כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      29/4/15 06:47:
    יישר כוחך על המידע המעניין!
      27/4/15 23:27:
    בהחלט ראויה להזכר וטוב שכתבת. על מה שהיא נאבקה במערכת הבריאות, רמון דרס ברגל גסה.
      27/4/15 20:06:

    תודה רבה! בהחלט אשה יוצאת דופן. כמה חבל שבזמן האחרון הרייטינג ותוכניות הריאלטי הם השיח הציבורי (בעיני זבל עם סכנת נזק מוחי) 

     

    צטט: רחלי בן-צור 2015-04-25 22:19:42

    אשה מדהימה! עלייה מדהימה! יישר כוח על הפוסט.
      27/4/15 20:02:

    צטט: שטוטית 2015-04-25 00:24:03

    יפה שהסטודנטית הצעירה נעמי:) הסכימה לבחירה של פורצת הדרך שושנה ארבלי אלמוזלינו. היה מעניין לקרוא עליה ובמיוחד את בעיות מערכת הבריאות שנותרו כפי שהיו. אכן אישה שעשתה רבות ולוואי והיו ויהיו עוד כמוה בכנסת. כל הכבוד לנעמי ולאמא שלה:) שבת שלום }{

     

    תודה רבה שטוטית יקרה, נעמי בהחלט מביאה נחת :)

      27/4/15 20:02:

    תודה רבה, גילוי נאות עד לשנתיים האחרונות פוליטיקה ופוליטיקאים בכלל לא עניינו אותי, אבל אז גילינו מה שוות הבטחות של פוליטיקאים (בנושאי חינוך, בריאות ורווחה), והתחלתי להתעניין. במיוחד מרתק בעיני השינוי שהם עוברים לאחר שנבחרו.  שושנה ראתה עצמה כמשרתת את הציבור ולא כנבחרת, אולי זה ההבדל

     

    צטט: bonbonyetta 2015-04-24 20:14:08

    * שאפו לפוסט המושקע. אני לעומתך לא אוהבת בלשון המטעה את שמעון פרס מאז שאני זוכרת את עצמי. וחזק, ממש לא.
      27/4/15 19:57:

    צטט: תומר ס 2015-04-25 23:12:43

    תודה על הפוסט - מדמות שמה שזכרתי היה בעיקר שם מסובך היא השתנתה ללוחמת ופורצת דרך שבאמת היתה!

     

    שמחה שהארנו במקצת את דמותה ופועלה, גם אני למדתי עליה תוך כדי המחקר. שושנה ארבלי אלמוזלינו היתה אחת הח"כית החברתיות (עוד לפני הטרנד הנוכחי), שעסקה בחקיקה סוציאלית בחריצות ראויה להתפעלות. 

      27/4/15 19:19:

    צטט: חוזה לך ברח 2015-04-27 01:08:16

    רונית, יופי של פוסט, איזה יופי של בחירה! אם יצא לך לקרא חפשי את ספרי, "בת עיראק" שמספר על העליה מעיראק מהפן הנשי.

     

    תודה רבה! אשמח לקרוא ולשתף את הדור הצעיר

      27/4/15 01:08:
    רונית, יופי של פוסט, איזה יופי של בחירה! אם יצא לך לקרא חפשי את ספרי, "בת עיראק" שמספר על העליה מעיראק מהפן הנשי.
      25/4/15 23:12:
    תודה על הפוסט - מדמות שמה שזכרתי היה בעיקר שם מסובך היא השתנתה ללוחמת ופורצת דרך שבאמת היתה!
      25/4/15 22:19:
    אשה מדהימה! עלייה מדהימה! יישר כוח על הפוסט.
      25/4/15 00:24:
    יפה שהסטודנטית הצעירה נעמי:) הסכימה לבחירה של פורצת הדרך שושנה ארבלי אלמוזלינו. היה מעניין לקרוא עליה ובמיוחד את בעיות מערכת הבריאות שנותרו כפי שהיו. אכן אישה שעשתה רבות ולוואי והיו ויהיו עוד כמוה בכנסת. כל הכבוד לנעמי ולאמא שלה:) שבת שלום }{
      24/4/15 20:14:
    * שאפו לפוסט המושקע. אני לעומתך לא אוהבת בלשון המטעה את שמעון פרס מאז שאני זוכרת את עצמי. וחזק, ממש לא.
    0

    נשים פורצות דרך, ציונות ומה שביניהם

    12 תגובות   יום שישי , 24/4/15, 19:58

     

    כבר בתחילת הספר שנעמי הביאה מהספרייה לצורך עבודת החקר שלה, ידעתי שאכתוב על כך פוסט. הספר הינו ספרה האוטוביוגרפי  של  שושנה ארבלי אלמוזלינו "מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל"

     

    נעמי התקשרה אלי יום אחד עם שובה מבית הספר והתייעצה איתי, המורה הטילה על הכיתה לבחור אשה, דמות מופת ובמלים שלה "אשה פורצת דרך" בישראל ולכתוב עליה עבודת חקר – כלומר, למצוא מספר מקורות ולענות לשאלות על הדמות שנבחרה. "צריך להגיד למורה במי בחרתי", אמרה נעמי ו"למה, כדי שהיא תאשר את העבודה". הסטודנטית הצעירה (בכיתה ו') הכירה רק את גולדה, אבל ידעה, שאמא לא מתלהבת מהבחירה, אז את מי את מציעה שאבחר"?

    הצעתי לה נשים רבות שהערכתי מתחומים שונים (לא בהכרח בסדר הזה): פרופסור עדה יונת, שלי יחימוביץ', נעמי שמר, יעל ארד,  והגיבורה של ילדותי  אסתר רוט שחמורוב, ועוד ועוד. אך היא לא הכירה אותן ולא השתכנעה. ואז אמרתי לה: "את יודעת לאמא שלי, סבתא שלך, הייתה מדריכה במחתרת בעיראק לפני העלייה לארץ שסבתא מדברת עליה בהערצה, תכתבי עליה. "מה מיוחד בה" הקשתה הבת שלי "היא כמו סבתא", חייכתי ואמרתי לה שהיא הגיעה לארץ כעולה חדשה, והייתה חברת כנסת ושרה בממשלה, היום זה נחשב פורץ דרך, ולפני קום המדינה לא היו הרבה נשים כאלו, זה היה ממש יוצא דופן.

     

    נעמי קיבלה את אישורה של המורה יעל. והתחילה לחפש חומר באינטרנט, ובאתר הכנסת (מידע מתומצת - זו הדרך הכי מנומסת להגיד על מה שכתוב באתר), באינטרנט התברר שהיא כתבה ספר על חייה. מייד הלכנו לספריה העירונית והבאנו את הספר הביתה. אני התחלתי לקרוא, ולא יכולתי להניח את הספר מהיד.

     

    כמה מילים בקצרה, שכן הספר מביא את כל הקורות אותה (באופן קריא ומעניין): שושנה ארבלי-אַלמוּזלינו כיהנה כחברת הכנסת מטעם סיעת המערך מהכנסת השישית ועד לכנסת ה- 12 בה כיהנה בתפקיד סגנית יושב ראש הכנסת, סגנית שר הבריאות בממשלת ישראל ה-21 ושרת הבריאות בממשלה ה-22 . למדה בבית מדרש למורים בעיראק בבגדאד. ושימשה מורה לאנגלית, הייתה פעילה בתנועת החלוץ המחתרתית בעיראק ונאסרה בעקבות פעילותה. עלתה לבדה ארצה בשנת 1947 ואחרי הכשרה בקיבוץ שדה נחום היתה ממייסדי קיבוץ נווה אור. כשמשפחתה הועלתה ארצה במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", שלוש שנים לאחר מכן, סירב הקיבוץ לקבל את אמה האלמנה לקיבוץ (את אחיותיה הצעירות, דווקא כן), ושושנה שהייתה ממקימי הקיבוץ נאלצה לעזוב כדי לתמוך באמה.  בשנת 1948 הצטרפה לתנועה לאחדות העבודה-פועלי ציון. היתה חברת מזכירות סניף רמת גן-גבעתיים של המפלגה. שימשה מרכזת מחלקת נשים בלשכת העבודה ברמת גן בשנים 1957-1952, מרכזת מדור הנוער במרכז הלשכות בשנים 1959-1957 וחברת מועצת שרות התעסוקה בשנת 1959. הייתה חברת המזכירות הפעילה של מועצת הפועלות ויו”ר המחלקה להכשרה ועבודה במועצת הפועלות בשנים 1966-1959. הייתה חברה במוסדות המרכזיים של מפלגת העבודה, במועצת ההסתדרות ובמרכז נעמ”ת. בשנת 1966 נבחרה לכנסת ה-6 מטעם המערך לאחדות ישראל. אחרי כן כיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה ו'המערך' בכנסות ה-7 עד ה-12 (בשנים 1992-1969). במהלך כהונתה שימשה כיו"ר ועדת העבודה, כיו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, כיו"ר ועדת הכלכלה וכן כסגנית יו"ר הכנסת. בשנים 1986-1984 הייתה סגנית שר הבריאות ובשנים 1988-1986 כיהנה כשרת הבריאות.

     

    במסגרת החיפוש באינטרנט מצאנו גם  מאמר בדה מרקר שנכתב לפני כמעט לפני שנתיים, ואקטואלי גם היום: 

    דז'ה וו בחסות שושנה ארבלי אלמוזלינו  רוני לינדר-גנץ  09.08.2013 


    "מתברר שהבעיות שהטרידו את מערכת הבריאות לפני כמעט 30 שנה עדיין רלוונטיות - הידיעה מתארת נאום שנשאה ארבלי אלמוזלינו בפני רופאי ההסתדרות הכללית, הגוף ששלט אז בקופת חולים כללית, ונשמע כאילו לקוח מימים אלה ממש, מלב הוויכוח על מערכת היחסים העדינה בין הרפואה הציבורית לפרטית - הנושא שעומד במרכז ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. "אין תחליף לרפואה הציבורית השוויונית", אמרה אז ארבלי אלמוזלינו לרופאים, "אתם רופאים מצוינים, אבל זאת הודות לכלים שהעמידה לרשותכם הרפואה הציבורית השוויונית. התקדמתם בזכות השיטה הזו ולא בזכות השיטה הפרטית. לא הרפואה הפרטית טיפלה בגלי העלייה". היא ממשיכה ועוברת להתייחס לנושא בוער נוסף שמלווה אותנו עד היום - ההשתתפויות העצמיות בתרופות ובטיפולים: "הטלת חובת תשלום על החולה הוא פתרון קל ולא צודק. החולה משלם למערכת במשך שנים כדי לבטח את עצמו. פתאום כשהוא חולה - מבקשים ממנו שוב תשלומים".

     

    במונחים של שוויון ובראי ההיסטוריה, ארבלי אלמוזלינו צדקה: ההשתתפויות העצמיות, שנועדו במקור לבלום "צריכת יתר" של שירותי בריאות, נהפכו עם השנים למקור הכנסה חיוני עבור קופות החולים שתקציבן הולך ונשחק ומגיעות כיום לכ-3 מיליארד שקל - יותר מ-8% מתקציב הקופות. זהו מחולל האי־שוויון הגדול ביותר במערכת הבריאות, שכן עניים ועשירים משלמים סכומים זהים על תרופות, טיפולים ובדיקות. רק באחרונה, אגב, נעצרה ברגע האחרון "יוזמה" של האוצר להגדיל את ההשתתפויות העצמיות במסגרת תקציב המדינה. "פתרון קל ולא צודק", אמרה אז ארבלי אלמוזלינו - וקלעה בדיוק לסיפור ההשתתפויות העצמיות.

     

     

     

    ''

     

                                                                       שושנה ארבלי אלמוזלינו


    ואז מגיעה ארבלי אלמוזלינו, באותה הרצאה ממש, לנושא הבוער של ימים אלה: השר"פ ‏(רפואה פרטית בבתי חולים ציבוריים‏), ויש לה דעה נחרצת: "מציעים לנו להכניס את הרפואה הפרטית לבית החולים הציבורי", היא כועסת, "צריך לעשות הכל כדי לעקור את הנגע הזה מהשורש". להשלמת הדז'ה וו, מגיע סיום הידיעה ואתו בשורה על הקמת ועדה שתפקידה לחזק את מערכת הבריאות הציבורית: "שרת הבריאות מינתה אתמול ועדה עליונה שתפקידה יהיה לקבוע מדיניות והיערכות ארגונית ותפקודית של מערכת הבריאות", מדווח העיתון. "בראש הוועדה יעמוד פרופ' נתן טריינין. שני עקרונות היסוד: שמירה על אופיה הציבורי והשוויוני של מערכת הבריאות לכלל האוכלוסיה ושמירה על עצמאותם של נותני השירותים הציבוריים".

     

    מאמר זה נכתב בדיוק לפני מינוי ועדת גרמן, שהיום אנו יודעים שגם מסקנותיה נקברו בפח האשפה הגדול של ההיסטוריה, בדיוק כמו ההמלצות של ארבלי – אלמוזלינו. אגב, היא הזהירה כי מערכת הבריאות הציבורית תלך בדרכה של מערכת החינוך הציבורית – כי בכל פעם שיש צורך בקיצוץ, מקצצים בשעות לימודים, לעשירים יש אפשרות להשלים את החסר והיתר הולכים מדחי אל דחי. כך בחינוך וכך בבריאות.

     

    למרבה המזל, היא הייתה אשה פרגמטית וחרוצה, ומכיוון שהגברים כדרכם, בחרו לעסוק בגדולות היא כאשה עסקה בחיים עצמם: היא טיפלה בנושאי רווחה ועבודה ובכלל זה בנושא קצבאות דמי אבטלה, תיקנה עוולות ביחס לעצמאים ולמיעוטים, סייעה בחקיקת חוק ההפלות, בעקבות בהלת האיידס, ניסתה להסדיר את הזנות, חוקקה את חוק סימון מחירים (מישהו מעלה היום על הדעת, שלא היה סימון על גבי המוצרים?), חלכאים ונדכאים מצאו אצלה אוזן קשבת ונכונות לעזור.

     

    הספר הינו תיאור היסטורי של האירועים מקום המדינה בממשלה ובכנסת, ממי ששירתה כחברת כנסת בשש כנסות וחברת ממשלה בשתיים מהממשלות. וכך היא ראתה את התפקיד – שירות לציבור. בשנים האחרונות מתוך ניסיון לבחור מועמדים ראויים לכנסת התחלתי לעקוב אחר עשייה חברתית, אין לי ספק שהייתי בוחרת בה. כמה חבל שאין עוד נבחרי ציבור כמוה. חלק מהאירועים זכורים לי כנערה וצעירה שגדלה במדינה – סיפור השחיתות של אשר ידלין, והתאבדותו של אברהם עופר שהיה אז שר השיכון ונחשד במעורבות בפרשה. סיפור הצ'חצ'חים של טופז, ומנחם בגין בעיני האופוזיציה, "התרגיל המסריח" שעשה שמעון פרס ליצחק שמיר, ויצחק רבין שהגיע ככוכב למערכת הפוליטית, ושוב שמעון פרס. גילוי נאות - אף פעם לא אהבתי את שמעון פרס, אבל אחרי שקראתי את ספרה, אני אוהבת אותו עוד פחות.

     

     

     

     

    דרג את התוכן: