כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הריונות כמרקחה (או כמחלה גריאטרית)

    150 תגובות   יום שלישי, 19/2/08, 21:18

    את כל מה שלא סיפרו לי - אני מספרת לכן!!!

    פוסט שנועד להסיר את הרעלה ולשחרר את האמת לחלל העולם:

    הריון הוא בעצם מחלה. אפילו מחלה גריאטרית.

    לו הייתי צריכה לבחור מחדש - הייתי נכנסת שוב לאותם שני הריונות שמתוכם נולדו ילדי, אולם לא מחמת ההריון אלא מחמת אהבתי לתוצריו. ולו היתה לי אלטרנטיבה (נניח, גידול עוברים בצנצנת) - הייתי בוחרת בה, בלי לחשוב פעמיים.


    מה אנחנו יודעות על הריון לפני שנכנסנו אליו? לא הרבה. אה, כן, דבר אחד כן סיפרו לנו: זו התקופה הכי יפה בחיי אשה.

    אז הנה פרופיל התקופה הכי יפה בחיינו, חגיגת הנשיות המתפרצת והמתפוצצת הזו. לא כולן לוקות בכל התסמינים, חלק מהתסמינים נדירים ביותר (לשמחתינו), אבל כולן לוקות ברוב ה- top 15 מתוך הרשימה...


    1. בחילות 24/7

    2. הקאות בלתי נשלטות

    3. צרבת תמידית

    4. בעיית השתנה (או למעשה - טפטוף) קשה עם לחץ על/תוך כלייתי מעיק וכואב, לעיתים עד כדי תחושה מתמדת של דלקת קשה בדרכי השתן (9 חודשים של טפטפת - אי אפשר לעשות פיפי כמו שצריך, וקשה להתאפק)

    5. כאבים דוקרניים בשיפולי הבטן

    6. בעיטות כואבות של העובר/ית באברים פנימיים

    7. תגובות רגשיות קשות למצבים טריוויאליים

    8. נדודי שינה

    9. כאבי גב

    10. קשיי נשימה בשלבים מתקדמים (כשהעובר/ית לוחצ/ת על הריאות), כולל קוצר נשימה במאמץ גופני סביר

    11. נפילת המוגלובין (אני אישית הסתובבתי בשני ההריונות עם המוגלובין של גוויה)

    12. בעיות שיווי משקל (קשורות גם להמוגלובין, פריטין וברזל נמוכים כמו אצל חולה סופני/ת ברגעי אל-חזור)

    13. בעיית ריכוז (המוח הופך לגבינה שוויצרית)

    14. עייפות תמידית, נרדמת בכל שעה ובכל מצב

    15. דימומים

    16. סכנת black-out למדורדָרוֹת-ברזל/המוגלובין (עשיתי ככה total loss למכונית שבוע אחרי שיצאה מהיבואן)
    17. סוכרת הריון
    18. רעלת הריון
    19. היפרדות שיליה
    20. עיוורון
    21. קטליזטור לסרטנים חבויים, מחלות (בלוטת התריס וכד') ותסמונות נדירות (זוכרים את האשה שהכבד שלה נפגע פתאומית מהלידה ועברה השתלה בבלגיה?)
    22. דיכאון קליני (בהריון ואחרי לידה)
    23. תסחיף מי שפיר (בלידה - מוות מהיר)
    24. דימום קשה בלידה (עם שיעורי מוות גבוהים מבין המדממות הקשות)
    25. שיתוק ברמות שונות
    26. השלכות פיזיולוגיות שונות של של ההריון והלידה: פגיעות פנימיות, השמנה.
    וזו רק רשימה חלקית ולא-מלומדה של אשה שקראה את הספר של טלי רוזין וד"ר בר, וחוותה לא מעט מהתסמינים בעצמה...
    תוספות של גולשות כאן בטוקבקים:
    צירים מוקדמים ♥ שמירת הריון ♥ ניתוח קיסרי ♥ 30 ק"ג נוספים ♥ עייפות בלתי הגיונית בטרימסטר הראשון ♥ חוסר שליטה בגוף ♥ כמו באנג'י - ברגע שעלית למעלה אין דרך אחרת להגיע למטה, רק לקפוץ ♥ יש שיעור קבוע מנפגעות שבץ ומשותקות בבית לוינשטיין שהגיעו בעקבות לידה (עינת מירון אצל וולווט) ♥ קצרת (רק בהריון - לא היתה קודם) ♥ גזים (תופעה מעליבה) ♥

    ההריון הראשון עבר די בקלות. חוץ מעייפות, המוגלובין נמוך, בלק-אאוטס (והתאונה בגללם), נפילות יומיומיות, בחילות, הקאות, צרבות, בדיקות אינסופיות, רולר-קוסטר הורמונאלי-רגשי, לחץ כלייתי, כאבי בטן, קוצר נשימה, עצירויות (הברזל...), כאבי גב, עייפות כרונית ונדודי שינה - הכל היה בסדר. עד ללידה. למרות הפיקוח הצמוד של רופאי, היקר באדם, דחפו לי אובר-דוז של אפידורל. ילדתי ב- 23.00, רק ב- 05.00 הרגשתי שוב את קצות בהונותי. שיתוק זמני. בגללו לא לחצתי. שני רופאים ישבו לי על הצלעות עם ברך ומרפק, משני צידי, ורופא שלישי פצע את הילד שלי עם מכשיר הואקום. אח"כ לא יכולתי לשבת למעלה משבועיים. התינוק הצהבהב שלי נשאר אחרי בבית היולדות, בטיפול אור. נסעתי אליו במוניות כי לא הצלחתי לשבת ולנהוג. לא אכנס לפירוט אילוסטרטיבי של הנפיחויות, הקומפרסים, האנטיביוטיקה, הזיהום, ההחלמה האיטית והצורבת.


    גודל הזוועה התברר רק אחרי חודש חודשיים. כאבי תופת. אחת לחודש, במשך מס' ימים, אני בצירי לידה. לדראון עולם. עברתי אז כל בדיקה גניקולוגית, גסטרו ופנימית אפשרית. אין סוג סרטן שלא נבדק. עליתי פעמיים על שולחן הניתוחים. בסוף הסתבר שאין דיאגנוזה. אני ב- 2%. איזה 2%? של אלו שנפגעו בלידה ולא ניתן לברר מהי הפגיעה. עברתי את כל הפסגות והשפלים של המערכת הדיאגנוסטית חסרת התועלת הזו.  הגדיל לעשות, למשל, פרופ' משיח, שנכנס לועדה הטרום ניתוחית, פתח את התיק מבלי לזרוק אלי ולו מבט אמפטי קליל ושאל: בחורה עם כאבי בטן, היא ראתה כבר פסיכולוג? שאלתי בחזרה - לו הייתי גבר שכואב לו בקצה הזין, היית שואל את אותה שאלה? ענה המשיח תוך שהוא רואה אותי לראשונה: או, ג'ינג'ית עם פה...

    ואז הוא ניתח ומצא: חשד לאדנומיוזיס. כלומר, הברכיים, המרפקים והואקום יצרו לחץ שבקע את שריר הרחם והשאיר אותי כנראה עם מושבה של רירית רחם על השריר. הסטטיסטיקות מדברות על שליש (!) מהרחמים המנותחים בארה"ב שמסתברים ככאלו, בדיעבד. אין לדעת - דיאגנוזה אמיתית רק בפתולוגיה. לזה, אני מקווה, נמתין עוד הרבה זמן.


    תגידו, מישהו מספר את כל הסיפורים הללו לכל המשתוקקות לחווויה ההריונית? לכל אלו שלא מקשרות בין תחושת החולי העמוק שלהן לבין המשמעות האמיתית של ההריון, וממשיכות לקרוא לזה: התקופה הכי יפה בחיי אשה...?.


    רגע, ומה עם כל חברותי שהפילו בשלבים שונים של ההריון, שהסתובבו ימים ושבועות עם עובר מת בבטנן, שילדו ילד מת, שנותחו והחלימו בכאבי תופת וסבל רב? שאבדו רחמים ואברים פנימיים? או שכנתי מילדות שדיממה למוות? ועוד בת-כיתה מביה"ס היסודי, שנכנסה (בגיל 23, לא תגידו: הריון מאוחר ומורכב של יאפית תל אביבית) לקומָה ממנה לא קמה? ואלו מבין חברותי שהולעטו בכמויות הורמונים שיכולות להפוך סוס לסוסה, תוך פגיעה קשה ולא ניתנת להערכה בבריאותן העתידית ותוחלת חייהן?


    לא ניתן להפריד את כל זה מהפוסט על הפונדקאות ו(תת)ערכיה, בעיני.


    אני שבה ומציינת, שלו הייתי מתחילה היום מחדש - את שני הילדים המדהימים שלי הייתי הרה ויולדת. באהבה ♥. רק עשו טובה: תפסיקו לזלזל באינטליגנציה הבסיסית שלנו ולספר לנו את הסיפור המופרך על "התקופה הנהדרת הזו". היא לא נהדרת! היא דומה יותר לפרופיל הממוצא של חולים גריאטרים במחלקה הסיעודית במשען (רק בלי המזור שמביא עימו השיטיון).


    אלו היו 60 שניות על סוכנת סוציאליזציה בשירות ניכוסו של הרחם למען המשך קיומו של הגנום היהודי. מי שזה לא חשוב לה - שתחשוב פעמיים. לא חובה. תעשו את זה רק מתוך תחושת זכות.


    שני דיונים רלוונטיים ומעניינים:

    פורום "נשים שלא רוצות ילדים"

    וולווט אנדרגראונד - בפוסט ביי ביי קסטרו מן

    דרג את התוכן:

    תגובות (149)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/2/08 22:32:

    אני יודעת שתקופה ההריון זה לא תמיד גן עדן אבל

    א- רוב הנשים בעולם עוברות את זה אז גם אני אעבור את זה

    ב' - זה חלק מהיעוד הנשי - להביא ילדים

    ג' זה מה שצריך לעבור אם רוצים ילדים

    ד' זה הטבע שלנו

     

    אמא שלי עבדה בטיפת חלב וגיבשה דעה לפיה הורות זה אגו. את יודעת מה? מעבר לביולוגיה והליכה בתלם, היא צודקת לפחות משתי סיבות:

     

    ראשית, המשמעות של לא להיכנס להריון היא בזבוז יכולת ומתנה שקיבלתי. מתנה יקרה מידי.

     

    ושנית, אגו במובן הכי קטן ולא סימפטי, של רצון לחנך, להעביר ערכים, לנסות ליצור משהו משופר יותר, שונה, ממה שיש לי.

     

     

     

     

      22/2/08 21:46:

     

    צטט: עירית שפר 2008-02-22 19:41:23

     

     

    יש לי דימוי לכאב של צירי הלחץ. זוכרת את הדמות של טום החתול בטום & ג'רי, כשנתקע לה הזנב בחשמל ורואים מפה מוארת של כל מפת כלי הדם והעצבים מוארים? ככה זה בצירי לחץ. כאב כזה שמאבן את הגוף ועף לקצות הגוף וחזרה.

    והצירים אחרי זרוז, כמו בנסיכה הקסומה במכונה שואבת החיים...

     

    מדוייקת עד כאב, המטאפורה הזו...

      22/2/08 19:41:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-22 19:02:57

     

    צטט: עירית שפר 2008-02-22 18:44:03

    פוסט נפלא וחשוב ויעיד על כך הדיון שעוררת. והקלישאה "הריון הוא דבר טבעי" רק מעצימה את גודל העוולה. הטבע עושה את שלו וממסך על כל הסיכונים בהתקפת הורמונים וכמיהה בלתי נתפסת ליילד, הזורקת כל הגיון לפח, וכן בעובדה שלא ניתן לשחזר כאב (אפשר לזכור שכאב אבל לא להרגיש או לדמיין את העוצמות). חבל שהחברה ככלל, ואצלנו בארצנו הקטנטונת עוד יותר, יוצרת האפלה נוספת בחוסר העברת מידע.

    יש לי דימוי לכאב של צירי הלחץ. זוכרת את הדמות של טום החתול בטום & ג'רי, כשנתקע לה הזנב בחשמל ורואים מפה מוארת של כל מפת כלי הדם והעצבים מוארים? ככה זה בצירי לחץ. כאב כזה שמאבן את הגוף ועף לקצות הגוף וחזרה.

    והצירים אחרי זרוז, כמו בנסיכה הקסומה במכונה שואבת החיים...

     

      22/2/08 19:02:

     

    צטט: עירית שפר 2008-02-22 18:44:03

    פוסט נפלא וחשוב ויעיד על כך הדיון שעוררת. והקלישאה "הריון הוא דבר טבעי" רק מעצימה את גודל העוולה. הטבע עושה את שלו וממסך על כל הסיכונים בהתקפת הורמונים וכמיהה בלתי נתפסת ליילד, הזורקת כל הגיון לפח, וכן בעובדה שלא ניתן לשחזר כאב (אפשר לזכור שכאב אבל לא להרגיש או לדמיין את העוצמות). חבל שהחברה ככלל, ואצלנו בארצנו הקטנטונת עוד יותר, יוצרת האפלה נוספת בחוסר העברת מידע.

    יש לי דימוי לכאב של צירי הלחץ. זוכרת את הדמות של טום החתול בטום & ג'רי, כשנתקע לה הזנב בחשמל ורואים מפה מוארת של כל מפת כלי הדם והעצבים מוארים? ככה זה בצירי לחץ. כאב כזה שמאבן את הגוף ועף לקצות הגוף וחזרה.
      22/2/08 19:00:

     

    צטט: y2work 2008-02-22 18:05:31

     

    דעותי? דיי להביט היטב בעמוד האישי שלי ומבחינים מחייך

    ואני רווק + 2 מה שמסביר אולי את דרך ההסתכלות שלי על מה "אמורים" לעשות ואיך "צריך" לעשות דברים ומהן "מוסכמות חברתיות" ולמה הן שוות :-)

    מרווקה + 2 לרווק + 2 - שאפו. כבר נכנסת לקרוא.

      22/2/08 18:44:

    פוסט נפלא וחשוב ויעיד על כך הדיון שעוררת. והקלישאה "הריון הוא דבר טבעי" רק מעצימה את גודל העוולה. הטבע עושה את שלו וממסך על כל הסיכונים בהתקפת הורמונים וכמיהה בלתי נתפסת ליילד, הזורקת כל הגיון לפח, וכן בעובדה שלא ניתן לשחזר כאב (אפשר לזכור שכאב אבל לא להרגיש או לדמיין את העוצמות). חבל שהחברה ככלל, ואצלנו בארצנו הקטנטונת עוד יותר, יוצרת האפלה נוספת בחוסר העברת מידע.

      22/2/08 18:05:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-22 06:28:42

     

    צטט: y2work 2008-02-21 23:00:35

    ופוסט מעולה עם תגובות שמעלות את ערכו מחייך

    תודה, אין כאן הרבה גברים, בדיון הזה - מוזמן לשתף והשתתף :)

     

    דעותי? דיי להביט היטב בעמוד האישי שלי ומבחינים מחייך

    ואני רווק + 2 מה שמסביר אולי את דרך ההסתכלות שלי על מה "אמורים" לעשות ואיך "צריך" לעשות דברים ומהן "מוסכמות חברתיות" ולמה הן שוות :-)

      22/2/08 12:13:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-22 08:33:07

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-22 06:31:14

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-21 22:22:18

     

    ורד, רק בת 28.  עכשיו בכלל תקטלי אותי, הרי כאישה בת 39, אני מרגישה שאני יודעת קצת יותר על החיים. (שוב אני יומרנית?)

    איריתה

     

    איריתה, אני מבוגרת (משמעותית) משתיכן, אמא ל- 2 ועם מיילג' ארוך גם בתאוריה וגם בפרקטיקה -  ותפיסתי קרובה יותר לזו של ורד. אז?

     

     

     

    אגב, הבוקר אחותי נכנסה לחדר לידה....

    ואני בטוחה שאין כאן אחת שעברה או לא עברה את זה שתסכים איתי שעכשיו הזמן להחזיק אצבעות שהכל יעבור בשלום.

    אמן! איריתה.

    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2344,00.html

    שיעבור בשלום, אכן!!!!

      22/2/08 12:12:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-22 10:34:35

    את פורחת! ממש זוהרת! זה בטוח בן!

    מי מאיתנו, נשמה? גם אתה זוהר. אתה בטוח בן!

      22/2/08 10:34:
    את פורחת! ממש זוהרת! זה בטוח בן!
      22/2/08 08:33:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-22 06:31:14

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-21 22:22:18

     

    ורד, רק בת 28.  עכשיו בכלל תקטלי אותי, הרי כאישה בת 39, אני מרגישה שאני יודעת קצת יותר על החיים. (שוב אני יומרנית?)

    איריתה

     

    איריתה, אני מבוגרת (משמעותית) משתיכן, אמא ל- 2 ועם מיילג' ארוך גם בתאוריה וגם בפרקטיקה -  ותפיסתי קרובה יותר לזו של ורד. אז?

     

     

     

    שיבושם לך יקירה.

    זו בדיוק הסיבה שצפיתי לורד עתיד מזהיר בהמשך....

    כל אחת זכאית לדעותיה.

    אני לא חייבת להסכים איתך כדי לאהוב אותך.....

    ובכל זאת, אני אוהבת אותך.

    אם כולנו היינו חושבות אותו הדבר....  היה מ ש ע מ ם.

    אני מצ"ב משהו חמוד מYNET באותו הנושא.

    בקיצור, ללא ספק, הנושא בכותרות.

    אגב, הבוקר אחותי נכנסה לחדר לידה....

    ואני בטוחה שאין כאן אחת שעברה או לא עברה את זה שתסכים איתי שעכשיו הזמן להחזיק אצבעות שהכל יעבור בשלום.

    אמן! איריתה.

    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-2344,00.html

      22/2/08 06:31:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-21 22:22:18

     

    ורד, רק בת 28.  עכשיו בכלל תקטלי אותי, הרי כאישה בת 39, אני מרגישה שאני יודעת קצת יותר על החיים. (שוב אני יומרנית?)

    איריתה

     

    איריתה, אני מבוגרת (משמעותית) משתיכן, אמא ל- 2 ועם מיילג' ארוך גם בתאוריה וגם בפרקטיקה -  ותפיסתי קרובה יותר לזו של ורד. אז?

     

     

     

      22/2/08 06:28:

     

    צטט: y2work 2008-02-21 23:00:35

    ופוסט מעולה עם תגובות שמעלות את ערכו מחייך

    תודה, אין כאן הרבה גברים, בדיון הזה - מוזמן לשתף והשתתף :)

      21/2/08 23:00:
    ופוסט מעולה עם תגובות שמעלות את ערכו מחייך
      21/2/08 22:54:

    יש לזה שם. "אמץ לוחם"

     

     

    צטט: daniela orvin 2008-02-19 23:13:38

    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)

     

      21/2/08 22:22:

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-21 12:02:45

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 23:56:17

     

    אני חושבת שממש לא הבנת למה התכוונתי.

     

    אין עוד התחייבות שתקחי בחייך, לא נישואין ולא עבודה או קריירה שהיא ברמה של הורות לכל החיים.

     --------------------------------------------------

    אז זהו, שיש התחייבויות. ואני לא מתכוונת לא לנישואין, ולא לעבודה. 

     ------------------------------------------------

     

    לגבי העובדה שאת כבר לא מספר אחת, אני מסכימה איתך באיזה מקום, שעם השנים, זה מתפוגג, וככל שהתינוק הופך לילד, שוב אפשר לחזור ולחלום וליצור ולעשות במקביל להורות, אבל עם המון פשרות וללא החופש שהתקיים קודם לכן.

     

     ------------------------------------------------

    זו לא הייתה כוונתי. אני אומרת, שלא רק אישה שילדה מסוגלת "להוריד עצמה דרגה" ולא להיות מס' 1. 

      ------------------------------------------------

     

    לסיכום, כשכתבתי כאן על עומק שלא מתקיים ללא חווית האימהות, התכוונתי בדיוק לכך.

    תסתכלי על נשים שלא ילדו, הן יהיו מלאות כרימון בכל מיני עניינים ופרויקטים, יזמות, התחלות, טיולים החו"ל ועוד אלף ואחד דברים. אבל בתוך תוכן, אין עמוק אמיתי.

      -----------------------------------------------

    זה כבר בפירוש לא נכון, וגם מקומם אותי אישית, היות ואני אישה שלא ילדה, וממש לא מתאימה לתיאור הזה שלך. אני לא מלאה תוכניות ופרוייקטים כרימון, לא הייתי בחו"ל (או בחופשה בכלל) כבר כמה שנים, ו - מה לעשות, יש בתוכי עומק אמיתי, והוא דווקא לא כ"כ חבוי...   ויש עוד (א)נשים כאלה. ויש גם נשים שכן ילדו, אבל עומק בהן - אין.... גם כאלה יש.

    -----------------------------------------------

    ואולי צריך לקרוא לזה מהות. לא עומק... לא יודעת, על כל פנים זה יומרני לומר על משהו שמישהו אחר כתב , שהוא יומרני.....

    ----------------------------------------------- 

    אז זהו, שזה לא יומרני, כי את שמה עצמך בעמדה של שופטת על כל מי שאינה כמוך מבחינת הלידה, וקובעת לגבי כל אותן נשים שאין להן עומק ותוכן (זה עצם מעשה השיפוט), ועוד כמה דברים שהזכרת. זה יומרני, כי בכך את מתיימרת לדעת ולהכיר רבדים נפשיים של כל אותן נשים - הרבה הרבה נשים... מן הסתם את לא מכירה את כולן, נכון?

    כל שיפוט כוללני של ציבור אנשים, שבהכרח לא מכירים כל אחד ואחד מהם היטב, הוא יומרני.

    אני לא מנסה לנגח אותך אישית, ד"א, אלא להעביר את הנקודה, שאי אפשר לשפוט כלל על פי כמה דוגמאות פרטיות שמכירים. למשל, אם אני, נניח, מכירה כמה אמהות שלא אוהבות להניק, אני לא אקום ואגיד "אני יודעת שכל האמהות לא אוהבות להניק". אז הדברים שאמרת לגבי נשים שלא ילדו, שאין להן עומק, זה על אותו משקל. זה שאת מכירה כמה נשים שאת חושבת שזה נכון לגביהן, לא גורם לטענה הזו להיות נכונה באופן כללי. 

      

     

     

     

     

    ורד, רק בת 28.  עכשיו בכלל תקטלי אותי, הרי כאישה בת 39, אני מרגישה שאני יודעת קצת יותר על החיים. (שוב אני יומרנית?)

    לא חשוב, כבודך במקומך מונח וללא ספק, את מנמקת בצורה מבריקה ואינטיליגנטית מאוד את טיעונייך ועמדותייך. לכן אני סבורה, שלמרות שאין ביני לבינך הסכמה בכל דבר ועניין, ללא ספק, צפוי לך עתיד מזהיר.

    אני באופן אישי התעייפתי מהתגובות ותגובות הנגד.

    לא משהו אישי, זו פעם אחרונה, מבטיחה לך, ממרום גילי המופלג, נגמרו לי האנרגיות....

    שיהיה לך אחלה סופשבוע...

    איריתה

     

      21/2/08 19:47:

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-21 11:25:31

      ולכן היה חשוב לי להגיב כאן.

    התקבלת קורץ

      21/2/08 19:46:

    את לגמרי בסדר במתמטיקה של החיים, יקירתי - את אחרי לידה. איזה מזל - תארי לך שהיינו לפניה?

    צטט: מיא 2008-02-21 10:18:30

    אני, בעולמי הצר והמוגבל, עם מוחי הקטן והחמוד, גם רוצה להזכיר את המשפט הקלאסי שנחסך ממך חנה, של אשה שמנסה להסביר לאחרים (ולעצמה) את גודלה המשונה:

    אני אחרי לידה

    אני השתמשתי בו עשר שנים אחרי הלידה.

    באמת הייתי אחריה.

    הרבה אחריה.

     

      21/2/08 12:02:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 23:56:17

     

    אני חושבת שממש לא הבנת למה התכוונתי.

     

    אין עוד התחייבות שתקחי בחייך, לא נישואין ולא עבודה או קריירה שהיא ברמה של הורות לכל החיים.

     --------------------------------------------------

    אז זהו, שיש התחייבויות. ואני לא מתכוונת לא לנישואין, ולא לעבודה. 

     ------------------------------------------------

     

    לגבי העובדה שאת כבר לא מספר אחת, אני מסכימה איתך באיזה מקום, שעם השנים, זה מתפוגג, וככל שהתינוק הופך לילד, שוב אפשר לחזור ולחלום וליצור ולעשות במקביל להורות, אבל עם המון פשרות וללא החופש שהתקיים קודם לכן.

     

     ------------------------------------------------

    זו לא הייתה כוונתי. אני אומרת, שלא רק אישה שילדה מסוגלת "להוריד עצמה דרגה" ולא להיות מס' 1. 

      ------------------------------------------------

     

    לסיכום, כשכתבתי כאן על עומק שלא מתקיים ללא חווית האימהות, התכוונתי בדיוק לכך.

    תסתכלי על נשים שלא ילדו, הן יהיו מלאות כרימון בכל מיני עניינים ופרויקטים, יזמות, התחלות, טיולים החו"ל ועוד אלף ואחד דברים. אבל בתוך תוכן, אין עמוק אמיתי.

      -----------------------------------------------

    זה כבר בפירוש לא נכון, וגם מקומם אותי אישית, היות ואני אישה שלא ילדה, וממש לא מתאימה לתיאור הזה שלך. אני לא מלאה תוכניות ופרוייקטים כרימון, לא הייתי בחו"ל (או בחופשה בכלל) כבר כמה שנים, ו - מה לעשות, יש בתוכי עומק אמיתי, והוא דווקא לא כ"כ חבוי...   ויש עוד (א)נשים כאלה. ויש גם נשים שכן ילדו, אבל עומק בהן - אין.... גם כאלה יש.

    -----------------------------------------------

    ואולי צריך לקרוא לזה מהות. לא עומק... לא יודעת, על כל פנים זה יומרני לומר על משהו שמישהו אחר כתב , שהוא יומרני.....

    ----------------------------------------------- 

    אז זהו, שזה לא יומרני, כי את שמה עצמך בעמדה של שופטת על כל מי שאינה כמוך מבחינת הלידה, וקובעת לגבי כל אותן נשים שאין להן עומק ותוכן (זה עצם מעשה השיפוט), ועוד כמה דברים שהזכרת. זה יומרני, כי בכך את מתיימרת לדעת ולהכיר רבדים נפשיים של כל אותן נשים - הרבה הרבה נשים... מן הסתם את לא מכירה את כולן, נכון?

    כל שיפוט כוללני של ציבור אנשים, שבהכרח לא מכירים כל אחד ואחד מהם היטב, הוא יומרני.

    אני לא מנסה לנגח אותך אישית, ד"א, אלא להעביר את הנקודה, שאי אפשר לשפוט כלל על פי כמה דוגמאות פרטיות שמכירים. למשל, אם אני, נניח, מכירה כמה אמהות שלא אוהבות להניק, אני לא אקום ואגיד "אני יודעת שכל האמהות לא אוהבות להניק". אז הדברים שאמרת לגבי נשים שלא ילדו, שאין להן עומק, זה על אותו משקל. זה שאת מכירה כמה נשים שאת חושבת שזה נכון לגביהן, לא גורם לטענה הזו להיות נכונה באופן כללי. 

      

     

     

     

     

      21/2/08 11:25:

     תודה מחייך

    אני מסכימה מאד עם מטרות המאמר ועם הדרך בה הוא מציג את הפרטי אל מול הכללי והחברתי - ידע, רגשות וחוויות של פרטים שונים לעומת החוויה הכללית בייצוגה החברתי הנפוץ - ולכן היה חשוב לי להגיב כאן.

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 22:05:09

     

    אני מודה לך על המשפט המודגש ועל האבחנה. אכן, האישי הוא הפוליטי.

    ולמי שמייחסות/ים לי "הריון קשה": קראתם/ן את הפוסט??????????

     

      21/2/08 10:18:

    אני, בעולמי הצר והמוגבל, עם מוחי הקטן והחמוד, גם רוצה להזכיר את המשפט הקלאסי שנחסך ממך חנה, של אשה שמנסה להסביר לאחרים (ולעצמה) את גודלה המשונה:

    אני אחרי לידה

    אני השתמשתי בו עשר שנים אחרי הלידה.

    באמת הייתי אחריה.

    הרבה אחריה.

      21/2/08 10:15:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 23:58:54

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 21:59:08

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-20 21:17:51

     " האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות." -זה משפט יומרני קצת...

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

    אכן. זה לא רק יומרני אלא מופרך, לטעמי. מימד אחר, אולי. אבל נוסף? מכירה והכרתי כמה נשים שלא ילדו מעולם, והעומק והמימדים הנוספים שלהן מגוונים משל רוב האמהות שאני מכירה.

    חנה,

    אשמח להכיר נשים אלו ולהתבדות.

    יש לי בקרבתי המיידית שלוש כאלה: חברה קרובה, אחותי ואשתו הרביעית (מה לעשות...) של אבא שלי.

    אבל אני לא חושבת שהן פנויות להיכרויות חדשות....

      21/2/08 06:26:

     

    צטט: כש-רונית 2008-02-21 02:58:48

    ואני דווקא אהבתי להיות בהריון

    הרגשתי כל כך אשה ולמרות ואף על כל מחדליו של התהליך...

    הכי טוב זה השלב הנוכחי שלך - את מקבלת אותם מוכנים קורץ

      21/2/08 06:18:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-21 06:02:30

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-21 00:40:05

     

    והבהרה על הבהרה: המניע האידיאולוגי הוא "די להשתקה".
      21/2/08 06:02:

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-21 00:40:05

     

    אני אמרתי שזה לא קיים?  להיפך, אני אמרתי שאני מכירה היטב את החלקים האלה, ואויה - אפילו עוד כמה שלא הזכרת. הרגשתי שאת משתמשת בהם בקלות יתירה ובאופן שאיננו ענייני. הנשים היחידות שיחשבו על לא להכנס להריון בגלל הדברים האלה הן אלה שכבר חוו את זה על בשרן, כך שהן מכירות את זה כבר.

    אם 12 שנה אחרי שרציתי לכתוב את זה לראשונה, זה "בקלות יתירה", אז יש לי עוד אייטם לרשימת ההשתקה הזו קורץ בכל מקרה, רק משקפת: הכל כתוב פה ענייני, דוקא - לא אידיאולוגיה ולא הטפה, רק רשימת תחלואים שחשוב להכניס למכלול השיקולים. אפילו לא המלצה איזו החלטה לקחת, כלום. רשימה, ו"תחשבוו על זה". האם ייתכן שדווקא הענייניות, כשהיא מתייחסת למקום שבו אנחנו מכוונות-רגשית, היא זו שקוממה אותך (ולא להיפך)?

      21/2/08 05:59:

     

    צטט: ליאורה* 2008-02-21 01:47:36

     

    להביא ילד לעולם זה ילד זה לא פחות אגואיסטי מלא לרצות ילדים. בכל מקרה את עושה את זה בשבילך כחלק מתפיסת העולם שלך. זה כל כך שיפוטי להכריז שמי שלא רוצה ילד אגואיסטית.

    אכן, מסכימה - כל החלטה היא "אגואיסטית". אם אגואיזם הוא חיבור לעצמי, הרי שרק טוב יכול לצמוח ממנו...לא?

      21/2/08 05:57:

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-21 00:40:05

     

    לא האסונות האפשריים העתידיים הם אלה שצריכים למנוע מאיתנו לחיות.

     

    ובכן, לא רק שאנחנו מסכימות אלא אף אמרתי זאת במספר דרכים שונות גם כאן, רק שלא זה נושא הפוסט והדיון. אני אשמח ליצור כאן דיון ספציפי על כך בעתיד. ובכל מקרה על מנת לחזק את דברייך - רוב הפוסטים שלי הרי מדברים על מיצויו של הרגע דוקא משום שאין לדעת מה יהיה הרגע הבא. אני אף שולחת לך לינקים אליהם מדי פעם...קורץ

      21/2/08 02:58:

    ואני דווקא אהבתי להיות בהריון

    הרגשתי כל כך אשה ולמרות ואף על כל מחדליו של התהליך...

      21/2/08 01:47:

     

    צטט: אוסטרליה 2008-02-20 23:12:29

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 22:54:07

     

    צטט: אוסטרליה 2008-02-20 22:39:17

    הי חנה אוי לי לצערי עוד אין לי ילדים וזה לא שאני לא רוצה אני מאוד רוצה במיוחד תינוקת

    אבל אני רוצה זוגיות בשביל זה לא רוצה לגדל לבד בכל מקרה פוסט יפה למרות שאני לא שייכת , אבל יום אחד יהיה לי אני בטוחה מחייך

    יקירתי, תרצי - יהיו ♥ רק דעי לאן את נכנסת. עולם מורכב. ילדים (שלי, לפחות נשיקה) הם חוויה קסומה, כאם ובפני עצמם.

    חנה להביא ילד לעולם ולעבור את החוויה הזאת מבחינתי זה משהו שמימי

    לדעתי לא להביא ילד לעולם זה אגואיזים בהתגלמותו (למעט כאלו שלא יכולות )

     

    להביא ילד לעולם זה ילד זה לא פחות אגואיסטי מלא לרצות ילדים. בכל מקרה את עושה את זה בשבילך כחלק מתפיסת העולם שלך. זה כל כך שיפוטי להכריז שמי שלא רוצה ילד אגואיסטית.

      21/2/08 00:40:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-21 00:00:07

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-20 23:51:10

     

    וחנה, בעניין ההתקוממות שלך נגד ההתקוממות שלי:

    כנרת, זה לגמרי ריאלי, כל הדברים שהוזכרו כאן. יכול לקרות לכל אחת וקורה להרבה יותר נשים מכפי שנדמה לך, ביניהן חלרק מהקוראות והכותבות כאן בבלוג. איפה את חיה, יקירתי? מה שחריף הוא האידיאליזציה של התקופה הזו, שמנותקת טוטאלית מהסיכוי והסיכון באשר הוא. לא מדובר על "קשיי-מחמד" או פינוק משודרג של נשים. מדובר בהריון - על סיכוניו.

     

    אני אמרתי שזה לא קיים?  להיפך, אני אמרתי שאני מכירה היטב את החלקים האלה, ואויה - אפילו עוד כמה שלא הזכרת. הרגשתי שאת משתמשת בהם בקלות יתירה ובאופן שאיננו ענייני. הנשים היחידות שיחשבו על לא להכנס להריון בגלל הדברים האלה הן אלה שכבר חוו את זה על בשרן, כך שהן מכירות את זה כבר.

     

    אני לא ממש מבינה את ההשוואות בחלקה השני של תשובתך. אין קשר בין חלקי המשוואה.

    לא האסונות האפשריים העתידיים הם אלה שצריכים למנוע מאיתנו לחיות.

     

      21/2/08 00:07:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 23:58:54

     

    חנה,

    אשמח להכיר נשים אלו ולהתבדות.

    אירית, לא כל מי שאת לא מכירה לא קיימת....קורץ לפחות אחת אף הגיבה כאן, אחרת נתנה קישור לכאן ועוד עשרות רבות פגשתי במשך שנות חיי ועבודתי בארץ ובעולם. תאלצי כנראה להאמין לי...

      21/2/08 00:01:

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-20 23:51:10

     

    צטט: מיא 2008-02-20 23:27:05

    כנרת, מה את לא מכירה את האידאליזציה של ההריון כתקופה שבה האשה פורחת וזורחת וקורנת? מה שמזכיר לי את הבצקות הנוראיות שהיו לי בהריון - שרק אחרי שילדתי התברר שלא היו בצקות כלל וכלל אלא מצבורי שומן טהור שנותרו לחמם אותי בלילות החורף הקשים...

     

     

    מכירה, מכירה.

     

    שותפה לה ובגדול.

     

    אני זרחתי ופרחתי וקרנתי, ובאמת הרגשתי ונראיתי נפלא. אם כי ברור לי שלא כולן ככה. והרגשתי נפלא על אף שאני יכולה לצערי לחתום על חלק גדול מהסימנים שחנה פירטה. מה שניסיתי לומר, זה שזה לא סותר. לפעמים כן. לא תמיד.

    אתה יכול עדיין להרגיש זוועה פיזית, ובו זמנית להרגיש התעלות נפש. זה קורה לאנשים בצום, להולכים על גחלים וגם לנשים בהריון. זה היה חסר לי בפוסט הזה.

     

    - - -

     

    וחנה, בעניין ההתקוממות שלך נגד ההתקוממות שלי:

     

    אני חושבת שהפעם הסגנון הוא שהרג אותי. לא הרעיון. לאזכר את אחת מזוועות החיים והמוות - לידות שקטות, הליכה עם תינוקות מתים בבטן - רק כדי לטעון שהריון זה לא רק אביזר אופנתי ויש לשקול אותו בכובד ראש,  קצת חריף מדי לטעמי. ואת יודעת מה - גם לא קשור.

    גם אני שאלתי "למה לא אמרו לי", זה כמו "משה, מה עשית לי". אבל כמו שאתה לא שם במעטפה עם הצ'ק גזיר עיתון על רצח נשים על ידי בעליהן, כי גם זה יכול לקרות בסופה של החתונה המאושרת הזאת, אתה לא מספר לכל אשה על כל האסונות האפשריים כשהיא מתחילה לפנטז על תינוקות.

     

    כמה את חכמה!

    איריתה

      21/2/08 00:00:

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-20 23:51:10

     

    וחנה, בעניין ההתקוממות שלך נגד ההתקוממות שלי:

     

    אני חושבת שהפעם הסגנון הוא שהרג אותי. לא הרעיון. לאזכר את אחת מזוועות החיים והמוות - לידות שקטות, הליכה עם תינוקות מתים בבטן - רק כדי לטעון שהריון זה לא רק אביזר אופנתי ויש לשקול אותו בכובד ראש,  קצת חריף מדי לטעמי. ואת יודעת מה - גם לא קשור.

    גם אני שאלתי "למה לא אמרו לי", זה כמו "משה, מה עשית לי". אבל כמו שאתה לא שם במעטפה עם הצ'ק גזיר עיתון על רצח נשים על ידי בעליהן, כי גם זה יכול לקרות בסופה של החתונה המאושרת הזאת, אתה לא מספר לכל אשה על כל האסונות האפשריים כשהיא מתחילה לפנטז על תינוקות.

     

    כנרת, זה לגמרי ריאלי, כל הדברים שהוזכרו כאן. יכול לקרות לכל אחת וקורה להרבה יותר נשים מכפי שנדמה לך, ביניהן חלרק מהקוראות והכותבות כאן בבלוג. איפה את חיה, יקירתי? מה שחריף הוא האידיאליזציה של התקופה הזו, שמנותקת טוטאלית מהסיכוי והסיכון באשר הוא. לא מדובר על "קשיי-מחמד" או פינוק משודרג של נשים. מדובר בהריון - על סיכוניו. גשי, תעשי סיבוב במחלקת הריונות בסיכון בכל בית חולים שהוא. תראי מה קורה שם. שלא לדבר על כך שריבוי טיפולי הפוריות מעלה באופן ישיר את שיעור ההריונות בסיכון (כי כל הריון מרובה עוברים מוגדר ככזה, ולא בכדי). אין לי כמעט אף חברה שלא עברה הפלות ספונטאניות. שאמשיך?

     

    אני לא ממש מבינה את ההשוואות בחלקה השני של תשובתך. אין קשר בין חלקי המשוואה.

      20/2/08 23:58:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 21:59:08

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-20 21:17:51

     " האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות." -זה משפט יומרני קצת...

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

    אכן. זה לא רק יומרני אלא מופרך, לטעמי. מימד אחר, אולי. אבל נוסף? מכירה והכרתי כמה נשים שלא ילדו מעולם, והעומק והמימדים הנוספים שלהן מגוונים משל רוב האמהות שאני מכירה.

    חנה,

    אשמח להכיר נשים אלו ולהתבדות.

      20/2/08 23:56:

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-20 21:17:51

     " האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות." -זה משפט יומרני קצת...

    באותו אופן ניתן לומר שמי שחייתה כל חייה בלי ללדת ילדים, משיגה עומק ומימד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שכן ילדה וחוותה אמהות. ולא, התשובה שאישה שילדה הייתה קודם אישה שלא ילדה, ולכן היא כבר יודעת מה זה להיות איזה שלא ילדה, לא נכונה. פשוט מכיוון שאישה שכבר ילדה שינתה את מצבה, ועכשיו היא לא תוכל לעולם להיות לכל חייה אישה שלא ילדה, ולדעת מה זה לחיות כך כל החיים. שלא לדבר על עצם העובדה שעומק וממד נוסף - בהנחה שהם חיוביים - ממש לא קשורים בהכרח לאמהות, שהרי אם כן, לא היו ילדים שאמותיהם נטשו אותם, התעללו בהם ויותר גרוע...

    ועוד נקודה: לא כל אדם, או כל אישה, חייב לחוות לידה כדי להבין שהוא לא מספר 1, ושיש בעולם יצורים אחרים שהוא מוכן למות למענם, או כדי לקחת על עצמו התחייבויות שהן לכל החיים.

    אני באופן אישי מבינה את כל אלו מאז שעמדתי על דעתי מתישהו בגיל ההתבגרות הדי מוקדם, והחיים שלי מתנהלים בהתאם .

     

    אני חושבת שממש לא הבנת למה התכוונתי.

     

    אין עוד התחייבות שתקחי בחייך, לא נישואין ולא עבודה או קריירה שהיא ברמה של הורות לכל החיים.

     

    לגבי העובדה שאת כבר לא מספר אחת, אני מסכימה איתך באיזה מקום, שעם השנים, זה מתפוגג, וככל שהתינוק הופך לילד, שוב אפשר לחזור ולחלום וליצור ולעשות במקביל להורות, אבל עם המון פשרות וללא החופש שהתקיים קודם לכן. 

     

    לסיכום, כשכתבתי כאן על עומק שלא מתקיים ללא חווית האימהות, התכוונתי בדיוק לכך.

    תסתכלי על נשים שלא ילדו, הן יהיו מלאות כרימון בכל מיני עניינים ופרויקטים, יזמות, התחלות, טיולים החו"ל ועוד אלף ואחד דברים.  אבל בתוך תוכן, אין עמוק אמיתי.

    ואולי צריך לקרוא לזה מהות.  לא עומק...  לא יודעת, על כל פנים זה יומרני לומר על משהו שמישהו אחר כתב , שהוא יומרני.....

     

     

     

     

      20/2/08 23:51:

     

    צטט: מיא 2008-02-20 23:27:05

    כנרת, מה את לא מכירה את האידאליזציה של ההריון כתקופה שבה האשה פורחת וזורחת וקורנת? מה שמזכיר לי את הבצקות הנוראיות שהיו לי בהריון - שרק אחרי שילדתי התברר שלא היו בצקות כלל וכלל אלא מצבורי שומן טהור שנותרו לחמם אותי בלילות החורף הקשים...

     

     

    מכירה, מכירה.

     

    שותפה לה ובגדול.

     

    אני זרחתי ופרחתי וקרנתי, ובאמת הרגשתי ונראיתי נפלא. אם כי ברור לי שלא כולן ככה. והרגשתי נפלא על אף שאני יכולה לצערי לחתום על חלק גדול מהסימנים שחנה פירטה. מה שניסיתי לומר, זה שזה לא סותר. לפעמים כן. לא תמיד.

    אתה יכול עדיין להרגיש זוועה פיזית, ובו זמנית להרגיש התעלות נפש. זה קורה לאנשים בצום, להולכים על גחלים וגם לנשים בהריון. זה היה חסר לי בפוסט הזה.

     

    - - -

     

    וחנה, בעניין ההתקוממות שלך נגד ההתקוממות שלי:

     

    אני חושבת שהפעם הסגנון הוא שהרג אותי. לא הרעיון. לאזכר את אחת מזוועות החיים והמוות - לידות שקטות, הליכה עם תינוקות מתים בבטן - רק כדי לטעון שהריון זה לא רק אביזר אופנתי ויש לשקול אותו בכובד ראש,  קצת חריף מדי לטעמי. ואת יודעת מה - גם לא קשור.

    גם אני שאלתי "למה לא אמרו לי", זה כמו "משה, מה עשית לי". אבל כמו שאתה לא שם במעטפה עם הצ'ק גזיר עיתון על רצח נשים על ידי בעליהן, כי גם זה יכול לקרות בסופה של החתונה המאושרת הזאת, אתה לא מספר לכל אשה על כל האסונות האפשריים כשהיא מתחילה לפנטז על תינוקות.

     

      20/2/08 23:27:
    כנרת, מה את לא מכירה את האידאליזציה של ההריון כתקופה שבה האשה פורחת וזורחת וקורנת? מה שמזכיר לי את הבצקות הנוראיות שהיו לי בהריון - שרק אחרי שילדתי התברר שלא היו בצקות כלל וכלל אלא מצבורי שומן טהור שנותרו לחמם אותי בלילות החורף הקשים...

      20/2/08 23:14:

     

    צטט: אוסטרליה 2008-02-20 23:12:29

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 22:54:07

     

    חנה להביא ילד לעולם ולעבור את החוויה הזאת מבחינתי זה משהו שמימי

    לדעתי לא להביא ילד לעולם זה אגואיזים בהתגלמותו (למעט כאלו שלא יכולות )

    לא הייתי נכנסת להגדרות של אגואיזם. כל רצון אישי הוא לגיטימי. בכל אופן, אני אישית לא קושרת בין זוגיות להורות. ואף להיפך.

      20/2/08 23:12:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 22:54:07

     

    צטט: אוסטרליה 2008-02-20 22:39:17

    הי חנה אוי לי לצערי עוד אין לי ילדים וזה לא שאני לא רוצה אני מאוד רוצה במיוחד תינוקת

    אבל אני רוצה זוגיות בשביל זה לא רוצה לגדל לבד בכל מקרה פוסט יפה למרות שאני לא שייכת , אבל יום אחד יהיה לי אני בטוחה מחייך

    יקירתי, תרצי - יהיו ♥ רק דעי לאן את נכנסת. עולם מורכב. ילדים (שלי, לפחות נשיקה) הם חוויה קסומה, כאם ובפני עצמם.

    חנה להביא ילד לעולם ולעבור את החוויה הזאת מבחינתי זה משהו שמימי

    לדעתי לא להביא ילד לעולם זה אגואיזים בהתגלמותו (למעט כאלו שלא יכולות )

      20/2/08 23:04:

     

    צטט: batia b 2008-02-20 09:52:23

     

    בתיה, הייתי בכרטיסך הרגע - יש לך ילדה משגעת!
      20/2/08 22:55:

     

    צטט: ליאורה* 2008-02-20 22:41:13

    לא חידשת כלום--יש המון ספרים, מאמרים וסיפורים בדיוק באותו נושא וגם התגובות לא חידשו כלום. מי שעדיין לא בהריון חוששת ולא רוצה לדעת ומי שכבר ילדה מספרת בגאווה את סיפורי הקרב שלה.

     

    כן, הריון קשה ולפעמים מסוכן ותינוקות לא נותנים לישון בלילה, אז מה? מה חדש???

    ליאורה, תחדשי לי לשון

      20/2/08 22:54:

     

    צטט: אוסטרליה 2008-02-20 22:39:17

    הי חנה אוי לי לצערי עוד אין לי ילדים וזה לא שאני לא רוצה אני מאוד רוצה במיוחד תינוקת

    אבל אני רוצה זוגיות בשביל זה לא רוצה לגדל לבד בכל מקרה פוסט יפה למרות שאני לא שייכת , אבל יום אחד יהיה לי אני בטוחה מחייך

    יקירתי, תרצי - יהיו ♥ רק דעי לאן את נכנסת. עולם מורכב. ילדים (שלי, לפחות נשיקה) הם חוויה קסומה, כאם ובפני עצמם.

      20/2/08 22:41:

    לא חידשת כלום--יש המון ספרים, מאמרים וסיפורים בדיוק באותו נושא וגם התגובות לא חידשו כלום. מי שעדיין לא בהריון חוששת ולא רוצה לדעת ומי שכבר ילדה מספרת בגאווה את סיפורי הקרב שלה.

     

    כן, הריון קשה ולפעמים מסוכן ותינוקות לא נותנים לישון בלילה, אז מה? מה חדש???

      20/2/08 22:39:

    הי חנה אוי לי לצערי עוד אין לי ילדים וזה לא שאני לא רוצה אני מאוד רוצה במיוחד תינוקת

    אבל אני רוצה זוגיות בשביל זה לא רוצה לגדל לבד בכל מקרה פוסט יפה למרות שאני לא שייכת , אבל יום אחד יהיה לי אני בטוחה מחייך

      20/2/08 22:10:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-20 22:06:39

     

     

    הנה הטור שלי מהיום - בדיוק על זה. הריון, לידה ואמהות -

     

     

    http://www.notes.co.il/chelli/41360.asp

    תודה, חלי.

    ממליצה בחום (קראתי בגיליון המודפס). זה מנקודת מבטח שונה ומשלימה לפוסט הזה, שבאה לידי ביטוי גם במסר דומה שלי בפוסט אחר שלי, על הילד הראשון.

    שבה ומזכירה - הפוסט הנוכחי הוא על ההריון, לא על האהבה ההורית הבלתי מעורערת שלנו לילדינו.

      20/2/08 22:06:

     

     

    הנה הטור שלי מהיום - בדיוק על זה. הריון, לידה ואמהות -

     

     

    http://www.notes.co.il/chelli/41360.asp

      20/2/08 22:05:

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-20 20:37:14

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-19 23:04:13

     

     

     עצם זה שאת לא חווית אף אחת מהתופעות הללו בהריון, לא אומר שכך זה אצל כולן, או רובן, או אפילו חלקן. זה מעיד אך ורק על עצמך. שזו, אני מניחה שתסכימי, לא הוכחה לכלום. וגם אם לצורך העניין את מכירה עוד 10, 20, 50 נשים שעברו אותה חוויה כמוך, זו עדיין לא הוכחה לכלום, רק דוגמאות. בעצם זה שכתבת " זו את שעושה, בגלל נסיונך האישי הכה מפחיד, דמונתיזציה לזמן הזה" את מראה שאת יודעת שמדוגמה אחת לא ניתן להסיק על הכלל, אז למה לעשות את הטעות הזו בכיוון ההפוך...?

    החוויה האישית שמועברת כאן באה - כך הבנתי מקריאתה -  על מנת לחשוף את האופציה הזו לכל מי שלא מודעת אליה. לתת ידע, על מנת שאנשים יעשו בחירות באופן מודע - יידעו שיכול להיות סבבה, ויכול גם לא.

    להמליץ על חוויה שאת לא יודעת איך כל אישה אחרת תעבור אותה, זה קצת בעייתי... 

    נראה לי שחלי לא הכחישה את התופעות אלא הציגה התייחסות חיובית אל המכלול. אני לא באופוזיציה מולה בעניין זה - הפוסט אינו דן הרי באסטרטגיה הרגשית-התנהגותית של כל אחת מאיתנו אל מול ההריון על מצוקותיו ותחלואיו. גם לא בהורות או במוטיבציה לילודה. הוא דן בהריון. נקודה. זו הבהרה חשובה לאו דוקא לדבריך, אלא בעיקר אל מול כל אלו שהגדרה ברורה של מהויות ההריון עוררה בהן התנגדות (שלעיתים יוצאת, השלכתית, כלפי), שלטעמי היא חלק מאינסטינקט ההשתקה.

    אני מודה לך על המשפט המודגש ועל האבחנה. אכן, האישי הוא הפוליטי.

    ולמי שמייחסות/ים לי "הריון קשה": קראתם/ן את הפוסט??????????

      20/2/08 21:59:

     

    צטט: אלת האש 2008-02-20 21:54:02

    ודבר נוסף לי אליך, הבן שלי-הוא לא החיים שלי.

    אני החיים שלי.

    העולם שלי היה מלא לפני שהוא הגיע.

    והוא עדיין מלא בדברים שאני אוהבת.

    השתנה סדר העדיפויות שלי-כן.

     

     

    מסכימה מאוד.

      20/2/08 21:59:

     

    צטט: no_more_nicks 2008-02-20 21:17:51

     " האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות." -זה משפט יומרני קצת...

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

    אכן. זה לא רק יומרני אלא מופרך, לטעמי. מימד אחר, אולי. אבל נוסף? מכירה והכרתי כמה נשים שלא ילדו מעולם, והעומק והמימדים הנוספים שלהן מגוונים משל רוב האמהות שאני מכירה.
      20/2/08 21:56:

     

    צטט: כנרת רוזנבלום 2008-02-20 21:44:39

     

    לא חושבת שיש השתקה של קשיי ההריון

    כנרת, זה המפתח. יש השתקה, מאג'ורית, יש האדרת-יצר ואידיאליזציה של ההריון והלידה במידה שעומדת בבסיס הרבה מסממני ההדרה של נשים. שיהיה לי טוב כמספר הנשים ששאלו אותי, אישית: "למה לא סיפרו לי?". יש נטיה (מובנת) שלנו, בבועה של מודעות, לחשוב שזה המצב. לא רקזה לא המצב בכלל - אלא אפילו בבועה זה לא המצב....

    אני לא מבינה איך קוממתי אותך כשטענתי בדיוק את מה שאת מסכימה עימו והוספתי ודרשתי שילדים עושים ועשיתי מאהבה והייתי עושה אותם שוב. לא ברור לי איך אני יכולה "לקומם" אשה מודעת שמבינה שיש סוגשל "קידוש הרחם" והכוונה ברורה כל כך, לאור היותינו מגדירות גבול הלאום ו"הרחם הלאומית".

    אני לא אמשיך, רק אומר שעצם ההתקוממות שלך, כנרת, והתעלמותך מרוב הדברים שכתבתי בתמונה השלמה, מקוממת אותי. אישית ואידיאולוגית כאחת.

      20/2/08 21:54:

    ודבר נוסף לי אליך, הבן שלי-הוא לא החיים שלי.

    אני החיים שלי.

    העולם שלי היה מלא לפני שהוא הגיע.

    והוא עדיין מלא בדברים שאני אוהבת.

    השתנה סדר העדיפויות שלי-כן.

     

     

      20/2/08 21:48:

     

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

     

    אז, לכל מי שחושבת אם להיות או לא להיות (אימא)..... חישבו על שלושת הדברים שכתבתי למעלה....

    בלב ליבכן, כל אחת יודעת מי היא ומה היא באמת.

    דבר אחד אומר, אימהות לא נועדה לנשים שזקוקות נואשות להיות במרכז הבמה, שאין להן יכולת להכיל ולהבין אחריות לכל החיים מהי....

     

    ושיהיה ברור, בתי היא החיים שלי.

    היא עלתה לי בדם חיי, אך לא הייתי מוותרת עליה ולא אוותר עליה לעולם.

    הכל טוב ויפה.

    ניתן לאהוב אותם מכל הלב, לתת להם את הטוב ביותר שאפשר, לחנך, ללמד טוב ורע

    אבל אני יכולה לומר לך משהו אחד חשוב. הילד שלי עם כל אהבתי. הוא לא מספר אחד.לא היה ולא יהיה.

    האדם שהוא מספר אחד כאן, הוא אני, ולא בגלל שאני במרכז הבמה.

    בגלל שאני הבמה. עליה הוא גדל, ממנה הוא אוכל, לומד, חיי, אוהב ונאהב.

    אני עוטפת אותו בהגנה וחום.

    אני דואגת קודם לעצמי, כי אם לא, לא יהיה מי שידאג לו.

    אני דואגת לשקט הנפשי שלי, כדי שאוכל לתת לו שקט נפשי.

    אף אישה שאני מכירה ששמה את עצמה לאורך זמן בצד..ואת ילדייה במרכז..לא יצאה מאושרת.

    המקום היחיד שבו הוא מקום ראשון, זה בתקציב המשפחתי.

    בכל השאר, הוא מקום שני.

    ותאמיני לי אני לא אוהבת אותו פחות ממה שאת אוהבת את ילדתך.

     

      20/2/08 21:44:

    חנה, הצלחת לקומם אותי.

     

    תגובת הבטן שלי למקרא דבריך היתה: "חנה, למה ככה? ככה יפה?". "ככה" במובן קיצוני, חד צדדי, מוגזם. אבל אני יודעת, את תמיד ככה, זה כוחך וזה חינך: הפסקנות הזאת, הידיעה המוחלטת. בדרך כלל אני בעיקר מחויכת למראה ההצהרות החד משמעיות שלך, כי אני יודעת שכדי לחולל שינוי כלשהו, צריך להיות קצת עיוור. לפרקים ומדי פעם.

     

    אבל אפשר גם לזעוק את זעקת הבצקות של ההרות בלי לשפוך את מי השפיר עם התינוק.

     

    הריון הוא - גם - מצבור של מחלות. אין לי ויכוח עם זה. (דווקא הספר שממנו החלטת לצטט את תופעות הלוואי הוא זה שמדי פעם נוקט גישה פטרונית כלפי הנשים המתלוננות - אין לי אותו כאן לידי אז אני לא יכולה להביא מובאות מדויקות, אבל זה שם - צירים מוקדמים לא כואבים, העייפות היא פינוק ועוד כהנה.)

     

    גם החיים, אגב, הם מצבור של המון מחלות. קשה להאמין, אבל החיים מביאים איתם סכנת מוות - איך אמר רופא הילדים שלנו כששאלתי אם האחת תדביק את השניה באבעבועות רוח - סיכוי של למעלה ממאה אחוז.  

     

    אין לי מה להתווכח איתך (גם בדרך כלל לא ממש אפשרי): את רוצה לגדל ילדים באינקובטור - לכי על זה. אבל היה לי קשה עם חלק מהתופעות המאוד חריגות, קשות, קיצוניות ובלתי נסבלות שציינת שם (פשוט לא בא לי אפילו לחזור על זה) לצד טחורים, בחילות, השד יודע.

     

    לא חושבת שיש השתקה של קשיי ההריון, אני לא חושבת שמישהו כאן מופתע מהרשימה שהבאת, או שמישהי תחשוב על זה פעם שניה בעקבותיה. ואני בטח לא מתכוונת להפליג בשבחי ההריון. רק שהיום, במקרה, כשבתי ארוכת הרגליים, התקפלה בזרועותיי, מכפות הרגליים ועד תלתלי הזהב שלה, ואמרתי לה, לנו, כמה זה לא ייאמן שכל זה היה אצלי בבטן, אז היא שאלה אם זה לא היה כבד. ואמרתי לה, שכן, בטח שזה כבד, אבל גם היה כיף להרגיש את כולה בתוכי, את התנועות שלה. ייקח כמה שנים טובות עד שהיא תרגיש בעצמה את אחת החוויות הביזאריות והיוצאות דופן בחיים.

     

      20/2/08 21:17:

     " האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות." -זה משפט יומרני קצת...

    באותו אופן ניתן לומר שמי שחייתה כל חייה בלי ללדת ילדים, משיגה עומק ומימד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שכן ילדה וחוותה אמהות. ולא, התשובה שאישה שילדה הייתה קודם אישה שלא ילדה, ולכן היא כבר יודעת מה זה להיות איזה שלא ילדה, לא נכונה. פשוט מכיוון שאישה שכבר ילדה שינתה את מצבה, ועכשיו היא לא תוכל לעולם להיות לכל חייה אישה שלא ילדה, ולדעת מה זה לחיות כך כל החיים. שלא לדבר על עצם העובדה שעומק וממד נוסף - בהנחה שהם חיוביים - ממש לא קשורים בהכרח לאמהות, שהרי אם כן, לא היו ילדים שאמותיהם נטשו אותם, התעללו בהם ויותר גרוע...

    ועוד נקודה: לא כל אדם, או כל אישה, חייב לחוות לידה כדי להבין שהוא לא מספר 1, ושיש בעולם יצורים אחרים שהוא מוכן למות למענם, או כדי לקחת על עצמו התחייבויות שהן לכל החיים.

    אני באופן אישי מבינה את כל אלו מאז שעמדתי על דעתי מתישהו בגיל ההתבגרות הדי מוקדם, והחיים שלי מתנהלים בהתאם .

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

    מה אומר ומה אגיד? אני באופן אישי, הייתי מהממת בהריוני, ממש קרנתי. בול כמו המיתוס... יחד עם זאת, הלידה הייתה אירוע ברברי.

    אבל, אף אחד בעולם! אף אחד לא מכין אותנו למה שקורה אחר כך....

    איך שהניחו עלי את בתי אחרי הלידה, ברגע אחד הבנתי בצורה ברורה שלושה דברים, מין הארה כזו שנחתה עלי בשבריר שנייה.

    1. אם יהיה צורך, אהיה מוכנה למות למענה...

    2. זה לכל החיים, לטוב או לרע, נעשה שזה יהיה לטובה.

    3. אני כבר לא מספר 1.

     

    אז, לכל מי שחושבת אם להיות או לא להיות (אימא)..... חישבו על שלושת הדברים שכתבתי למעלה....

    בלב ליבכן, כל אחת יודעת מי היא ומה היא באמת.

    דבר אחד אומר, אימהות לא נועדה לנשים שזקוקות נואשות להיות במרכז הבמה, שאין להן יכולת להכיל ולהבין אחריות לכל החיים מהי....

     

    ושיהיה ברור, בתי היא החיים שלי.

    היא עלתה לי בדם חיי, אך לא הייתי מוותרת עליה ולא אוותר עליה לעולם.

     

    האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות.

    ועוד נקודה למחשבה: אני הבנתי את אימא שלי אך ורק אחרי שהפכתי לאימא בעצמי. זה עזר לי לתקן המון דברים שכאבו בי כי לא הבנתי קודם. ואם לא נהפוך לאימהות, איך נבין את האימהות שלנו?

     

    וחנה, אני חושבת שגם אם הייתה אפשרות כזו, אני באופן אישי לא הייתי מוכנה לגדל את בתי באיזושהי קונסטלציה אחרת. רק אצלי בבטן, למרות הכל.

     

    תבינו, המנגנון האבולוציוני הזה הוא גאוני. הרי אם סבלנו כל כך 9 חודשים תמימים, אין דבר שלא נעשה אחר כך למען ילדינו. דיסוננס קוגניטיבי בתפארתו!

     

    ועל כך יאמר:"אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא".

     

    וחנה, חשבת מה יאמרו על הפוסט הזה כל כך הרבה נשים שחלום חייהן הוא להפוך לאימהות ואינן מצליחות להרות? הכל הן מוכנות לעבור.

    ומה יאמרו העקרות?

     

    יש לומר תודה על הכל.

    כל לידה שמסתיימת איכשהו בשלום היא נס אלוהי.

     

    איריתה

     

     

     

      20/2/08 20:45:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-20 09:49:38

     

     

    האדרת האימהות.....?

     

    יש גם הנטיה ההפוכה, הקשיים הנוראיים של האמהות הרווחת בדור הזה לא פחות,

     

    ואולי אפילו יותר.

     

    אישה לגופה, לאופיה, לחייה.

     

    וסליחה שאני נידחפת, אבל אין לי כח לכתוב את כל האורך הזה שוב -

     

    פוסט שתוהה מתי העולם התהפך ומי שמוצאת עצמה מצטדקת ומתנצלת זו דווקא האם

     

    שהחליטה לשים את חייה על הולד לרגע ולגדל את ילדיה כפי שהיא מאמינה -

     

    .http://www.notes.co.il/chelli/29326.asp

     בהחלט האדרת האמהות. למי שחי בארץ הזו, קשה לטעון שאין כאן דבר כזה, "האדרת אמהות"... כלומר, קל לטעון. להוכיח את זה יהיה בלתי אפשרי...

      20/2/08 20:37:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-19 23:04:13

     

     

    הלו....כלום מהרשימה שלך. ממש כלום.

     

    ארבעים וארבעה (!!) שבועות של שמחה גדולה (פרטים מחר ב24) -

     

    ושלושים ק/ג נוספים (!!).

     

    וכל היתר, קטן לעומת התוצאה....

     

    זו את שעושה, בגלל נסיונך האישי הכה מפחיד, דמונתיזציה לזמן הזה.....

     

    אני? ממליצה עליו לגמרי :)

     עצם זה שאת לא חווית אף אחת מהתופעות הללו בהריון, לא אומר שכך זה אצל כולן, או רובן, או אפילו חלקן. זה מעיד אך ורק על עצמך. שזו, אני מניחה שתסכימי, לא הוכחה לכלום. וגם אם לצורך העניין את מכירה עוד 10, 20, 50 נשים שעברו אותה חוויה כמוך, זו עדיין לא הוכחה לכלום, רק דוגמאות. בעצם זה שכתבת " זו את שעושה, בגלל נסיונך האישי הכה מפחיד, דמונתיזציה לזמן הזה" את מראה שאת יודעת שמדוגמה אחת לא ניתן להסיק על הכלל, אז למה לעשות את הטעות הזו בכיוון ההפוך...?

    החוויה האישית שמועברת כאן באה - כך הבנתי מקריאתה -  על מנת לחשוף את האופציה הזו לכל מי שלא מודע\ת אליה. לתת ידע, על מנת שאנשים יעשו בחירות באופן מודע - יידעו שיכול להיות סבבה, ויכול גם לא.

    להמליץ על חוויה שאת לא יודעת איך כל אישה אחרת תעבור אותה, זה קצת בעייתי... 

      20/2/08 20:29:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-19 22:46:33

     

    צטט: angi33 2008-02-19 22:41:11

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-19 21:44:55

     

    אני יודעת שתקופה ההריון זה לא תמיד גן עדן אבל

    א- רוב הנשים בעולם עוברות את זה אז גם אני אעבור את זה

    ב' - זה חלק מהיעוד הנשי - להביא ילדים

    ג' זה מה שצריך לעבור אם רוצים ילדים

    ד' זה הטבע שלנו

     

    אני מסכימה עם א' ו- ג'. ממש לא מסכימה עם ב' (זה יכול להיות ייעוד אישי, אינדבידואלי - בטח שלא נשי). את ד' (סורי) אני פוסלת על הסף. זו אינדוקטרינציה חברתית-תרבותית.

     תגובתה של חנה נכונה מאד. אין דבר כזה "ייעוד נשי", יש מאפיינים שחוזרים על עצמם בסבירות סטטיסטית גבוהה אצל כלל אוכלוסיית הנשים. וגם לא כל מי שיולדת ילדים, עושה זאת מרצון מלא ואהבה, לצערנו.

      20/2/08 20:17:
    ולרי - תודה. התמונה מהבוקר. פתאום כשקמתי נראיתי לעצמי מאוד יפה, וידעתי שחמש דקות באוויר המפויח של מרכז תל אביב יהרסו לי את השיער, אז הצטלמתי מיד ויצאתי אל החיים.
      20/2/08 19:59:

     

    צטט: בימאית 2008-02-20 17:18:02

    ואני עם מיא כדי לחדד את כל מה שמגיע אחרי הלידה ההורות, זה אזור לא ידוע ולא מדובר, כי אם מישהו היה מסביר לי מראש שבעצם כל החוויה הנשית שלך מתפוגגת שם והופכת שונה ואת פתאום למרות שעשית ילדים עם בן זוג, לא משנה כמה מהמם וחבר הוא, הרי האחריות ב90 אחוזים תיפול על כתפיך, ואף אחד לא באמת יבין מה את רוטנת שם בינך לבין עצמך שעה שאת מרגישה כסחבה שנועדה לשרת את העולם, הי לפני דקה היית נסיכה. מה קורה פה? ואני אחסוך מכם את הדיון במושג המביך חופשת לידה. מה זה השטויות האלו? הרי החופש מגיע כשאת חוזרת לעבודה... אגב עשיתי סדרה מדהימה על הורות שנקראת "קוראים לזה אהבה", קיבלתי ממנה הרבה כוח ותחושה שאני לא לבד.

    מזמינה דיסק.

    יש לנו חומרים לעוד כמה פוסטי-המשך, אה?

      20/2/08 19:57:

     

    צטט: א.ב. של אהבה 2008-02-20 18:45:56


     

    אורי, נהיית אקסצנטרי עם הסגול הזה, מטה-מורפוזהמרעננת. א-מ-מ-ה, לגבי ההקשר - אנחנו מדברות על הריון ולידה, לא על המוטיבציה להבאת ילדים לעולם. בררררור שילדים עושים מאהבה. אני מקווה שאלו שעושות מתוך תחושת "חובה" - תשתמשנה באמת הברורה שכאן כחלק ממכלול שיקוליה. וגם האחרות. לפחות תדעי לאן את נכנסת. באמת, לא לפי המיתוס.

      20/2/08 19:53:

     

    צטט: בימאית 2008-02-20 18:54:55

     

    צטט: אלת האש 2008-02-20 18:20:27

     

    אני חושבת שאני הייתי חלק מהסידרה שלך, זה מה שמוקרן בהופ הורים?

    אני הייתי החד הורית שעשתה את הילד שלה מבנק הזרע.

    מה את אומרת????????? איזה כייף לפגוש אותך בבלוג של חנה, מקווה ששלומך מעולהנשיקה

    בקצב הזה אני פותחת בית קפה למפגשים היסטוריים :)
      20/2/08 19:51:

     

    צטט: אלת האש 2008-02-20 17:01:41

    קטעים איתך.

    שנאתי להיות בהריון.

    לא סבלתי מבחילות, לא מהקאות, לא מצרבת.

    רק משמנת, קצרת, אסטמה קשה {משהו שלא סבלתי ממנו קודם}, אפילו עם 33 קילו עודף..לא סבלתי מבצקות..אבל בכל זאת  אחרי הכל שנאתי להיות בהריון.

    הרגשתי לא נשית.

     

    לא ציינת את הגזים..למרות שזה לא נעים.

    תופעה מעליבה.

     

    וואלה, יצורף לרשימת "תוספות הגולשות" שאעלה לפוסט.

      20/2/08 19:31:

    התנחלנו לחנה בבלוג..

    גם רציתי להוסיף שאיתי את גם זוכה ליחס ממש מעודף, וגם בדרך כלל להנחות.

      20/2/08 19:29:

    מימוש התחלת להחליף תמונות, את ממש מרגישה טוב.

    פרט לזה שהתמונות ממש מחמיאות לעור הפנים שלך. יפה.

    אנחנו צריכות ללכת לעשות קניות  ביחד.

      20/2/08 19:25:

     

    צטט: מיא 2008-02-20 19:22:24

    ולרי ואיילת - איזה מפגש היסטורי!

    אבל אם תרשו לי להישאר בנקודה שלי, רציתי רק לציין שממש בסוף ההריון חלמתי שאני יולדת חתלתול חמוד, וכל צוות חדר הלידה בירך אתי על הלידה המוצלחת ועל היילוד המקסים. זתומרת בעצם המצב האידיאלי היה מתקיים, אילו גיורא ואני היינו מתחתנים ומולידים חתולים.

    קרעת אותי..

    יולדת חתולים.

     

      20/2/08 19:23:

    שלומי מצוין, שהסדרה צולמה, אסף שלי היה בן שנתיים וקצת אני חושבת.

    ואת יודעת שאני גם מעולם לא ראיתי את השידור של הסדרה, כי אני לא רואה טלויזיה.

    אבל כל שאר החברות שלי וגם זרים ראו, קבלתי המון תגובות חמות מאנשים גם ברחוב.

     

      20/2/08 19:22:
    ולרי ואיילת - איזה מפגש היסטורי!

    אבל אם תרשו לי להישאר בנקודה שלי, רציתי רק לציין שממש בסוף ההריון חלמתי שאני יולדת חתלתול חמוד, וכל צוות חדר הלידה בירך אתי על הלידה המוצלחת ועל היילוד המקסים. זתומרת בעצם המצב האידיאלי היה מתקיים, אילו גיורא ואני היינו מתחתנים ומולידים חתולים.
      20/2/08 18:54:

     

    צטט: אלת האש 2008-02-20 18:20:27

     

    אני חושבת שאני הייתי חלק מהסידרה שלך, זה מה שמוקרן בהופ הורים?

    אני הייתי החד הורית שעשתה את הילד שלה מבנק הזרע.

    מה את אומרת????????? איזה כייף לפגוש אותך בבלוג של חנה, מקווה ששלומך מעולהנשיקה

      20/2/08 18:45:

     

    חנה

    אולי תשני את שם הפוסט ל"כל מה שרצית לדעת על הלידה ולא העזת לשאול" ? אני מבקש אם אפשר לתרגם לערבית ולפרסית ולהפיץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל אירן. צוחק

     

     

    עכשיו ברצינות - כגבר הרי אין לי זכות דיבור פה. אבל זה דיי חורה לי שמה שאתן מדברות עליו הוא כל ההשפעות הגופניות, הנפשיות של הלידה ומה שקורה אחריה. מי שמביא ילד לעולם לא מאהבה שלא יביא בכלל, ילדים צריכים לבוא ממקום עמוק של נתינה ו"האני" שלנו שמתלונן על זה "שקשה לו" בכלל צריך לשתוק כי הוא לא אמור לקבוע.  הריון, לידה וגידול ילדים הם חוויות רוחניות. וכל יום אני מנסה להתחבר אל המקום הזה. לאמר לכם שזה קל? ממש לא. אבל האהבה והנתינה לילדים היא מה שממלאת את חיי באושר.

     

     

    ועכשיו, איפה האקדח שלי אני צריך לירות בילדים שלי, הם משגעים אותי עם הצעקות.

     

    LOL

      


     

      20/2/08 18:20:

     

    צטט: בימאית 2008-02-20 17:18:02

    ואני עם מיא כדי לחדד את כל מה שמגיע אחרי הלידה ההורות, זה אזור לא ידוע ולא מדובר, כי אם מישהו היה מסביר לי מראש שבעצם כל החוויה הנשית שלך מתפוגגת שם והופכת שונה ואת פתאום למרות שעשית ילדים עם בן זוג, לא משנה כמה מהמם וחבר הוא, הרי האחריות ב90 אחוזים תיפול על כתפיך, ואף אחד לא באמת יבין מה את רוטנת שם בינך לבין עצמך שעה שאת מרגישה כסחבה שנועדה לשרת את העולם, הי לפני דקה היית נסיכה. מה קורה פה? ואני אחסוך מכם את הדיון במושג המביך חופשת לידה. מה זה השטויות האלו? הרי החופש מגיע כשאת חוזרת לעבודה... אגב עשיתי סדרה מדהימה על הורות שנקראת "קוראים לזה אהבה", קיבלתי ממנה הרבה כוח ותחושה שאני לא לבד.

    אני חושבת שאני הייתי חלק מהסידרה שלך, זה מה שמוקרן בהופ הורים?

    אני הייתי החד הורית שעשתה את הילד שלה מבנק הזרע.

      20/2/08 17:18:
    ואני עם מיא כדי לחדד את כל מה שמגיע אחרי הלידה ההורות, זה אזור לא ידוע ולא מדובר, כי אם מישהו היה מסביר לי מראש שבעצם כל החוויה הנשית שלך מתפוגגת שם והופכת שונה ואת פתאום למרות שעשית ילדים עם בן זוג, לא משנה כמה מהמם וחבר הוא, הרי האחריות ב90 אחוזים תיפול על כתפיך, ואף אחד לא באמת יבין מה את רוטנת שם בינך לבין עצמך שעה שאת מרגישה כסחבה שנועדה לשרת את העולם, הי לפני דקה היית נסיכה. מה קורה פה? ואני אחסוך מכם את הדיון במושג המביך חופשת לידה. מה זה השטויות האלו? הרי החופש מגיע כשאת חוזרת לעבודה... אגב עשיתי סדרה מדהימה על הורות שנקראת "קוראים לזה אהבה", קיבלתי ממנה הרבה כוח ותחושה שאני לא לבד.
      20/2/08 17:01:

    קטעים איתך.

    שנאתי להיות בהריון.

    לא סבלתי מבחילות, לא מהקאות, לא מצרבת.

    רק משמנת, קצרת, אסטמה קשה {משהו שלא סבלתי ממנו קודם}, אפילו עם 33 קילו עודף..לא סבלתי מבצקות..אבל בכל זאת  אחרי הכל שנאתי להיות בהריון.

    הרגשתי לא נשית.

     

    לא ציינת את הגזים..למרות שזה לא נעים.

    תופעה מעליבה.

     

      20/2/08 16:16:

     

    צטט: איריתה@ 2008-02-20 15:45:51

     

    וחנה, חשבת מה יאמרו על הפוסט הזה כל כך הרבה נשים שחלום חייהן הוא להפוך לאימהות ואינן מצליחות להרות?  הכל הן מוכנות לעבור.

    ומה יאמרו העקרות?

    כל לידה שמסתיימת איכשהו בשלום היא נס אלוהי.

     

    איריתה

     

     

     איריתה, תודה על התגובה. אתייחס לשני דברים שחשובים בעיני:

    מי שרוצה להיות אמא, תהיה אמא גם אם זה כרוך בקושי מסויים. אני הדוגמא לכך. רק שזה עלבון עמוק, לטעמי, לריבונות שלה, אם תמוסך האמת על מנת "להקל" עליה את ההחלטה או לתת לגיטימציה לתופעות שונות שלא זה המקום למנותן, הקשורות בניסיונות להרות.

    ואכן, כל לידה שמסתיימת בשלום היא נס.

      20/2/08 15:45:

    מה אומר ומה אגיד? אני באופן אישי, הייתי מהממת בהריוני, ממש קרנתי.  בול כמו המיתוס... יחד עם זאת, הלידה הייתה אירוע ברברי.

    אבל, אף אחד בעולם! אף אחד לא מכין אותנו למה שקורה אחר כך....

    איך שהניחו עלי את בתי אחרי הלידה, ברגע אחד הבנתי בצורה ברורה שלושה דברים, מין הארה כזו שנחתה עלי בשבריר שנייה.

    1. אם יהיה צורך, אהיה מוכנה למות למענה...

    2. זה לכל החיים, לטוב או לרע, נעשה שזה יהיה לטובה.

    3. אני כבר לא מספר 1.

     

    אז, לכל מי שחושבת אם להיות או לא להיות (אימא).....  חישבו על שלושת הדברים שכתבתי למעלה....

    בלב ליבכן, כל אחת יודעת מי היא ומה היא באמת.

    דבר אחד אומר, אימהות לא נועדה לנשים שזקוקות נואשות להיות במרכז הבמה, שאין להן יכולת להכיל ולהבין אחריות לכל החיים מהי....

     

    ושיהיה ברור,  בתי היא החיים שלי. 

    היא עלתה לי בדם חיי, אך לא הייתי מוותרת עליה ולא אוותר עליה לעולם.

     

    האימהות משנה אותנו, נותנת לנו עומק וממד נוסף בחיים שלא יתקיים אצל שום אישה שלא ילדה ולא חוותה אימהות.

    ועוד נקודה למחשבה: אני הבנתי את אימא שלי אך ורק אחרי שהפכתי לאימא בעצמי.  זה עזר לי לתקן המון דברים שכאבו בי כי לא הבנתי קודם.  ואם לא נהפוך לאימהות, איך נבין את האימהות שלנו?  

     

    וחנה, אני חושבת שגם אם הייתה אפשרות כזו, אני באופן אישי לא הייתי מוכנה לגדל את בתי באיזושהי קונסטלציה אחרת.  רק אצלי בבטן, למרות הכל.

     

    תבינו, המנגנון האבולוציוני הזה הוא גאוני.  הרי אם סבלנו כל כך 9 חודשים תמימים, אין דבר שלא נעשה אחר כך למען ילדינו. דיסוננס קוגניטיבי בתפארתו!

     

    ועל כך יאמר:"אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא".

     

    וחנה, חשבת מה יאמרו על הפוסט הזה כל כך הרבה נשים שחלום חייהן הוא להפוך לאימהות ואינן מצליחות להרות?  הכל הן מוכנות לעבור.

    ומה יאמרו העקרות?

     

    יש לומר תודה על הכל.

    כל לידה שמסתיימת איכשהו בשלום היא נס אלוהי.

     

    איריתה

     

     

      20/2/08 15:43:

     

    צטט: עש לילה 2008-02-20 12:48:32

    אם כי מיא

     

    במידה רבה הטיפול בגבר מכשיר אותך לחיי העבדות האלה, לא?

     

     

    דפנה, בהמשך לתשובתי למיא ובהתבסס על נסיוני עם חתולים: הגברים (מתיילדים או לא) דוקא כן הלכו לי לאיבוד קורץ

      20/2/08 15:40:

     

    צטט: פשגון 2008-02-20 15:31:32

    ההריון הראשון שלי (עם פש) הסתיים בלידת זנב.

    עם גון זה כבר היה יותר קל, חוץ מהקטע עם העכבר שבלעתי, וההשתוללות שבאה בעקבות.

    או-טו-טו פורים. אפשר להשאיל זנב?

    וברגע רציני יותר - אתה מוכן לתרום את עצמך לניסוי קליני בהריון גברי?

      20/2/08 15:39:

     

    צטט: מיא 2008-02-20 12:44:11

     

    ועוד טיפ חשוב לאמהות לעתיד, משהו שאני למשל לא ידעתי: לגדל ילדים זה ממש, אבל ממש לא דומה ללגדל חתולים. אפילו לא שלושה חתולים.

    ולא, הטיפול המסור בחתול לא מכשיר אותך לטיפול בתינוק/ בילד/ בנער מתבגר/ בגבר מתיילד.

    אני יכולה לאשר שכך החתולים והכלבים שהיו לי אי פעם (והיו הרבה) הלכו לאיבוד באיזה שהו שלב. הילדים לא.

      20/2/08 15:31:

    ההריון הראשון שלי (עם פש) הסתיים בלידת זנב.

    עם גון זה כבר היה יותר קל, חוץ מהקטע עם העכבר שבלעתי, וההשתוללות שבאה בעקבות.

      20/2/08 15:04:
    עכשיו קראתי גם את הפוסט :) סגנון הורי ובחירות של סגנון הורי הן נושאבפני עצמו - ובטח ובטח שהמפתח הוא אינדבידואלי, גם אם לא ניתן לניתוק מלחץ חברתי ומגדרי. זה אחרי....קודם הריון, אח"כ לידה, אח"כ ינקות, אח"כ....
      20/2/08 14:57:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-20 14:52:00

     

    קראת את הפוסט או את הטור?

     

    :)

    את הטור. תיכף ניגשת לפוסט. הנושא גם מתקשר בעקיפין לתגובתי בפוסט שלך על גיל ריבה...

      20/2/08 14:52:

     

     

     

    קראת את הפוסט או את הטור?

     

    :)

      20/2/08 14:45:

     

    צטט: irisnaor 2008-02-20 13:16:36

    רגע,
    זה לא היה ממש אתמול שעלינו על בריקדות וצעקנו שהריון זה לא מחלה ושיתייחסו אלינו כרגיל, שאנו יכולות להמשיך לעבוד, שהראש עובד, שלא יפטרו, שאנו לא מוגבלות, כי בסך הכל אנחנו בהריון? 
    נכון היה קצת קשה, אבל הנה עוד קלישאה: רגע אחרי הלידה כבר לא זכרתי את זה בכלל.
     

    יש ז'אנר ניו אייג'י שעולה על באריקדות, הבא לא נכליל... התפיסה המרכזית היא התחשבות עולם התעסוקה, הרפואה וכיו"ב בצרכי המשפחה בכלל (כולל גברים כאבות)  ונשים כהרות/יולדות/אמהות.

      20/2/08 13:16:
    רגע,
    זה לא היה ממש אתמול שעלינו על בריקדות וצעקנו שהריון זה לא מחלה ושיתייחסו אלינו כרגיל, שאנו יכולות להמשיך לעבוד, שהראש עובד, שלא יפטרו, שאנו לא מוגבלות, כי בסך הכל אנחנו בהריון? 
    נכון היה קצת קשה, אבל הנה עוד קלישאה: רגע אחרי הלידה כבר לא זכרתי את זה בכלל.
     
      20/2/08 12:52:
    דפנה, לדאבוני היה לי גבר שטיפל בי, ואיכשהו במשך 13 שנה התקבעה לי במוח הקונספציה שכך כל הגברים כולם. התנפצות הפנטזיה קשה וכואבת.
      20/2/08 12:48:

    אם כי מיא

     

    במידה רבה הטיפול בגבר מכשיר אותך לחיי העבדות האלה, לא?

     

     

      20/2/08 12:45:
    גודל הפונט זה בגלל שאני עדיין בהתקף המאניה שלי.
      20/2/08 12:44:

     

    צטט: kerenshemesh 2008-02-20 09:25:58

    הבעיה החברתית המרכזית בעיני היא לא האדרת ההריון, אלא האדרת ההורות. זו ההחלטה המשמעותית שרובינו מקבלים בלי מחשבה שניה וכן, בעקבות לחצים חברתיים מטורפים. חוסר הלגיטימציה שיש להחלטה לחיות ללא ילדים הוא הנורא בעיני.

    כאילו אני דיברתי.

    ועוד טיפ חשוב לאמהות לעתיד, משהו שאני למשל לא ידעתי: לגדל ילדים זה ממש, אבל ממש לא דומה ללגדל חתולים. אפילו לא שלושה חתולים.

    ולא, הטיפול המסור בחתול לא מכשיר אותך לטיפול בתינוק/ בילד/ בנער מתבגר/ בגבר מתיילד.

      20/2/08 11:03:

     

    צטט: batia b 2008-02-20 09:52:23

     

     

    אבל היעוד שנשים מרגישות לא קשור (רק) להריון. רוב האנשים רוצים דור המשך (זה לפוסט אחר, נראה לי

    ראוי לדיון נפרד, אכן.
      20/2/08 11:03:

    נועה, אני לא מזהירה כמובן בפני הריונות, אלא בפני ההעלמה, ההסתרה, מצג השווא של ההריונות. מעטות מספור הן הנשים שלוקחות את משמעותו האמיתית של ההריון במכלול שיקוליהן, ומוכנות לכך. זה כוחה של קונספירציה חברתית - היא נצחות התודעה החברתית הקיבוצית המוטמעת בנשים, על הידיעה. לשם אני חותרת. כפי שסיפרתי כאן - הייתי הרה ויולדת כך או כך.

    חנה

    צטט: נועה אסטרייכר 2008-02-20 10:54:59

    היי חנה, נראה לי שאני היחידה בדיון הזה שעוד לא הביאה ילד/ה לעולם. משונה לי לחשוב על אמא שלי, שילדה אותי בגיל 24, כשהייתה מבוגרת רק בשנה ממני כיום. רק לפני כמה חודשים היא סיפרה לי שזה היה בלי אפידורל(!).

    אני באמת לא חושבת שאיזשהיא אישה תיכנס להריון רק כי סיפרו לה כמה זה כיף. אנחנו לא עד כדי כך מטומטמות, ואת מן הסתם צריכה לדעת את זה. זה לא סרט או לונה פארק שאם מספרים לנו שהוא כיף אז נרוץ לבדוק גם. יש הריונות איומים, יש הריונות פשוטים יותר. יש כאלה שילדו כמעט בלי להרגיש (אחת לכמה זמן מתפרסמת בעיתון ידיעה על מישהי שהלכה להשתין ו...הופה! יצא תינוק!) ויש כאלה שלקח להן 3 ימים של צירים, צרחות ואינפוזיות.

     

    לא שאני משווה, אבל זה כמו שיש את הבנות האלה שמחזור מבחינתן זה שבוע של יללות במיטה עם בקבוק מים חמים וערימות של טמפוני-אקסטרה-לארג', ולעומתן יש כאלה ששותות קצת מים, תוקעות טמפון מיני-פטיט-אקסטרה-סמול, נועלות סניקרס ויוצאות לג'וגינג, כאילו כלום לא קרה.

     

    ברור, קשה מאוד לקנות את הגיגי הניו אייג' בשקל האלה של "הלידה שלי הייתה חוויה מעצימה לצלילי סיטאר וסימפולים של ראג' קאפור", אבל מכאן ועד להזהיר באופן גורף מפני הריונות?

     

     

     

      20/2/08 10:54:

    היי חנה, נראה לי שאני היחידה בדיון הזה שעוד לא הביאה ילד/ה לעולם. משונה לי לחשוב על אמא שלי, שילדה אותי בגיל 24, כשהייתה מבוגרת רק בשנה ממני כיום. רק לפני כמה חודשים היא סיפרה לי שזה היה בלי אפידורל(!).

    אני באמת לא חושבת שאיזשהיא אישה תיכנס להריון רק כי סיפרו לה כמה זה כיף. אנחנו לא עד כדי כך מטומטמות, ואת מן הסתם צריכה לדעת את זה. זה לא סרט או לונה פארק שאם מספרים לנו שהוא כיף אז נרוץ לבדוק גם. יש הריונות איומים, יש הריונות פשוטים יותר. יש כאלה שילדו כמעט בלי להרגיש (אחת לכמה זמן מתפרסמת בעיתון ידיעה על מישהי שהלכה להשתין ו...הופה! יצא תינוק!) ויש כאלה שלקח להן 3 ימים של צירים, צרחות ואינפוזיות.

     

    לא שאני משווה, אבל זה כמו שיש את הבנות האלה שמחזור מבחינתן זה שבוע של יללות במיטה עם בקבוק מים חמים וערימות של טמפוני-אקסטרה-לארג', ולעומתן יש כאלה ששותות קצת מים, תוקעות טמפון מיני-פטיט-אקסטרה-סמול, נועלות סניקרס ויוצאות לג'וגינג, כאילו כלום לא קרה.

     

    ברור, קשה מאוד לקנות את הגיגי הניו אייג' בשקל האלה של "הלידה שלי הייתה חוויה מעצימה לצלילי סיטאר וסימפולים של ראג' קאפור", אבל מכאן ועד להזהיר באופן גורף מפני הריונות?

     

     

      20/2/08 10:27:

    חלי, קראתי. מאמא לאמא - נפלא ומדוייק. משיבה לך אחד, באהבה: ג'וני, ילד של אמא.

    (הדיאלוג הספציפי הזה בינינו - ממחיש את ההפרדה המאוד ברורה שאני עושה בין האמהות לבין מה שלא מספרים לנו על ההריון).  

     

    והנה פוסט יום ההולדת שלי ל- 12 שנות אימהות:

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=282710

     

     

      20/2/08 10:11:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 04:16:10

     

    צטט: daniela orvin 2008-02-19 23:13:38

    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)

    אחרי כל המאמץ הזה - אלו שכבר הריתי, ילדתי וגידלתי - אני מעדיפה שלא ילכו לצבא.

    מסכימה איתך

      20/2/08 10:10:

     

    צטט: דני ססלר 2008-02-20 00:31:06

    תאמצי אחד בן 30, אחרי צבא, אחרי אוניברסיטה, יפה גבוה ועשיר ותלטפי אותו ברוך אימהי

    צטט: daniela orvin 2008-02-19 23:13:38

    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)

     

    נכון! איך לא חשבתי על זה ( למרות שאני עדיין מעדיפה אתכם בני 18-23 רכים נעימים ונטולי תסביכים.. יחסית)

      20/2/08 09:52:

     

    צטט: יפעת פלד 2008-02-20 09:39:51

    דווקא החלק האחרון של הטיקבוקים היה יותר מעניין ומעורר דיון לדעתי.

    כי כמו שאמרת, התופעות הפיסיולוגיות הן מאוד אישיות.

     

    יש לי חברות שהיה להן מאאאוודדד קשה. יש לי חברות שכמו מיא, דיוושו עד הרגע האחרון על אופניים וילדו כי חייב.שעתיים בחדר ידה ויצא החוצה הכל..

     

    יש רומנטיזציה מעיקה על נושא הילדים וההריון, ועל זה אני מסכימה.

    "יעוד"

    "נשיות"

    "תקופה יפה"

     

    (א)נשים נכנסות להריון וזוגות מחליטים על הבאת ילדים כ"מימוש של זוגיות" ו"אהבה" ואומרים לעצמם- יאללה, בעצם למה לא. ולא חושבים על ההשפעה של החלטה כזו.

     

    לאו דווקא ההריון עצמו כהריון שהרבה פעמים אין לך מושג למה לצפות (אלא אם ליווית כמה מחברותייך), אלא גם כל מה שיבוא בימים שאח"כ. ימים?.. ששנים.

     

    קורס הכנה ללידה מתבצע רק אחרי שנכנסת להריון. וכמו בבאנג'י, ברגע שעלית למעלה אין דרך אחרת להגיע למטה, רק לקפוץ...........

     

     

    אבל היעוד שנשים מרגישות לא קשור (רק) להריון. רוב האנשים רוצים דור המשך (זה לפוסט אחר, נראה לי), מה לעשות, אם לא רוצים לאמץ, ההריון חייב להיות חלק מההליך הזה.

    לא נראה לי שנשים מודרניות חושבות שזו התקופה הנפלאה ביותר (למרות שאני מכירה כמה שכן הרגישו כך), זו אולי לא התקופה הכי מהנה בחיי, אבל בטח לא הכי גרועה. הקשיים מגיעים אחרי. ואת יודעת, גם הם באים והולכים. כמו כל דבר בחיים.

    אני לא שותפה ל"ההורות הביאה לי את האור", אבל גם לא להפך מזה.

      20/2/08 09:49:

     

     

    האדרת האימהות.....?  

     

    יש גם הנטיה ההפוכה, הקשיים הנוראיים של האמהות הרווחת בדור הזה לא פחות,

     

    ואולי אפילו יותר.

     

    אישה לגופה, לאופיה, לחייה.

     

    וסליחה שאני נידחפת, אבל אין לי כח לכתוב את כל האורך הזה שוב -

     

    פוסט שתוהה מתי העולם התהפך ומי שמוצאת עצמה מצטדקת ומתנצלת זו דווקא האם

     

    שהחליטה לשים את חייה על הולד לרגע ולגדל את ילדיה כפי שהיא מאמינה -

     

    .http://www.notes.co.il/chelli/29326.asp

      20/2/08 09:39:

    דווקא החלק האחרון של הטיקבוקים היה יותר מעניין ומעורר דיון לדעתי.

    כי כמו שאמרת, התופעות הפיסיולוגיות הן מאוד אישיות.

     

    יש לי חברות שהיה להן מאאאוודדד קשה. יש לי חברות שכמו מיא, דיוושו עד הרגע האחרון על אופניים וילדו כי חייב.שעתיים בחדר ידה ויצא החוצה הכל..

     

    יש רומנטיזציה מעיקה על נושא הילדים וההריון, ועל זה אני מסכימה.

    "יעוד"

    "נשיות"

    "תקופה יפה"

     

    (א)נשים נכנסות להריון וזוגות מחליטים על הבאת ילדים כ"מימוש של זוגיות" ו"אהבה" ואומרים לעצמם- יאללה, בעצם למה לא. ולא חושבים על ההשפעה של החלטה כזו.

     

    לאו דווקא ההריון עצמו כהריון שהרבה פעמים אין לך מושג למה לצפות (אלא אם ליווית כמה מחברותייך), אלא גם כל מה שיבוא בימים שאח"כ. ימים?.. ששנים.

     

    קורס הכנה ללידה מתבצע רק אחרי שנכנסת להריון. וכמו בבאנג'י, ברגע שעלית למעלה אין דרך אחרת להגיע למטה, רק לקפוץ...........

     

     

      20/2/08 09:30:

    קרן, תשובה חלקית ומהירה: זו לא האדרת ההורות אלא האדרת האמהות....

    המשך יבוא :)

      20/2/08 09:25:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-20 08:49:53

     

    צטט: kerenshemesh 2008-02-20 08:43:27

     

    קרן, אנחנו לא מבריקות במיוחד כשאנחנו לוקחות החלטה כל כך משמעותית מבלי לדעת במה היא כרוכה. כשאת יוצאת לחופשה - את בודקת את תנאי הטיסה, לא? כשאת יוצרת מהבית, את בודקת אם קר וצריך מעיל, לא? כשאת נכנסת להריון - זה נעשה בריחוף מעל המציאות, גם אצל מי שמפעילות שיקול דעת. ובכן, זו המציאות. את עצמך הסכמת עם מה שקראת לו "חוסר נוחות". זה שאת מקבלת אותה בגישה חיובית ואוהבת, זה נפלא בעיני. כי אם כבר, אז לא לשקוע בבאסה. אבל שתדעי לאן את נכנסת!!! הרי כתבתי מפורשות שהאדרת ההריון היא חברתית. כתבתי ונימקתי. אז מה - שנשתף עם זה פעולה? שנתעלם מצדדים משמעותיים כל כך? אחר כך, לא מפליא שאנו מוכנות להשתמש למשל בשירותי פונדקאית (ראי לינק לפוסט שלי בנושא, למעלה). כי זו הרי תקופה אידיאלית.... האשה שמתה מדימום, אמרו לה לא להיכנס להריון. אבל זה "טבע" ו"ייעוד נשי", אז היא נכנסה, ומתה. קרן, לטעמי יש קורבנות בנפש וקורבנות חיים רבים בגישה הזו. בשביל זה העלתי את הפוסט - כדי שנתייחס אליה לפחות לצורך הדיון בביקורתיות רבה יותר.

    1. אני מפרידה בין אשה בריאה שנכנסת להריון לבין אישה שעצם ההריון מסכן את חייה. אלו שני מקרים שונים לחלוטין.

    2. אני לא נכנסתי להריונות שלי מרחפת על עננים ורדרדים של ציפיה לתקופה המופלאה בחיי. ממש לא. האמת, שבהתאם לאישיותי האובססיבית, קראתי כל בדל מידע אפשרי לפני וכל מיחוש שעבר עלי ידעתי עליו מבעוד מעוד. זה לא הפך אותו ליותר נעים כמובן!

    3. הבעיה החברתית המרכזית בעיני היא לא האדרת ההריון, אלא האדרת ההורות. זו ההחלטה המשמעותית שרובינו מקבלים בלי מחשבה שניה וכן, בעקבות לחצים חברתיים מטורפים. חוסר הלגיטימציה שיש להחלטה לחיות ללא ילדים הוא הנורא בעיני. בעיקר בישראל שמקדשת את  הבאת הילדים באופן קיצוני עד פאנטי.

      20/2/08 09:13:

     

    צטט: דורה X 2008-02-20 09:09:44

    הטבע הוא לא אל. אין לו עקרונות, הוא לא מתווה כיוונים ולא צריך לשמוע בקולו. הלידה, למשל, לא כואבת כי מישהו חשב שזה נכון ככה: היא כואבת כי במקרה יצא בשלב זה של האבולוציה האנושית שאנחנו יולדות תינוקות ענקיים דרך אגן צר מאוד. אם תימצא אלטרנטיבה שפויה לסבל הקיצוני של ההריון והלידה, הטבע לא יכעס. גם אם נמצא דרך להפסיק את המחזור החודשי שאינה פוגעת בבריאות שלנו, הטבע לא יגיד כלום. כל עוד לא נגררים לאופנות רפואיות שעוד לא הוכיחו את עצמן כבטוחות (לא שהריון כפי שאנחנו מכירים אותו הוא בטוח...), אני לא רואה בעיה.

     

    למעשה אני מצפה בקוצר רוח לעניין הפסקת המחזור. מגניב

    מסכימה עם הכל.

    וגם אני מצפה.

      20/2/08 09:11:

    טלפנה אלי חברה ובקשה שאספר כדלקמן, כי לא נעים לה אישית:

    עד סוף תשיעי הכל היה בסדר. מיד לאחר הלידה היא אבדה את החשק המיני. לגמרי. לשנים.

    לקח לה הרבה זמן, פרידה קשה, תהליך אישי עמוק, כדי להחזיר אותו.

    זה לא סיפור נדיר. זה חלק מחבילת ההשלכות של הריון ולידה.

      20/2/08 09:09:

    הטבע הוא לא אל. אין לו עקרונות, הוא לא מתווה כיוונים ולא צריך לשמוע בקולו. הלידה, למשל, לא כואבת כי מישהו חשב שזה נכון ככה: היא כואבת כי במקרה יצא בשלב זה של האבולוציה האנושית שאנחנו יולדות תינוקות ענקיים דרך אגן צר מאוד. אם תימצא אלטרנטיבה שפויה לסבל הקיצוני של ההריון והלידה, הטבע לא יכעס. גם אם נמצא דרך להפסיק את המחזור החודשי שאינה פוגעת בבריאות שלנו, הטבע לא יגיד כלום. כל עוד לא נגררים לאופנות רפואיות שעוד לא הוכיחו את עצמן כבטוחות (לא שהריון כפי שאנחנו מכירים אותו הוא בטוח...), אני לא רואה בעיה.

     

    למעשה אני מצפה בקוצר רוח לעניין הפסקת המחזור. מגניב

      20/2/08 09:08:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-20 09:02:11

     

     

    מוזר :) שהטור שלי היום ב24 הוא על ההריון והלידה....

    אוי, איזה טיימינג - תיכף יורדת לקנות עיתון. אותי תמצאי ב"ממון", לא מראיינים אותי על מה שקשה לשמוע, אלא על עניינים של הסכמה קורץ (סתאאאאם - הרגע כתבו לי מייל שראיון על תכניות עסקיות הוקדם בשבוע ועלה היום).

      20/2/08 09:02:

     

     

    מוזר :) שהטור שלי היום ב24 הוא על ההריון והלידה....

      20/2/08 08:49:

     

    צטט: kerenshemesh 2008-02-20 08:43:27

     

    צטט: להדיח בכח המחשבה 2008-02-20 08:31:31

    דמגוגי קמעא,

    אני יכול באותה מידה לכתוב פוסט על כך שכל החיים הם בעצם מחלה.

     

    את יכולה לפתח את נושא האדרת ההריון (המוגזמת לדעתך) בהתיחס רק להיבטים חברתיים, זה יהיה הרבה יותר מוצלח.

    ניסחת היטב את המחשבה הקלושה שהיתה לי בשש וחצי בבוקר ולא הצלחתי להעביר אותה למילים.

    גם לי יש המון ביקורת על הלחץ העצום שיש בישראל לדת, על ההאדרה החברתית שעושים להריון, ללידה ולאימהות, אבל זה עניין חברתי. אין לי ספק שאני מסכימה איתך בצד הזה, אבל לטעון שמסתירים מאיתנו את הצד הזה ומשטים בנו הופך גם אותנו ללא מבריקות במיוחד.

    הצד הפיסיולוגי/ביולוגי  של הסיפור, הוא חלק מהמנגנון המתוחכם שנקרא הטבע. אין מה לריב איתו. גם מחזור זה לא תענוג גדול. אז מה נעשה?

    ויש לי כנראה ויכוח עצום איתך בעניין ה"טבעי" והלא טיבעי.

    לידות מבחנה, הפריות חוץ גופיות, וטיפולים נוספים נוצרו כדי לסייע למנגנון הטבעי שלנו, לא כדי "לפטור" אותנו מן העול הזה.

    קרן, אנחנו לא מבריקות במיוחד כשאנחנו לוקחות החלטה כל כך משמעותית מבלי לדעת במה היא כרוכה. כשאת יוצאת לחופשה - את בודקת את תנאי הטיסה, לא? כשאת יוצרת מהבית, את בודקת אם קר וצריך מעיל, לא? כשאת נכנסת להריון - זה נעשה בריחוף מעל המציאות, גם אצל מי שמפעילות שיקול דעת. ובכן, זו המציאות. את עצמך הסכמת עם מה שקראת לו "חוסר נוחות". זה שאת מקבלת אותה בגישה חיובית ואוהבת, זה נפלא בעיני. כי אם כבר, אז לא לשקוע בבאסה. אבל שתדעי לאן את נכנסת!!! הרי כתבתי מפורשות שהאדרת ההריון היא חברתית. כתבתי ונימקתי. אז מה - שנשתף עם זה פעולה? שנתעלם מצדדים משמעותיים כל כך? אחר כך, לא מפליא שאנו מוכנות להשתמש למשל בשירותי פונדקאית (ראי לינק לפוסט שלי בנושא, למעלה). כי זו הרי תקופה אידיאלית.... האשה שמתה מדימום, אמרו לה לא להיכנס להריון. אבל זה "טבע" ו"ייעוד נשי", אז היא נכנסה, ומתה. קרן, לטעמי יש קורבנות בנפש וקורבנות חיים רבים בגישה הזו. בשביל זה העלתי את הפוסט - כדי שנתייחס אליה לפחות לצורך הדיון בביקורתיות רבה יותר.

      20/2/08 08:43:

     

    צטט: להדיח בכח המחשבה 2008-02-20 08:31:31

    דמגוגי קמעא,

    אני יכול באותה מידה לכתוב פוסט על כך שכל החיים הם בעצם מחלה.

     

    את יכולה לפתח את נושא האדרת ההריון (המוגזמת לדעתך) בהתיחס רק להיבטים חברתיים, זה יהיה הרבה יותר מוצלח.

    ניסחת היטב את המחשבה הקלושה שהיתה לי בשש וחצי בבוקר ולא הצלחתי להעביר אותה למילים.

    גם לי יש המון ביקורת על הלחץ העצום שיש בישראל לדת, על ההאדרה החברתית שעושים להריון, ללידה ולאימהות, אבל זה עניין חברתי. אין לי ספק שאני מסכימה איתך בצד הזה, אבל לטעון שמסתירים מאיתנו את הצד הזה ומשטים בנו הופך גם אותנו ללא מבריקות במיוחד.

    הצד הפיסיולוגי/ביולוגי  של הסיפור, הוא חלק מהמנגנון המתוחכם שנקרא הטבע. אין מה לריב איתו. גם מחזור זה לא תענוג גדול. אז מה נעשה?

    ויש לי כנראה ויכוח עצום איתך בעניין ה"טבעי" והלא טיבעי.

    לידות מבחנה, הפריות חוץ גופיות, וטיפולים נוספים נוצרו כדי לסייע למנגנון הטבעי שלנו, לא כדי "לפטור" אותנו מן העול הזה.

      20/2/08 08:37:
    סליחה - מיא חלי וקרן (לא שוכחת אותך - קרן!!!!).
      20/2/08 08:35:

     

    צטט: להדיח בכח המחשבה 2008-02-20 08:31:31

    דמגוגי קמעא,

    אני יכול באותה מידה לכתוב פוסט על כך שכל החיים הם בעצם מחלה.

     

    את יכולה לפתח את נושא האדרת ההריון (המוגזמת לדעתך) בהתיחס רק להיבטים חברתיים, זה יהיה הרבה יותר מוצלח.

    מאמי, הכל פה חוויות אישיות, רובן שלי, יש של חברותי. מה בדיוק דמגוגי בחוויה אישית? דמגוגיה היא טקסט פסאודו-אמיתי שבא להטות מציאות. זה - פוסט על המציאות, מעדויות אישיות. אני יודעת שכגבר ממש לא נעים לדעת שזה מה שעוברת אשה כדי ללדת (גם) לך ילדים, אבל Face it - הריון זו חוויה של חוליים שונים ומשונים, מצוקה גופנית ורגשית וסכנת חיים. יש צדדים יפים? יש (מיא וחלי מנו שכאלו). הם לא מורידים מהחוליים והסכנה. לפחות כאן בפוסט - זה לא ניתן להדחקה.

      20/2/08 08:32:

    תודה, יקירתי. הטשטוש, כפל התפקידים, סופר-אמא....עוד לא דברנו על כל אלו. רצוי שנדבר.

    צטט: בימאית 2008-02-20 08:16:15

    קודם כל שאפו על האומץ, אני זוכרת שאחרי לידתו של בני  הבכור בניו יורק, הגיעו חברות לבית חולים לברך אותי ואני אמרתי להם שיש קונספירציה נגד נשים ושאף אחד לא מכין אותנו לכלום, לא באמת. ההריונות שלי היו מקסימים וקלילים, אבל אחרי הלידה הראשונה שהייתה לידה שכיחה רק שמאחר ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת ורציתי לידה טבעית, הייתי כל כך בהלם שכל הלידות שבאו אחר כך נעשו באופן פרטי ועם הרבה אפידוראל , הכל חוץ מלחזור על מה שהוגדר על ידי כלידה רגילה בהחלט אם רגיל זה כאבי התופת, חוסר היכולת שלי (יש לי חברות שעברו לידות מדהימות) להתמודד עם הכאב ועם חוסר השליטה בגוף. מה שהפריע לי יותר מכל היה הצורך שלי לטשטש הכל מהר ככל האפשר, לחזור לחיי,ללימודים, לעבודה,לג'ינס, לבילויים. אחרי הלידה מצאתי את עצמי מטפחת משהו שעדין מלווה את חיי והוא הצורך להיות סופר וומן וסופר אמא וסופר בימאית, למרות שנדמה שאני מצליחה בזה היטב, המחיר כבד. אחזור עם כוכב.

     

    דמגוגי קמעא,

    אני יכול באותה מידה לכתוב פוסט על כך שכל החיים הם בעצם מחלה.

     

    את יכולה לפתח את נושא האדרת ההריון (המוגזמת לדעתך) בהתיחס רק להיבטים חברתיים, זה יהיה הרבה יותר מוצלח.

      20/2/08 08:31:

     

    צטט: pשטות 2008-02-20 08:29:18

    מישהו כבר אמר פעם שאם גברים היו צריכים ללדת לכל משפחה היה ילד אחד.

    אה, זה לא קשור לפוסט?

    אז לא :-)

    קשור, למה לא? לא מכירה הרבה גברים שאחרי חוויית ההריון, הלידה והפוסט-לידה שלי, היו עושים את זה עוד פעם.

      20/2/08 08:29:

    מישהו כבר אמר פעם שאם גברים היו צריכים ללדת לכל משפחה היה ילד אחד.

    אה, זה לא קשור לפוסט?

    אז לא :-)

      20/2/08 08:16:
    קודם כל שאפו על האומץ, אני זוכרת שאחרי לידתו של בני  הבכור בניו יורק, הגיעו חברות לבית חולים לברך אותי ואני אמרתי להם שיש קונספירציה נגד נשים ושאף אחד לא מכין אותנו לכלום, לא באמת. ההריונות שלי היו מקסימים וקלילים, אבל אחרי הלידה הראשונה שהייתה לידה שכיחה רק שמאחר ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת ורציתי לידה טבעית, הייתי כל כך בהלם שכל הלידות שבאו אחר כך נעשו באופן פרטי ועם הרבה אפידוראל , הכל חוץ מלחזור על מה שהוגדר על ידי כלידה רגילה בהחלט אם רגיל זה כאבי התופת, חוסר היכולת שלי (יש לי חברות שעברו לידות מדהימות) להתמודד עם הכאב ועם חוסר השליטה בגוף. מה שהפריע לי יותר מכל היה הצורך שלי לטשטש הכל מהר ככל האפשר, לחזור לחיי,ללימודים, לעבודה,לג'ינס, לבילויים. אחרי הלידה מצאתי את עצמי מטפחת משהו שעדין מלווה את חיי והוא הצורך להיות סופר וומן וסופר אמא וסופר בימאית, למרות שנדמה שאני מצליחה בזה היטב, המחיר כבד. אחזור עם כוכב.
      20/2/08 08:02:

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-20 07:59:44

     

     

    עייפות בלתי הגיונית בשלושת החודשים הראשונים וזהו.

     

    אין סיכוי שאני אגדיר את הזמן הזה כמחלה. מה פתאום....

     

     

    אז כן, אני חושבת שכadd טיפוסית :) את מקצינה ודרמטית לצד הזה

    בדיוק כפי שadd שאני צובעת הכל בורוד...

     

    :)

    אולי, לא נדע קורץ בכל מקרה, אחרי כל הריון רציתי לכתוב ספר על כל מה שלא סיפרו לנו, בסוף יצא פוסט מאוחר.

      20/2/08 08:00:

     

    צטט: אילן נ 2008-02-20 07:54:42

    יש איזו ברכה- "ברוך שלא עשני אישה", או משהו כזה.

    עכשיו הבנתי בעקבות איזה פוסט היא נכתבה..... 

     

    ברוך שלא עשני אישה.

    הייתי חייב להפוך ללסבית, אם היה עושה כך  :)) 

    זה לא היה עוזר לך, אילן. לסביות בהריון עוברות את אותה חוויה בדיוק....

      20/2/08 07:59:

     

     

    עייפות בלתי הגיונית בשלושת החודשים הראשונים וזהו.

     

    אין סיכוי שאני אגדיר את הזמן הזה כמחלה. מה פתאום....

     

     

    אז כן, אני חושבת שכadd טיפוסית :) את מקצינה ודרמטית לצד הזה

    בדיוק כפי שadd שאני צובעת הכל בורוד...

     

    :)

      20/2/08 07:54:

    יש איזו ברכה- "ברוך שלא עשני אישה", או משהו כזה.

    עכשיו הבנתי בעקבות איזה פוסט היא נכתבה..... 

     

    ברוך שלא עשני אישה.

    הייתי חייב להפוך ללסבית, אם היה עושה כך  :)) 

      20/2/08 07:43:

     

    צטט: עש לילה 2008-02-20 07:27:06

    חנושקה

     

    ועוד לא אמרנו אף מלה על התעשייה הענקית סביב הנושא. את יודעת כמה אנשים מתפרנסים מההריון שלך - ולא רק ממהלכו הטבעי, גם מכך שהצליחו לשכנע אותך לעבור טריליון בדיקות בשאיפה ללדת ילד מושלם?

    אני לא יודעת? לי זה עלה יותר..... (אגב, אין לך מושג ירוק כמה הרוויחו בתי הקפה בבאזל, ליד מרפאתו היוקרתית של הגניקולוג שלי, במשך 18 חודשים יקרים עד מאוד).

      20/2/08 07:42:

    צטט: מיא 2008-02-20 07:39:01

    חנה, לאור (לחושך) דבריה של דפנה, אני דורשת פוסט נוסף  - על מוראות הילדים ועל  הנזק שהם גורמים לחייך, לשפיותך, לשנתך, לזוגיותך (מילה אהובה) ולעור הפנים. מה שנקרא: מעולָל לעולָל כוחנו אזל.

    יקרה שלי, הרי את יודעת שאנחנו רואות את העניין דומה-אך-שונה....הילדים הביאו לי רק אושר. האמהות, לעומת זאת, משבצת אותנו במיקום בעייתי (אישי, זוגי, רגשי, תעסוקתי, כלכלי, חוקי וכיו"ב). זו מהות ההכוון התרבותי שאין בו חופש בחירה ממשי (כמו זה שתיארה דפנה באנגליה).

      20/2/08 07:39:
    חנה, לאור (לחושך) דבריה של דפנה, אני דורשת פוסט נוסף  - על מוראות הילדים ועל  הנזק שהם גורמים לחייך, לשפיותך, לשנתך, לזוגיותך (מילה אהובה) ולעור הפנים. מה שנקרא: מעולָל לעולָל כוחנו אזל.
      20/2/08 07:27:

    חנושקה

     

    אני מסכימה בהחלט שאנו עוברות סוציאליזציה שמטרתה לשכנע אותנו שאימהות היא הגשמתנו בעולם הזה

    כך נוח לחברה

    וכך פחות מסוכן

    כי אם נשים חלילה יחשבו שזאת אינה המטרה הנשגבת שכל אחת צריכה לשאוףאליה (אחרי טיפול בגבר, כמובן, הכנת מזון וכיבוס גרביו) מה יהא על המין האנושי?

     

    בארץ זה חמור פי כמה. בשנים שחייתי באנגליה גיליתי לתדהמתי שהריון וגידול ילדים הם אופציות שנשים (ואנשים) שוקלות כנד אפשרויות אחרות, לגיטימיות לגמרי, כמו נניח לא להיות אמא. בחירה אישית, בלי שליחות לאומית.

     

    ועוד לא אמרנו אף מלה על התעשייה הענקית סביב הנושא. את יודעת כמה אנשים מתפרנסים מההריון שלך - ולא רק ממהלכו הטבעי, גם מכך שהצליחו לשכנע אותך לעבור טריליון בדיקות בשאיפה ללדת ילד מושלם?

     

     

     

      20/2/08 07:09:

     

    צטט: kerenshemesh 2008-02-20 06:45:44

    חנה, האמת? עיצבנת אותי.

    נכון, הריון זה לא פיקניק. זו בטח לא התקופה הכי נפלאה מבחינה פיזית (למרות שיש ויש, הראשון שלי היה נפלא, השני היה קשה הרבה יותר ואני עם מיא בעניין האוכל) אבל מה בעצם את רוצה? לעשות אותם במבחנות? באינקובטרים? למה? כי לא נוח לך? זה לא עובד ככה, את יודעת.

    א. כי אין לי ספק שביולוגית עובר צריך לגדול ברחם אימו. זו הסביבה הטבעית האידיאלית עבורו ואין סיבה לקלקל לו את ההתחלה.

    ב. מרגיז אותך שמספרים שזו תקופה נפלאה? הנה עוד אחת מאמיתות החיים שעד שלא חווית לא תדע באמת.

    ג. זה לא שמישהי לא תיכנס להריון כי זו תקופה קשה מבחינה פיזית! (אלא אם כן יש סכנת חיים, ואז זה סיפור אחר כמובן)

    ד. זה קצת זרק אותי לכיוון הדוגמניות למינהן ששניה אחרי ההריון מצטלמות במידה 34 על השעה של לאישה, רוצות לאמר- התאונה הזו לא קרתה!

    זו לא תאונה, זה החיים.

    ----

    למען הסר ספק, אני מתה עלייך, אני כותבת בספיד כי אני צריכה להעיר את תוצרי ההריונות שלי ועדיין היה לי חשוב לאמר את זה על הבוקר!

    קרן, הדבר היחידי שאני רוצה זה שיפסיק מיסוך ההריון באידיאליזציה מזוייפת. הריון הוא מחלה, על פי כל הגדרותיה של מחלה. האידיאליזציה יש לה מטרה חברתית ברורה. תירגמתי פעם מאמר (להבדיל) של ד"ר רונית לנטין לגבי נשים בשואה. היא מתארת שם שאיון מקומן ומצבן של נשים בשואה מתחיל בכך שאני מסמנות את גבולות הלאום. פונקציונאליות להמשך הקיום היהודי, שהוא - תרבותית - גברי לחלוטין. זו הסיבה שהופכים לנו את זה ל"תקופה נפלאה" ומקדשים את הנשיות האמהית כ"טבע".

    שלא נטעה - הייתי נכנסת, כפי שכתבתי, שוב לשני ההריונות. רציתי ילדים. הייתי מוכנה לעבור 2 תקופות כאלו למענם. זה אינו אומר שהתקופות סוגות בשושנים. המציאות אף עולה על כל דמיון.

    כן, לו אפשר היה לחלק את המטלה עם בן זוג (נניח - הריון אני והריון אתה) הייתי לוקחת בשתי ידי. כשניתן יהיה לגדל עוברים אחרת - זה כבר לא יראה לנו "לא טבעי".

    בטח תקום אז תנועה של חזרה לטבע:)

     

    האהבה הדדית, מותר להתווכח♥.

    והחזרה לג'ינס 36 - לא כדי להצטלם לשער של עיתון.....

      20/2/08 06:45:

    חנה, האמת? עיצבנת אותי.

    נכון, הריון זה לא פיקניק. זו בטח לא התקופה הכי נפלאה מבחינה פיזית (למרות שיש ויש, הראשון שלי היה נפלא, השני היה קשה הרבה יותר ואני עם מיא בעניין האוכל) אבל מה בעצם את רוצה? לעשות אותם במבחנות? באינקובטרים? למה? כי לא נוח לך? זה לא עובד ככה, את יודעת.

    א. כי אין לי ספק שביולוגית עובר צריך לגדול ברחם אימו. זו הסביבה הטבעית האידיאלית עבורו ואין סיבה לקלקל לו את ההתחלה.

    ב. מרגיז אותך שמספרים שזו תקופה נפלאה? הנה עוד אחת מאמיתות החיים שעד שלא חווית לא תדע באמת.

    ג. זה לא שמישהי לא תיכנס להריון כי זו תקופה קשה מבחינה פיזית! (אלא אם כן יש סכנת חיים, ואז זה סיפור אחר כמובן)

    ד. זה קצת זרק אותי לכיוון הדוגמניות למינהן ששניה אחרי ההריון מצטלמות במידה 34 על השעה של לאישה, רוצות לאמר- התאונה הזו לא קרתה!

    זו לא תאונה, זה החיים.

    ----

    למען הסר ספק, אני מתה עלייך, אני כותבת בספיד כי אני צריכה להעיר את תוצרי ההריונות שלי ועדיין היה לי חשוב לאמר את זה על הבוקר!

      20/2/08 04:17:

     

    צטט: batia b 2008-02-20 00:28:39

    אבל רגע, למרות השמירה אני חושבת שדווקא היה בסדר. אפילו בשלב שנראיתי כמו ליוויתן. הלידה - זה סיפור אחר.

    זה בסדר לטעמי בזכות התוצאה. זה לא הופך את ההריון לסוגה בשושנים...

      20/2/08 04:16:

     

    צטט: daniela orvin 2008-02-19 23:13:38

    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)

    אחרי כל המאמץ הזה - אלו שכבר הריתי, ילדתי וגידלתי - אני מעדיפה שלא ילכו לצבא.

      20/2/08 04:14:

    חלי, הניסיון שלי לא היה מפחיד אלא טריוויאלי לגמרי, דומה לזה של רוב הנשים.... (ואם נוריד את המשקל, שנחסך ממני, וכמה תסמונות הריוניות קשות שנחסכו ממני אף הן - יש שיאמרו שאף היה הריון "קל"...).

    אני לא מאתגרת חוויה סובייקטיבית של אף אחת. לא ישבתי וביכיתי את מר גורלי בהריונות. אלא שלטעמי זו תקופה שהאידיאליזציה המזוייפת שעושים לה - ממנה והלאה. את מציינת הבדל בהתייחסות לתסמינים - לא מבטלת אותםעצמם. האין זה כך?

     

    צטט: גולדנברג 2008-02-19 23:04:13

     

     

    הלו....כלום מהרשימה שלך. ממש כלום.

     

    ארבעים וארבעה (!!) שבועות של שמחה גדולה (פרטים מחר  ב24) -

     

    ושלושים ק/ג נוספים (!!).

     

    וכל היתר, קטן לעומת התוצאה....

     

    זו את שעושה, בגלל נסיונך האישי הכה מפחיד, דמונתיזציה לזמן הזה.....

     

    אני? ממליצה עליו לגמרי :)

     

      20/2/08 00:31:

    תאמצי אחד בן 30, אחרי צבא, אחרי אוניברסיטה, יפה גבוה ועשיר ותלטפי אותו ברוך אימהי

    צטט: daniela orvin 2008-02-19 23:13:38

    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)

     

      20/2/08 00:28:
    אבל רגע, למרות השמירה אני חושבת שדווקא היה בסדר. אפילו בשלב שנראיתי כמו ליוויתן. הלידה - זה סיפור אחר.
      19/2/08 23:41:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-19 22:27:23

     

    צטט: דני ססלר 2008-02-19 22:13:50

    בדיוק ככה הרגשתי. זמן ההריון ואחריו. לא קל לא קל

    גם אתה, ברוטוס? מכירה את הגברים עם הבחילות וההשמנה.... זה קל כשלא צריך לחוות צירי לחץ קורץ

    נכון, שכחתי את צירי הלידה...

    אגב, בעיטה בביצים הרגשת ?

      19/2/08 23:13:
    אלוהים.. נשמע נורא.. תנחומי.. אני בת 34 ולא ילדתי וגם לא רוצה.. רק חיזק את עמדתי בנושא.. אאמץ לי ילד בן 18 ואשלח אותו ישרות לצבא ( או בן 21 וישר לאוניברסיטה)
      19/2/08 23:04:

     

     

    הלו....כלום מהרשימה שלך. ממש כלום.

     

    ארבעים וארבעה (!!) שבועות של שמחה גדולה (פרטים מחר  ב24) -

     

    ושלושים ק/ג נוספים (!!).

     

    וכל היתר, קטן לעומת התוצאה....

     

    זו את שעושה, בגלל נסיונך האישי הכה מפחיד, דמונתיזציה לזמן הזה.....

     

    אני? ממליצה עליו לגמרי :)

      19/2/08 22:50:

     

    צטט: ארז אשרוב 2008-02-19 22:48:10

    רק חיזקת את ההחלטה הנחושה שלי

    לא לעולל את זה שוב לעולם לאף איש.

    (מיא - שימי לב: עוֹלָל, עוֹלֵל) 

    אף אישה, נשמה. שימציאו כבר אפשרות חלוקת ילודה שווה עם האיש....זה יקל על הדורות הבאים (אנחנו כבר מילאנו אתמצוות השכפול הגנטי שלנו, נראה לי).

      19/2/08 22:48:

    רק חיזקת את ההחלטה הנחושה שלי

    לא לעולל את זה שוב לעולם לאף איש.

    (מיא - שימי לב: עוֹלָל, עוֹלֵל) 

      19/2/08 22:46:

     

    צטט: angi33 2008-02-19 22:41:11

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-19 21:44:55

     

    אני יודעת שתקופה ההריון זה לא תמיד גן עדן אבל

    א- רוב הנשים בעולם עוברות את זה אז גם אני אעבור את זה

    ב' - זה חלק מהיעוד הנשי - להביא ילדים

    ג' זה מה שצריך לעבור אם רוצים ילדים

    ד' זה הטבע שלנו

     

    אני מסכימה עם א' ו- ג'. ממש לא מסכימה עם ב' (זה יכול להיות ייעוד אישי, אינדבידואלי - בטח שלא נשי). את ד' (סורי) אני פוסלת על הסף. זו אינדוקטרינציה חברתית-תרבותית.

      19/2/08 22:41:

     

    צטט: חנה בית הלחמי 2008-02-19 21:44:55

     

    צטט: angi33 2008-02-19 21:41:43

    קראתי קצת בריפרוף(לא לעומק) כי כבחורה בת 30+אני כן רוצה ילדים ומה לעשות שהריון הוא חלק מהעיניין.

    קצת לא הוגן להפחיד את אלה שכן רוצות להביא ילדים

    קצת לא הוגן להשלות את אלו שרוצות ילדים. האידיאליזציה המזוייפת הזו היא חלק ממנגנון דיכוי משומן היטב, שהופך את התא המשפחתי לשיטה הכי טובה לשמר אותנו כמשש"פיות של הדיכוי של עצמינו....כדאי לדעת. הילדים הם מטרה ראויה שכדאי לקחת סיכונים עבורה. אבל לפחות שלא יעבדו עלייך.

    אני יודעת שתקופה ההריון זה לא תמיד גן עדן אבל

    א- רוב הנשים בעולם עוברות את זה אז גם אני אעבור את זה

    ב' - זה חלק מהיעוד הנשי - להביא ילדים

    ג' זה מה שצריך לעבור אם רוצים ילדים

    ד' זה הטבע שלנו

     

      19/2/08 22:40:

     

    צטט: מיא 2008-02-19 22:12:00

    ואני אגיד לך למי התקופה הזאת כן נהדרת - לכל המדייטות הנצחיות, כמוני, החיות ברגיל על החסה, וסופסוף יש להן לגיטימציה לאכול פריטים נדירים ואקזוטיים כמו פסטה או צ'יפס.
    כמובן שזו שטות מוחלטת, כי אחרי הלידה את נשארת עם משקל עודף כאילו נשכחו אצלך בבטן עוד שלושה תינוקות.

    לא הכנסתי באמת סעיף לשלב שבו העובר לוחץ על הקיבה והסרעפת - אין מקום להרבה אוכל, צריך לאכול משהו קטן כל שעה, שהופך מיד לצרבת איומה. כמה כסף השקעתי בסוכריות tums...

      19/2/08 22:27:

     

    צטט: דני ססלר 2008-02-19 22:13:50

    בדיוק ככה הרגשתי. זמן ההריון ואחריו. לא קל לא קל

    גם אתה, ברוטוס? מכירה את הגברים עם הבחילות וההשמנה.... זה קל כשלא צריך לחוות צירי לחץ קורץ

      19/2/08 22:26:

     

    צטט: tuvi-po 2008-02-19 22:18:47

     

    אין לי צל של מושג איך אתן עוברות את זה. הריון קל או הריון קשה - העניין כולו נשגב מבינתי (הדלה). זה נראה לי כל-כך טראומטי, כל-כך לא מציאותי. מה נגיד, אם מלאכת הלידה היתה על הגברים - החיים (לפחות אלה האנושיים) היו נכחדים מזמן. אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה 

    וההריונות שלי עוד נחשבו לקלים, תאר לעצמך....

      19/2/08 22:26:

     

    צטט: מיא 2008-02-19 22:07:25

    ואני רוצה לגלות כאן סקופ עוד יותר גדול:
    לא ההריון הוא הזוועה.
    גם לא הלידה (והראשונה שלי ארכה יומיים והסתיימה בניתוח).
    זה הילד עצמו שהורס לך את החיים.

    אני בהריונות שלי לא הרגשתי דבר מהנ"ל שעברת (תנחומיי, זונה! העיקר שחזרת לג'ינס מלפני הלידה!), נהפוכו, דיוושתי על אופניי ברחבי ת"א עד ללידה ממש. בבוקר רכבתי באופניים לידיעות אחרונות (בשבוע ה-41), ובצהריים הגינקולוג שלי התקשר ואמר לי לבוא לבית החולים ללידה יזומה כי זה כבר לא לעניין ומאוחר מדי. אפילו עשיתי תאונה קטנה עם האופניים בחודש התשיעי, כשנסעתי באדום ונגד כיוון התנועה, כמו תמיד...

    יותר מזה - אם תרשי לי - הסקס כשכרסי בין שיניי היה רב ונפלא.

    ובקיצור - ההרס והחורבן הגיעו עם המלאך הקטן.

     

    תראי, אחרי ה- 15-17 סעיפים הראשונים החלטתי לחוש נפלא על חזרתי לג'ינס 36 (ברווחה רבה) שלוששעות (לא שלושה ימים) אחרי כל לידה. לפחות זה....

    אני דוקא פרחתי מהרגע שהיה/היתה לי ילד/ה עלי ולא בתוכי. עניין ההשלכות של האמהות על חיי נשים, בכלל, זה לפוסט אחר. את ילדי הריתי מאהבה וילדתי בציפיה חדוותית לבואם. גם כאן: לפחות זה....

      19/2/08 22:22:

     

    צטט: batia b 2008-02-19 22:08:30

    צירים מוקדמים, שמירת הריון, שלושה ימים (!) בחדר לידה, קיסרי וילדה נפלאה.

     

     

    אני אוסיף בהמשך את כל תוספותיכן לפוסט :)

    כן, הילדים הם תמורה של ממש (סליחה, מיאמגניב)

      19/2/08 22:21:

     

    צטט: שחרונת 2008-02-19 21:56:26

    עד סעיף 17 יש לי את כל הסעיפים לפעמים... הצילוווו!!!

    ת-ו-ד-ה! ושלא תדעי שום סעיף נוסף!!!

      19/2/08 22:18:

     

    אין לי צל של מושג איך אתן עוברות את זה. הריון קל או הריון קשה - העניין כולו נשגב מבינתי (הדלה). זה נראה לי כל-כך טראומטי, כל-כך לא מציאותי. מה נגיד, אם מלאכת הלידה היתה על הגברים - החיים (לפחות אלה האנושיים) היו נכחדים מזמן. אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה 

      19/2/08 22:13:
    בדיוק ככה הרגשתי. זמן ההריון ואחריו. לא קל לא קל
      19/2/08 22:12:
    ואני אגיד לך למי התקופה הזאת כן נהדרת - לכל המדייטות הנצחיות, כמוני, החיות ברגיל על החסה, וסופסוף יש להן לגיטימציה לאכול פריטים נדירים ואקזוטיים כמו פסטה או צ'יפס.
    כמובן שזו שטות מוחלטת, כי אחרי הלידה את נשארת עם משקל עודף כאילו נשכחו אצלך בבטן עוד שלושה תינוקות.
      19/2/08 22:08:

    צירים מוקדמים, שמירת הריון, שלושה ימים (!) בחדר לידה, קיסרי וילדה נפלאה.

     

     

      19/2/08 22:07:
    ואני רוצה לגלות כאן סקופ עוד יותר גדול:
    לא ההריון הוא הזוועה.
    גם לא הלידה (והראשונה שלי ארכה יומיים והסתיימה בניתוח).
    זה הילד עצמו שהורס לך את החיים.

    אני בהריונות שלי לא הרגשתי דבר מהנ"ל שעברת (תנחומיי, זונה! העיקר שחזרת לג'ינס מלפני הלידה!), נהפוכו, דיוושתי על אופניי ברחבי ת"א עד ללידה ממש. בבוקר רכבתי באופניים לידיעות אחרונות (בשבוע ה-41), ובצהריים הגינקולוג שלי התקשר ואמר לי לבוא לבית החולים ללידה יזומה כי זה כבר לא לעניין ומאוחר מדי. אפילו עשיתי תאונה קטנה עם האופניים בחודש התשיעי, כשנסעתי באדום ונגד כיוון התנועה, כמו תמיד...

    יותר מזה - אם תרשי לי - הסקס כשכרסי בין שיניי היה רב ונפלא.

    ובקיצור - ההרס והחורבן הגיעו עם המלאך הקטן.

      19/2/08 21:56:
    עד סעיף 17 יש לי את כל הסעיפים לפעמים... הצילוווו!!!
      19/2/08 21:44:

     

    צטט: angi33 2008-02-19 21:41:43

    קראתי קצת בריפרוף(לא לעומק) כי כבחורה בת 30+אני כן רוצה ילדים ומה לעשות שהריון הוא חלק מהעיניין.

    קצת לא הוגן להפחיד את אלה שכן רוצות להביא ילדים

    קצת לא הוגן להשלות את אלו שרוצות ילדים. האידיאליזציה המזוייפת הזו היא חלק ממנגנון דיכוי משומן היטב, שהופך את התא המשפחתי לשיטה הכי טובה לשמר אותנו כמשש"פיות של הדיכוי של עצמינו....כדאי לדעת. הילדים הם מטרה ראויה שכדאי לקחת סיכונים עבורה. אבל לפחות שלא יעבדו עלייך.

      19/2/08 21:41:

    קראתי קצת בריפרוף(לא לעומק) כי כבחורה בת 30+אני כן רוצה ילדים ומה לעשות שהריון הוא חלק מהעיניין.

    קצת לא הוגן להפחיד את אלה שכן רוצות להביא ילדים

    פרופיל

    חנה בית הלחמי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין