כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שביל ישראל מיבנאל לטבריה

    48 תגובות   יום שבת, 16/5/15, 21:18

    17-4-15

    שביל ישראל – נחל יבנאל לטבריה עילית

    מרחק – 20 קילומטרים

    שיר – על שפת ים כנרת ,ארמון רב תפארת.

    חפץ – צמיד עזרא.

    מזג האוויר – מפנק

    זמן – שבע וחצי  שעות

    דרגת קושי – חיוך מתמשך.

     

    בעונת הטיולים תשע"ה צעדנו בדרום הארץ, כלומר במדבר. היום שמנו פעמינו צפונה. בשבע בבוקר נפגשנו בטבריה עילית. השארנו רכב אחד, נדחקנו לשני והפלגנו לכיוון יבנאל דרך פוריה. בקעת יבנאל היפיפייה, נפרשה לפנינו. פיסת ארץ חקלאית, משובצת בשדות ובמטעים. אדמות בקעת יבנאל נרכשו על ידי הברון רוטשילד בתקופת העלייה הראשונה. עליהן הוקמו המושבות יבנאל  ובית-גן. מאוחר יותר הוקמו המושבים משמר השלושה  וסמדר. יישובים אלו אוחדו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 למועצה המקומית יבנאל. בצפונה של הבקעה, הוקם בתקופת חומה ומגדל מושב הזורעים. בעשורים האחרונים התיישבו והשתקעו מאות מחסידי ברסלב ביבנאל הפסטורלית והקסומה. התושבים הוותיקים, מצאו עצמם במאבק מתמשך על דמותה וצביונה של יבנאל.

    כשהגענו למושבה, פנינו מזרחה בדרך עפר לבנה. על אחת השלוחות היורדות מדרום נראה מחזה מדהים. צידה המערבי של השלוחה נצבע בצהוב בעוד צידה המזרחי בירוק.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223444/


    בצד הדרך ניצב בודד ה"עץ של גולני". עצרנו כדי להצטלם לידו. הצנחנים שבינינו, התקשו להתאפק. נו טוב, שילוב של אינסטינקטים קדמוניים ושלפוחית לוחצת.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3220390/


    עוד קצת מזרחה והגענו לנקודת ההתחלה – מפגש שביל ישראל עם הדרך הלבנה, הממשיכה למושבה, מנחמיה.

    ירדנו בערוץ צר, לכיוון עין יעלה. אחרי כל ימי ההליכה במדבר,  קידמה את פנינו, פריחת אביב במופע מהמם. פרגים אדומים, מעוג אפיל, חטמית זיפנית, עולש, קיפודן וברקן ועגית גם.

    צילמנו וצילמנו וצילמנו, עד שנרגעו בלוטות החשק.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3219750/

    השביל ירד בין סירפדי ענק וקוצים גבוהים. בעין יעלה מצאנו חורשה חביבה ונביעת מים. המשכנו למטה בשביל עד לנחל יבנאל, הזורם מזרחה אל בקעת הירדן. עלינו על דרך עפר במורד הנחל. לאורך הדרך פגשנו המון פרחים, ים של קוצים וצב אמיץ, שלא פחד והישיר אלינו מבט. ראינו גם עשרות כוורות ובהן אלפי דבורים מזמזמות ורוחשות.

    כשהגענו לעמק הירדן נפרש לעינינו נוף ירוק צבוע בגוונים צהובים חומים.

    בנוף התחבאו קיבוצי עמק הירדן – בית זרע, אפיקים, מסדה, שער הגולן, אשדות יעקב, דגניה , כנרת ומעגן. ממול נשקפו הרי מואב ורמת הגולן. קרוב אלינו, התנשא תל עובדיה. אתר פרהיסטורי מהקדומים בעולם מחוץ לאפריקה. במקום נמצאו שרידי עצמות בני אדם (כנראה ההומו ארקטוס) ושלדים רבים של היפופוטמים, פילים, קרנפים וג'ירפות. בנוסף נמצאו אלפי כלי אבן קדומים. השבר הגיאולוגי היטה את שכבות המשקע ולכן ניתן לראות מאובנים רבים בצד שרידים חדשים.

    פנינו צפונה בשביל ולאחר כמה דקות הגענו לחורשה חביבה פסטורלית וקסומה, שבתוכה זורם  נחל יבנאל. בצל האקליפטוסים, עצרנו לכוס קפה ולארוחת בוקר. דורון וניר הדגימו סגנונות שתייה והתרעננות שונים מהנחל.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223448/

     

    המשכנו לצעוד בשביל. על עמודי החשמל שבצד הדרך, תלה, מישהו פסוקים משירי נעמי שמר. "הדרך ארוכה היא ורבה רבה" . "חורשת האקליפטוס, הגשר הסירה". "היה זה בשדה".

    סטינו מעט מהשביל כדי לבקר בקבר שמעון הצדיק. לפני שנים רבות ביקרתי במקום. כשהילדים היו קטנים, יצאנו לטיול משפחתי, עם "מרכבות הירדן" רכובים על סוס ועגלה כמו פעם. בצד הדרך, ראינו מצבה גדולה ושלט - "קבר שמעון הצדיק. מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך".

    חקרתי  את העגלון,  מי קבור שם. אחרי לחץ שכנועים ושוחד, התברר  שמתחת לסלע הגדול קבור סוס חרוץ בשם שמעון שכיכב , באגדות קיבוצי עמק הירדן. אין ספק, קבורה ראויה. לעיתים ניתן לראות פה חובשי כיפות מתפללים, מדליקים נרות ואומרים תהילים.

    ממזרח לנו ראינו את אתר אום ג'וני. כאן התיישבה ב1908 קבוצת פועלים מרומניה במטרה לעבד את אדמות חוות כנרת. ב1910 הגיעו למקום  שמונה גברים ושתי נשים בראשות יוסף בוסל ותנחום תנפילוב. הם נקראו "הקומונה החדרתית והקימו קבוצת עבודה שיתופית ברוח הסוציאליזם.

    כעבור שנתיים עברו ליישוב הקבע דגניה. דגניה נקראה על שם חמשת סוגי הדגן, שגדלו בארץ ונודעה בשם "אם הקבוצות". אל המתיישבים הצטרפו בוגרי המחזור הראשון של גימנסיה הרצליה, משה כרמי מעצב החינוך המשותף ואליהו גולומב, לימים מפקד ארגון ההגנה. כאן נולדה התנועה הקיבוצית, שהקימה מאות יישובים, קלטה עולים והובילה את הציונות עד להקמת המדינה.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223454/


    הגענו אל נחל הירדן והתחלנו ללכת בצל אקליפטוסים עתיקים שצמחו לאורך גדות הנחל. פינות חמד קסומות התגלו בזו אחר זו.  נעצרנו ליד גזע אקליפטוס, נטוי על פני המים. הפיתוי היה גדול. ניר הורה לנו את הדרך,  טיפס על העץ וזינק למים.  בזה אחר זה קפצנו בעקבותיו. גם "טרזן" הגיע והדגים כישורי קפיצה למים שלא היו מביישים את ג'וני וויסמילר.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223450/

    סיכמנו שלמקום הזה חייבים  לחזור.

    המשכנו לאורך הנחל. בגדה שממול, סמוך לדגניה א' נערכה מסיבת טבע. עשרות חוגגים התנועעו לצלילי בוב מרלי. רבים אחרים, ישבו על גדת הנחל , מחויכים וטובי לב. עשן ריחני מתוק, מילא את האוויר. התעכבנו לרגע והמשכנו לכיוון אתר הטבילה המשמש צליינים נוצרים ה"ירדנית". חצינו את כביש הכניסה לקבוצת כנרת ונכנסנו לחורשת האקליפטוס, הידועה משירה של נעמי שמר.


    "קיבוץ הוא צורת התיישבות שיתופית ייחודית לציונות, ליישוב ולמדינת ישראל, המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים - שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני. הקיבוץ הוא בדרך כלל יישוב קטן המונה מספר מאות תושבים, ופרנסתו מחקלאות ומתעשייה". (ויקיפדיה).


    עצרנו לרגע ליד "בית המוטור", מכון שאיבת מים להשקיה, הראשון בארץ ישראל, עומד כאן מ1910. ליד הבית באר עמוקה. עד 1928 גרו בבית במשותף, חלוצים ממזרח אירופה ביחד עם "תימני כנרת".

    המשכנו ללכת בין בריכות הדגים בצל האקליפטוסים. חלפנו ליד מצבת קברה של "בובה" פרדת עבודה מיתולוגית, שחרשה בשדות כנרת לפני 90 שנים.

    ביציאה מאזור הבריכות, בצד השביל נמצאת מצבה גדולה אחרת,  לזכר רחל המשוררת.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223455/

     

    רחל דמות טראגית, עלתה לארץ והגיעה ל"חוות העלמות" שבכנרת. כאן חייתה אהבה  ויצרה, בין דגניה לכנרת. שיריה של רחל מרטיטים לבבות ומפעימים נפשות גם כיום. ביניהם "גן נעול", זמר נוגה", "ואולי לא היו הדברים מעולם", "לא שרתי לך ארצי".

    בצדו השני של כביש טבריה-צמח, התנשא קיר עפר ובו חורי קינון של שרקרקים. ציפורים נודדות המגיעות לכאן בקיץ ומקננות בחורים אלו.

    חצינו את הכביש ונכנסנו לבית הקברות, שעל שפת הכנרת. כאן קבורים גדולי תנועת העבודה, הסוציאליזם וההתיישבות.

    הס, כצנלסון, בורוכוב, גורדון, יזרעאלי, אביגור, ביחד עם רחל המשוררת, נעמי שמר וביחד עם  גיבורים אלמוניים שעל מצבתם אין אפילו שם.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223456/

    בית הקברות המרשים, המה חיים. חיילים בסדרת חינוך, קבוצות תיירים בסיורים מאורגנים, ומבקרים. פינת קסם שופעת סיפורי גבורה אהבה חלוציות וראשוניות.

    המשכנו צפונה על הכביש ופנינו מערבה לתוך כנרת המושבה. ברחוב הראשון פנינו צפונה ל "חצר כנרת". ב- 1908 בתקופת העלייה השנייה, הוקמה החצר כחווה, על מנת להכשיר את העולים להיות פועלים, לחיות באקלים המקומי ולהתמסר לעבודת האדמה.

    כאן פעלה "חוות העלמות" שהקימה האגרונומית חנה מייזל ותוארה בספרה של שולמית לפיד. מכאן יצאו מייסדי הקיבוץ הראשון דגניה והמושב הראשון נהלל. כאן הוקמה ההגנה, ארגון המגן של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223449/


    הרחוב הפסטורלי משמש כעין מוזיאון פתוח. בתי הראשונים נבנו באבן הבזלת המצויה באזור בשפע. בחלק מהבתים מתגוררים אנשים וחלקם משמש כמבני ציבור. נעצרנו ליד "בית טריידל" בניין נאה בן שתי קומות  זהו הבניין שעליו נכתב השיר "על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת" וזה השיר שנבחר כדי לייצג את קטע השביל הנוכחי.

    בקצה המושבה מצוי גן זיכרון מוצל לזכרם של דודו אברמסון וירון נול שנספו במקום בתאונת טייס ב- 1953. עצרנו בגן הצופה אל הכנרת להפסקת צהריים. לקינוח שתינו תה צמחים ואכלנו תמרים ממולאים באגוזים מעשה ידיו של דורון.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223199/


    מההר ירדו עשרות מטיילים דוברי אנגלית מפרויקט "תגלית". אנחנו עלינו בשביל אל ההר, הוא רכס פוריה. בצידי השביל צמחו קוצים ענקיים, נופי הכנרת הקסומים נפרשו לרגלינו. ממול התנשאה רמת הגולן.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223451/

    המשכנו לעלות בשביל עד לעין פוריה. מקום טוב להפסקה באמצע העלייה.

    כאן פגשנו קבוצת מטיילים גדולה המורכבת מהורים וילדים, מה שקרוי בלשון העם,  "טיול גיבורים".

     

    http://cafe.themarker.com/image/3218782/

    קצת לפני שיא הגובה פנינו בשביל צפונה. הלכנו בקו גובה אחיד על דרך נוף יפה, הצופה אל הכנרת מצידה המערבי, עד ל"יער שוויץ" שניטע על ידי קק"ל. על אם הדרך מצאנו צמיד קטן ,צמיד עזרא. הצמיד נבחר לחפץ המייצג את קטע השביל הנוכחי.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3223463/


    מכאן המשכנו עד לטבריה עילית. החלק האחרון של השביל עובר בתוך העיר עצמה.

    טבֶרְיָה, נוסדה בשנת 20 לספירה ונקראת על שמו של טיבריוס קיסר רומא. העיר קדושה לנצרות. כבר מהקמתה, שימשה טבריה כעיר מחוז. במאה השלישית עבר אליה הסנהדרין. בטבריה פעלו האמוראים ובה נחתם התלמוד הירושלמי. במהלך האלף הראשון שימשה טבריה כמרכז הרוחני היהודי החשוב בארץ. הניקוד הטברייני הומצא כדי לשמר את השפה העברית שהפסיקה להיות מדוברת.

    כאן קבורים יוחנן בן זכאי והרמב"ם.

    בתקופת הצלבנים שימשה טבריה כבירת נסיכות הגליל בממלכת ירושלים. עם גירוש הצלבנים בקרב קרני חיטין, חרבה גם טבריה. במאה ה18 שבו אליה יהודים והפכוה לאחת מארבע ערי הקודש בהם התרכזה האוכלוסייה היהודית.

    במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי ההגנה, הפלמ"ח וכוחות של חטיבת גולני ומאז אין בה ערבים. מרבית בתי טבריה העתיקה נהרסו לאחר המלחמה. טבריה הפכה לעיר תיירות בולטת בישראל בזכות מיקומה, האטרקטיבי  ובזכות השקעות שהתבצעו בעבר. בעשורים האחרונים נחלש מעמדה של טבריה, והיא מדורגת במקום נמוך מבחינה סוציו אקונומית.

    מטבריה עילית נשקפים נופי הכנרת הקסומים כשברקע, רמת הגולן.

    בארבע אחר הצהריים הגענו לנקודת הסיום. נסענו חזרה להתחלה כדי לאסוף את הרכב. קשה היה להיפרד מהנוף ומהיום הנהדר, לכן הוצאנו כיסאות נוח, התיישבנו בפאת השדה, ולגמנו כוס קפה שחור אחרונה, של בין הערביים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/15 16:26:

      אחלה טיול אחאב. לפני שני עשורים לערך הייתה באזור עמק בית שאן

      שכיית חמדה בשם "עין חוגה"- זה היה מקום בתולי עם קנה סוף, ממש פראי

      כמובן מים זורמים באופן טבעי... לצערי, הפכו אותו לממוסחר והרסו את פלא הטבע. 

       

      כמו כן, התפלאתי שלא עצרתם בגשר הישנה, מאוד קרוב להיכן שטיילתם וגם כוכב הצפון. 

      אבל ללא ספק הספקתם לראות הרבה נקודות נאות וחשובות. ואתה כהרגלך מצליח לפתות

      גם בכתיבה וגם בצילומיך. 

       

      נ.ד. חיוך

        23/5/15 15:20:
      צילומים קסומים, חג שמח :-)
        23/5/15 10:46:
      מהמם!!! אני כל פעם מקנאה מחדש בכוחות שיש לך וברוח הנעורים לצאת לעוד ועוד טיולים! חג שמח!
        23/5/15 09:16:

       

      אחאב חברי בוקר טוב

      היה כייף לחוות את הטיול  - אומנם רק דרך העינים (-:

      והתמונות יפות וחלקן גם מגניבות (-:

      * תודה ששיתפת אותנו במילים ובתמונות הנהדרות

      שבת טובה וחג שבועות שמח

        21/5/15 13:05:
      מרתק.. תודה
        20/5/15 01:21:

      כמה יפה ומהנה

      חג שמח

      סוקראטס

        20/5/15 00:22:

      דרגת קושי – חיוך מתמשך חיוך

        19/5/15 22:15:
      אזור מקסים לטיול עם היסטוריה,ויפה הפרויקט של שיקום חצר כנרת שהיה מוזנח זמן רב
        19/5/15 15:47:

      צטט: esty.d 2015-05-19 11:50:03

      מה מחבר בין חברות טובה, ידיעת הארץ, ההיסטוריה, כישרון צילום, כישרון כתיבה, הומור ומימוש?
      נדמה לי שיש כאן סוג של אהבה גדולה.
      ופתאום עולה בי מחשבה, שאם משרד החינוך היה משכיל להחליף את ספרי הלימוד להיסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל בספר אחד כזה שמשובץ בסיפורים שלך, זה היה יכול להפוך את הלמידה מעונש לעונג!
       

      תודה

      יש בתי ספר ויחידות צבאיות שהפכו את הצעדה בשביל למסורת. 

       

        19/5/15 11:50:

      מה מחבר בין חברות טובה, ידיעת הארץ, ההיסטוריה, כישרון צילום, כישרון כתיבה, הומור ומימוש?
      נדמה לי שיש כאן סוג של אהבה גדולה.
      ופתאום עולה בי מחשבה, שאם משרד החינוך היה משכיל להחליף את ספרי הלימוד להיסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל בספר אחד כזה שמשובץ בסיפורים שלך, זה היה יכול להפוך את הלמידה מעונש לעונג!
       

       

        18/5/15 08:23:

      צטט: נערת ליווי 2015-05-18 00:43:31

      יופי של טיול. ותמונות. אחת יותר שווה מהשנייה. הראשונה בכלל סוף!! נראה כאילו יש שם למעלה איזה ענן גדול שעושה צל. לגבי הקבר של רחל. מרחוק הוא באמת נראה כמו לב, רק קצת חבל שכל המסביב שלו נראה כ"כ ירוק והוא עצמו לא ממש שמור וקצת צהוב... ואתם. סחטיין על הקפיצה של טרזן. לגמרי כבוד! אחל'ה דרגת קושי חיוך ומזג אוויר בעיקר כשעולים צפונה מהמדבר. אבל איפה התמונה של אותו צב אמיץ שהביט בכם ישר?

      ''

        18/5/15 07:39:
      נפלא!
        18/5/15 00:43:

      יופי של טיול. ותמונות. אחת יותר שווה מהשנייה. הראשונה בכלל סוף!! נראה כאילו יש שם למעלה איזה ענן גדול שעושה צל. לגבי הקבר של רחל. מרחוק הוא באמת נראה כמו לב, רק קצת חבל שכל המסביב שלו נראה כ"כ ירוק והוא עצמו לא ממש שמור וקצת צהוב... ואתם. סחטיין על הקפיצה של טרזן. לגמרי כבוד! אחל'ה דרגת קושי חיוך ומזג אוויר בעיקר כשעולים צפונה מהמדבר. אבל איפה התמונה של אותו צב אמיץ שהביט בכם ישר?

        17/5/15 22:57:
      שמעון הצדיק... אנקדוטה שהעלתה על פני חיוך ... אין ספק שהסוס שחרש ללא לאות תלמים בשדה, אכן ראוי לתואר הנכסף. אחאב - אתה כותב נפלא ומעניין. גאיה.
        17/5/15 22:57:
      איזה יופי של פוסט...איזה יופי של נופים....איזו ארץ יפה יש לנו!
        17/5/15 22:23:
      פוסט נהדר. את שמעון הצדיק אהבתי מכל. (אפילו שזה לא יפה לצחוק על הבלים של אחרים.)
        17/5/15 22:18:

      צטט: P65 2015-05-17 21:21:38

      סחתין על הקפצנים, טרזן היה גאה, אחלה מקום זה הקטע של הירדן אחרי הכינרת, שקט זה ומזכיר את סיפורי טום סויר והנהר שבו היה רוחץ, יש שם אחלה מקום לשייט בקנו . הקטע מאוד מעניין , מומלץ לקרא את "זה המקום" של אהוד בנאי שמספר הרבה סיפורים מעניינים על האזור ושאחד מסתיים "וריח המלואח על המים" כשהו בכוונה מחליף את המלוח עם מלואח.... מאוד מומלץ

      באמת מקום מעניין עם ריחות שונים ומגוונים

        17/5/15 22:17:

      צטט: סטאר* 2015-05-17 21:02:27

      כרגיל אוהבת לשוטט בין מילותיך. לומדת תמיד ולרגע ארוך נעצרתי מול השם יוסף בוסל ...חזרתי שוב וקראתי אודותיו . ואני מביאה את הקשר שלי אל יוסף בוסל.בצפת יש בית הבראה הקרוי על שמו ״בית בוסל״ . בפתח הכניסה למבנה על הקיר יש מצבה עם שמו של אברהם שחרור הי״ד, אשר נפל שם במלחמת השחרור . הוא נרצח מירי כדור צלפים עת שהביא הספקה לכוחות ההגנה . אברהם שחרור היה סבו של בעלי .

      תודה כוכי. הכל שזור פה ...:) 

        17/5/15 21:21:
      סחתין על הקפצנים, טרזן היה גאה, אחלה מקום זה הקטע של הירדן אחרי הכינרת, שקט זה ומזכיר את סיפורי טום סויר והנהר שבו היה רוחץ, יש שם אחלה מקום לשייט בקנו . הקטע מאוד מעניין , מומלץ לקרא את "זה המקום" של אהוד בנאי שמספר הרבה סיפורים מעניינים על האזור ושאחד מסתיים "וריח המלואח על המים" כשהו בכוונה מחליף את המלוח עם מלואח.... מאוד מומלץ
        17/5/15 21:02:
      כרגיל אוהבת לשוטט בין מילותיך. לומדת תמיד ולרגע ארוך נעצרתי מול השם יוסף בוסל ...חזרתי שוב וקראתי אודותיו . ואני מביאה את הקשר שלי אל יוסף בוסל.בצפת יש בית הבראה הקרוי על שמו ״בית בוסל״ . בפתח הכניסה למבנה על הקיר יש מצבה עם שמו של אברהם שחרור הי״ד, אשר נפל שם במלחמת השחרור . הוא נרצח מירי כדור צלפים עת שהביא הספקה לכוחות ההגנה . אברהם שחרור היה סבו של בעלי .
        17/5/15 18:34:

      צטט: HagitFriedlander 2015-05-17 14:00:35

      אני אוהבת לראות תחילה את הצילומים שאתה מעלה לפני כתיבת הפוסט ואז אני יודעת שמחכה לנו ממתק בסוף...ואכן הוא לא מאחר להגיע...טיול נהדר איזור יפהפה ואני כמו דרגת הקושי שבכותרת עם חיוך מתמשך:)))) ואגב, לגבי "תימני כינרת" שגורשו לרחובות סיפור עגום...הרבה דברים נגנזו והועלמו מהזכרון...שווה להציץ בשיר "זמורות יבשות" ששר יזהר כהן וכתב דן אלמגור...לא יאמן..

      יש לא מעט סיפורים עגומים מתולדות ההתיישבות. קדחת, מלריה, רעב, פרעות, התאבדויות, נטישות ועוד כהנה וכהנה. זו הייתה תקופה שונה לחלוטין. את רחל המשוררת גרשו מדגניה. פשוטו כמשמעו. מחלתה, לא אפשרה לה להמשיך לטפל בילדים, היה חשש שתדביק את החברים האחרים אז פשוט אמרו לה לקחת את הרגליים למקום אחר. הדברים לא נעלמו ולא נשכחו. נעים יותר ואנושי, להיזכר בשירת רחל מאשר ב"פליטי יהודה" שהוגלו מתל אביב פצועים חבולים חולים ורעבים ונקברו גם הם בבית הקברות כנרת. תודה על החיוך המתמשך :) 


        17/5/15 18:08:
      תמונות מדהימות! תיאור מרהיב! ואני כרגיל טיילתי מהכורסה...
        17/5/15 17:32:
      מרהיב ומשכיל.
        17/5/15 16:42:
      אחד הקטעים היפים והירוקים בשביל ישראל...הרגשתי למראה הצילומים את עצמי מטייל שם..שאפו גדול לך..
        17/5/15 14:00:
      אני אוהבת לראות תחילה את הצילומים שאתה מעלה לפני כתיבת הפוסט ואז אני יודעת שמחכה לנו ממתק בסוף...ואכן הוא לא מאחר להגיע...טיול נהדר איזור יפהפה ואני כמו דרגת הקושי שבכותרת עם חיוך מתמשך:)))) ואגב, לגבי "תימני כינרת" שגורשו לרחובות סיפור עגום...הרבה דברים נגנזו והועלמו מהזכרון...שווה להציץ בשיר "זמורות יבשות" ששר יזהר כהן וכתב דן אלמגור...לא יאמן..
        17/5/15 13:23:

      צטט: א ח א ב 2015-05-17 12:27:44

      צטט: יובלש 2015-05-17 10:10:37

      קטע נהדר שבטח עוד אשוב אליו.

      בובה הייתה סוסה? אתה בטוח? אני זוכר משום מה פרדה.

      המצבה המושקעת לא אומרת דבר בעניין.

      ''

      על אחת מסוללות העפר בביצה, בצילם של עצי דקל, הוקמה אנדרטה לזכרה של הפרדה בובה. בובה הייתה שייכת לאהרן שידלובסקי, מחלוצי קבוצת כנרת, ויחד עמו עבדה בגן הירק של הקבוצה. כשהזדקנה החלה מובילה את ביצי הלול אל המדגרה או אל חדר האוכל, ולאחר מותה קבר אותה שידלובסקי באדמת הביצה. בשנת 1985 הוקמה במקום אנדרטת אבן לזכרה של בובה, שמעליה ניצבת מחרשה ועליה קבוע לוח הנצחה לאמור:

      "פה נקברה בובה
      שחרשה, קילטרה, ותלמה
      בנאמנות את אדמת כנרת
      בשנות ה-20 וה-30
      של המאה ה-20.
      יהא זכרה שזור בתולדות כנרת".

      דמותה של בובה שימשה כהשראה לפרד "זיצר" בספר רומן רוסי מאת מאיר שלו[1].

      (ויקיפדיה) 

       

      נחמד לדעת שהזיכרון שלי עוד עובד לפעמים :)

        17/5/15 12:27:

      צטט: יובלש 2015-05-17 10:10:37

      קטע נהדר שבטח עוד אשוב אליו.

      בובה הייתה סוסה? אתה בטוח? אני זוכר משום מה פרדה.

      המצבה המושקעת לא אומרת דבר בעניין.

      ''

      על אחת מסוללות העפר בביצה, בצילם של עצי דקל, הוקמה אנדרטה לזכרה של הפרדה בובה. בובה הייתה שייכת לאהרן שידלובסקי, מחלוצי קבוצת כנרת, ויחד עמו עבדה בגן הירק של הקבוצה. כשהזדקנה החלה מובילה את ביצי הלול אל המדגרה או אל חדר האוכל, ולאחר מותה קבר אותה שידלובסקי באדמת הביצה. בשנת 1985 הוקמה במקום אנדרטת אבן לזכרה של בובה, שמעליה ניצבת מחרשה ועליה קבוע לוח הנצחה לאמור:

      "פה נקברה בובה
      שחרשה, קילטרה, ותלמה
      בנאמנות את אדמת כנרת
      בשנות ה-20 וה-30
      של המאה ה-20.
      יהא זכרה שזור בתולדות כנרת".

      דמותה של בובה שימשה כהשראה לפרד "זיצר" בספר רומן רוסי מאת מאיר שלו[1].

      (ויקיפדיה) 

        17/5/15 12:24:

      צטט: איילתayeletא 2015-05-17 12:12:01

      יפה מאוד קטע השביל. ויפה ההיסטוריה. חויה נהדרת סיפרת בתמונות ובמילים. הצילום של הנוף צהוב ירוק קסום.ק פיצת ראש לירדן וואללה coollll  מחווה יפה לסוציאליסטים ואחלה עיתוי היום כששובתים. אומרים שלסוציאליסטים אין חוש הומור מה דעתך?:-) על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת..:-)

      תפארת הכנרת :-) 

       

        17/5/15 12:23:

      צטט: רפי הג'ירפי 2015-05-17 11:18:21

      אחת הסיבות שגרמו ל"תימני כינרת" לעזוב את האיזור הייתה היעדר מניין בבית הכנסת הם ביקשו מקק"ל לצרף  עוד משפחות, אך נענו בשלילה. בסופו של דבר הסכימו לעבור למרמורק, המושב הראשון בישראל של יהודי תימן, שברבות השנים הסתפח כשכונה לעיר רחובות.  ב- 1994 קבעו נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר, יחד עם עמיתיו דליה דורנר ויעקב קדמי, בתשובה לעתירה שהוגשה על ידי בני "תימני כנרת" כי אין הם יכולים לחייב את חברי קבוצת כנרת להשיב למקומו שלט הנצחה לפועלם של התימנים ליד בית המוטור, וזאת משום שהעתירה הוגשה "ללא הכנה מספקת. ניתן לחסוך את ההתדיינות המיותרת לחלוטין, אם תיענה בקשתם של העותרים ששלט הזיכרון הנ"ל יותקן על הקיר החיצוני של בית המוטור, תוך גילוי רצון טוב, בהתחשב בשאיפתם העזה של העותרים להנציח פועלם החלוצי של אבותיהם".

      זה מה שיש שם היום. 

      ''

        17/5/15 12:12:

      יפה מאוד קטע השביל. ויפה ההיסטוריה.חויה נהדרת סיפרת בתמונות ובמילים. הצילום של הנוף צהוב ירוק קסום.קפיצת ראש לירדן וואללה coollll  מחווה יפה לסוציאליסטים ואחלה עיתוי היום כששובתים. אומרים שלסוציאליסטים אין חוש הומור מה דעתך?:-) על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת..:-)

       

        17/5/15 12:01:
      AKKBAR TRIP
        17/5/15 11:18:

      אחת הסיבות שגרמו ל"תימני כינרת" לעזוב את האיזור הייתה היעדר מניין בבית הכנסת הם ביקשו מקק"ל לצרף  עוד משפחות, אך נענו בשלילה. בסופו של דבר הסכימו לעבור למרמורק, המושב הראשון בישראל של יהודי תימן, שברבות השנים הסתפח כשכונה לעיר רחובות.  ב- 1994 קבעו נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר, יחד עם עמיתיו דליה דורנר ויעקב קדמי, בתשובה לעתירה שהוגשה על ידי בני "תימני כנרת" כי אין הם יכולים לחייב את חברי קבוצת כנרת להשיב למקומו שלט הנצחה לפועלם של התימנים ליד בית המוטור, וזאת משום שהעתירה הוגשה "ללא הכנה מספקת. ניתן לחסוך את ההתדיינות המיותרת לחלוטין, אם תיענה בקשתם של העותרים ששלט הזיכרון הנ"ל יותקן על הקיר החיצוני של בית המוטור, תוך גילוי רצון טוב, בהתחשב בשאיפתם העזה של העותרים להנציח פועלם החלוצי של אבותיהם".

        17/5/15 11:06:

      צטט: באבא יאגה 2015-05-17 08:12:24

      תענוג הטיול הזה., ולו רק בתמונות ומלים. טבריה היא חלק חשוב בחיי. אני בוגרת המעברה של טבריה עלית

      למרבית הצער טבריה עילית עדיין מזכירה מעברה

      יופי חי!, כמו שהיינו אומרים פעם מזמן מזמן. פה ושם נזכרתי ב"מסע מים לים" שהיינו עורכים בנעורינו. תודה.
        17/5/15 10:10:

      קטע נהדר שבטח עוד אשוב אליו.

      בובה הייתה סוסה? אתה בטוח? אני זוכר משום מה פרדה.

      המצבה המושקעת לא אומרת דבר בעניין.

      ''

        17/5/15 08:58:
      כייף לטייל אתכם , למדתי המון מהפוסט המעניין שלך ,תודה!
        17/5/15 08:12:
      תענוג הטיול הזה., ולו רק בתמונות ומלים. טבריה היא חלק חשוב בחיי. אני בוגרת המעברה של טבריה עלית
        17/5/15 07:43:

      אחאב היקר.

      תודה ששיתפת אותנו בטיול כה יפה ומרגש.
      צילומים נפלאים- המעודדים לטייל בארצנו היפה והמיוחדת.
      יישר כוח!


      בברכה
      אהובה.

        17/5/15 07:30:
      ביג ביג לייק - מקסים
        17/5/15 07:26:
      ביג לייק, אחאב. לקרוא את הפוסטים שלך וכמו לטייל מהבורסא. תודה ושבוע מופלא
        17/5/15 06:53:
      מקסים, האזור האהוב עלי בארץ
        16/5/15 23:17:
      אחאב מושקע ונפלא כמו תמיד......שבוע טוב
        16/5/15 22:18:
      אוי כנרת שלי, אוי כנרת שלי!
        16/5/15 22:06:
      יופי של מסלול - יופי של תמונות
        16/5/15 21:56:
      מסלול מהנה ומעניין - תודה על השיתוף
        16/5/15 21:45:
      מרכבות הירדן מקום מומלץ למשפחות וכן כל האזור שופע מים מעיינות ופינות חמד.
        16/5/15 21:45:
      נזכרתי בזכרונות ילדות נעימים. פוסט נפלא !
        16/5/15 21:27:
      טיול נפלא, נוף מוכר ומענג. כדאי לבוא ולראותו מקרוב. שבוע נפלא שיהיה לכולם.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין