0

0 תגובות   יום שישי , 15/5/15, 14:56

לפעמים אני לא יודעת איך להגיב לפרץ האלימות שתוקף ילדים בכיתה שלי ובכיתות המקבילות. אתמול לימדתי בשיעור כשלפתע שמעתי אנחות שהתגברו לידי בכי תמרורים וצווחות מחרישות אוזניים. מיד פרצתי החוצה אל המסדרון רק כדי לגלות שם שני ילדים שמנסים להרוג זה את זה בלי רחמים. שניים שהיו עד לפני אותה תקרית החברים הכי טובים, שרבו על איזה נינג'ו לגו או משהו כזה ולפתע הפכו לאויבים מושבעים שלא חוששים להרע, לבעוט, לגדף, להתאגרף בלי בכלל לראות בעיניים את השטות שהפכה למריבה כה הרסנית. גם אחרי שנרגעה המהומה והם ירדו להנהלה וההורים באו ודברנו והסברנו נראה שהם עדיין מסתובבים עם עיניים שיורקות אש. ניסיתי להסביר לכיתה כמה חשוב לדבר ולא להילחם ואיך המלחמות האלה מפרידות חברים ולמה בכלל צריך את כל הכאב הזה אבל נראה לי שזה נכנס ויצא כשם שבא. הלוואי ויכולתי יותר לשלוט בתגובות האימפולסיביות של התלמידים אבל אני לא ההורה שלהם ואני לא הם ואם הם לא ישלטו בעצמם או ימתנו את האינסטינקט הזה, ככל הנראה עוד אחזה בתקריות עצובות כאלה בבית ספרי. 

דרג את התוכן: