזמן מרגישים יותר את החיסרון שלו. אין את מי לשאול. היה לנו את הרב פלוני והוא כבר לא נמצא כו'. ועכשיו אין את מי לשאול והמצב ממש קשה. מה עושים? במילא, אצל צדיק החיסרון מורגש גם אחרי הרבה זמן. מה בא הפסוק להגיד: "אחרי מות וגו'." כבר עבר הרבה זמן – "וימותו" זה בא להגיד על הצדיקים שלמרות שכבר עבר הרבה זמן מרגישים כאילו רק עכשיו זה קרה. "וימותו".

     

    יש שמועה שיש דיין בלי כפה ועם עגיל באוזן
    יכול להיות דבר כזה? [ויקרא י"ט ל"ה] "לא תעשו עול במשפט במודה במשקל ובמשורה לו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם"

    [רש"י] " 'לא תעשו עול במשפט' - אם לדין הרי כבר נא' לא תעשו עול במשפט ומהו משפט השנוי כאן היא המידה והמשקל והמשורה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם"

    אז מי זה אותו דיין שאולי אפילו לא מניח תפילין? יכול להיות אפילו הבחור בפיצוציה שלא מדייק במשקל של הגרעינים. או הזבן בחנות הדים שחותך 1.9 מ' במקום 2 מ' כו'. ובכך הוא פוגע בערבות. (גם יהודי שלא מקיים את כל המצוות פוגע בערבות).

     

     

    [ר' מרדכי הכהן {על התורה}] [ויקרא ט"ז ח' ] "ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד להשם וגורל אחד לעזאזל" הרבה פעמים רואים שיש אנשים שבענייני העולם הזה: בית, רכב, כו'. שמה ידו פתוחה בלי ע"ה, שמגיע לעליות לבית הכנסת אז הוא סופר בדיוק ח"י שלא יצא לו 19 בטעות. למה הוא כל כך מתקמצן במה שהולך להשם? התשובה היא: "גורל אחד להשם וכורל אחד לעזאזל" שיהיה שווה.

     

    היכן לא אמרו את פרשיות שמע?
    [בבלי, מסכת ברכות י"ד ב'] "דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: אמרי במערבא: ערבית [קרית שמע של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה, לפי שאין מצות ציצית בלילה, אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים]

    - "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם - אמת"

    בארץ ישראל (במערבה) היו אומרים רק "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם" איך אפשר לעשות דבר כזה? שהרי "כללא דכל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן" אז איך הם עשו את זה? כך שאלו ילד אחד בבר מצווה שלו. שמו היה ר' אריה לייבוש שהיה לימים רבה של קישינייב. אז הוא ענה: [ויקרא י"ח ב'] "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני השם אלקיכם" זה לא פסוק שמפוסק זה פסוק מפורש בפרשת השבוע. במערבה הם לא אמרו את הפסוקים ההם ולא חתכו אותם. הם אמרו את הפסוק הזה י"ח, ב'.

     

    בין תבל לתבל

    [אבי עזר {פירושים על אבן עזרא}] [ויקרא י"ח כ"ג] "ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תֶּבֶל הוא" (תֶּבֶל = תועבה, תֵבֵל = עולם).

    חשבנו שתבל זה: [תהלים כ"ד א'] "להשם הארץ ומלואה תבל וישבי בה"

    לוקח אבי עזר שני פסוקים ממשלי ומחבר אותם: [משלי ו' + ל'] "ט"ז שש המה שנא השם וגו'.", "כ"ד ארבעה הם קטני ארץ וגו'."

    אם כתוב בצירי, אז זה ארבע קטני ארץ. זה בסדר. זה תבל. ואם כתוב בסגוֹל, אז זה תועבת השם.

     

    קדושים

    ידוע שבעניין כיבוד אב ואם לצערנו יש קצת שינוי בין הדור שלנו לדור הקודם ועל אחת כמה וכמה לדרות הקודמים.

    [הרב פלדמן] ראה בין הזמנים בחור שמתנהג לא יפה לאבא שלו. אמר לו אולי אתה רוצה ללמוד בחברותא אתי? ענה לו הבחור בהתלהבות בוודאי. מה השאלה, עם כבוד הרב. אמר לו הרב מה אתה אומר נלמד משניות? ענה לו: כן. איזה? אמר לו הרב: הלכות כיבוד אב ואם? הבחור זז באי נוחות בכיסא: הרב, אולי, הלכות של זממנו עדיף?! היום זה נראה ככה. האבא והאמא מתנהגים עם הילד כאילו הם חברים.

     

    [החיד"א {הרב חיים יוסף דוד אזולאי}] למה התורה גילתה לנו למען יאריכון ימך? כי היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שיגיע היום ואבא ואמא יהיו חברים. וכשהבן קם לכבוד אביו, האבא אומר לו: למה קמת שב, שב. ואפילו על אב שמחל על כבודו, כבודו מחול לו. והתורה אמרה: כבודו אולי מחול, אבל אריכות ימים, אין כאן. אתה רוצה אריכות ימים - אז תקום.

     

    [מעיין השבוע] מסופר על הבבא סאלי. בא אליו אמא עם ילד. מבקשת ממנו שייתן לה ברכה שהבן יכבד אותה. נאנח הבבא סאלי: אי, אי אם הייתה לי אמא הייתי נושא ותה על כפיים. הבחור שמע את זה מיד ביקש סליחה מאמא שלו. אומר לו הבבא סאלי אספר לך סיפור: פעם אבא שלי היו לו איזה כאבים. והוא נאנח, אויה. הקווץ' פה הקווץ' שם. ואח שלי אמר לו: אבא, מה זה כל כך כואב? והאבא אמר לבן: יהלום מאיר וזורח היה לי. אבל, עכשיו הועם זוהרו. הבן הבין את זה, יצא מהבית, והלך לבית כנסת קרוב ולמד שם כמה שבועות תורה בלי להפסיק. אחרי זה הלך למושל ובקש ממנו שילך לאבא שלו וישאל אותו אם הוא יכול לחזור הביתה. המושל הלך ושאל את האבא, שהשיב בחיוב. הבן הגיע הביתה, נעמד בפתח, ירד על ברכיו, וככה זחל עד הכסא של אבא שלו. ושם שם ראשו על ברכיו ובכה ואמר לו: אבי עשה עמי כטוב בעינך מוכן אני למות על מזבח רצונך.

     

    שבת

    [ ויקרא י"ט ג'] "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני השם אלקיכם"

    [הרב דינר] מספר על סבא שלו שהיה רב באנגליה הרבה שנים. בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהבריטים גרשו את כל הזרים מלונדון כי חשדו בהם שהם אולי מרגלים. בהיותו פליט במקום החדש התחיל לעסוק בחינוך. בשבת הוא הבחין שיש כמה תלמידים שמגיעים עם רכב. פנה אליהם ואמר להם שאם כך אולי עדיף שלא יגיעו בשבת. שמע זאת הרב המקומי שכנראה לא היה... ואמר לו שלא יעיז להגיד להם שלא יבואו. לקח הרב את עצמו עזב את המשרה, ופתח תלמוד תורה משל עצמו. אחד שיושב טוב זה לא משהו. אבל פליט, שתלוי בפרנסה, זה ניסיון גדול.

     

    עבודה זרה

    [ויקרא י"ט ד'] "אל תפנו אל האלילים ואלקי מסכה לא תעשו לכם אני השם אלקיכם" מה זה אל תפנו אל האלילים? לא לעבוד עבודה זרה. מה זה אלילים?

    [תורת כהנים סימן י"א] " 'אלילים' - זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה. אלילים על שם שהם חלולים. ("א" ו"ח" מתחלפים) פסל על שם שהם נפסלים. מסכה על שם שהם נסוכים. (שהם נוֹצקים לתוך תבנית). מצבה על שם שהם עומדים. עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים. תרפים על שם שהם רקיבים. גלולים על שם שהם מגועלים. שקוצים על שם שהם משוקצים. חמנים על שם שהם עומדים בחמה. (בחוץ בשמש) אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים. (לעובדי הירח שהיא מקבלת מהשמש. ולכן אמר שהיא מתאשרת מאחרים)"

     

    ליהודי אין זמן פנוי

    [ויקרא י"ט ד'] "אל תפנו אל האלילים וגו'."

    [מרן ש"ע הלכות שבת סימן ש"ז, סעיף ט"ז] "מליצות ומשלים של שיחת חולין, ודברי חשק, כגון ספר עמנואל וכו', אסור לקרוא בהם בשבת. ואף בחול אסור, משום מושב לצים, ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם', ובדברי חשק יש בזה איסור גם משום שמגרה יצר הרע בעצמו. ומי שחיברן, ומי שהעתיקם, ואין צורך לומר שזה המדפיסן, מחטיאים את הרבים. עד כאן לשונו"

    [משנה ברורה, נ"ט] "משום מושב לצים - וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסיאות [והם מיני שחוק כדאיתא בעבודת כוכבים דף י"ח] ושאר מיני תחבולות וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש [מ"א] ובועותינו הרבים כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צווח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצר הרע בנפשם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם [עיין שם בגמרא עוד]:
    (ס') אל מדעתכם - אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם [רש"י עיין שם]:"

    (ס"א) ואין צריך לומר המדפיסן - וכן מוכרי ספרים הסוחרים בעניינים כאלו וממציאין אותם לקונים לקרות בהם הם בכלל זה ועיין בספר מחנה חיים בתשובה א' שהאריך בעניין זה מאד ואמרו חז"ל גדול המחטיא לאדם יותר מן ההורגו שההורגו הוא רק בעוה"ז והמחטיאו הוא גם בעוה"ב:

     

    [הרב חזקיהו מושקובסקי (הסבא) הרב מקריניק] יום הוא ראה הגיע רוכל יהודי לעיירה ומוכר את הסחורה שלו. היה לו מחטים, ציציות וכל מיני דברי סדקית וגם ספרי חשק (רומנים) תפס את החבילה זרק ישר לתוך התנור והשם נשרפו בתנור. הרוכל בא אליו בטענות: מה זה?!. הרב אמר לו: אני אשלם לך. אמר לו הרוכל: זה לא העניין שתשלם לי אני מתפרנס מזה. ענה לו הרב: בסדר גמור, אבל למה אתה מתפרנס מדברים כאלו. ענה לו הרוכל: אז ממה אני אתפרנס? ענה לו הרב: תשמע. אני אחפש לך עבודה. בסדר אמר לו הרוכל. למחרת מגיע הרב לרוכל ומבשר לו שהוא פגש את הכומר שאמר לו שהפעיל את הפעמונים בכנסיה, מת, והמשרה פנויה. אתה יכול ללכת אליו הודיע לו הרב. הרוכל הסתכל עליו בתימהון: מה הרב אומר שאני אצלצל בפעמונים? של הכנסיה? עונה לו הרב למה לא? התכווץ הרוכל: אני?! כנסיה?! איך?! אמר לו הרב: אני לא מבין אותך, לגויים אתה לא רוצה לצלצל בפעמונים לקרוא לתפילה. אבל, לקרוא ליהודים להתפלל בכנסיה, אתה כן רוצה?! הספרים האלו מה עושים?!

     

    עת לעשות להשם – הפרו תורתך

    [ויקרא י"ט ד'] "אל תפנו אל האלילים וגו'." אומרת המשנה הברורה: "אל תפנו אֶל (כמו: לך אל משה) מדעתכם" למה הכוונה? הכוונה היא: יהודי אין לו זמן פנוי. יש לו תורה. או שהוא עובד, או שהוא ישן, או שהוא אוכל. או שהוא הולך לחתונה. יש דברים שצריך לעשות. אבל חוץ מזה אין ליהודי זמן פנוי. כי אם זה זמן פנוי אז צריך ללמוד תורה. כל העניין הזה של תרבות זמן הפנאי זה המצאה של הדור האחרון. לא היה דבר כזה מעולם.

    [הנצי"ב] נכנס אחיו פעם יהודי נדיב שרצה לתרום כסף. שואל את הרב מה הסדרים של הישיבה (בוולוז'ין) אומר לו הנצי"ב: אנחנו אוכלים בעשר בבוקר וחמש אחרי הצהרים. הנדיב מחכה, והרב לא ממשיך. לבסוף הוא אומר: סליחה הרב ומתי אתם לומדים כאן? ענה לו הנציב: לומדים?! כל היום לומדים מהבוקר עד הלילה לזה לא צריך סדר. לאוכל צריך זמן אז קבענו בעשר ובחמש.

    [ירושלמי, מסכת ברכות] עת לעשות להשם? הפרו תורתך. ברגע שאתה קובע עיתים לתורה והשאר זה זמן פנוי – הפרו תורתך.

    אם כך, יהודי שלוקח עכשיו ספר מתח, ועכשיו "הוא מסודר לארבע שעות". זה הלאו בתורה: "אל תפנו אֶל מדעתכם". אל תפנו (לשון זמן פנוי) לדבר שעשיתם בעצמכם. אתה צריך לעבוד? תעבוד. אתה צריך לישון תישן. שאר הזמן הוא ללמוד תורה.

     

    [ויקרא י"ט ט'] "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט",
    "י וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני השם אלקיכם"

    כל זה נאמר בלשון יחיד. עכשיו זה מתחלף ללשון רבים:

    [י"א - ] "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו", "יב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני השם"

    מצוות עשה כתובות בלשון יחיד ומצוות לא תעשו כתובות לשון רבים למה? 

    [על התורה] לפעמים אדם חושב, למה שאני אתן? קופת העירייה כבר מלאה יש שם די והותר וחוץ מי זה יש מספיק אנשים שיתנו. זה בסדר, קופת העיר עשירה, למה אני צריך לתת? בא התורה וכותבת לו: אתה היחיד בעולם, אדוני. אתה תיתן! אין עוד מישהו, אתה לבד בעולם. אבל במצוות לא תעשה: לא תגנוב ולא תעשו כו'. למה ברבים? פעמים ר"ל שכל הדור גנבים. אז למה שאני אהיה יוצא דופן? ובפרט שזה עניין שמכניס. מצווה התורה: למרות שכולם ככה ח"ו, אתה. לא תגנוב!

    [תוספת בשם המגיד מקלם] השקרן יותר גרוע ומושחת מהגנב. הגנב גונב במשכים ובסתר. אבל, לא בעין רואה ובאוזן שומעת. השקרן משקר בגלוי ובסתר.הגזלן אינו גוזל אלא את היחיד. אבל, שיש רבים הוא מפחד. לעומתו השקרן משקר גם את היחיד וגם את הרבים. [בספר בן במלך והנזיר] כי הגנב גונב את ממונך - והשקרן גונב את דעתך.

     

    [ויקרא י"ט י"ב] "וחללת את שם אלקיך אני השם"

    [הרב מספר] שבא אליו יהודי ומספר לו סיפור מאוד עצוב. שיש לו צרות רבות שהאוורסט קטן לידו. והוא עשה חשבון נפש והבין מהיכן הצרות האלו נפלו עליו. לפני שתיים עשרה שנים היה בפריס עם חבר ונכנסו לבית קפה, בשאנז אליזה, שמציג דברים אסורים. מקומות הישיבה שם היו שולחנות שישבו בהם שניים, שניים. כדי לא לבלוט הם חבשו כובע קסקט. ולחרדתם ניגש אליהם המלצר ודרש שיורידו את הכובע כי זה מסתיר. מחובר ברירה הם הורידו וזה היה חילול השם גדול כי כולם ראו בברור שהם יהודים עם זקן וכיפה. היהודי שאל איך הוא יכול לתקן את מעשיו. אמרתי לו לא נורא הרי כולם היו צרפתים גויים שם בטח לא ראו יהודי מימיהם. אמר לי. לצערי הרב, רובם היו ישראלים. בקיצור, חילול השם גדול. בהלכה מה מתקן חילול השם? תשובה ויום כיפור ומסורים תולים – ויום המוות מכפר. שואל אותי אולי יש איזה עצה. אמר לו הרב: זה גדול על כתפי, אני אשאל רבנים. שאל את ר' ניסים קרליץ, הוא אמר שקודם כל הוא מקנא בו. שאלתי את הרב: מקנא? מה יש לקנא בו? אמר לי: שתיים עשרה שנים לא מצא כלום רק בסופם מצא מה שמצא. אמרתי לא בזה הייתה הכוונה אלא שבעברה הנדונה הבין שזה מקור הבעיות שלו.

    תשובת הרב הייתה: שברבנו יונה כתוב שעל חלול השם עושים קידוש השם. וחוץ מזה תורה זה תרופה לכל המחלות.

    הרב שאל גם את ר' מיכאל יהודה לבקוביץ ענה אותם דברים. קידוש השם ולימוד תורה. אבל, אפשר לצרף את שניהם. כיצד? אם אדם הולך ללמוד תורה בשיעור עם הרבה אנשים – אז גם תורה וגם קידוש השם.

     

    ואהבת לרעך כמוך

    [ויקרא י"ט י"ח] "ואהבת לרעך כמוך אני השם"

    [ר' עקיבא, על דברי הלל הזקן] כלל גדול בתורה – וזאת כל התורה. (הסיפור הידוע על הגוי שבא להתגייר אצל שמאי וביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחד, ושמאי דחף אותו על אמת הבניין שבידו. והוא הלך להלל הזקן שגייר אותו ואמר לו: "דע לך בני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה.)

    [ר' שמואל יוסף רבינוב, ע"ש נקרא בית הכנסת דברי שיר ב"ב] ביום שישי ר' יצחק זילברשטיין הולך אל גיסו, הרב חיים קנייבסקי, ושם עפים ניצוצות במשך שעתיים ומעלה. ישב אתם פעם אברך "משקיף" והוא סיפר שר' יצחק סיפר לו על איזה אברך שהיה לומד בכולל והיה מפריע שם לכולם. אמר לו ראש הכולל שאם הוא ממשיך ככה הוא יאלץ לעזוב. אמר לו אותו אברך שאם הוא עוזב את הכולל, אז זה גט מאשתו בטוח. ראש הכולל בירר את זה ונוכח לדעת שזה נכון. הלך לרב אלישיב לשאול מה לעשות. אמר לו: מה השאלה? הגמרא במסכת שבת ל"א כתוב בעוון ביטול תורה אז אשתו וילדיו נפטרים. אז למה שהיא תמות? עדיף שיתגרש מאשר אשתו.

    מה קשור? נראה שבין אדם לחברו איך זה כל התורה? זה שייך כי הכול קשור לבין אדם לחברו. זה שייך ללולב ושייך לציצית ולתפילין. זה כל התורה כולה. והשאר זה פרטים. העניין שבין אדם לחברו נכנס בכל דבר ועניין. לדוגמא הלכות תפילין: היכן לקנות את הפרשיות אולי הוא יפגע אם לא רכשתי אצלו. היכן לא לקנות. ז"א פעמים שלא צריכים להתחשב בזה, ופעמים שכן צריך להתחשב.

     

    [אגדות ים התלמוד {הרב שמעון ואנונו}] הוא שואל למה שמאי נוהג אלימות בגוי "שדוחפו על אמת הבניין בידו"? עונה: לא זאת הכוונה, הוא מביא סיפור בשם הרב דוד אלטשולר: היה אחד הגיע למקום שבו בונים בית. ראה על הקרקע מונחים הרבה אבנים. שאל מה בונים כאן? אמרו ל ובית עם עשרה חדרים. שאל אותם: עשרה? לפי כמות האבנים זה נראה לעשרים. צחקו עליו, אמרו לו אתה יודע מי תכנן את הבית הזה? גדול האדריכלים של הארץ. לכן, אומר הרב ואנונו, שמאי שאל את הגוי באמת הבניין אתה מבין? ויש לך דעות גם כן. או בהלכות וביידיש קייט. גם בתורת היחסות של אנשטיין יש לך דעות? מבלי להבין? לכן, לא באמת דחפו על אמת הבניין, אלא זה הרעיון.

     

    [מנחם משיב נפש] "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

    [רש"י] חברך זה הקב"ה, וזה כל התורה כולה. שנאמר [משלי כ"ז י'] "רעך ורעה [ורע] אביך אל תעזב. 'רעך ורע אביך' - הקב"ה שנקרא ריע לישראל וריע אביך שחיבב את אבותיך. ואולי הכוונה  גם לחבר ממש.

    למה הלל לא אמר: ואהבת לרעיך כמוך? כי יותר קל להבין את זה על צד השלילה. לכן אמר: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך – זה כל התורה כולה.

    אתם מכירים אדם שמוכן ללכת לגיהינם? כנראה כולנו מוכנים, כי כל אחד מאתנו נפל פעם באיזה עניין עם יצר הרע. אבל, דבר אחד נראה לי שאף אחד לא מוכן. ללכת לגיהינם בגלל מישהו אחר. אחד יאכל גלידה ואני ייענש?! להגיהינם, ילך נא, בעל העברה. אומר: זה שנוא עליך? שהוא ייהנה ואתה תחטוף? שימו לב - שאחד עושה עברה כל עם ישראל נענש. אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זה כל התורה כולה.

     

    יזכנו הקב"ה ונזכה כולנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימנו אמן ואמן

    דברים בשם אומרם:

    הרב שלמה לוינשטיין שליט"א

     

    מקורות:  זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין