כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני חיה מינצ'יקוב בעצמי

    אני, אני, אני, אני

    זכרונות שמצליחים לגעת

    1 תגובות   יום שישי , 24/4/15, 07:28

    צטט: צביקה פרל 2015-04-24 07:24:09

    כשהייתי ילד כל כך יראתי את הצפירה.


    אני זוכר את צרחת הצופר בבוקר יום השואה או יום הזיכרון,
    לא ממש הבדלתי ביניהם,
    רק ידעתי שצריך לעמוד דום מתוח בחצר המסדרים של בית הספר,
    להרכין את הראש ולהיות עצוב,
    או לפחות לעשות פרצוף עצוב,
    כי ככה צריך.


    שידעו שאני ישראלי טוב,
    פטריוט אמיתי שמתרגש מהנפת הדגל.

    אחד כזה שלימדו אותו והוא הפנים,
    ש"ערבי טוב זה ערבי מת",
    שצריך ללכת לגן בנימין "להרביץ להומואים",
    או למרכז הכרמל "להחטיף מכות למצפניסטים",
    כי אז עדיין לא קראו להם על שם היד עם השעון.
     

    אחד שיודע שלמרות שלקומוניסטים יש מועדון יפה,
    והאנשים נורא נחמדים ומקבלי פנים, "צריך לשנוא אותם".
    אחד שמחכה למשפחת העולים החדשים הבאה, 
    כדי שאפשר יהיה ללגלג על המבטא של הבן שלה ועל הבגדים שלו.
     

    ואני בתוכי בתוך הבניין שלי,
    התבלבלתי בין בעל הבית הערבי,
    לבין היהודים שהגיעו מארצות ערב, 
    ולא ממש הבדלתי בתוך בליל השפות שסביבי,
    מי הגיע מאיפה?
    בחדר מדרגות של בניין אחד עם שתי כניסות נשמעו השפות,
    צרפתית, איטלקית, מרוקאית, בולגרית, פולנית, הונגרית, תורכית ורומנית,
    ערבית בדיאלקטים סוריים, עירקים, מצריים, טוניסאיים, אלג'יראים ולובים,
    ועברית שבורה בכל שלל המבטאים האלו.
     

    התקשיתי להבדיל בין הנזירות שעברו לעתים בשכונה,
    תמיד בזוגות, 
    לבין הנזירות מהשגרירות הצרפתית
    שבאו לבחון את הילדים בבית הספר אליאנס.
    ואנחנו הילדים, מפחד אמונה טפלה כלשהי, 
    שלחנו יד במהירות  להחזיק כפתור.
    ואם לא היו לנו כפתורים על הבגדים, 
    קפצנו ומצאנו כפתור על  חבר ולהחזיק בו,
    שהרי אם לא נחזיק כפתור,
    יקרה לנו משהו איום ונורא.
     

    לא באמת ידעתי מה ההבדל,
    בין "האדוקים" מהשכונה, שבילינו איתם בבית הכנסת בחגים,
    בין "האדוקים" מויז'ניץ,
    לבין "האדוקים" מירושלים ששרפו את דגלי ישראל,
    בכל שנה נשבענו שבשנה הבאה נעלה לירושלים הבנויה
    ונשבור להם את העצמות.
     

    ''


    רק ביום הזיכרון וביום העצמאות נעלמו כל הספקות,
    היה ברור מי אנחנו ומי הם.
    אנחנו טובים והם רעים,
    אנחנו צודקים והם טועים,
    אנחנו מעטים והם רבים,
    אנחנו מנצחים והם מפסידים,
    זו האמת לאמיתה ואין בילתה.
     

    היום אחרי אימון אישי אני כבר יודע שאין אמת אחת.
    יש אמת שלי ויש אמת שלך ויש אמת שלו,
    לכל אחד מאתנו זו האמת לאמיתה.
    והאמיתות המעוותות שלימדו אותי הן לא!!!
     

    יום העצמאות הנוכחי מלא אתגרים,
    איומים של אויבים שמקיפים אותנו מקרוב ומרחוק,
    איומים של מדינות ידידות לשעבר,

    איומים של הגירה ומהגרים,
    איומים של טילים קטנים וגדולים.
    ואני כבר לא יודע מה ההבדל בין אלו לאלו.

    אבל האיום החזק ביותר,
    הוא איום הפירוד,
    המחנות, המחנאות והמפלגות,
    ליבוי השנאה וההפרדה,
    על ידי מנהיגים שקוראים כביכול לאיחוד העם,
    על ידי ראשי ערים שמלבים את ההמונים,
    עם סיסמאות שחשבתי שכבר עברו מהעולם.


    אבל, כמו שעמדנו באתגרים קשים מאלה,
    אני מאמין ומקווה שנצלח גם משוכה זו,
    ויום אחד הצפירה תהיה צפירת הרגעה.
     

    זה מתחיל עם כל אחד מאתנו,
    כי גם כאדם וגם כעם,
    הכל מתחיל Be.

     

     

    וישנו כמובן גם הבלבול בין יום הזיכרון ליום העצמאות

    http://www.zvikaperl.com/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%9F/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA/

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/15 07:46:

      יהי רצון שעם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד.

       

      כמו שהתרחש בזמן מעמד הר סיני.

      בברכה

       

      אהובה.

      ארכיון

      פרופיל

      חיה-מינצ'יקוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין