הבוקר התקשרו אלי מהתכנית של גבי גזית ברדיו ללא הפסקה, וביקשו כי אתראיין בנושא אבהות כפויה או בשמה האחר - "גנבת זרע". עיקר הראיון נסוב סביב תביעה תקדימית בישראל שהגשתי בשם לקוח, ובשאלה: כיצד צריך להתחלק הנטל הכלכלי במקרים אלו - של אשה שהחליטה על דעת עצמה להרות (ורבות מחברותיי עשו כן, אולם באמצעות בנק הזרע), בניגוד לרצונו של הגבר, והמשיכה בהריון בידיעה כי איננו מעונין כלל להיות אב ו/או בילד משותף עמה. דעותיי בנושא ברורות הן. דווקא כאשה וכאם לבן בשנות העשרים לחייו, אני סבורה כי אשה המחליטה על דעת עצמה להרות ולהמשיך בהריון על אף התנגדותו של הגבר (במקרה המדובר בראיון, היה מדובר ב"סטוץ"), להפיכתו לאב ובנוסף לאב מאותה אשה שהרתה, הרי שיש לחלק את הנטל הכלכלי של דמי המזונות באופן שונה. קרי, דומה המקרה לאשה המחליטה להרות מתרומת הזרע, ונוטלת על עצמה את מלוא האחריות הכלכלית. אמרתי דומה, ולא זהה, ולא בכדי! אינני סבורה, בשום אופן, כי הגבר לא צריך לשאת כלל באחריות, אולם אחריותו קטנה עשרות מונים. שאם לא כן, אנו, כחברה, משדרים לנשים לבחור דווקא בדרך זו, חלף החלופות העומדות בפניהן, רק לשם שימוש בגבר ככספומט. נודעת חשיבות מיוחדת למיגורה של התופעה, לא עקבה פגיעה בגברים (שקיימת!), אלא, בראש ובראשונה, הפגיעה בקטינים! הנולדים למציאות שונה וקשה. ובנוסף, הפגיעה בנו, המין הנשי, אשר מצטייר כרודף כסף וזרע, ובאותן הנשים המבקשות ליצור זוגיות אמיתית, אך מוצאות גברים מפוחדים עד מוות, שלא נותנים עוד אמון במין הנשי. התוצאות לפניכן בפינה לשיפוטכם, ואשמח לדעותיכם בנושא. |