כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    נקודת מגוז - שיר מאת שולה ניסים

    8 תגובות   יום שישי , 24/4/15, 08:37

     

    נקודת מגוז

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

     

    מקץ שנתיים ימים עפתי מהפנימייה למצטיינים.
    הושלכתי על לא עוול בכפי. סיפור קפקאי.
    ואז תיכון מקצועי. מגמה לאמנות.
    לא אהבתי את שיעורי השירטוט
    אולם הם היו חלק מעיסקת החבילה.
    בזכותם למדתי למתוח קווים
    כאלה שגורלם להיפגש במקום אחד.
    דוגמא. ציור הסעודה האחרונה.
    מורה לתולדות אמנות עשתה חושך בכיתה.
    הראתה שקופיות של כל מיני ציורים.
    ציירו כל מיני ציירים. מפרימיטיבים כאלה קישטו מערות
    עד לאונרדו דה וינצ'י.
    מלאונרדו דה וינצ'י עד קלוד מונה.
    מקלוד מונה עד אמנות מודרנית במאה העשרים.
    והרחקתי לכת. מווסילי  קנדינסקי
    עד שדות הצבע הנצחיים של מארק רותקו.
    וחציתי את השדות והרחקתי עוד.
    יותר משחשבתי אני מסוגלת
    יותר משחלמו אלה עשו ממני מטומטמת.
    יותר מבשורת תרבות מערבית.
    הידהדה במסדרונות מוסד חינוכי למיצטייני הסוציואקונומיקה.
    הו, איזו ליריקה.
    כיבוי אורות. מול עיניים משתאות
    צפה ועולה שקופית הסעודה האחרונה.
    מדגימה במופלא ובמדוייק
    את רעיון הפרספקטיבה והקווים
    סופם להתלכד לנקודה אחת.
    ויה דולורוזה ליוותה אותי שנים רבות מידי.
    לא ידעתי על משתה גדול מפואר
    בקצה מנהרה. כתבתי שירה.

     

     

     

     

     

     

    שירה מזרחית, משוררת מזרחית, משוררת ישראלית, שירה חברתית שולה ניסים, שירים של שולה ניסים

    משוררות מזרחיות,  משוררים מזרחיים, פנימיית בויאר בירושלים, שירה חברתית

    דרג את התוכן:

    תגובות (8)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/4/15 11:42:

    צטט: esty.d 2015-04-29 00:00:41

    ואז הפכת למצטיינת באומנות...
    ולעוף... זה לפעמים גם לרחף גבוה, מעל, לראות הכל בפרופורציות חדשות.
    למסע מעניין בין ציורים וציירים לקחת אותנו.

    ואני חשתי, שהמסע הזה עורר בך נעימות רבה. כמו הרגשת שבסוף הויה דולורוזה ממתינה סעודה.
    אחרונה..? ראשונה...? 
    קראתי בנשימה אחת. מרותקת. 

     

     

     

    בצד הכאב יש שמחה על כך שאני מצליחה להפוך את כל זה לאמנות.

    אולי סוג של פיצוי. אין ספק. תודה אסתי.

     

      29/4/15 00:00:

    ואז הפכת למצטיינת באומנות...
    ולעוף... זה לפעמים גם לרחף גבוה, מעל, לראות הכל בפרופורציות חדשות.
    למסע מעניין בין ציורים וציירים לקחת אותנו.

    ואני חשתי, שהמסע הזה עורר בך נעימות רבה. כמו הרגשת שבסוף הויה דולורוזה ממתינה סעודה.
    אחרונה..? ראשונה...? 
    קראתי בנשימה אחת. מרותקת. 

      28/4/15 16:49:

    צטט: באבא יאגה 2015-04-28 00:09:47

    לא ידעתי על משתה גדול מפואר בקצה מנהרה. כתבתי שירה - טוב אז למדת משהו, קבלי * כוכב אחר, כי האלו נגמרו לי

    תודה אלאנורה.

     

      28/4/15 00:09:
    לא ידעתי על משתה גדול מפואר בקצה מנהרה. כתבתי שירה - טוב אז למדת משהו, קבלי * כוכב אחר, כי האלו נגמרו לי
      26/4/15 16:40:
    שטוטית, בני, סול נוי, תודה לשלושתכם על התגובות.
      26/4/15 02:29:
    בקצה מנהרה. כתבתי שירה. אהבתי :)
      25/4/15 12:21:
    התלכדות של קווים מקבילים
      24/4/15 11:54:
    מאד מעניין, הדוברת מציינת התלכדות פעמיים של הקווים לנקודה, ואני רואה בתוכן קווים שמסרבים להתיישר, מסתלסלים ומתעקלים...