כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    קידוש השם לחיות או למות? - פרשת אמור

    1 תגובות   יום רביעי, 29/4/15, 22:42

    ­בס"ד

    קידוש השם לחיות או למות?
    פרשת אמוֹר

     

    מנהגי הכהנים
    שישים ושלוש מצוות שרובן ככולן למעלה מעשרה אחוז מהמצוות,נמצאים בפרשה הזאת. רוב הדינים של כוהנים נמצאות הפרשת אמור.

    המצווה הראשונה היא איסור טומאה לכהנים. אסור לכהן להיטמא למת. בין הוא כהן משרת ובין שהוא כהן שלא משרת. (גם אם הוא לא נמצא עכשיו במשמרת).
    [ויקרא כ"א ב' – ג'] "כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו", "ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא הייתה לאיש לה יטמא" (לשארו חז"ל אומרים לאשתו) מיד לאחר מכן כותבת התורה שלכהן גדול אסור לו להיטמא לאף אחד אפילו לא לאביו ואמו.

    [ספר החינוך, פ' אמור, מצווה סר"ג] שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המבוארים בכתוב.

    -וראוי באמת למשרתי השם יתברך להתרחק ממנו, זולתי לקרובים שהתר להם, כי אחיהם בשרם הוא, וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום ולא רצתה לצערם כל כך כי יחם לבבם על הקרוב המת שלא יוכלו להתקרב תוך האהל אשר הוא בתוכו ולשפך את רוחם ולהשביע נפשם בבכי עליו.

    [ספר החינוך, פ' אמור, מצווה ר"ע] שלא יכנס כהן גדול באהל המת. שלא יכנס כהן גדול באהל המת ואפילו לששה מתי מצוה, שנאמר (ויקרא כ"א י"א) ועל כל נפשות מת לא יבא. כלומר לא יבוא בתוך הבית עמהם, דלשון לא יבוא ביאה [ביאת בית] משמע.

     

    משרשי המצווה
    מה שכתבתי למעלה במצוה רס''ו (רס"ג) בסדר זה, שעניין הטמאה ראוי להתרחק מן הכהנים שהם קדושים עושי מלאכת השם יתברך תמיד, והכהן הגדול הנבדל להיות קדש קדשים, עם היותו בעל גוף נפשו תשכן תמיד בתוך המשרתים העליונים, על כן לא תחוש התורה עליו להתיר לו טמאה לעולם, ואפילו בקרובים כמו לכהנים הדיוטים שכתבתי למעלה (מצווה רס"ג) דחס רחמנא עליהם, שישפכו נפשם בבית המת כי יחם לבבם על קרוביהם, מה שאינו כן בכהן הגדול, כי מרב דבקות נפשו למעלה יתפשט לגמרי מטבע בני איש וישכיח מלבו כל עסק עולם הזה הנפסד, ועל חברת הקרוב לא תבכה נפשו, כי כבר הוא נפרד ממנו בעודנו בחיים. ובדיני טמאת המת ואהל המת דברתי מעט כמנהגי בסדר זה, אין ראוי להחזירו פן יכבד על הקורא. [הלכות אבל פ''ג]. ונוהג אסור זה בזמן הבית שיש שם כהן גדול ובכל מקום שיהיה, ואפילו אם היה מקרה שיצא לחוצה לארץ מזהר מהכנס באהל המת. ואם עבר ונכנס שם במזיד ואפילו אביו או אמו מתים בבית לוקה.

    [אוזניים לתורה] למה כותבת התורה בכהן הדיוט את האמא ראשונה ואת האבא שני? ולגבי כהן כגול את האבא ראשון? תכתוב בשתי המקומות אמא קודם או בשתי המקומות אבא קודם. אילו היו שואלים אותנו מה אנחנו מציעים? היו הרוב אומרים תכתוב את האבא קודם כי הרי בזכות האבא הוא כהן. ישנו מנהג שבן הולך עם אמא המקור כנראה שכתוב "אשה כי תזריע וילדה זכר" ז"א הבן מחובר באופן טבעי אם אמו. ולגבי הכהן הכדול, הקרבה היא לאבא. למה? מפני שכל החינוך לגבי כהונה מגיע מהאבא.

    סברה אחרת עפ"י הסיפור הידוע בגמרא [תמוד ירושלמי יומא ה' א'] מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטמאתו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד, שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה, שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשין טובים יש בידך, אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי, אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת.

    [תלמיד חכם, אבן עזרא] למה האמא קודמת בכהנים ההדיוטות? כי הדרך שזכרים מאריכים ימים יותר מהנקבה. (בזמנם).

    אז למה בכהן גדול אבא קודם?

    [תלמיד חכם, ?] כתוב [גמרא מסכת מכות] שהאמהות של הכהנים הגדולים מאריכות יותר בזכות החסד שהן היו עושות עם הרוצחים בשוגג שיושבו בערי מקלט שהן היו מביאות להם דברי מתיקה, מזונות ובגדים, שלא יתפללו שבניהן (הכהנים הגדולים) ימותו. [גמרא מסכת ראש השנה] כי כתוב שתורה וחסד מאריכים ימין. ומכיוון שלנשים אין תורה, אז, החסד עומד להן.

     

    דיני כהנים גדולים והדיוטות
    סדר הפרשה:

    א. למי הכהנים יכולים להיטמא ולמי אסור להם.

    ב. למי אסור להינשא ולמי מותר להינשא.

    ג. איסור כניסה לבית המקדש בטומאה.

    ד. דיני כהנים שיש בהם מומים.

    ה. איסור כניסה לעבודה בבית המקדש כאשר הכהן טמא.

    ו. איסור הקרבת בעלי חיים בעלי מומים. כולל של גויים.

    מסתיימת הפרשה בשלוש מצוות:

    א. [ויקרא כ"ב כ"ז] "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה להשם"

    ב. [ויקרא כ"ב כ"ח] "ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"

    ג. [ויקרא כ"ב ל"א – ל"ב] "ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני השם", "לב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם"

    [רש"י] "ולא תחללו" - לעבור על דברי מזידין ממשמע שנאמר ולא תחללו מה תלמוד לומר ונקדשתי מסור עצמך וקדש שמי יכול ביחיד תלמוד לומר בתוך בני ישראל וכשהוא מוסר עצמו ימסור עצמו על מנת למות שכל המוסר עצמו על מנת הנס אין עושין לו נס שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס שנא' (דנייאל ג') והן לא ידיע להוא לך מלכא וגו' מציל ולא מציל ידיע להוא לך וגו'".

    השאלה המתבקשת כאן מה קשורים המצוות האלו: חילול השם וקידוש השם כאן? אם התורה הייתה מסיימת את דיני הכהנים ומתחילה נושא חדש, אז לא הייתה מתעוררת שאלה. האמת שגם היינו שואלים, למה נסמך זה לכאן? תכתוב את זה בפרשת כי תצא. יש שם 74 מצוות אז יהיה 75.

    שאלה נוספת: מה קשור "שור או כשב ועז וגו'." "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וגו'". ועוד המצווה של חילול השם. מה הם מחוברים ביחד ולמה הם כאן בתורת כהנים?

    התשובה לכך היא פשוטה. אבל, ראשית, נקדים את הדברים הנפלאים שכותב האבן עזרא והמשך חכמה מפליג בשבח הרעיון.

     

    פרשת חילול השם היא סיכום תורת כוהנים

    [אבן עזרא] פרשת אמור ודיני הכהנים מסתיימים במה שכתוב: [ויקרא כ"ב ל"ב] "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם". זה הסיומת (נכון, חז"ל לומדים מזה קידוש השם). למה? התורה מתחילה שאסור לכהן טמא לעבוד בבית המקדש. קדושים יהיו לאלוקיהם, ולא יחללו שם אלוקיהם". אוסרת התורה על כהן להינשא למי שאסור לו להינשא – ולא יחלל זרעו בעמיו. בעלי מומים כו'. למה כי אתה מחלל. אדם שמקריב אותו ואת בנו ביום אחד, מחוסר זמן. גם מחלל. אז הסיכום של כל המצוות וההוראות האלו זה ונקדשתי בתוך בני ישראל  וגו'.

    שתי ראיות בדבר: א. כי בפרשת המועדות שממשיכה מיד לאחר מכן – [ויקרא כ"ג ב'] "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי השם". אם פרשת חילול השם הייתה נאמרת לבני ישראל לא הייתה התורה צריכה לפתוח שוב: "דבר אל בני ישראל". ב. אם התורה מדברת על חילול השם לבני ישראל שמצווים למסור את הנפש על קידוש השם, היה צריך להיות כתוב כך: ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוככם. ולא "בתוך בני ישראל". לכן זה הוכחה שהתורה מדברת על הכוהנים: אם לא תעשו את כל הלאווים אז ונקדשתי בתוך בני ישראל.

    [משך חכמה] מביא ראיה מדברי הנביא מלאכי, והוא מרחיב בזה. [מלאכי א' ו'] "אמר יהוה צבקות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך", "ז מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא", "ח וכי תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר יהוה צבקות", "יא כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות",
    "יב ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן השם מגאל הוא וניבו נבזה אכלו"

    אנחנו בספירת העומר, בפסח קראנו את פרשת המועדות שבפרשת הכהנים. מהיכן מתחילים לקרוא? לא מ"דבר אל בני ישראל וגו'." אלא, "שור או כשב או עז כי יולד". למה? זה לא פרשת המועדות. היא מתחילה אלו מועדי השם. שאלה שכל המפרשים שואלים.

     

    [רבנו עובדיה ספורנו] שכמו שבבהמה האדם מקדיש אותה ואומר שהיא קודש, זה נעשה קודש – כך בית הדין ברגע שמקדשים את החודש ואומרים מקודש, מקודש. בדיבור שלהם נעשה החג קדוש. השבת (כתוב בגמרא) מקודשת ע"י הקדוש ברוך הוא.

    [ענפי ארזי אל {הרב גורי}] המשנה מחברת לנו את שני הדברים. [פרקי אבות [פרק ג' משנה י"א] "רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא."

    מה החיבור הזה?

    [רבנו יונה] המחלל את הקודשים והמזה את המועדות וסמך שני עניינים אלו מפני שנקראו קודשים

    שבקודשים כתיב קודש קודשים ובמועדות כתיב אלו מועדי השם מועדי קודש והמחלל את שניהם אין לו חלק לעולם הבא. מפני שחילל קודשי השם.

    [הנצי"ב] א. ידוע שהמועד הוא זמן שאנשים יכולים להגיע לפריצת המסגרות. ידוע לכולם מה שכתוב ברמב"ם הלכות יום טוב. שבחגים צריכים בית הדין להעמיד שוטרים שלא יבואו מתוך שמחה להוללות ותערובות של גברים ונשים. למה? מפני שבחג יש לך מצווה לשמוח. והגמרא אומרת שאין שמחה אלא בבשר ויין. ואז יבואו לידי חילול השם.

    [בעל הטורים] הזדמנות לכל אלו שאין להם מניין בשאר ימות השנה בכפרים ובעיירות קטנות ועכשיו ברגל זה הזדמנות להיות במניין. לכן ונקדשתי בבני ישראל.

     

    [הרב נבנצל {חג השבועות}] היות ואנשים עולים ברגל בהמוניהם לירושלים. אנשים מנצלים את הזמן הזה להביא קורבנות שהם חייבים. צריך להבין הם לא סוחבים עדרי צאן ובקר מצפת או קריית שמונה או מלבנון. הם מגיעים לסיבוב מוצא ושם קונים מסוחרים. יתכן והיה מצב שאנשים עלו בהמוניהם ולא היה מספייק בהמות. יבוא סוחר יגיד: חסר לך קורבן? אין בעיה יש לי. רק חסר לו 24 שעות תבוא מחר תיקח אותו. יגיד לו תביא עכשיו. האם יכולים לראות על הפנים שלו שחסר לו יום?! מזהירה התורה שלא תביא לי אחד פחות משמונה ימים, כי היה חסר בהמות. או יגיד סוחר תראה נשאר לי עגל אבל מכרתי את אמא שלו תבוא מחר תיקח אותו. מזהירה התורה אל תקריבו אותו ואת בנו באותו יום, כי חסר בהמות. לכן, "שור או כשב או עז כי יולד" תזהר אתה מגיע למועדות צריך לשמור על המצוות. כדי שלא תחלל את השם. תזהר לא להביא בעלי מומים או מחוסרי זמן או אבר. לכן, פרשת המועדות מתחילה משור או כשב וגו'.

     

    קדושת המקום הזמן והנפש

    [אוזניים לתורה {מביא ספורנו}] בפרשה הזאת התאחדו יחד קדושת הזמן קדושת המקום וקדושת הנפש. מה הכוונה?

    [הזוהר, וכן בספר יצירה] יש מושג שנקרא עולם שנה נפש (עשן) הזוהר לומד את מפסוק שמופיע במעמד הר סיני. [שמות י"ט י"ח] "והר סיני עשן כלו וגו'." ע.ולם ש.נה נ.פש  עולם זה מקום. שנה זה זמן. ונפש זה אדם. בכל אחד מהשלבים האלו יש קדושה עולה.


    קדושת המקום

    בעולם בארצות שבמדינות הים אין בהם קדושה. ארץ ישראל קדושה. למעלה ממנה ירושלים. למעלה ממנה הר הבית. למעלה עזרה, ההיכל. ולמעלה ממנו קודש הקודשים.

     

    קדושת הזמן

    ימות החול אין בהם קדושה. ראש חודש יש בו קדושה. חול המועד יש יותר קדושה. יום טוב יותר. שבת יותר. ועל כולם יום הכיפורים.

     

    קדושת הנפש

    אומות העולם אין להם קדושה. ישראל יש בהם קדושה. בתוך עם ישראל שבט לוי. בתוכם הכהנים. ובתוכם הכהן הגדול.

     

    [הזהר] אחת בשנה נפגשים שלושת הקדושות האלו באחת. מתי? כשעושים בהר סיני עשן כולו. הכהן הגדול נכנס עם כף ומחתה לתוך קודש הקודשים. האיש הקדוש ביותר במקום הקדוש ביותר ביום הקדוש ביותר. ומה הוא עושה מביא עשן.

    פרשת השבוע הוא החיבור של עולם שנה ונפש. אומרת התורה: תדע לך שהכהן הגדול הוא קדוש יותר משאר הכהנים. הוא לא יכול להיטמא אפילו לאביו ואמו. הוא גם לא יכול להינשא לאף אחת חוץ מבתולה. התורה מדברת מה אתה יכול להקריב בבית המקדש ומה אתה לא יכול. מדברת על קדושת המקום – כהן טמא לא יכול להיכנס. כהן גדול לא יכול לשרת בבית המקדש. זה מכונה קדושת המקום. יש קדושה נוספת וזה קדושת הזמן. בסוף הפרשה. התורה מסיימת בפרשת המועדת. זה קדושת הזמן. אם כך בפרשה הזאת נפגשים שלושת הקדושות.

     

    [בד קודש (חידושים על הש"ס) {הרב ברוך דב פוברסקי, ראש ישיבת פונוביץ'}] הליבה של הרעיון הבא זה שלו ועל הרעיון שלו מולבש הרחבה יותר גדולה.

    [חז"ל]  "שור או כשב או עז כי יולד" שור כמגד אברהם אבינו. כדכתיב ואל הבקר רץ אברהם. כשב בזכותו של יצחק שנעקד ע"ג המזבח. עז בזכותו של יעקב שנאמר [בראשית כ"ז ט'] "לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים וגו'." (תרגום יונתן ותרגום ירושלמי אותם דברים רק ביתר הרחבה). ומפני מה התורה אמרה: "שור או כשב וגו'." אמר הקב"ה אל תביאו לי קורבן עד שלא יעבור עליו שבת אחת. כמו שלא יעבור על תינוק שבת אחת. (אמר רבי סבר מגולי ספרד) למה? מפני שהשבת נותנת כוח גם בבהמה וגם באדם. אז אם השבת נותנת כוח אז מה עושה תינוק שנולד ביום שישי? אפשר למול אותו כבר ביום ראשון. אז לא שאלה כי המרווח הכי גדול זה יום ראשון. שהתורה כבר נתנה גם לבהמה וגם לאדם שמונה ימים.

    [ויקרא כ"ב כ"ז] "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה"
    [מדרש תנחומה, אמור, סימן ו'] אמר רבי יצחק, משפט אדם ובהמה, אחד. משפט אדם, וביום השמיני ימול. ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה (לקורבן).

    מה חז"ל רוצים כאן? להשוות בין ברית מילה לשחיטת קורבן? (יש פיוטים של האשכנזים וביום השמיני ירצה דמו שזה מעין הקרבת קורבן.)

     

    יש כאן פשט עצום
    כי לכאורה כל אחד שואל את עצמו: אם כלא כשיטת האבן עזרא שלא תחללו את שם קודשי, שייך לפרשת הכוהנים, אלא, כדברי רש"י והספרי שפרשת ולא תחללו מדברת על כל אחד מישראל – מה פתאום זה נכנס לשור או כשב וגו'.

    [גמרא במסכת גיטין נ"ז ב'] שנאמר [תהלים מ"ד כ"ג] "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" "ר' יהושע בן לוי אמר זו מילה שניתנה בשמיני"

    [בד קודש] [בבלי גמרא, סנהדרין פ"|ט ב'] (רש"י מביא את הדברים האלו בפרשת העקדה)
    [בראשית כ"ב א'] "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני"

    איזה דברים? אחר הדברים של מה? מה קרה? "ר' לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלקים נסה את אברהם" "אחר הדברים האלה" שהאלוקים שמע את יצחק אמר אם כך יצחק מוכן עכשיו בוא נראה אם אברהם מוכן. אם כן, ממה זה קרה? כתוצאה מברית מילה. מברית המילה של יצחק הוא אמר אני מוכן להישחט על המזבח.

    [בד קודש] אם כך, היכולת של האדם למסור את נפשו על קידוש השם באה לו מכוח הברית מילה. "כי עליך הרגנו כל היום וגו'." מה המשך? "נחשבנו כצאן טבחה".

    ברית מילה – צאן טבוחה.

    "ושור או עז וגו'.", "כי ביום השמיני ירצה" למה? כמו בברית מילה. מה הקשר? כי הברית מילה מכשיר את האדם להישחט כמו בהמה שכשרה רק ביום השמיני. בסוף מה כתוב כי נקדשתי בתוך בני ישראל – תשחט. מהיכן יש לי כוח? מהיום השמיני – מהברית.

    [פרשת ואתחנן] "ואהבת את השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. אומר בעל הטורים בשם הספרי: ואהבת אותיות האבות. בכל ללבך זה אברהם אבינו, שנאמר [נחמיה ט' ח'] "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". נפשך זה יצחק שנאמר [בראשית כ"ב ב'] "ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך". מאודך יעקב זה בכל מאודך שנאמר [בראשית כ"ח כ"ב] "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". ואחרי זה אומרת התורה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

     

    לומדים מהאבות הקדושים למסור נפש

    למה היה לחז"ל כל כך חשוב להגיד ש-"שור או כשב וגו'" זה אברהם אבינו? כי למדנו מהאבות הקדושים למסור את הנפש.

    [ר' חיים מוולוז'ין, פרקי אבות ה'] "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם:

    חזרה לראש הדף משנה ג עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ"

    אברהם אבחנו "שודרג" רק אחרי עשרה ניסיונות, לפני זה לא מכנים אותו אברהם אבינו. איך הוא מכונה קודם? אברהם. אז מה קרה עכשיו? אבא הוא ברגע שהוא נותן לילדים שלו יכולת להתמודד עם ניסיונות. כל זמן שהוא לא עבר את הניסיונות הוא לא נחשב לאבא של ישראל.

    כשיהודי נאלץ לעזוב את ארצו וללכת לארץ ישראל בחוסר כל. מהיכן זה? מ"לך לך". הניסיון של אבא להקריב את הבן שלו. מהיכן זה? מניסיון העקדה.

     

    חנה ושבעת בניה

    כולם מכירים, כולם אמרו פסוק והרגו אותם. כשהגיע הקטן, בן שלושים חודשים. אומר הקיסר לאמא חנה: תעשי טובה תדברי אתו. אני זורק טבעת. הוא יגיד שהרים את הטבעת אני אגיד שהוא השתחווה. אומרת האמא תן אני אדבר אתו. היא לוקחת אותו לחדר, ומזהירה אותו שלא יעיז להשתחוות. היא מניקה אותו. מה את מניקה אותו הוא עוד חמש דקות גומר. שיהיה עוד מאתיים ג' במשקל שיהיה עולה שמנה. היא אומרת לו שאתה מגיע לשמים תגיד לאברהם אבינו אתה הקרבת אחד אני שבעה. פירוש בזה שאתה עקדת אחד נתת לי כוח לעקוד שבע.

    יעקב לא רצו להרוג אותו אבל איזה נסיונות הוא עבר. סיכסוך בין אחים. אליפז רצה להרוג אותו. לבן רצה להשחית את ילדיו. עשרים שנה אבד את יוסף. רחל מתה עליו.

    אברהם – חסד. יצחק – עבודה. יעקב – תורה.

    למות על קידוש השם יש בחסד. בעבודה. לא בתורה. לחיות על קידוש השם זה תורה.

    זאת התורה אדם כי ימות באהל. באהל מתים. הממיתים עצמם באוהלה של תורה. הם מוסרים נפש. זה מסירות נפש לתורה. זה יעקב אבינו.

    ישנם שני סוגים של מסירות נפש: יש כאלו שמוסרים את נפשם למות על קידוש השם. "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ויש מסירות נפש לחיות על קידוש השם.

    [מדרש שוחר טוב בתהלים] שהקב"ה לקח את הר המוריה והביא אותו להר סיני. בשביל מה? אם הקב"ה חושב שהתורה צריכה להינתן על הר המוריה – אז שישים את הר המוריה על משטח ריק ושם שייתן את התורה.

    תשובה פשוטה: יש מסירות של לחיות על קידוש השם ויש מסירות של למות על קידוש השם. הר המוריה היה למות על קידוש השם. הר סיני היה לחיות על קידוש השם.

    [אהל משה, תהלים פ"ז]  "לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש" היסוד של עם ישראל זה שני הרים הר המוריה והר סיני. בהר המוריה למדנו למות על קידוש השם. בהר סיני למדנו לחיות על קידוש השם.

    [בבלי ברכות כ' א'] "אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא" למה לראשונים יש להם ניסים ולנו אין? אם בגלל מה שהם לומדים, אנחנו לומדים יותר מהם. למה? כי רב יהודה למד את שלושת הבבות. אנחנו עוסקין גם בדיני טהרות. היכן אתה רואה שאצלם יש יותר ניסים? רבי יהןדה היה צריך לגשם הוריד את הנעל ירד גשם. ואילו אנחנו צועקים וצועקים ולא נענים. נו? אז לא נעשה להם ניסים?

    [בבלי תענית כ"ד] מסופר על רב יהודה שהוריד גשם לאחר שגזר שיהיה רעב בעקבות זלזול בלחם.

    אמר לו אביי: אתה יודע למה? כי הם בתקופה שלהם מסרו את נפשם על קידוש השם. היכן? יום אחד הלך רב רדה וראה אשה לבושה בבגד אדום. הוא ראה את זה ניגש אליה וקרע לה את הבגד. למה זה כאן במסכת ברכות? תכתוב את זה בתענית. למה זה כתוב כאן כי דף אחד קודם מסופר שם על אחד שהלך בשוק בבגד שעטנז וכשהוא נוכח לדעת בזה עמד ופשט אותו באמצע השוק. שנאמר אין עצה ואין תבונה נגד השם. אתה מת על קידוש השם ומוריד ואתה חי על קידוש השם.

     

    מוסרים נפשם באֹהלה של תורה

    למה מתאבלים על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא ובניו של אהרון, נדב ואביהוא? על הרשב"י לא מתאבלים, עושים הילולה, אוכל שתייה. מה מתאבלים עליהם הם מתו לפני כל כך הרבה שנים. נהוג לא להתאבל יותר משנה. אני נראה כך - כי נדב ואביהוא הסתלקו לבית עולמם. כי לא המשיכו להנהיג אותנו לאחר מותם של משה ואהרון. אם הם היו ממשיכי הדרך היינו היום במקום אחר לגמרי מבחינה רוחנית. היינו משה קיבל מסיני ומסרה לנדב ואביהוא לא ליהושע. לא שמש ולבנה. אלא שמש כזריחתה ושמש כשקיעתה. תלמידיו של רבי עקיבא אם היו נשארים בחיים אולי לא היינו מסיימים את הש"ס כל שבע שנים, אולי כל שלושים שנים. כמה מסכתות הם היו מוסיפים לנו.

     

    מה אמר משה לאהרון שבזה נרגע

    [רשב"ן] בפרשת שמיני נפטרו שני הבנים של אהרון הכהן. משה אומר לאהרון חשבתי שמדובר בי או בך. עכשיו התברר לי כי הם גדולים מאתנו. דע לך ידעתי שיקרה משהו כזה היום. אם אהרון היה מת היו לו טענות? מה פתאום. אם הקב"ה היה אומר לו תקשיב אני צריך שמשהו ימות היום כדי לקדש את אוהל מועד אתה מוכן למות? אהרון היה שמח למסור נפשו, אברהם מסר נפש, יצחק מסר נפשו, יעקב מסר נפשו, הוא קיבל מהם כח היה שמח למות על קידוש השם. משה אמר לו ידעתי שזה אני או אתה. לא זכינו. אבל יש הר סיני ויש הר המוריה. תמשיך להקריב כרגיל. אל תתפנה לבנים שלך. תמשיך להקריב רגיל כאילו לא קרה כלום אז אתה ידע מה יהיה. יהיה קידוש השם בדיוק כמו הבנים שלך. הם במותם קידשו שם שמים ואתה בחיים תקדש שם שמים. וידום אהרון. תהיה כמו דומם. ומהמקדש אל תצא. גם לא להיטמא לבנים שלך. כי ביום שקבלת על עצמך להיות כהן גדול נפרדת ממשפחתך. אין לך חיבור יותר אליהם. אתה רוצה לקדש שם שמים לא פחות ממה שקידשו הבנים שלך במותם? אם תחזור לעבודה ולא יהיה לך שום הרהור על מידת הדין. ותקבל את מידת הדין באהבה. עשית את אותו קידוש השם שהם עשו. יש הר סיני ויש הר המוריה. "יסודתם בהררי קודש". שור או כשב או עז כי יולד. שטר או כשב זה אברהם ויצחק הניסיון שלהם הוא מוות. עז זה יעקב הניסיון שלו זה חיים. לעמוד בכל הניסיונות ולא להוציא הגה מהפה. להמית את עצמך באהלה של תורה. אדם כי ימות באהל. אין לך קידוש השם יותר גדול מזה.

     

    בס"ד חזרו בכ"ו בניסן רבבות בחורי ישיבה מאות אלפים בכל העולם להיכלי התורה כותב המאור בשמש יום חזרתם של בחורי הישיבה להיכלי התורה – שוב נשמע קול התורה מדן ועד באר שבע. בכל רחבי תבל. מאות אלפי בחורים ואברכים, חזרו ללמוד ולהמית עצמם באהלה של תורה. הר סיני זה לא למות הר סיני זה לחיות על קידוש השם.

     

    רבי עקיבא

    [בבלי, מסכת יבמות ט"ז א'] (בימי רבי דוסא בן הרכינס) א"ל רבי אמור לתלמידך אחר וישב א"ל ומי הוא עקיבא בן יוסף? א"ל אתה הוא עקיבא בן יוסף? ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו?".
    [אהבת איתן] (מופיע על הדף של העין יעקב {מסכת יבמות ט"ז}) "מסוף (ה)עולם ועד סופו" גימטרייה 564 כי רבי עקיבא נזכר בש"ס תקס"ד פעמים (564). שע"ה פעמים הלכה כמותו

    הוא נקרא אוצר בלום = שע"ה (375) הלכה כמותו שע"ה פעמים. מאן דאמר אוצר בלוס = 395 = רבי עקיבא.

     

    [הבצב"ל בשם הרב שלו {אמרי חיים זי"ע} הרב של ויזניץ] שבת זו חשובה במיוחד כי כוללת בתוכה את כל המועדים.
    הוא מביא עוד דבר כנראה גם מהרב של ויזניץ.
    [ויקרא כ"א א'] "לנפש לא יטמא בעמיו" בעמיו עולה לאמונה י-ה-ו-ה = 128. בעמיו = 128.
    אם אתה רוצה לא להיטמא בעמיו – צריך אמנה בהשם.

     

    יזכנו הקב"ה שנזכה לקדש שם שמים מחיים במעשנו אמן ואמן

    דברים בשם אומרם:

    הרב שלמה לוינשטיין שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

    מקורות:  זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/15 08:56:

      יישר כוח על דברי התורה המאירים והמחכימים.

      כן ירבו כמוך בישראל.


      בברכה

       

      שבוע טוב ומבורך.

       

      אהובה.

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין