לפני מס' שבועות אמרה לי ידידה יקרה משפט נבון האומר : "כשם שאוכל הוא מזון לגוף – ההומור הוא המזון לנשמה...". בנוסף למשפט רב המשמעות הזה, אין ספק שאם נשתמש בתבלין הנפלא הזה – בחוש ההומור – הרי שנספק לנפשנו את האנטיביוטיקה הטבעית של הבריאה.  

לאחר מס' שבועות באינקובטור, הליכה על ארבע עד גיל חמש, שיקום פיסי, ניתוחים ואשפוזים, שוב שיקום ארוך, ולאחר התאוששות נפשית מדהימה – כל שנותר משיתוק המוחין שלי הוא צליעה קלה בלבד. אמנם הצליעה הזו הורידה אותי סופית מכוונתי להיות דוגמן הבית של "קסטרו" אבל שמעתי שיש סיכוי סביר שאהיה כוכב על המסלול הנוצץ של בית לוינשטיין. 

החסכים אותם נשאתי מהילדות גרמו לי להיות פגיע במיוחד – דבר אשר הוביל לרגשי נחיתות לא מבוטלים ואשר השפיע על התנהלותם של חיי בחברה. המהפך העצום שחל בחיי מאוחר יותר - הוביל אותי בין היתר לשחרר את הילד הפנימי שבי, ילד משוגע שלא חוסך בהומור פנימי ושאינו מפסיק להפתיע ולעתים גם להביך את הסובבים אותו.  

אמנם כבר כתבתי על סגולותיו של ההומור אך מאחר ובסיפוריי, אני מנסה להביא מוסר השכל אשר יקנה לכם כלי יעיל עמו תוכלו להתנהל ולשפר את חייכם, בחרתי להביא בפניכם שלוש "שריטות" אישיות אשר עוזרות לי לקבור עמוק באדמה את השאריות האחרונות שצצות מדי פעם – הלא הן גרורותיה של הנכות הפסיכולוגית. אגב, אם בסיום הקריאה תצאו מתוך נקודת הנחה שאיני שפוי – זה בסדר, גם אחותי חושבת עליי בדיוק את אותו הדבר. קריאה מהנה ואם תאמצו לקח כזה או אחר, הרי שכבר היה לי שווה להיוולד עקום. 

שריטה מס' אחת : 

לפני מס' חודשים שבתי לביתי לאחר שיחה מפרה עם אחת האקסיות שלי, באחד מבתי הקפה היותר שקטים של אילת. בעוד שהשעון הראה שעתיים לאחר חצות – עצרה אותי ניידת תנועה לבדיקת שכרות שגרתית. לאחר בדיקת הניירת עכבו אותי רבע שעה וזאת למה ? משום שלא הצלחתי ללכת בקו ישר. לא שהייתי שתוי אבל גם לא היה לי כוח לשכנע את השוטר שמשהו נדפק בסימטריה של הליכתי בזמן הלידה. אז מי אמר שהמשטרה שלנו לא מבצעת את עבודתה בנאמנות ?  

(אם עדיין לא נפל לכם האסימון, דמיינו את הסטנדפיסט יעקב כהן – מחקה הליכה של צולע)

שריטה מס' שתיים :  

לא מזמן שודרה בערוץ השני סידרה בה חיפש אורי גלר "יורש". אמנם לא עקבתי אחר הסדרה משום שאיני מאמין בחירטוטים, אבל משהו בפרק הזה גרם לי לשתף איתו פעולה. במקום להניח כפית על הטלוויזיה ולחכות שיקרה לה משהו, חשבתי על רעיון יותר מקורי. הבאתי סולם, טיפסתי שני שלבים, ישבתי על הטלוויזיה וחיכיתי שעה בתקווה שאולי תתיישר לי הרגל. אחרי שעה התבאסתי לגלות ש"לא התיישרה ולא נעליים" .... מאוכזב עד עמקי נשמתי הלכתי לישון בתקווה שהכל באמת לטובה.

שריטה מס' שלוש :  

ישנן לא מעט קלישאות על ה"ערסים" של בת ים. אחת מהן קשורה לאופן בו הם פונים ומתחילים עם מישהי במועדון.

לפני שנה בערך, לאחר התניית אהבים, פנתה אליי חברתי והזכירה לי את אותם "מכרים" מבת ים. בציניות המיוחדת רק לה היא שאלה : "תגיד ממוש, זה כאב כשנפלת מגן עדן ?" לא לקח לי יותר מעשר שניות והשבתי לה במלוא הרצינות : "בטח שכאב לי כפרה, למה את חושבת שאני הולך ככה ?"  

הומור ... אחלה דרך לחתום סקס טוב, להתחבק וללכת לישון. 

מה נסגר איתי אתם שואלים ?! 

תקראו לי לא שפוי, תקראו לי מטורף, מצידי תחשבו שאני צריך אשפוז, אבל מאז שלמדתי לא לדפוק חשבון - לא לאחרים ובעיקר לא לעצמי – הבנתי שההומור הוא התרופה האמיתית לרוב תחלואי המין האנושי.  על מקרים הזויים נוספים שיכלו לקרות רק לי - תוכלו לקרוא בספר עליו אני שוקד ימים כלילות וכולי תקווה שיראה אור בקרוב.  

תאריך העלאת הסיפור לאתר : 30/09/07  .  www.eyalsabag.com