כותרות TheMarker >
    ';
    0

    פנימיית בויאר - סידור פרחים

    9 תגובות   יום רביעי, 6/5/15, 17:43

    סידור פרחים

      

      

    לא מצאתי את הדרך להפוך את הסיפור שיסופר בהמשך לשיר

    (כמו שאני אוהבת לעשות).

    ומכיוון שבימים האחרונים זה ממש בוער בתוך הבטן ואני לא יכולה לשתוק יותר

    החלטתי להוציא פוסט שמספר את זה.

     

    *

      

      

      

    בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי קיבלנו חברותי לכיתה ואני שיעורים

    אשר נשאו את הכותרת "כלכלת בית". בשיעורים האלה למדנו בין היתר

    כיצד מכינים סידורי פרחים.  אולי לרבים מאיתנו סידורי פרחים נראים דבר

    של מה בכך: לוקחים כלי קיבול כלשהו, ממלאים אותו במים, שמים בפנים פרחים,

    אולי עוד כמה ענפים ירוקים, והופה - יש לנו סידור פרחים! סידור פרחים זה ממש מקצוע.  צריך לדעת לבחור את הכלי המתאים, לכל סידור פרחים יש הכלי המתאים לו, צריך לדעת איך לחתוך את הגבעולים ואת הענפים. צריך לדעת איך לבנות קומפוזיציה טובה ויפה ושל פרחים, שילוב טוב ומוצלח של שלל המרכיבים.

      

    *

      

    ובכן, בעקבות אותם שיעורי "כלכלת בית" התאהבתי בתחום הזה.

    חשבתי שאני רוצה לפתח לי תחביב כזה.

    את מה שנותר לי מאותם שיעורים - שתי חוברות  גדולות ועבות המלמדות ומדריכות

    כיצד להכין סידורי פרחים - לקחתי איתי לפנימיית בויאר. אם לא בשביל להיעזר בהן בבואי להכין סידור פרחים, לפחות לעלעל ולדפדף בהן מידי פעם, כדרכם של אנשים יצירתיים

    ואוהבי אמנות ועיצוב שאוהבים להסתכל בספרים הקשורים לתחומים אלה. החוברות הונחו דרך קבע על מדף הספרים בחדרי שבפנימייה.

      

    *

      

    כשאנו מהווים חלק מקבוצה ואנחנו רוצים לתרום לה, טבעי שנרצה לתרום בתחום

    שאנחנו אוהבים. תחום שקרוב לליבנו. וכך מצאתי את עצמי יוצאת החוצה בימי שישי אחר הצהריים, לפעמים גם באמצע השבוע - וקוטפת פרחים וענפים. את הפרחים והענפים הייתי

    מסדרת בתוך כלי כלשהוא. את היצירה הצנועה הזו, באמת צנועה, כי עשיתי את זה במינימום אמצעים, במה שאפשר למצוא  -  שמתי במרכזו של שולחן במועדון של הקבוצה.

    זו היתה דרכי לייפות ולשפר את מראה המועדון. זו היתה דרכי לנסות לתרום לקבוצה.

      

    *

      

    באחד הימים הגעתי לחדרי וגיליתי למרבה הזוועה  קישקושים שנעשו

    במרקרים עבים וכהים על הכריכות של החוברות משני הצדדים.

    בנוסף לקישקושים הסתמיים והמכוערים נכתב שם איזשהוא משפט לעגני כלפי.

     

    *

     

    לא יכולתי להמשיך להחזיק בחוברות המושחתות והשלכתי אותן לפח האשפה.

    אני לא ממש זוכרת אם המשכתי להכין סידורי פרחים גם בכתה י', או שעשיתי את זה רק בכתה ט'. מכל מקום, החוויה המזעזעת הזו גרמה לי להפסיק לעסוק בסידור פרחים.

     

    *

     

     

    בסוף כתה ט' צביקה ברמן המדריך חילק לכולם גלויות צבעוניות. לכל אחד כתב דברי פרידה.

    לי הוא כתב: סידור הפרחים שלך תמיד שבה את עיני.

    זו היתה ההתייחסות החיובית היחידה להרגל ה "מגונה" שלי  לשים פרחים במועדון.

     

    *

     

     

    סיפרתי את הסיפור כמו שהוא בקיצור רב ככל שניתן, ללא דימויים וללא מטאפורות.

    הפעם לא צריך אותם. 

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/15 14:14:

      צטט: היא ולא אחרת 2015-05-14 20:56:51

      שבתי הנה לקרוא שוב ואני משאירה לך חיבוק גם כאן. שבת שלום ומבורך.

      תודה. שבוע טוב.

       

        14/5/15 20:56:
      שבתי הנה לקרוא שוב ואני משאירה לך חיבוק גם כאן. שבת שלום ומבורך.
        9/5/15 08:42:

      צטט: גילהסטחי 2015-05-08 21:39:12

      את היית הפרח הכי יפה בערוגת הפנימייה, ובכל ערוגה צומחים עשבים שוטים ודרדרים שינסו להקטין את זוהרו ולהטיל בו מום. ממרחק הזמן אפשר לקרוא לזה קנאה, ולמרות הזיכרון אני מקווה שסלחת לקוצים והמשכת להפיץ את היופי שיש מי שיודע להעריכו.

      אני לא לגמרי בטוחה שלא היתה בתוך כל זה איזושהיא מידה של קנאה ביצירתיות ובכשרון האמנותי. אולי. יכול להיות.

      ולא יכולה להגיד שלא נתקלתי בזה בעוד תחנות בחיים.

      תודה גילה.

        8/5/15 21:39:
      את היית הפרח הכי יפה בערוגת הפנימייה, ובכל ערוגה צומחים עשבים שוטים ודרדרים שינסו להקטין את זוהרו ולהטיל בו מום. ממרחק הזמן אפשר לקרוא לזה קנאה, ולמרות הזיכרון אני מקווה שסלחת לקוצים והמשכת להפיץ את היופי שיש מי שיודע להעריכו.
        7/5/15 11:33:

      עוד משהו לנערת ליווי:
      אהבתי מאוד את שורת המחץ שלך:

      כי פרחים אפשר לסדר בכל זמן. מים הרי יש תמיד, צריך רק את הכלי הנכון :))

        7/5/15 11:24:
      לנערת ליווי: תגובתך שימחה אותי. גם מה שכתבת בפרטי. לא יודעת/לא זוכרת מה הבנים אצלנו למדו בזמן שאנחנו הבנות למדנו איך עורכים שולחן ואיך תוקעים וורדים בתוך ספוג מיוחד כזה שמיועד להכנת סידורי פרחים. לא סבלתי משיעורי כלכלת בית, ואפילו היו חלקים שאהבתי, אך ברור שכיום במבט של אחת שהיא כמעט בת חמישים ושתיים אני מסתכלת על זה במין מבט כזה של - מה, זה מה שמלמדים את הבנות? למורה שלימדה את השיעורים האלה קראו תמר ואמא שלי תמיד נזכרת בה על איך שהיו לה ביצים ולא פחדה מהמנהל שהיה טיפוס מפחיד משהו. אתייחס להפניות שלך בהמשך. סופשבוע נעים. והמון תודה.
        7/5/15 10:44:

      יקירתי,

      שיתוף בפייסבוק אני לא יכולה לעשות. לא רק כי מה שיש לי לכתוב אני כותבת פה,

      אז אני אשתף אותך מכאן. לגבי סידורי פרחים ועוד כמה דברים.

      כי התחברתי למה שכתבת ואפילו מאד!!

      אותי העבירו משעורי כלכלת-בית או כמו שאני קראתי להם חלחלת בית, ללמוד עם הבנים מה שהם למדו באותה שעת לימוד. ופרחים. הם היו תחביב כבר אז. למרות שיש כאלה שאומרים עליהם שאותם אסור לקטוף.

      ולגבי המילים של המדריך, אצלנו היה ספר מחזור כיתתי אבל רק בתיכון. והתוכן שלו היה שונה לחלוטין מזה שמפיקים בצורה "ממלכתית" כי אנחנו הפקנו אותו אבל המכתב של המחנכת שלנו שולב בו בדיוק כמו שהיא כתבה לנו אותו. והיא ראתה אותנו כמו שהיינו. וזה לכשעצמו היה משמח והמון!!

       

      לפעמים לא צריך מטאפורות ודימויים.

      אלא רק לכתוב.

      כי פרחים אפשר לסדר בכל זמן. מים הרי יש תמיד, צריך רק את הכלי הנכון :))

        7/5/15 09:50:
      תודה לכל המככבים. הפוסט הזה מלמד אותי שאפשר לצעוק גם כשטקסט נכתב באיפוק ובחסכנות. הדברים מדברים בעד עצמם.
        6/5/15 18:25:
      אלו מכם/מכן שנמצאים בפייסבוק בבקשה לעשות שיתופים