את הימים האחרונים "ביליתי" בתמיכה בסגירת הבוגים הפרו אנורקסיה בישראבלוג, פעולה שגרמה לי ולעצמי לריב רציני, בשאלה האם באמת צריך להגביל ילדות בנות 14 מלכתוב על השאיפה שלהן להיות חצי מתות? כשראיתי את המאבק הזה מתחיל נמנעתי מלהיכנס אליו, הרי חופש הביטוי בן אדם, איך אפר להגיד למישהו לא לכתוב את מה שעולה לו בראש או ותר נכון מה שיורד לו לבטן, מי אני שאני יכולה לכתוב על החיים לי ולא לחסוך במילים על אלכוהול, סקס וכל מה שעולה לי לראש, מי אני אגיד להן די, עד לפה. אז התחלתי להסתכל והתחלתי לקרוא וראיתי עשרות ילדות שרק רוצות להיות מישהו אחר, שרק רוצות שיום אחד יאהבו אותן, שרק רוצות שלהיות רזות, שרק רוצות להצליח לצום ל36 שעות ובעיקר שרק רוצותלהיות חולות. אני לא אגיד שחלקן לא חולות, יש שם כמה בנות שהכרתי אישית כשהיו מאושפזות ובטיפול, אבל הן לעולם לא כתבו על הירידה במשקל או על הצומות, הם כתבו על הרע והמכוער, על הדיכאון ובעיקר על הכאב בלב. רוב הבלוגים הפרו בישרא נוצרו כדי מצוא מישהו לדבר איתו, מישהו ששותף לכאב המשותף הזה של לא להרגיש נורמלי, אולי ההרצון המשותף הזה והסגידה למחלה הזאת מביא להם את הקשרים האנושים שהן חיפש כל כך. וכאן זאת הבעיה, שמכאן הן מדרדרות אחת את השניה, וכאן כן יכולה להתחיל המחלה. ישראבלוג הודיעו הם לא יסגרו את הבלוגים אבל ינסו לעזור לבנות להתמודד עם הבעיות שרודפות אותן.
ראיתי את הסרט הזה של הBBC לפני שנה,לצערי הוא ביו טיוב אז הוא בחלקים, אבל הוא מדהים ושווה את זה |