כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מועד מועד למעידה

    1 תגובות   יום חמישי, 30/4/15, 15:57

     

     

    דרורית סן - 

    http://cafe.themarker.com/image/3390584/

    עצים בסכנת הכחדה

     

     

    דווקא בחגיגה של שרפת עצים 

     

    באו נציין הסתייגויות ולבטים

     

    על השחתה לא הגיונית של חומר בערה.



    http://cafe.themarker.com/image/3373538/

     

     

    דרורית סן / רבי שמעון בר-יוחאי - רשתות מכתכת ואיחוי זכוכית

     

     

    מנהג הדלקת המדורות

     

    הפך לחגיגת זיהום סביבתי


    והנהירה ההמונית לקבר הרשב"י ומועדת לאסון...


    מנהג הרווח של מדורות במירון 


    ובעצם לתופעת הנהירה לקברים בכלל

     

     


    בפרשת השבוע מפורטים איסורים על כהנים


    כולל איסור להיטמא בבית קברות


    ומכאן הביטוי - מה לכהן בבית הקברות.

     


     

    בעידן בו השתתחות על קברים


    וביקורים בבתי קברות הם כה פופלרים


    האם רק כהנים נותרים מחוץ לתחום...


    כיוצאים אל מחוץ לחגיגה העכשווית?

     

     


    חוט ארוך וחזק מקשר בין מערת המכפלה,

     

    קבר רחל, הרשב"י במירון,

     

    הבאבא-סאלי בנתיבות, רבי נחמן באומן

     

    וקברו של האדמו"ר מלובביץ' בניו-יורק.

     

    חוט, שהוא שלשלת של מסורת

     

    המקיפה את כל עדות ישראל מדורי דורות,

     

    אשכנזים וספרדים, אנשי הלכה, מקובלים וחסידים:

     

    קברי צדיקים כמקום של תפילה והתעלות רוחנית.

     

    אך חוט דק ועדין, לפעמים אולי דקיק כחוט השערה,

     

    מבדיל בין הערך החיובי

     

    הגלום ב"השתטחות" על קברי צדיקים,

     

    לבין איסור חמור וגמור

     

    מן התורה של "דורש אל המתים".

     

     

    בל"ג בעומר נהגו במירון הילולא מימים ימימה,

     

    אפילו האריז"ל מחה כנגד

     

    מי שנמנע מלהשתתף בחגיגה זו.

     

    גם בקצה האחר בגלובוס - בקרקוב שבפולין

     

    נהגו רבים להתקבץ על קברו של הרמ"א,

     

    שיום פטירתו חל בל"ג בעומר.

     

     

     

    אבל בה בעת,

     

    גם כאן, במירון, גם שם, בקרקוב

     

    היו מי שמצאו בכך פגם

     

    וביקרו את ההליכה אל קברות המתים,

     

    גדולי תורה שיצאו נגד ההשחתה

     

    שבשריפת בגדים בהדלקה,

     

    ובכלל, את ההילולא במקום שנועד ביסודו לאבלות,

     

    ואת הניסיון לחולל קדושה

     

    במקום שביסודו הוא המקום הטמא ביותר.

     

     

     

    גם המסעות לארץ המוות פולין

     

    השרשת הטקסים של פקידת אתרי קבורת ההמונים שם,

     

    בצד המסעות לקברי הצדיקים במזרח אירופה

     

    ומערב צפון-אפריקה,

     

    אף הם איזה סוג של הילולא מודרנית,

     

    המשלבת את מוטיב האבל - הצער על האסון הלאומי

     

    עם מוטיב התפילה - התיקון,

     

    ואת עומק טומאת הגלות

     

    עם רגשות התעלות רוחנית והעמקת זהות יהודית.

     

     

     

    סביב המסעות לפולין מתחולל פולמוס ער;

     

    שמצד האחד עומדים אלו

     

    הרואים זאת כגולת הכותרת של חינוך ליהדות וציונות,

     

    ובקוטב האחר נמצאים הטוענים

     

    השוללים אותו שלילה נחרצת

     

    ורואים בכך המון פסול...

     

     

     

    אז למה לכוהנים אסור להיכנס לבתי קברות?


     

    מכיון שאין לקדושה כניסה למקום הטומאה.

     

    כשם שאסור לטמאים להיכנס אל המקדש,

     

    כדי לא לחלל את הקודש בטומאה.

     

     

     

    אף על פי כן, בקצוות הפרומים של עולם ההלכה

     

    היו שהתירו לכוהנים להשתטח על קברי צדיקים,

     

    בין היתר, על סמך מאמר הזוהר

     

    כי צדיקים אינם מטמאים במותם.

     

    דעה שנדחתה ע"י דרך המלך של ההלכה,

     

    אך משקפת עד כמה מורכבת ועדינה

     

    מערכת היחסים שבין טומאת בית הקברות

     

    ובין השמירה על איסור הדרישה אל המתים,

     

    לבין המעלות הרוחניות

     

    שאנשים סבורים שניתן להפיק מקברי אבות וקברי צדיקים.

     

     

     

     

    גם בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה קיים מנהג של

     

    ההליכה לבית הקברות המעוררת את הלב לתשובה,

     

    כחלק מן ההכנות לימי הדין.

     

    וכן פקידת קברי אבות ביום השנה ובימי מועד וזכרון,

     

    יש בה כדי לעורר את הלב לקשר לדורות קודמים,

     

    לזכות אבות ואמהות, ולבקשת רחמים על הבנים.

     

     

     

    אך, כאשר החגיגות וההילולא על קברי הצדיקים 

     

    הם כתחליף לתהליך פנימי עמוק של קיום תורה ומצוות

     

    והקפדה על הידורן,

     

    חייבים כמובן להסתייג ממנה.

     

     אם הנסיעה לקברות צדיקים הופכת למען "פטנט"

     

    של כביכול השגת ישועות מיידיות, פלאיות וקסומות,

     

    שאינן מחייבות תיקון המידות, תשובה ומעשים טובים.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3390586/

     

    דררית סן / תחליפים פסולים לתיקון המידות - יצירה בזכוכית נחושת ועוד

     

    כי אם אפשר אחת לזמן להתייצב אצל הצדיק המת

     

    (בדיוק כמו החי)

     

    כדי לקבל ממנו ברכות וסגולות –

     

    אז הקברים שבים להיות מקום

     

    המחולל טומאה ובעל כוח שלילי,

     

    שכן הם כביכול נותנים לגיטימציה

     

    להמשיך בחיים של חטא וטומאה. 

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין