כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה: לשחק בחופשה. (פוסט מספר 79)

    0 תגובות   יום רביעי, 29/4/15, 15:32

    יום ראשון,

     

    יושב במשרד, עבר זמן מאז החלום שלי ושל נועה ונועה מתקשה להמשיך הלאה, אני רואה את העצב והכאב בעיניים שלה גם כשהיא צוחקת ומחייכת וזה גומר אותי, אלי והודיה נכנסים למשרד, "היי, מה קורה?" שואלת הודיה ברוך, "אני בסדר, משתדל. כואב לי על נועה. החלום הזה... עשה לנו פשוט רע." אני אומר, "חשבת להתקשר לניצן?" אלי שואל אותי, אני מניד ראשי לשלילה, "ניצן שונאת אותי, השיחה האחרונה שלנו הסתיימה כ"כ רע, גם בשדה התעופה היא רצה לנועה ואליי היא בכלל לא התייחסה, אז זה מיותר." אני עונה, "אולי אתם פשוט צריכים קצת חופש, לנוח, לשנות אווירה..." אלי אומר, אני מוציא אוויר, "כן, אולי. אני כבר לא יודע איך לעודד אותה." אני אומר להם, "מיכאל... אני אנסה לדבר איתה, אולי אני אצליח משהו." הודיה אומרת בחיוך דואג, אני מהנהן, "תודה, הודיה." אני מוסיף, היא מחייכת והם יוצאים.

     

    אני שולף את הנייד, מסתכל על השם של ניצן ועל התוספת ליד של הלב האדום והסמיילי המחייך ומחליט לחייג, "הלו?" היא עונה באנגלית עם מבטא בריטי, "אני לא יודע אם עשיתי נכון שהתקשרתי." אני אומר, "או מיי גאד! מיכאל..." היא ממשיכה באנגלית, "אני צריך לנתק, נכון?" אני שואל אותה, "לא, אתה לא. מה שלומך?" היא עונה והקול שלה קר, "אני עייף, ניצן. אני לא יודע מה לעשות." אני אומר לה, "האמת שגם אני עייפה, מאוד. אבל מה קרה?" היא עונה, "לפני כמעט חודש היה לי ולנועה חלום משותף..." אני עונה והיא קוטעת אותי, "או מיי גאד! אני הייתי עם גלימה שחורה ונועה עם גלימה לבנה ועשינו סקס, נכון?" היא שואלת בבהלה, אני נכנס להלם, "מה... גם לך?" אני שואל, "כן... גם לי. ומאז... מאז אני פשוט שבורה לרסיסים." היא עונה והקול שלה הופך להיות עייף, "ניצן, נועה... נועה לא מצליחה להמשיך הלאה." אני אומר לה, "את שונאת אותי, נכון?" אני מוסיף ומרגיש את דמעה זולגת מהעיניים שלי, "הו, לא, אני ממש לא שונאת אותך, מיכאל, ההיפך, באמת שההיפך, אני חייבת לך התנצלות, הייתי מגעילה אליך." היא אומרת ומתחילה לבכות, "אני צריך את העזרה שלך, ניצן." אני אומר לה, "בטח, כל מה שתצטרך." היא אומרת, אני מספר לה מה אני צריך ממנה והיא מסכימה.

     

    אני כותב מכתב לנועה,

    "נסיכה שלי,

    עבר זמן מאז החלום ואני רואה את הכאב בעיניים שלך וזה הורג אותי. אני מארגן לנו חופשה ואל תדאגי, הכל מאושר, אני פשוט רוצה לראות אותך מחייכת שוב, קשה לי שאת ככה שבורה.

    אוהב אותך,

    מיכאל."

    אני מגיע למוקד, רואה שנועה לא שם, "איפה נועה?" אני שואל את הודיה, "היא בהפסקה." היא עונה לי, מניח את המכתב על השולחן שלה וחוזר למשרד שלי, לאחר כמה דקות היא נכנסת למשרד שלי,

    "תנעלי את הדלת." אני אומר לה, היא נועלת את הדלת ואני מחבק אותה חזק, "קשה לי להודות בזה, אבל כן, אני כ"כ זקוקה לחופשה." היא אומרת בעצב, "זה בסדר, אנחנו נהיה ביחד בחופשה ויהיה לנו כיף ואנחנו נחזור עם כח, בסדר?" אני אומר כשאני מחבק אותה ומלטף את השיער שלה.

    "אבל מיכאל, אני רוצה להישאר בארץ, לא בא לי חו"ל." היא אומרת לי, "האמת שלא התכוונתי בחו"ל, התכוונתי בירושלים, אני יודע שהרבה זמן את רוצה להיות שם." אני אומר לה, היא נפרדת מהחיבוק שלי וסוף סוף אני רואה חיוך אמיתי וברק בעיניים שלה, "באמת? יש!" היא אומרת ואני מחייך ומרגיש קצת יותר רגוע.

     

    יום שני,

    אני הולך עם הודיה ואלי לקנות לנועה שמלה, הודיה עשתה בשבילי עבודה וביררה את מידת השמלה שנועה לובשת, הודיה בוחרת שמלה ורודה וצמודה שאני בטוח שתחמיא לנועה, אני משלם ואנחנו יוצאים מהחנות.

     

    יום שלישי,

    קם בבוקר, מוודא שנועה ישנה, משאיר לה מכתב ויוצא מהבית בשקט ובמהירות לכיוון המלון,

    "בוקר אור, נסיכה יפה,

    ארוחת בוקר מחכה לך במטבח, תאכלי, תתקלחי ורק לפני שאת נכנסת להתקלח יש לך הפתעה בחדר הארונות, משהו קטן ממני. כשאת מגיעה למלון תגשי לקבלה ותקבלי את המפתח לחדר, תיכנסי לחדר ואני אכנס אחרי כמה שניות, בא לי כבר שנהיה ביחד.

    מיכאל."

    אלי מתקשר אליי, "אתה בטוח שזה יצליח?" הוא שואל אותי, "אני מקווה, אני לא חושב שנועה תעשה יותר מדי בעיות." אני אומר לו כשאני בדרך למלון בירושלים, "בסדר, אני אעדכן אותך ברגע שהיא תיכנס לאוטו." הוא אומר, "בסדר, ואלי, תודה על הכל, אני תכף אתקשר להודיה ואודה גם לה." אני אומר לו, "אין בעיה, אחי." הוא אומר ואני יכול להרגיש את הגאווה בקול שלו.

    מגיע למלון, עושה צ'ק אין, "הנה המפתח לחדר." אומרת הפקידה בחיוך, "האמת שתשאירי אותו כרגע אצלך, עומדת להגיע לכאן מישהי, זאת החברה שלי, תני לה את המפתח, או.קיי?" אני שואל בחיוך והפקידה מסכימה ומהנהנת, מתיישב בלובי ומקבל מסרון מאלי, "היא באוטו, אנחנו בדרך ואגב, השמלה נראית עליה מצויין! כבר מגיעים." אני מרגיש שהלב שלי פועם, אני קורא עיתונים, מגלה כמה שעולם הכלכלה יכול להיות משעמם כשלא מבינים בו ואחרי כחצי שעה אני רואה את נועה נכנסת למלון ואני ממהר לכסות את הפנים שלי בעיתון כדי שהיא לא תראה אותי, היא ניגשת לקבלה ולוקחת את המפתח לחדר, ואני חייב לציין שלא דמיינתי כמה טוב היא תיראה בשמלה הזאת, היא סידרה את השיער והיא ממש נראית כמו נסיכה, אחרי שהיא עולה במעלית אני עולה אחריה לחדר, אני נוקש על הדלת, היא פותחת, משעין את היד על המשקוף, היא מביטה בי בחיוך, "אפשר להיכנס?" אני שואל בחיוך, "אמ..." היא עושה את עצמה חושבת, "מה אומרים?" היא מוסיפה, "בבקשה?" אני שואל בחשש והיא צוחקת ומכניסה אותי לחדר, היא מחבקת אותי ומנשקת אותי, "וואי, מאמי, השמלה הזאת... וואו!" היא אומרת, "את צריכה להגיד תודה להודיה, היא זו שבחרה." אני אומר לה בחיוך, "אבל את שילמת עליה." היא אומרת, "כן, זה נכון." אני מחייך אליה, מחזיק לה את היד, "נועה... את מוכנה לעוד הפתעה אחת?" אני שואל אותה בלחש, היא מהנהנת, אני ניגש לפתוח את הדלת וניצן מופיעה שם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין