ווידוי: אני לא אוהבת לבשל. אני מעדיפה לאכול מה שאחרים מבשלים ואין לי הרבה דרישות כי אני מוכנה לאכול או לפחות לטעום כמעט כל דבר. 

אני לא סובלת תכניות בישול ובעיקר אלה שאייל שני נמצא בהם ומדבר על עגבנייה בקול צרוד (וזה לא הקול שלו כשהוא מדבר רגיל) ועמוק כאילו זה הדבר הנשגב ביותר עלי אדמות. זה נשגב מבינתי...
ואני לא סובלת שבחיפוש אחר מתכון אני נתקלת בבלוגים ארוכים כמו הנילוס עד שאני מגיעה לפואנטה או פולנטה - לצורך העניין. אני רוצה להכין פשטידה ולא מעניין אותי עכשיו איך קמת בבוקר, מה אמר לך בעלך, מה חשבת או מה את לובשת בזמן טיגון הבצל. 
ואני לא סובלת מתכונים שבהם מופיעים חומרי גלם שאין בנמצא בסופר הקרוב אלא צריכים לנסוע 40 קילומטר לקנות מאה גרם ממנו כי צריך כפית למתכון המסוים. למה? ככה.
ואם עדיין אתם פה ולא עייפתי אתכם, אני לא סובלת מאכלים שיש להם שמות שלא אומר שום דבר על המרכיבים של המאכל ולבסוף מסתבר שזה תפוחי אדמה בתנור עם קצת טימין. כי הרבה טימין לא טוב. כך אומרים המומחים למיניהם.
ואני לא סובלת את התכניות בישול שיש בהם פרסומת סמויה וחושבים שאנחנו סתומים ולא שמנו לב שמאחורי הראש של השף יש מלא מוצרים של שופרסל כקישוט במטבח שנראה כאילו בבית אבל בעצם זה אוסף של מוצרי חשמל של החברות המממנות את סלט הכרוב שלמדנו להכין. 
ולכן, החלטתי שכדי להתגבר על כל רגשותיי השליליים אני אסתכל לסלידה בעיניים ואתחיל לתעד את הבישולים שלי
שהשראתם מבוססת אך ורק על מה שיש לי במקרר או במזווה. אני לא אצא לקנות שמיר כי ככה כתוב. אני פשוט אחליף בפטרוזיליה . מה זה משנה? ועל כך יעידו הסועדים שלי. 
אז זהו, הקאתי את הווידוי הזה. מה אתם תעשו איתו אין לי מושג. עכשיו לי טוב ואני יכולה ללכת למקרר לחפש משהו לאכול...בתאבון גם לכם