כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    תגובות (13)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/5/15 12:42:
    חיים לא הרשו לי לככב משום מה. אם תכנס לפוסט שלי תראה כי הייה בעיה בקליטה של העדה.
      7/5/15 22:03:
    כולנו גזענים. ככה המח שלנו חושב. אנחנו מחלקים את העולם לקבוצות ומצמידים תכונות לכל קבוצה. צריך להיות ממש חזק ומודע, כדי להתכחש לגזענות המובנית בנו.
      7/5/15 19:28:

    צטט: אוסנתשקדי 2015-05-07 10:35:08

    איזו מיומנות מופלאה, התנערות מאחריות ותעוזה נדרשות כדי להאשים שוב ושוב את מערכת החינוך בליקויים החינוכיים הבאים מבית. לא יאומן!
    ואם הליקויים באים מן הבית - מי ישנה ויטמיע ערכים? האיש שמוכר בלרשום במכולת? זה שנותן על החשבון בפיצוציה? ואני חשבתי שבבית הספר.
    לא יאמן?
    אני מאמין שאפשר. 
      7/5/15 10:35:
    איזו מיומנות מופלאה, התנערות מאחריות ותעוזה נדרשות כדי להאשים שוב ושוב את מערכת החינוך בליקויים החינוכיים הבאים מבית. לא יאומן!
      7/5/15 02:12:
    ריגשת אותי, אכן יש גזענות והתנשאות של האשכנזים בעיקר.
      6/5/15 01:15:
    אם זה מה שהוא חושב עליהם, למה הוא טורח להתנדב איתם? כדי שיוכל לשחק את תפקיד האדון הנדיב המחלק את זמנו ומרצו ל"נחותים ממנו"? היית צריך לומר לו מי דיבר בצורה כזו לפניו, ולא כל כך מזמן במונחים היסטוריים.
      5/5/15 15:58:

    מהפיסקה שמתחילה במילים "חשתי צמרמורת" מסכימה אתך בערך בכל מילה.

    ומגדילה בשיר. פעם הוא היה חלק מקמפיין של המשרד לקליטת העלייה. שנת 1995 או אולי 96'

    ''

      5/5/15 13:16:
    כפי שציינת התשתית היא החינוך לקבל את השונה ללא דעות קדומות וללא שיפוטיות. החינוך מתחיל בבית הספר בו צריך לא רק לדבר אלא גם לפעול כדי להבין שהאחר זה אני.
      5/5/15 12:13:
    תודה למגיבות. הפעם אני מוצא את עצמי מסכים עם כולן. מהרצון והכמיהה לאחדות מעל שסעים ועד להבנה שהתהליך הזה של ראיית השונה והאחר כאני מחייב הפנמה. הטמעה. חינוך מהגיל הרך.
      5/5/15 10:49:
    שאפנו וחלמנו על כינוס כל יהודי העולם לארצנו ההיסטורית. החלום - לא התגשם. אבל התברר לכולנו שהעם היהודי הוא שבטים שבטים. כמו בעליית יוצאי מצריים בימי פרעה. והשבטים שונים, במראיהם, בהשכלתם, בהכשרתם ועוד ועוד. אנחנו והדורות הבאים חייבים ליצור כאן עם יהודי אחד, והפרוייקט קשה מאד לביצוע. לא צריך להתעלם מן השונות שבין השבטים, חייבים לחיות איתה ולקדם אותה לקו המשווה הרצוי. ואותו חייבים עכשיו לנסח. והדבר אינו פשוט כלל ועיקר.
      5/5/15 08:31:

    הגיע הזמן שעם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד

    - דוגמת מעמד הר סיני.

     
    בברכה

     

    אהובה.

      5/5/15 08:15:

    נושא העדתיות באופן כללי היה קיים מאז ומתמיד, רק שכיום דנים בו יותר בחברה הישראלית.

    נתת דוגמא טובה ומובהקת בתיאור ה"חוויה" שסיפרת.

    ברור שלכל יפי הנפש קל לטאטא את האימרה האומללה ולעבור לסדר היום.

    לצערי הרב ויתקנו אותי חבריי המלומדים - לדעתי הסטיגמה תהיה שרירה וקיימת עוד תקופה ארוכה.

      5/5/15 08:03:
    ואני מכירה אתיופים שהגיעו למשרות בכירות בשוק, ואתיופים שהגיעו לתפקידים בכירים בצבא, ומה לא, ויחד עם זה אני מכירה הרבה בעלי מקצועות חופשיים שחוץ מהתמחות במקצוע שלהם הם בורי ועמי ארצות, מוח קטן ומחשבה רופפת - כנראה אותו אדון מימינך נימנה עליהם.
    0

    "הם נחותים גנטית"

    13 תגובות   יום שני, 4/5/15, 21:11

    זה קרה לי באירוע חברתי. לפני מספר שבועות. עם אנשים יפים. חושבים. עם כאלה שיוצאים לשיט ביאכטה שלהם (בבעלות משותפת של שני זוגות). שראו עולם. שעמדו בהצלחה במרוץ מקצועי בזירה בה בחרו.

    היה אוכל מוקפד על השולחן. נפתחו בקבוקי יין ספרדי. השיחה נסבה על יחסי עדות. על הקרעים ועל השסעים בחברה הישראלית. על ארס-פואטיקה. על זעם הדפוקים. גם על בני העדה האתיופית ומה שקרה לה בישראל.

    ואז אמר האיש מימיני: "אני לפעמים מתנדב עם הצעירים שלהם. מנסה להעלות להם את הרמה. לקדם אותם. קשה להאמין כמה הפיגור התרבותי עמוק. יותר מזה. הגעתי למסקנה שהם נחותים גנטית. משהו דפוק ביכולות שלהם ואני לא מתכוון ליכולתם בריצה".

    חשתי צמרמורת. אמרתי לו ולאחרים ליד השולחן: אני יושב כאן עם יהודים במדינת היהודים. אני שומע את המשפט הזה על נחיתות מלידה, על די. אן. איי דפוק -  וזה עושה לי צמרמורת. אם הם כך לדעתך – אני אתיופי.  אך מי אתה? אתה גזען".

    הוא עשה תנועה של ביטול וחיקה אותי בקולו: "אז שתהיה לך צמרמורת. אבל אלה עובדות ורק אל תתחיל עם הסיפורים על איך הם תקועים רק בשמירה ורק בניקיון כי הממסד דופק אותם  או שהם נתפשים כמי שלא יכולים לעשות הרבה יותר".

    הוא לא היה שוטר. הוא לא היה פקיד סוכנות. הוא היה בעל מקצוע חפשי מצליח. החבורה מסביב לא נרעשה. קלטו עימות, מיצו ומצאו דרך לדלג לנושא אחר כדי שמפלס המתח לא יעלה. אם היה משאל מסביב לשולחן אני אינני בטוח שהייתי יוצא מן הזירה וידי על העליונה.

    איפה זה מתחיל? בגן הילדים. בבית הספר היסודי. מחלחל לנשמה מילדות ומותיר משקעים. האחר הוא לא אני ואני טוב יותר. מה עשתה ועושה מערכת החינוך? על פי מבחן התוצאה – לא מספיק.

    תהיינה עכשיו הזדמנויות צילום בנוסח שיח פנים אל פנים עם בני העדה. גם זה בלתי מספיק.

    דרושה: ועדת חקירה בראשות שופט ועל פי חוק ועדות החקירה. חשבון נפש לאומי חוקר. את פצע העומק הזה צריך לטהר לפני שתושם עליו תחבושת. ואם לא יטוהר יתפוצץ לנו בפנים. הוא כבר מתפוצץ. גם למאבחן הגנטי. 

     

    דרג את התוכן: