כותרות TheMarker >
    ';

    נחקרת תרבות

    מערכת המשפט. רשות נפרדת, אבל ממי?

    0 תגובות   יום שבת, 16/5/15, 17:16

    ''

     

    בית המשפט במצרים פסק עונש מוות למורסי. אחרי שזיכה את מובארק ובניו. פוליטיקה ומשפט הם צמד ותיק: בתי המשפט של סטלין שלחו אנשים לסיביר; בתי המשפט ברייך השלישי שפטו כדין, על פי החוקים שחוקק המשטר הנאצי. אז באיזה מובן מערכת המשפט היא רשות נפרדת? והאם אצלנו זה יכול לקרות?

     

     

    כולם יודעים לדקלם את שלוש הרשויות הנפרדות: המחוקקת, המבצעת, והשופטת. אבל האם הן נפרדות?

    השבוע, מיד עם הקמת הממשלה. הובעה דאגה בתקשורת: אם הממשלה נשענת על 61 חברי כנסת, מי יישאר כדי לעסוק בחקיקה? מי יגיע לוועדות? בקיצור – מי יהיה בכנסת?

    כלומר, הכנסת היא לא ממש רשות נפרדת. בחרנו 120 חברי כנסת, אבל ראש הממשלה לקח יותר ממחציתם, ועכשיו יכולה להיות כנסת, רק על פי רשות מראש הממשלה.

    ומתי יקבלו הח"כים רשות ללכת לעבודת בית המחוקקים? כשהממשלה תרצה לחוקק חוק.

     

    אחרי שלקחו לנו את המחוקקת, בצר לנו אנחנו משליכים יהבנו על הנפרדת השלישית. השופטת. ותעלה שוועתנו עד לעליון: איפה הצדק?! איפה הדמוקרטיה? איפה השיוויון?! ויאמר העליון: בחייכם. איזה חוקים נתתם לי? לעשות לכם שיוויון? בין גברים לנשים (במובן המגדרי...) בין יהודים למיעוטים? אילו מיעוטים? בין לבן לשחור וכל הסקאלה שביניהם?

    איפה חוק שיוויון בתיקון לחוקה? אה?

    סתם עשינו נְהי כאילו לא שנו רבותינו שלא בצדק עסקינן, אלא בחוק ומשפט. אם למשל החוק קובע שיהיה צדק – יהיה. אם הוא קובע שלערבים מותר לצאת לטייל בישראל ובלבד שזכו באישור צבאי, בית המשפט יבחן אם אכן ניתן אישור כזה.

    בזכות הרשות השופטת נחסך מאיתנו חיפוש נתונים: אם, למשל, פונתה משפחה מביתה בגין חוב, אנחנו משוכנעים שהיא לא חייבת מיליארדים לבנק; אם נראה לנו שנהג מעורב בתאונה קיבל עונש ממש גבוה, אנחנו (הדיוטות שכמונו) מהמרים שהוא ערבי, אם נער נידון למאסר, יש לנו הימור על מוצאו ובעיקר על אי-מוצאו.

    אם בית המשפט מתנחמד לאנשים על בסיס חוק כבוד האדם וחירותו, ברור לנו שהוא לא מוכן לקבוע מהו אותו כבוד אדם, במונחים של שכר לחודש, כי זה לא מופיע בחוק. מבחינת המחוקק (מבין בית המשפט) מלים כמו כבוד זה חינם ומאוד נעים, אבל לא במקרה אין בצידו התחייבות כספית. בבחינת קחו לכם חירות וכבוד, אבל אנחנו לא משלמים על זה.

     

    זה הרגע בו האזרח התמים והמאמין נוחת למציאות החותכת: אמנם בית המשפט רשות נפרדת, אבל כמו דובדבנים. אם רואים עץ דובדבן פורח, אין ספק שיבשילו ממנו דובדבנים. אבל אם זה עץ תפוח פורח, אין סיכוי לדובדבנים.

    אז נכון, עדיין בית המשפט פוסק אם הממשלה שלחה אנשים למאסר בחולות או בבית כלא לנוער – כחוק. ואם המיליארדים שהועברו מכספי הפנסיה של האזרחים לידי טייקון כדי שיזרה אותם לרוח באדמות מזרח אירופה הועברו כחוק. אבל את החוק קובעים בכנסת נבחרי הציבור, לפי הוראות הממשלה.

    כמה כיף היה כשניתן היה לטעות ולחשוב שבית משפט – נפרד ככל שיהיה – יכול להבטיח שיוויון וצדק, במדינה שבנויה על אי שיוויון רב שכבתי (מהגרים שחורים, ערבים, גוונים של חום/שחור, נשים, ויסלחו לי מי ששכחתי).

    ורק תזכורת ישנה לגמרי: בית המשפט בארץ גזר עונש מוות רק פעם אחת – על אייכמן. ואילו הדיונים בעד ונגד התקיימו בממשלה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורה לב-רון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין