כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    חכמים היזהרו בכבוד חברכם - פרשת בהר

    2 תגובות   יום שישי , 8/5/15, 00:01

    ­בס"ד

    חכמים היזהרו בכבוד חברכם
    פרשת בהר

     

    על מה הפרשה
    פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בהר. עוסקת רובה ככולה, בעניינים הקשורים לשמיטה וליובל, אגב, שגם בהמשך הפרשה יש דיני מכירת בתים, דיני מכירת אחוזות, אבל עם כל זה, הכול הוא כתוצאה מענייני השביעית, כידוע לכולם. לכן רוב הפרשה וענייניה, נוגעים לענייני שביעית.

     

    הימים שאנחנו מתאבלים על פטירתם של תלמידי ר' עקיבא
    [מסכת יבמות ס"ב ב'] שנים עשר אלף זוגים של תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה".
    [הבן יהוידע] למה כתוב שנים עשר אלף זוגים תלמידים, ולא כתוב עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא? ואומר: ר' עקיבא כבר עלה, על הנקודה הזאת, שיש בין תלמידיו קנאה, ולכן הוא סידר אותם כחברותות. ולכן, היסוד הוא שנים עשר אלף זוגים תלמידים. כל מי שקורא את הגמרא הזאת, זה מופיע גם במדרשי חז"ל (בראשית רבה ס"א, וגם קהלת) בכל מיני מקומות חוזר העניין על תלמידי ר' עקיבא. א. על מה יצא חרון האף הגדול הזה, של הקב"ה, להמית עשרים וארבע אלף תלמידים, בגלל חוסר נהיגת כבוד? ב. אם זה דבר שלא נעשה בחודש אחד, לא שבחודש אחד לא נהגו כבוד זה בזה, זה דבר שהתפרש, ככל הנראה, על פני זמן ממושך מאוד, זה לא דבר שנעשה בצמצום זמן, אז למה כולם מתו בתוך שלושים ושלושה ימים, בין פסח לעצרת? וחז"ל אומרים, שזה לא על פני התקופה כולה, כיון שהאבלות מסתיימת בל"ג בעומר. עפ"י רוב השיטות, אלמלא האריז"ל שכותב, שאנחנו אבלים כל ימי הספירה, רובם ככולם נוהגים שלושים ושלושה ימים. ג. ממתי סופרים את השלושים ושלושה הימים? האם מפסח ועד ל"ג בעומר, או מר"ח אייר? ד. למה נבחרה דווקא התקופה הזאת, להמית את תלמידי ר' עקיבא? זו שאלה שעוסקים כמה וכמה מפרשים, בניהם המהרש"א, המהר"ל ועוד, כולם מנסים להבין, מה יש בתקופה הזו. שהתקופה הזו, היא התקופה הטובה ביותר בשנה מבחינת המזג- האוויר. לא קר ולא חם. וכך שאף אחד לא יוכל לתלות את הסיבה שמתו תלמידי ר' עקיבא בגלל פגעי מזג-אוויר. אם זה היה קורה בחורף, יכלו לומר שמתו משפעת. אם בקיץ, יכלו לומר מתו מחמסין. אמר הקב"ה: לא שפעת ולא חמסין. התקופה הכי יפה בשנה, זה בין פסח לעצרת.

    [חז"ל במדרש] בתקופתו של נח, הייתה תקופה כמזג האוויר, שבין פסח לעצרת. אמר הקב"ה: כולם יבינו שהחטא, הוא שגרם לזה, ועוד שהמגפה הזאת פגעה רק בתלמידי רבי עקיבא, ולא דבר שהלך והתפשט לעוד מחוזות. אם זה היה בשלושים ושלושה ימים, אז במוצע, ביום אחד, נפטרו שבע מאות ושלושים תלמידים.

    [בתשובות הגאונים] נהגו לא לעשות מלאכה, משקיעת החמה ועד עלות השחר, כי כולם מתו לאחר שקיעת החמה ונקברו עד עלות השחר. תארו לעצמכם, שבע מאות ושלושים הלוויות כל יום, משקיעת החמה עד עלות השחר. אף אחד לא שואל: רגע, מה קורה פה?! על מה עשה השם ככה לעם הזה? מה חרון האף הגדול הזה?! מתים בכל יום שבע מאות ושלושים בני אדם, ואף אחד לא עושה איזה עצרת התעוררות?! מה מונח כאן?

    איסור אונאה
    בפרשת השבוע, ישנה מצווה. יש אונאת ממון ויש אונאת דברים. אלה שני סוגים של אונאות. אונאת ממון, זה נושא אחד שהתורה עוסקת בו.
    [ויקרא כ"ה י"ד] "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו" – זה אונאת ממון. (כ"ה י"ז) "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך כי אני השם אלקיכם"
    [רש"י] ולא תונו איש את עמיתו. כאן הזהיר על אונאת דברים (תורת כהנים פרק ד' א') שלא יקניט איש את חברו, ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ, ואם תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלקיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלקיך. התורה מזהירה כאן – אל תגיד התכוונתי לטובה. הקב"ה יודע מה הייתה כוונתך.
    [ספר החינוך] במצווה של"ח, שלא להונות אחד מישראל בדברים. כלומר, שלא נאמר לישראל דברים שיכאבהו ויצערוהו ואין בו כך להיעזר מהם. שרש מצווה זו ידוע כי הוא לתת שלום בין הבריות, וגדול השלום שבו הברכה מצויה בעולם, וקשה המחלקת כמה קללות וכמה תקלות תלויות בה.

    מדיני המצווה. כמה אזהרות וכמה זרוזין שהזהירונו זיכרונם לברכה בעניין זה שלא להכאיב הבריות בשום דבר ולא לביישם, והפליגו בדבר עד שאמרו (שם), שלא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, וראוי להיזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהיה נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהם יותר מעל הממון. וכמו שאמרו זיכרונם לברכה (שם) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלקיך וגו. ולא יהיה אפשר לכתב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להיזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעניים והוא יראה ללבב. ונוהגת מצווה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ואפילו בקטנים, ראוי להיזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדאי, זולתי במה שצריכין הרבה כדי שייקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו בני ביתו של אדם, והמקל בהם שלא לצערם בעניינים אלה ימצא חיים ברכה וכבוד. והעובר על זה והכאיב את חברו בדברים באותן שפרשו חכמינו זיכרונם לברכה בבעל תשובה ובחולה וכיוצא בהן עבר על לאו זה, אבל אין לוקין עליו, לפי שאין בו מעשה. וכמה מלקיות מבלי רצועה של עגל יש ביד האדון המצווה על זה, יתעלה ויתברך.

    הוא מזהיר מאוד, באונאה של ילדים קטנים, וצריך לדעת, שלפעמים אנשים מבוגרים, חושבים שזה משחק עם ילדים ומשתעשעים איתם. ההשתעשעות הזאת, היא איסור אונאה. אם הוא דופק לילד על הגב, והילד מסתובב אחורה ובינתיים הוא סוחב לו את השקית ממתקים, שהוא הביא מהבית ואז הילד מסתובב חזרה ושואל, איפה הממתקים?! והוא אומר לו בגיחוך – הינה! זהו איסור אונאת דברים בקטן. וקטן הוא לאו בני מחילה, לכן אומר לנו ספר החינוך: תדע לך, שקטנים, אם אתה מצער אותם, שזה לא בשביל חינוך, אלא בגלל שזה שעשוע אצלך לגנוב לו את המפתחות, או שעשוע אצלך לקחת לו את השקית עם הגוגואים, זו לא סיבה שתעשה לו את זה, ולכן מזהירה אותנו התורה, על איסורי אונאת דברים.

     

    מה זה אונאת דברים?

    [הגמרא, בבא מציעא נ"ח ב'] מביאה כמה וכמה דוגמאות באונאת דברים הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ב"ה הוא בעל תשובה, התחיל להתפלל באיזה בית הכנסת מסוים. הוא מגיע לגבאי ואומר לו: תשמע, אני חדש בדת, אבל, ראיתי שיש שיטה של המגן אברהם, שהקריאת שמע היא לא כהשיטה שנוהגים כאן, כשיטת הגאון מוילנה, אולי ננהג כשיטתו של המגן אברהם?

    בא אחד ואומר: תראה אותו, עד לפני שבועיים היה עם קוקו, פתאום נהיה המגן אברהם?! תגיד תודה שיש הגאון מוילנה.

    [חז"ל] אל תזכיר לו את זה שהוא היה בעבר לא בעל תשובה. גר שהתגייר, אל תגיד לו זכור מעשי אבותיך. אם הוא בא ואומר: תראה, אתה מדבר דברי תורה, לפני שבועיים אכלת נבלות וטרפות מה אתה מדבר דברי תורה?! מי אתה בכלל?! כל מעשה כזה, הוא מעשה של אונאת דברים. הגם שיש במפרשים, שאם אתה אומר לגר ''אכלת נבלות וטרפות'', אין בזה שום בעיה, זה לא אונאה, כיון שלא היה לו שום איסור לאכל נבלות וטרפות. אז מה הבעיה? לפני זה לא היה לו שום בעיה. ולכן, השאלה היא, אם יש בזה אונאה או אין בזה. בכל אופן, ממשיכה הגמרא – אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב: מגיע לך! אסור לעשות את זה. זה אונאת דברים.

    [חז"ל] שואלים: אז למה חבריו של איוב עשו את זה? שחבריו של איוב עשו זאת, כיון שהוא התלונן על מידת הדין. אמרו לו: מה אתה מתלונן על מידת הדין? מגיע לך! אבל אסור להגיד לאדם: תשמע, נפלת? אתה חולה? תבדוק, אולי יש לך באמת בעיות?! הוא חולה? אתה צריך לעודד אותו. אל תצער אותו. אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם. בן אדם מחפש הלוואה, מחפש גמ"ח, ואתה יודע, שהבן אדם שאתה שולח אותו אליו, אין לו אפשרות בכלל לעזור לו, אתה עובר על איסור אונאה.
    [ר''י] אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב. אתה רוצה לקנות, ואין לך כסף. אתה  אומר למוכר: ''אני רוצה לקנות''. זה איסור אונאה. זה נפוץ היום מאוד, אנשים שמחכים בתחנות אוטובוסים, ובשלטים מופיע שהאוטובוס שהם צריכים יגיע בעוד חצי שעה. מה עושים חצי שעה?! נכנס לחנות נעליים ומתחיל למדוד את כל הנעליים בחנות, עד שנשארו לו שלוש דקות לאוטובוס. אומר לבעל החנות: לא ראיתי מספיק דוגמאות, אבוא בלי נדר פעם אחרת. אדם שעושה את זה, עובר על איסור אונאה. הדבר הכי פשוט הוא, להיכנס לבעל החנות, ולהגיד לו תשמע, אני יכול להעלות אותך על סולם שלוש פעמים למדוד נעליים, בא אני יקל עליך, אני בס"ה רוצה מזגן. במקום להטריד אותך, ושתעלה על סולמות, אני אומר לך – אני לא מתכוון לקנות, אני רק רוצה לשבת בחנות, עד שיגיע האוטובוס. אותו דבר אדם שסתם נכנס לחנות לשאול שאלות – כמה עולה מיקרוגל? כמה עולה זה? כמה עולה זה? נוטע אשליות בלב המוכר. כי ברגע שאתה נכנס לו לחנות, הוא כבר מתחיל לפנטז על הרווח שהוא הולך לעשות על המוצר שתקנה ממנו. אבל, אם אתה נכנס לחנות במטרה, אמיתית לקנות מוצר מסוים. אבל, אתה פשוט עושה ''סקר שוק''. אז אתה אומר למוכר ''אני מתעניין במחיר של המוצר הזה''. אז זה בסדר.

    השיעור שלנו היום, הוא לא להביא דוגמאות לאונאה, לכן הבאתי רק מגוון דוגמאות, כדי שיהיה לנו [ספר יהודי מצפת] מביא כל מיני דוגמאות לאיסורי אונאה. בין היתר הוא מדבר על הרכישות שאנשים עושים כיום, דרך האינטרנט. כי הרכישות יותר זולות שם. אדם יכול לרכוש נעליים של חברה ידועה בחמישים אחוז פחות. אבל באינטרנט אין לך מדידות כמו בחנות, אז איך תדע איזה מידה אתה צריך בנעל מסוימת? אתה הולך לחנות שליד הבית, אומר למוכר תביא לי בבקשה את הנעל הזאת של נייק, מידה 41. לא זה קצת רחב לי, תביא לי את הדגם השני, מודד מסתכל, יופי זה מתאים. מוריד את הנעל, רושם את הדגם ואומר למוכר תודה רבה, אבוא פעם אחרת. הלך ומזמין את אותה נעל באינטרנט, וכך חסך חמישים אחוז. עשה את זה, חסך חמישים אחוז, אבל עבר על איסור אונאה. אתה מצער את המוכר, מריץ אותו על הסולם, כדי שאתה תקנה ביותר זול אחר-כך. צריך לדעת שאסור לעשות את זה.

    הדברים האלו באים להמחיש, את מצוות איסורי אונאה. את הרגישות של רבותינו, סביב העניין הזה לצער אדם.

    [הגמרא,בבא מציעא] מדגישה עד כמה העניין של האונאה חמור - א''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו {ויקרא כ"ה יז/לו/מג} ויראת מאלקיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלקיך ור' אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון צער של הגוף אי אפשר להשיב, וצער ממוני אפשר להשיב. דבר מאוד אקטואלי - אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. הנשים מאוד רגישות למילים שאתה מוציא מהפה. הגבר, באופן עקרוני, הוא יותר חזק, אתה אומר לו משהו, לא תמיד על המקום הוא מתפרץ. אבל, אצל אישה, היא יותר רגישה, וברגע שאתה פותח את ''הצרורות'' של הלשון, לפעמים זה יכול להביא אותה לדמעה. אדם צריך להיזהר שלא לפגוע באשתו.

     

    [הגמרא כתובות ס"ב ב'] (דברים ידועים) "דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה" פירוש: רב רחומי התעכב בבית המדרש, אשתו הורידה דמעות, יצאה קורה מבית המדרש ונפלה על ראשו, והרגה אותו במקום.
    [ר' חיים שמולביץ] מה היא הרוויחה? היא בכתה כי בעלה איחר, אז היא הורידה דמעות. מה היא הרוויחה? זה פירוש הדבר, כוחה של דמעה. הכוח שיש לדמעה של אישה, פועל דברים עצומים בשמים.
    [חז"ל] אע"פ שכול השערים ננעלה, שערי דמעה לא ננעלו. ברגע שהאדם מוריד דמעות, אז השערים המיוחדים, הנקראים שערי דמעה, נפתחים. והדינים בשמיים נעשים אחרת לגמרי.

    [גמרא, בבא מציעא)] א''ר אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג' ח') גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע''פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר (תהילים ל"ט י"ג) "שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" אמר רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר (עמוס ז' ז') "הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך" א''ר אלעזר הכול נפרע בידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך. אומרים המפרשים – בכל דבר שהקב"ה שולח מלאך, המלאך לא ''נוסע בטיסה ישירה",.
    [גמרא, ברכות] יש מלאך שיש לו שתי תחנות יש מלאך שיש לו ארבע תחנות, מלאך המוות יש לו שמונה תחנות. הקב"ה אין לו תחנות, ברגע שהוא יוצא, הוא מיד נפרע מבני האדם. ולכן, האיסור אונאה כ"כ חמור. "ובידו אנך" הקב"ה בעצמו, "מחזיק" את הפלס, כדי להעניש אנשים, שיש בהם ענייני אונאה שמצערים אנשים. א''ר אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע''ז. מה הכוח שיש לעניין של אונאה, ששום דבר לא ננעל בפניהם? אז רוב המפרשים אומרים, שהסיבה היא, כי אנשים שאתה מציק להם, דומעים. אנשים שאתה מצער אותם, הם פורצים בבכי. יכול להיות שהם לא עושים את זה בפניך. יכול להיות שהם הולכים הביתה ושם הם עושים את זה. כשהכול סגור. אבל באופן עקרוני, אם אתה פוגע בבן-אדם, גם אם זה לא פורץ עכשיו, זה יפרוץ יום אחרי. ואחרי שאדם דומע, הדמעות פועלות בשמים

    [המפרשים] שאע"פ שבכל מצווה, אתה יכול להגיד" זכות עולה לו. יש לו זכויות. הקב"ה יכול לעקב את זה, בסיבות מסוימות. בענייני אונאה, שום דבר לא מעכב. הקב"ה בא דין וחשבון עם אדם שמצער את הזולת. ולכן, אומר ספר החינוך, שהמצווה הזאת היא כ"כ נוראה וכ"כ חזקה, בגלל ענייני המחלוקת, שבני אדם מצערים אחד את השני. לכן, באה התורה והזהירה, על איסורי האונאה.

    [גמרא, במסכת בבא מציעא נ"ח ב'] מתחיל מהמשנה ועוברת לדף נ"ט א' וב'. בעצם דף וחצי על איסורי אונאה. בעמוד נ"ט ב' מתחילתו ועד סופו, עוסקת הגמרא בסיפור אחד.

     

    תנורו של עכנאי

    [שערי אורה, פרשת משפטים {גאון ר' צבי ברגמן}] ישנו יסוד נפלא ביותר, הוא מפנה, לסוגיה שנמצאת בירושלמי. יש שם מענה לשאלות ותהיות שיש בסוגיה. הסוגיה עוסקת בנושא שנקרא תנורו של עכנאי. ישנה מחלוקת בשתי מקומות בש"ס, מה זה תנורו של עכנאי? א. (סוגיה שנמצאת בהלכות טומאה) האם זה תנור שנבנה מחוליות וחול בניהם? ב. או תנור שנבנה כולו בחרס ונטמא, חתכו אותו לחוליות והדביקו אותו בחזרה, באמצעות חול וטיט. זה לא נפקא מינא לנו, מה בדיוק הסוגיה. אבל, רק כדי להסביר, בשתי מקומות:
    א. [גמרא, מסכת בבא מציעא] פשט אחד. ב. [גמרא, מסכת ברכות י"ט] פשט שני.

    [רש"י] בשתי המקומות מסביר דברים שונים. שתי הסוגיות, בשתי המקומות, עוסקות באותו נושא. ההבדל הוא שיש שתי דוגמאות שונות. האם הוא נבנה באמצעות חוליות ודבקו אותו בחול, או שהוא נטמא, וכדי להדביק אותו, הדביקו אותו בחול. למה הנפקא מינא הגדולה? האם התנור הזה, יש לו דין של כלי אדמה, היות ויש לו חול בניהם, יש לו דין של כלי אדמה והוא איננו מקבל טומאה. או שיש לו דין של כלי חרס. ואע"פ שיש לו חול בניהם, החרס הוא העיקר. ואם החרס הוא העיקר, אין לו תקנה אלא בשבירה. מה הדין במקרה, שלקח מין כזה תנור שנטמא, חילק אותו לחוליות ושם בתוכו חול בין החוליות ודיבק אותם ושרץ טמא נכנס בתוך התנור. עכשיו השאלה היא: האם התנור טמא או לא? אם התנור, יש לו דין של אדמה, אז הוא לא נטמא, אם התנור הזה מחרס, הוא נטמא ואין לו תקנה. ר' אלעזר אומר: היות והוא לקח את החוליות ובאמצע הכניס חול, יש לו דין של כלי אדמה, לעומת זה, חכמים, ובראשם ר' יהושע, אחזו שלא. כי באותו רגע, שהוא עשוי מחרס, אע"פ שהוא עשוי באמצע מאדמה, דינו ככלי חרס, וכלי חרס אין לו תקנה, אלא בשבירה. זאת הסוגיה (המפורסמת) התנור שנקרא תנורו של עכנאי.

     

    [גמרא] היה תנור כזה, והשאלה היא: מה נעשה? כאשר התנור עצמו נטמא, ואנשים הלכו ובשלו, בתוך התנור הזה. (אנחנו לא כ"כ מבינים את התופעה, מכיוון שלכל אחד בבית יש היום תנור) בדורות ההם, לא היה לכל אחד תנור בבית, היה תנור שכונתי, וכולם היו מביאים לשם את המאפה שלהם.

    [גמרא,מסכת כתובות נ"ט ב'] הסיפור הידוע על מר עכבה, שרץ לתוך התנור כדי לא לבייש את אותו עני. בכל אופן, אלה הדברים שאומרים לנו רבותינו. יש תנור ושרץ נכנס. ר' אלעזר אמר שטהור, באו להגיד לו ששרץ נכנס, אמר להם בסדר גמור, כלי אדמה, זה שום דבר, תמשיכו לבשל. אנשים הביאו את כל האוכל שלהם בתוכו, מה הדין של האוכל הזה? ר' אלעזר אמר טהור. באו חכמים ואמרו טמא. והורו לכל האנשים, ביום שנכנס השרץ, להביא את הכול, עשו ערימה גדולה ושרפו הכול בפניו.  הלך ר' אלעזר, והביא ראיות מכל המקומות לשיטתו, שהוא צודק ולא קיבלו ממנו. יצא החוצה, מחוץ לבית המדרש ואמר לחכמים: אתם טוענים שזה טמא ואני טוען שזה טהור, בואו ואני יוכיח לכם, הנה מחוץ לבית המדרש, ישנו עץ חרוב. אם אני צודק יעקר חרוב ממקומו. יש אומרים מאה אמה, ויש אומרים ארבע מאות אמה. (למה ארבע מאות? עיינו בבן יהוידע) תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר''א ועדיין מטין ועומדין.

    כל אחד שואל את עצמו: למה דווקא בעץ חרובים? למה באמת המים. ולמה בכותלי בית המדרש?

    [תורת חיים] המבנה של בית המדרש, הוא דוגמת המערה של ר' שמעון בר יוחאי. מה היה לו מחוץ לבית המדרש? עץ חרובים ומים. אז כל בתי המדרש, עשו דוגמתו. אם אנחנו רוצים להתחבר, לל"ג בעומר הבא עלינו לטובה, יש לנו כאן נקודת חיבור. מחוץ למערה (בית המדרש) יש חרובים ואמת המים. למה דווקא חרובים ואמת המים? המינימום שצריך למחיה, זה חרובים. אדם צריך לאכול משהו, בשעתו, המינימום שאדם צריך, זה חרובים. הראיה שהגמרא (מסכת ברכות) מספרת על ר' חנינא בן דוסא שניזון מקב חרובים מערב שבת לערב שבת. שתייה? המינימום זה מים. (אתה רוצה סודה, אתה רוצה קולה, בסדר גמור, תביא מהבית). אמר הקב"ה: נכנסת לבית המדרש? אני אספק לך את המינימום – חרובים ומים. כמו כל בית מדרש שיש היום, מינימום יש לך ביסקוויטים ותה.
    [מדרש תלפיות] בשבת וימים טובים, החרוב היה מתחלף לו לתמרים, [האשל] ואליהו הנביא היה מביא לו לחם ויין. כדי שיוכל לעשות קידוש. ומצות יין ומרור בפסח. לא כל אחד מאיתנו היה מוכן לאכל כזאת סעודה בשבת, אבל בכל אופן זה מה שכתוב שהיה לו במשך שלוש עשרה שנים.

    [הגאון מוילנה] כותב ביאור נוסף - ר' אליעזר רצה להוכיח שהלכה כמותו, הביא ראיה משלושה דברים, מהם? הביא להם: א. חרובים – ההסתפקות במועט. ב. מים סמל לענווה. מה תורה הולכת ממקום גבוה למקום נמוך, אף אני, יש לי את סמל הענווה. ג. התמדה – כותלי בית המדרש יוכיחו עד כמה אני מתמיד.

    [מהר"ם שיף] כותב דבר נפלא נוסף: לא שהוא רצה להביא ראיה מחרובים ומים, אלא הוא רצה לקבל סיעתה שהלכה כמותו, משני תנאים: האחד, שהסמל שלו זה חרובים – ר' חנינא בן דוסא. השני, ר' אלעזר בן ערך. שעליו העיד ר' יוחנן בן זכאי, שהוא כמעין המתגבר. כותלי בית המדרש, זה כנגד התלמידים. התלמידים שלי יוכיחו, אלה שלימדתי בבית המדרש, הם יבואו לעזרתי. לכן הוא נקט את שלושת הדברים האלה. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר''א שהלכה כמותו בכ''מ. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: (דברים ל' י"ב) "לא בשמים היא" מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג ב') "אחרי רבים להטות" אשכחיה רבי נתן לאליהו א''ל מאי עביד הקב''ה בההיא שעתא א''ל קא חייך ואמר: "נצחוני בני נצחוני בני" אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר''א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו.. ישנה מחלוקת בחז"ל, אם נידו אותו או החרימו אותו. (מחלוקת במועד קטן ט"ז בהבדל בין נידוי לחרם) כאן מתחילה הסוגיה. השאלה שנשאלת היא: על מה נידו אותו? או על מה החרימו אותו? מה קרה? על מה יצא ר' אליעזר לחרם? השאלה הגדולה, יש נפקא מינא, אם זה חרם או נידוי. כי, ברגע שהודיע לו ר' עקיבא, אז הוא חלץ את נעליו וקרע את בגדיו. אז משמע שהוא היה מנודה, ולא היה בחרם. מצד שני כתוב בגמרא, דברים אחרים.

    [הרמב"ן] כותב ראיה אחת מני כמה שהוא לא היה בנידוי אלא בחרם, כיון, שכתוב: שמי שנמצא בחרם, לומד ומלמדים אותו. ובנידוי זה לא ככה. אז השאלה, באמת, מה זה היה. ולכן יש דעות כלאן ולכאן.


    [גמרא, מסכת סנהדרין ס"ח] (ידוע) שהתלמידים שלו עזבו אותו, ורק בסוף ימיו הם באו לפניו ואז הוא אמר לר' עקיבא: אתה תשלם מחיר כבד, על מה שעזבת אותי. אתה יודע שהמיתה שלך תהיה משונה מכולם. כי אתה היית התלמיד הכי קרוב שלי, ועזבת אותי בגלל הנידוי. כולנו יודעים מה המחיר היה, שסרקו את עורו במסרקות של ברזל.
    [גמרא] ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר''ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה ר''ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות. אמר לו ר''א: עקיבא, מה יום מיומיים אמר לו: רבי כמדומה לי שחברים בדילים ממך. אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו.
    [רש"י] מכן מוכיח שהוא היה בנידוי. כי מי שנמצא בנידוי קורע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות. לקה העולם: שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים.

    [המהרש"א] אלו שלושת הדברים שהעולם עומד עליהם: חיטה, שעורה ושמן.
    [תורת חיים] העולם בכללותו, עומד על שלושה צדיקים שבדור. באותו רגע שנידו את ר' אליעזר, שעליו עמד שליש עולם, לקה העולם בשליש. אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר''א נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר''א בן הורקנוס. כל זה בא, בגלל שנידינו את ר' אליעזר בן הורקנוס. הוא לא נידה, אבל היו שם חכמים. הוא היה נשיא ישראל, ולא היו מנדים אותו, אם הוא לא היה נותן את האישור. עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא, לכבודך. שלא ירבו מחלוקות בישראל. ר' אליעזר אומר שהתנור בסדר, חכמים אומרים לא בסדר. מחלוקות בישראל. הפסק הוא: שאחרי רבים להטות. הפסק הוא עימהם. אם כך, והוא ממשיך לפסוק את ההלכה שהתנור בסדר, הוראתי לחכמים להכריז עליו נידוי (או חרם מחלוקת), לכבוד שמים עשיתי זאת. נח הים מזעפו. "אמא שלום" דביתהו דר''א אחתיה דר''ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר''א למיפל על אפיה. לא הניחה לבעלה ליפול על פניו. למה? כי היא פחדה, שבאותו רגע שהוא ייפול על פניו, הוא ייזכר בחרם שעשו לו ויבכה. ורבן גמליאל עמד בראש האישור לעשיית החרם. ומה יקרה אז? מי שיקבל את העונש, יהיה לא פחות ולא יותר, אחיה, רבן גמליאל. "אימא שלום" דביתהו דר''א אחתיה דר''ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר''א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי פעם אחת, טעתה בחשבון החודש. היא סברה שיהיה חודש חסר, דהיינו עשרים ותשע יום וביום השלושים יהיה ר"ח, ולא יהיה בו תחנון, לפיכך לא שמרה אותו. שלא יאמר תחינה ביום השלושים, וביום זה, שנפל ר' אליעזר לומר תחינה, אז קרה האסון. באותו רגע שהוא נפל על פניו, אשתו ראתה אותו, הייתה בטוחה שהוא סיים עמידה ומתחיל הלל, וראתה אותו בנפילת אפיים, ידעה שאחיה מת. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.

     

    תעלומה בגמרא נפתרת היום

    השאלה שהציקה לרב שנים. ולא מצא לה מענה. למה היה חשוב לר' אליעזר לטהר את התנור של עכנאי? הוא לא יודע שכתוב בתורה: אחרי רבים להטות?! אמת המים לא מצטרפת לרוב, עץ החרובים לא מצטרפים לרוב, כותלי בית המדרש לא מצטרפים לרוב, גם בת קול לא מצטרפת לרוב. מאז שניתנה תורה, כתוב אחרי רבים להטות. לא משגיחים בבת קול ולא באמת מים ולא בחרובים ולא בכותלי בית המדרש. נכון, מהשמיים מביאים לך ראיה.
    [הבן יהוידע] מהשמיים רצו לנסות את החכמים, אם הם ילכו אחרי המופתים האלה, או שהם ילכו אחרי ההלכה של אחרי רבים להטות. זה גופה היה הניסיון. אם כך, מה זה ההתעקשות הגדולה הזאת, של ר' אליעזר, להמשיך לפסוק שתנורו של עכנאי כשר. למרות, שכולנו יודעים, שהרוב אומרים שהוא טמא?
    [שערי אורה, בפרשת משפטים] כתוב שם על אחרי רבים להטות בפרק ממשנתו של ר' אליעזר הגדול. הוא מפנה למקור: (ירושלמי במועד קטן פרק ג' הלכה א') ביאור אחר לגמרי בנושא ר' אליעזר וחכמים, לגבי תנורו של עכנאי.

    פשט חדש בגמרא

    וכאן יש לנו ביאור, על כל הנושא הזה, של הכעס של ר' אליעזר על חכמים. א. ויכוח - תנורו של עכנאי – ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, כיון שהוא המשיך לטהר, אע"פ שהם היו הרוב, נידו אותו. שאלו: מי ילך להודיעו? שלא יענישנו. אמר ר' עקיבא: אני אלך. למה? לפי שהיה ר' עקיבא חביב עליו ביותר. וידע שלא יענישנו ויקבל פיוסים ממנו. (ר' עקיבא היה תלמידו החביב, של ר' אליעזר בן הורקנוס)
    [גמרא במסכת סנהדרין ס"ח] שנפטר ר' אליעזר, כדי להראות את צערו הגדול על פטירתו, צעק: הרבה שאלות יש לי ואין לי את מי לשאול. ומובא ששרט את עצמו. אז ר' עקיבא הלך להודיעו. בא לפניו ואמר לו: רבי, חבריך מנדים לך. לקחו ר' אליעזר לר' עקיבא ויצא עמו לחוץ. אמר ר' אליעזר, חרוב חרוב, אם הלכה כדבריהם תעקר ממקומך. ולא נעקר החרוב ממקומו. חזר ואמר, אם הלכה כדברי, תעקר ממקומך. ונעקר החרוב ממקומו. כל הניסים הללו עשה עם החרובים, ולא נפסקה הלכה כר' אליעזר. עד כאן הדברים מובנים. אמר ר' חנינא: לכך אין הלכה כרבי אליעזר, שמשנתנה תורה, לכך ניתנה שיסכימו רוב החכמים שבדור. קבעו רוב החכמים שבדור, שתנורו של עכנאי טמא. והפסיקה היא כזאת. שואל הירושלמי: וכי לא ידע ר' אליעזר פסוק זה, של אחרי רבים להטות? אז נכון שיש מפרשים שאומרים, שהוא ידע שהרוב קובע. אבל, אחרי שהוא ראה שהעץ נעקר ממקומו ואמת המים ממקומה וכותלי בית המדרש היטו ויצאה בת קול, אז אתה רואה שמשמים הולכים איתו. אם כן, מה זה אחרי רבים להטות?! והם אמרו לו: שלא מסתכלים על זה, אלא הלכה היא, אחרי רבים להטות. אז למה הוא לא שמע להם?

    [ירושלמי] (פחד לומר, צריך להיזהר במילים שמוציאים מהפה) לא הקפיד ר' אליעזר שלא לפסוק כמותם, אלא משום ששרפו בפניו טהרות שטיהר. אמר ר' אליעזר: אם הם היו מתכוונים לשם שמים נטו, לא היו לוקחים את הטהרות, שאני טיהרתי, ושורפים לי את זה מול הפנים. מה צריך לעשות? מוציאים פסק בבית הכנסת: כל מי שחימם היום, ילך לעשות שאלת חכם. לא זה מה שהם עשו. מה הם עשו? אספו את כל אלה שבישלו היום בתנור, הביאו מכולה מול ר' אליעזר ואמרו לו: הנה, אלה הטהרות שאתה טיהרת, בפניך אנחנו שורפים את זה!

    [קרבן העדה] כיון ששרפו טהרותיו בפניו, חשב ר' אליעזר, שמעשיהם לא לשם שמים. רק להכעיסו נתכוונו. שהיה להם לחשוש לכבודו, ולשרפם שלא בפניו. ולפי ששרפו בפניו, לא חש ר' אליעזר למניינם. זה שאתם הרוב, לא רלוונטי. למה לא? אם אתם מסוגלים לקחת את כל הטהרות ולשרוף את זה בפניי, אני לא מתייחס למספר שלכם. כשהתורה אומרת אחרי רבים להטות, היא לא מתכוונת לאנשים כמותכם.

    אפשר עכשיו להבין על מה הכעס של ר' אליעזר, ולהגיד: נכון. אחרי רבים להטות. אתם הרוב, אבל לא לוקחים בן-אדם, וככה מבזים אותו, ברחובה של עיר, בגלל שהפסיקה שלו, לדעתכם, לא נכונה.

     

    היזהרו בכבוד חברכם

    ר' אליעזר היה סמל המידות בצורה שלא תאמן. חוץ ממה שכותבת (הגמרא במסכת ברכות כ"ח ב') באו תלמידיו של ר' אליעזר להיפרד ממנו לפני פטירתו, ואמרו לו: רבנו, תלמד אותנו בבקשה אורחות חיים שנזכה בהם לעולם הבא. מה המשפט הראשון שהוא אמר? היזהרו בכבוד חברכם. אתם רוצים אריכות ימים? היזהרו בכבוד חברכם! ובכן, זה הרבי של ר' עקיבא. התלמיד הכי גדול של ר' אליעזר. אומר לנו הירושלמי: אתה יודע על מה יצא הכעס? על כך שהלבינו את פניו. ציערו את ר' אליעזר. שחז"ל אומרים, שבאותו יום, בכל מקום שנתן עיניו, היה נשרף. שליש עולם היה עומד על האדם הזה, וככה ביזו אותו לפני כולם, את מי? את ר' אליעזר בן הורקנוס.

    [שערי אורה] בא תראה רגישות של ר' אליעזר בן הורקנוס. רגישות למה? רגישות לשפחה כנענית, איך הוא מתייחס אליה, גם לאחר מותה. (משנה ברכות ט"ז ב') לא מקבלים תנחומי אבלים על עבד שמת. אומר התוספות: משום יוחסין.
    [גמרא] רבן גמליאל היה לו עבד, וכשהוא מת, קיבל עליו תנחומים. מי זה היה העבד הזה? טבי. (טבי היה גלגול של חם ורבן גמליאל גלגול של שם). אמרו לו לרבן גמליאל: אתה מקבל תנחומים על עבד? אתה אמרת לנו שלא מקבלים תנחומים על עבד. אמר להם: מה אתם רוצים? כשר הוא. כתוב (כמה שורות אחרי זה), שמתה שפחתו של ר' אליעזר בן הורקנוס. באו תלמידיו לנחמו. כיון שראה אותם מגיעים, עלה לעליית הגג. כל התלמידים אחריו. נכנס לטרקלין, נכנסו אחריו. אמר להם: אתם לא מבינים רמזים? מה אתם רודפים אחרי? הלכתי, כי אני רומז לכם שאני לא רוצה לקבל תנחומים!

    [שערי אורה] אני לא מבין? למה לא אמר להם ר' אליעזר כשהם הגיעו: רבותי, אני לא מקבל תנחומים? ואומר ספר: ר' אליעזר כשיטתו של רבן גמליאל: לא מקבלים תנחומים על עבדים. אבל, אם העבד מיוחד, מקבלים תנחומים. חשבו התלמידים, ששפחתו של ר' אליעזר היא כעבדו של רבן גמליאל. אז אם הוא היה מקבל אותם למטה, והיה אומר להם: רבותי, לכו הביתה אני לא מקבל תנחומים. אז מה הוא מודיע בכך? שהשפחה היא לא חשובה. אמר ר' אליעזר: אני לא רוצה להוציא מהפה שלי שהשפחה לא חשובה. זה יכול לפגוע במשפחה שלה. על טבי העבד כן קיבלו תנחומים, ועליה לא?! אני עולה לגג, כדי שיעזבו אותי. דיי. תבינו. אני לא רוצה להוציא מפי שהיא לא כשרה. אני לא רוצה לפגוע, גם לא, בשפחה כנענית. אם שיטתו של ר' אליעזר, כפי שהוא אומר: היזהרו בכבוד חברכם. כולנו יודעים מה סבל העולם, מהצער שצערו את ר' אליעזר ולא נהגו בו כבוד. נשיא ישראל רבן גמליאל, מת, בגלל נפילת אפיים של ר' אליעזר. משום, שלא נהגו בו כבוד. ששרפו טהרות לפניו. אם הרב של רבי עקיבא כך אמר, ואמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, זה הנהגה שהנהיג ר' אליעזר ור' עקיבא הולך בקו מסירת התורה. מסירת התורה צריכה להיות שאף אחד לא מצער את חברו. ברגע שהולכים בקו הזה, שהנהיג ר' אליעזר ואחריו ר' עקיבא, אם תלמידי ר' עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, מה שקרה אצל ר' אליעזר ור' עקיבא, קרה גם אצלהם, דוקא בין פסח לעצרת, הזמן שאנו מתכוננים לקבל התורה. לא יכול להיות שקבלת התורה תהיה מתי שאדם פוגע בחברו, כי קבלת התורה כתוב ויחן שם ישראל כאיש אחד.

    [חז"ל, בפרשת יתרו] מביאים דבר מאוד מעניין – אותה שעה ביקש הקב"ה לתת לישראל את התורה ולדבר עימהם והיה משה עומד, אמר הקב"ה מה אעשה מפני משה. אמר הקב"ה אם עכשיו כשמשה נגלה עכשיו ואני מתחיל להגיד אנכי ה' אלקיך, מה יגידו אנשים - מי מדבר? משה או הקב"ה? להגיד למשה רבנו – רד למטה. אתה פוגע בו! אני אפתח את מעמד הר סיני, עם פגיעה במשה רבנו?? לא! מה אמר הקב"ה למשה? לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. לך רד ועלית אתה ואהרון עמך עד שמשה יורד למטה, מיד פתח הקב"ה אנכי השם אלקיך. תגיד לו רד, אני לא יכול להתחיל. אם אני אומר לו רד, אני פוגע בו. לא יכול להיות קבלת התורה, פגיעה במישהו. התורה מלמדת אותנו לראות את מעלת חברינו ולא חסרונם. לראות את המעלות ולהגיע כאיש אחד בלד אחד.

     

    ובזכות זה, נזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן ואמן.

     

    דברים בשם אומרם:

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

    מקורות: זיקישיבה הידברות ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/15 17:00:
      שלום ותודה על תגובתך, אני לא הכרתי את אדם ברוך ז"ל, אישית. אבל, בזמנו קראתי את המגזין אנשים. מה שמשך אותי אז כחילוני זה סגנונו החדש והמרענן בעיקר בתחום העיצוב. מסקרן אותי לדעת מה הקשר למצווה האוסרת על "אונאת דברים" אליו. שהזכיר לך אותו. דרך אגב, מעניין שבחרת בכינוי "חלקיק אלמנטארי", הידוע גם בשם החלקיק האלוקי, מה שמחזיר אותי לפוסט שכתבתי, וגם עוד דבר שמעניין ששם הרב שאני מצטט הוא ברוך רוזנבלום שליט"א. שאני מקשיב לשיעורים שלו, ומסגנן אותם כך, שזה יתאים לקריאה ולימוד, ובתקווה שיפיצו את זה הלאה. לכן, אני דולה ומשקה. שלום ותודה על תגובתך
      איך שראיתי 'אונאת דברים' נזכרתי בגעגוע באדם ברוך ז"ל, והנה בסוף מסתבר הבאת דבר בשם אמרו..

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין