כותרות TheMarker >
    ';

    משגיח כשרות

    בלוג שעוסק בדברים שמעניינים אותי ומעסיקים אותי, שזה אומר חילונים וחרדים, ישראליות, כנסת, זכויות אדם ודמוקרטיה (איור: עמוס בידרמן, הארץ)

    0

    בדשא של דליה

    18 תגובות   יום רביעי, 20/2/08, 06:32

    הקיבוצניקים הביסו את השלג והגיעו במאותיהם לכנסת לחגוג 80 שנה לקיבוץ הארצי @ מרוב התלהבות נתנו להם להכנס בג'ינס @ הנשיא פרס אמר שהם "תנועה דתית  נעלה" ושגם העם כבר הבין שהם לא מיליונרים עם בריכות @ בשומר הצעיר מתלבטים אם מותר להשתמש במסרונים ובויקיפדיה

    photo of a kibbutz general meeting, from Israeli Ministry of Foreign Affairs website

     אסיפת קיבוץ, תמונה מאתר משרד החוץ

     

    גרסה מקוצרת של הרשימה הזאת מתפרסמת היום בהארץ בחדשות.

    מלאו אסמינו. פעם בימי חג של הקיבוצים וביחוד של התעשיה הקיבוצית היו מביאים טרקטורים וקומביינים ומציבים אותו בשער הכנסת וגם ערמות של תבן. אין ספק, השתנו הזמנים. מי שיעז היום לשים תבן על הדשא של דליה יאכל מן הסתם הרבה קש, והטרקטור היחיד בסביבה של הכנסת עסק בפינוי שלג. אבל הקיבוצניקים בכל זאת זכו אתמול ליחס מיוחד וקיבלו (לרגל השלג) פטור מיוחד מאיסור הג'ינס הפרלמנטרי. איציק ביטאה את התחושה שמלח הארץ הגיע לבניין גם בהצעה "אולי תשארו פה לתמיד"?

    בגשם רוח וסערה. ביום שלישי בבוקר התקשרה יו"ר הכנסת דליה איציק לשני נציגי הקיבוץ הארצי בכנסת חיים אורון ואבשלום וילן והציע לדחות בשבוע את האירוע לרגל 80 שנה לקיבוץ הארצי, בגלל השלג. "אף אחד לא יבוא", היא הזהירה. "יבואו", ענו לה שני הקיבוצניקים. "זה השומר הצעיר". ואילו חוקרת התנועה הקיבוצית אביבה חלמיש הביעה את התפעלותה בציטוט משיר שמו"צניקי ידוע (ידוע לפחות בשמו"צ): "במצב רוח טוב או רע/ בגשם רוח וסערה/ לנדוד לנדוד תשוקת שומר".

    נסיגה פרלמנטרית. באפריל 1927 הקימו ארבעה קיבוצים את הקיבוץ הארצי. היום מונים קיבוצי השומר הצעיר, שהם חלק מהתנועה הקיבוצית המאוחדת, 84 קיבוצים. ובכל זאת אין ספק הקיבוצים זה לא מה שהיה פעם. בכנסת הראשונה, כך סיפרה חלמיש היו 26 חברי קיבוצים. בכנסת השלישית היו 25. בכנסת הנוכחית יש ארבעה.

    בריכות של מיליונרים. בבחירות 1981 שבהן שב ראש הממשלה מנחם בגין וניצח את מועמד העבודה שמעון פרס הוא הרבה לתקוף את "בריכות השחיה של הקיבוצניקים המיליונרים". אתמול אמר הנשיא פרס לנציגי שלושה דורות של הקיבוץ הארצי שהוא ידוע שמגיעה להם הוקרה הרבה יותר עמוקה מזו שלה הם זוכים. אבל "העם מתחיל להבין שהתנועה הקיבוצית לא שכשכה רגליה בבריכות שחיה". פרס רואה בקיבוצים את תמצית האור לגויים: "אין בעולם תנועה יותר צודקת מהתנועה ההתיישבותית. אין צורת חיים יותר צודקת".

     

     

     

    נחלאי. צלם: מורדו אברמוב. מתוך תערוכת הצילומים של צלמי הקיבוץ הארצי בכנסת

    נחלאי. צלם: מורדו אברמוב. מתוך תערוכת הצילומים לרגל 80 שנה

    לקיבוץ הארצי שמוצגת בכנסת. ארכיון השומר הצעיר, יד יערי

     

    חזק ואמץ. הרבה נוסטלגיה היתה אתמול בכנסת. קשה לספור את כמות הפעמים שהוזכר הביטוי "אחוות עמים". חיים אורון ניצל את אופיו המאד חריג של הקהל; פנה לכמאה חניכי שמו"צ ואמר להם שהשליחות שלהם היא "לחפש את הסנתיזה למרות שהיא לא קיימת"; וגם הסביר ש"החיפוש (אחר הסינתיזה. ש"א) נותן המון טעם לחיים". נראה אותו אומר סינתיזה במליאה. אולי הערבים מחד"ש יבינו אותו. אורון סיים את דבריו בקריאה "חזק ואמץ, ההנהגה הראשית".

    תורת השלבים. שוב ושוב חזר בנאומים המושג "תורת השלבים". לא, לא של הפלשתינים. מדובר באותו תאוריה שבנה המנהיג האגדי של הקיבוץ הארצי מאיר יערי, שלפיה הגשמת הציונות קודמת למהפכה החברתית. חבר הכנסת לשעבר אמרי רון סיפר שמדי פעם היו שואלים את יערי מתי כבר יגמר השלב הראשון. יערי היה עונה, "כשיהיו חמישה מיליון יהודים בישראל". כלומר, השלב הראשון נגמר. אפילו משבר הקיבוצים כבר מאחרינו. אבל קיבוצי השומר הצעיר מוצאים עצמם בעולם של גלובליזציה, הפרטה גורפת ופערים חברתיים מהגדולים בעולם. נשיא מכללת ספיר בשדרות זאב צחור סיפר שיצחק טבנקין היה משוכנע שהחברה הישראלית תהיה "כלילת קומונות". כיוון שחברת הקומונות  עדין לא פה, התנחמו הדוברים בזה אחר זה בקומונות העירוניות שמקימות תנועות הנוער, אלא שפועלות בשדרות ודימונה ובאר שבע.

    דת העבודה. "הקיבוץ הארצי", אמר פרס, "הוא תנועה דתית במובן הנעלה ביותר של הדת, תנמועה של מוסר עמוק וערכים שכל יום עומדים במבחן". דת? מזכ"ל השומר הצעיר אייל רייס משוכנע שתנועתו היא הגורם היחיד שיכול לחזור ולחבר את המדינה לחזון הציוני. "זו מסירה בשרשרת הדורות", הוא אומר ונשמע לרגע קצת כמו ש"סניק. אבל ע', מדריך בשומר הצעיר, סיפר שלא קל להחדיר לחניכים את התודעה שהם אליטה משרתת, ביחוד בתקופה שבה המחשב יוצר תחרות קשה לתנועת הנוער. ע' מתלבט בשאלות אידיאולוגיות כמו האם להכין פעולות באמצעות הויקיפדיה, למרות שזה מעודד לשיטחיות. והאם לזמן חניכים לפעולות באמצעות מסרונים. "הדילמה זה לא האסאמאס אלא איך יוצרים שיח אנושי בעידן טכנולוגי. המונח של לשבת במעגל היה מרכזי אצלנו ונשאר מרכזי"' אומר מזכ"ל השומר הצעיר אייל רייס.

      
    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/4/09 22:34:

      צטט: Shahar Ilan 2008-02-26 18:34:31

       

      כן. זו ללא ספק הבעיה. אני חושב שנותרו יותר מ-7 שנים, אבל אין ספק שהחולשה הלאומית היא הדבר העיקרי שמסכן אותנו. אני רק לא רואה איך אפשר לתקן את זה בעזרת יותר חולשה וזו בעיני המשמעות של העמדה שלך. ואגב, העובדה שאנשים לא מאמינים יותר בציונות ועבודה והגשמה לא אומרת שזה לא היה נכון. רק שלאנשים יותר קל לדאוג לעצמם מאשר לכלל.

       

      חולשה לאומית? אנא הסבר.

       

        20/4/09 18:54:
      צודקת. אידיאליסט אמיתי. יישר כח.
        29/2/08 22:01:

       

      צטט: גילה_ט 2008-02-29 10:23:41

      באשר לך... אני חוששת לומר שאתה אידאליסט חסר תקנה מחייך

      לא מצליח לרסן את זה. שלא לדבר על הקטע הזה המוזר שלי עם האמונה בציונות.

       

        29/2/08 10:23:

       

      צטט: shahar ilan 2008-02-25 23:04:17

       

      לא ברור לי איך את מגיעה מהניתוח המאד מעניין שלך למסקנה. למיטב הבנתי הבעיה של הציונות היא שנשאר כל כך מעט מדת העבודה ומדת הציונות. אם היה לנו רק שלושים אחוז מהאמונה בדרך של דור המייסדים, עתידנו היה מובטח לעוד 60 שנה.

       

      היי שחר,

      אהבתי את הפוסט! כמו כל בני דורי גם אני עברתי דרך הקיבוץ ויש לי הרבה הערכה אליו.

      באשר לך... אני חוששת לומר שאתה אידאליסט חסר תקנה מחייך

       

      מי ייתן וירבו כמוך

       

      שבת שלום

        26/2/08 18:34:

       

      צטט: אן 2008-02-26 15:31:25

      נשארה רק הציונות, הלכה העבודה ומי יודע מה זו בכלל דת יהודית ? עם כזו אמונה ואבדנו.

       

      מדינת ישראל לא תשאר במצבה יותר מ- 5 -7 שנים כאן !

      כן. זו ללא ספק הבעיה. אני חושב שנותרו יותר מ-7 שנים, אבל אין ספק שהחולשה הלאומית היא הדבר העיקרי שמסכן אותנו. אני רק לא רואה איך אפשר לתקן את זה בעזרת יותר חולשה וזו בעיני המשמעות של העמדה שלך. ואגב, העובדה שאנשים לא מאמינים יותר בציונות ועבודה והגשמה לא אומרת שזה לא היה נכון. רק שלאנשים יותר קל לדאוג לעצמם מאשר לכלל.

        26/2/08 15:31:

       

      צטט: shahar ilan 2008-02-25 23:04:17

       

      צטט: אן 2008-02-25 07:48:56

       

      דת העבודה - הקיבוץ הארצי:

       

      א ב ל חשוב יותר להבין שאותה אידיאולוגיה שבנתה את החברה הישראלית היא גם זו שתגרום לחורבן הבית .

      אנחנו רואים כיצד הלאומניות הדתית פה בארץ רק מתחזקת , רק לפני מספר שבועות הוקמה תנועה נגד ההשתמטות מהצבא , ערך המוות עדיין נשאר ערך עליון במדינה ועל כן חשוב מאד לעשות “תשובה” ולהיפרד מהדת הציונית ככל שיותר מהר אחרת לא יישארו פה מאמינים ובני מאמינים.

      לא ברור לי איך את מגיעה מהניתוח המאד מעניין שלך למסקנה. למיטב הבנתי הבעיה של הציונות היא שנשאר כל כך מעט מדת העבודה ומדת הציונות. אם היה לנו רק שלושים אחוז מהאמונה בדרך של דור המייסדים, עתידנו היה מובטח לעוד 60 שנה.

       

       נשארה רק הציונות, הלכה העבודה ומי יודע מה זו בכלל דת יהודית ? עם כזו אמונה ואבדנו.

       

      מדינת ישראל לא תשאר במצבה יותר מ- 5 -7 שנים כאן !

        25/2/08 23:04:

       

      צטט: אן 2008-02-25 07:48:56

       

      דת העבודה - הקיבוץ הארצי:

       

      א ב ל חשוב יותר להבין שאותה אידיאולוגיה שבנתה את החברה הישראלית היא גם זו שתגרום לחורבן הבית .

      אנחנו רואים כיצד הלאומניות הדתית פה בארץ רק מתחזקת , רק לפני מספר שבועות הוקמה תנועה נגד ההשתמטות מהצבא , ערך המוות עדיין נשאר ערך עליון במדינה ועל כן חשוב מאד לעשות “תשובה” ולהיפרד מהדת הציונית ככל שיותר מהר אחרת לא יישארו פה מאמינים ובני מאמינים.

      לא ברור לי איך את מגיעה מהניתוח המאד מעניין שלך למסקנה. למיטב הבנתי הבעיה של הציונות היא שנשאר כל כך מעט מדת העבודה ומדת הציונות. אם היה לנו רק שלושים אחוז מהאמונה בדרך של דור המייסדים, עתידנו היה מובטח לעוד 60 שנה.

       

        25/2/08 07:48:

       

      דת העבודה - הקיבוץ הארצי:

       

      מקובל לחשוב ולהציג את המהפכה הציונית כמהפכה נגד העולם היהודי מסורתי כאילו הצבר הישראלי בן הארץ הזו הוא חילוני , ליברל, איש העולם הפתוח, היצרן והמתקדם.

      אך ככול שמעמיקים ומיטיבים לראות רואים את הציוני ככלל ואת הציונות בפרט כדת לאומנית, פשיסטית, משיחית וקיצונית שאין כדוגמתה בעולם.

      כאשר בתי הפולחן והמקדש של התנועה הם הקיבוצים והמושבים, מזמורי התפילה של בתי הכנסת הוחלפו ב”שירי מולדת”.

      אפילו ריקוד חסידי יצרה לעצמה הדת הציונית והוא ריקוד ההורה אשר נרקד במעגל באקסטזה דתית חבוקים ומאמינים.

      חשוב לציין שאפילו המילה “קיבוץ” הושאל מהחסידות של רבי נחמן מברסלב אשר כינה כך את עדת מאמיניו.

      הצעירים החילוניים חונכו לקבלת עול מצוות בישיבה הגבוהה של הציונות – תנועות הנוער, הפלמ”ח והיחידות הגבוהות של צה”ל.

      הציונות והאידיאולוגיה החלוצית נתפשת עדיין בקרב רוב הציבור בארץ כתורת אמת שאין עליה עוררים וספקות, המציאות החלוצית תוארה במונחים דתיים של “תיקון” , עבודת קודש” “גאולה” .

      בגיל בר מצווה רכשו הצברים “מצוות של עובד אדמה” כך כותב איש נהלל על בני המשבים הצעירים.

      המילה מצווה נהפכה לביטויי שכיח בשיח הציבורי : “צו השעה” “צו שירות” “צו התנועה” ציווים הלכתיים לאומנים החל מחובת שירות צבאי ועד התיישבות בחלקי הארץ השונים.

      בדתות השונות ישנם כתבי קודש הנקראים בצוותא שוב ושוב, מחזורי תפילה וטקסטים מקודשים של הדת הציונית צמחו מתוך המוות והשכול – מחזור התפילה היו קובצי הזיכרון לנופלים אשר נכתבו בארץ בהיקף שלא נמצא כמותו בתרבויות אחרות בעולם! תפילת “יזכור” אשר חוברה מחדש בקיבוצים נהפכה להיות “קריאת שמע” של החילוני הדתי, צפירת יום הזיכרון הוחלפה בתקיעת השופר בסוף תפילת נעילה.

      בדומה לכל דת אחרת גם לציונות ישנם כופרים וסוטים מהמצוות ואת אלו הוקיעה ועדיין ממשיכה להוקיע כגון “היורד” מהארץ ו”המשתמט” משרות צבאי.

      הדת הציונית והחילוני הדתי אשר נוצר כאן בארץ הוא זה אשר הקים את ה”יש” במדינה בה אנו חיים, לולא אותה אידיאולוגיה חלוצית ואותו פולחן לא היינו מגשימים את המציאות שלנו כאן .

      א ב ל חשוב יותר להבין שאותה אידיאולוגיה שבנתה את החברה הישראלית היא גם זו שתגרום לחורבן הבית .

      אנחנו רואים כיצד הלאומניות הדתית פה בארץ רק מתחזקת , רק לפני מספר שבועות הוקמה תנועה נגד ההשתמטות מהצבא , ערך המוות עדיין נשאר ערך עליון במדינה ועל כן חשוב מאד לעשות “תשובה” ולהיפרד מהדת הציונית ככל שיותר מהר אחרת לא יישארו פה מאמינים ובני מאמינים.

        23/2/08 18:27:

      איזו נוסטלגיה...

       

      אני נולדתי (וגדלתי עד גיל 6) בקיבוץ של השומר הצעיר <שער העמקים> בתקופת תור הזהב של הקיבוצים (סוף שנות ה-60').

      אני יכולה לומר שלנו, לילדי הקיבוץ, היתה הזכות לחוות ילדות נפלאה, קרובה ומחוברת לטבע, טובלת בשלווה ורוגע, ומנוטרלת מלחצים של משפחה ממוצעת בעיר (כלכליים ואלה שנגרמים מהם).

      בתחושה שלי, <ואני מודעת לכך שהרבה אחרים חוו ההיפך ממני>

      זה היה גן-עדן עלי אדמות.

       

       

       

        21/2/08 18:05:
      אני לא מאמין...! מצאתי כאן גם את ההורים שלי, קוסטא וירדנה, בפינה הימנית למעלה. מדהים!
        21/2/08 02:21:
      סליחה על הקטנוניות, אבל משבר הקיבוצים הוא מאחורינו, לא מאחרינו.
        20/2/08 17:48:
      בתמונה קיבוץ משמר העמק, כנראה תחילת שנות השבעים. גיורא דיאמנט (ז"ל) מנחה את הדיון. לידו יושב עמרם גורדון.
        20/2/08 16:48:

       

      צטט: איירבוס-max 2008-02-20 16:43:11

      כבעל תואר "BK" (בוגר קיבוץ) מתקופת הגירסא הלא מופרטת - אני תוהה יומם ולילה:

      איך ומדוע נעשה המעבר לקוטב הנגדי?

      ואולי הרימה התנועה הקיבוצית את ידיה מוקדם מדי?

      אני חושב שדי ברור שהעובדה שהציבור הישראלי למד לשנוא את הקיבוצים במקום להעריך אותם הוא סימפטום לחולי עמוק.

        20/2/08 16:47:

       

      צטט: lior kodner 2008-02-20 16:10:07

      שחר, 

       

      בהמשך לסיפור הג'ינס, עוד שנייה הקיץ חוזר - במכנסיים קצרים

      וסנדלים מותר להיכנס לכנסת? 

       

       

      אחד הדברים המשעשעים באיסור הג'ינס הוא שברגע שאתה אומר מה לא, יוצא שכל מה שלא ברשימה מותר. ככל הזכור לי סנדלים אסורים מפורשות, מכנסיים קצרים לא (אבל אני לא ממליץ למישהו לנסות). לעומת זאת, די ברור ששרוואל דייגים עובר. ההוראות קובעות ש"לנשים אסור גם חולצות בטן". גברים שעירים ומכריסים מוזמנים לנסות להגיע בחולצות בטן בהמוניהם.

        20/2/08 16:43:

       

      צטט: shahar ilan 2008-02-20 11:04:00

       

      צטט: yonatan2007 2008-02-20 09:30:06

       

       

      לא ארחיב ביותר מדי פרטים אך אומר: למדתי, למדתי במהלך אותה שנה גורלית בחיי הקיבוץ, שהחברה הקיבוצית חזקה. הישרדות היא לא רק תכנית ריאליטי בערוץ 10. הישרדות היא התהליך, שעוברים הרבה קיבוצים בדרך לעצמאות בעולם הקפיטליסטי של ימינו. ראיתי איך כמה מאות אנשים, חברות וחברי הקיבוץ, דואגים אחד לשני, מתכננים את השנים קדימה, נותנים מענה לכל בעיה ערכית וחברתית, דואגים לזקניהם ולדלי האמצעים שבין חבריהם ויותר מכל- דואגים לחינוך ילדיהם.

       

      כן, זה נכון. גם אחרי ההפרטה יש בקיבוצים הרבה יותר עזרה הדדית וערבות הדדית מאשר מקובל בחברה החילונית. אבל אני (במבט מבחוץ) בכל זאת מעדיף את הגרסה הלא מופרטת. מרוככת, מעניקה ביטוי לפרט, אבל שומרת על שיתופיות גבוהה.

      כבעל תואר "BK" (בוגר קיבוץ) מתקופת הגירסא הלא מופרטת - אני תוהה יומם ולילה:

      איך ומדוע נעשה המעבר לקוטב הנגדי?

      ואולי הרימה התנועה הקיבוצית את ידיה מוקדם מדי?

        20/2/08 16:10:

      שחר, 

       

      בהמשך לסיפור הג'ינס, עוד שנייה הקיץ חוזר - במכנסיים קצרים

      וסנדלים מותר להיכנס לכנסת? 

       

       

        20/2/08 11:04:

       

      צטט: yonatan2007 2008-02-20 09:30:06

       

       

      לא ארחיב ביותר מדי פרטים אך אומר: למדתי, למדתי במהלך אותה שנה גורלית בחיי הקיבוץ, שהחברה הקיבוצית חזקה. הישרדות היא לא רק תכנית ריאליטי בערוץ 10. הישרדות היא התהליך, שעוברים הרבה קיבוצים בדרך לעצמאות בעולם הקפיטליסטי של ימינו. ראיתי איך כמה מאות אנשים, חברות וחברי הקיבוץ, דואגים אחד לשני, מתכננים את השנים קדימה, נותנים מענה לכל בעיה ערכית וחברתית, דואגים לזקניהם ולדלי האמצעים שבין חבריהם ויותר מכל- דואגים לחינוך ילדיהם.

       

      כן, זה נכון. גם אחרי ההפרטה יש בקיבוצים הרבה יותר עזרה הדדית וערבות הדדית מאשר מקובל בחברה החילונית. אבל אני (במבט מבחוץ) בכל זאת מעדיף את הגרסה הלא מופרטת. מרוככת, מעניקה ביטוי לפרט, אבל שומרת על שיתופיות גבוהה.
        20/2/08 09:30:

      שחר היקר,

        

      אני לא אכתוב על השירות הצבאי, שבו ככל שאתה ביחידה יותר לוחמת אתה מוקף יותר ויותר קיבוצניקים; אני לא אכתוב על החגים ועל המועדים היהודים, שחוגגים בקיבוצים כפי שאפילו בעירי לא חוגגים; אני לא אכתוב על החיבור לקרקע, על אהבת האדמה ועל המאבק באיתני הטבע לגדל גידולים חקלאיים במקומות קשים; אני לא אכתוב על החינוך לתרומה למדינה; ולא, אני לא אכתוב על התעשיות הפורחות בקיבוצים רבים ולאו דווקא במרכז הארץ.

       

      לאחר שחרורי הצבאי, על אף היותי "עירוניסט", עברתי לגור בקיבוץ ותיק שבדרום.

       

      יצא להיות בקיבוץ בתקופה קריטית, מאז ימי הקמתו- תקופת ההפרטה. הגעתי לפני, הייתי במהלך וראיתי את התוצאות של פוסט-הפרטה. המאבקים הקשים, החשש של חברי הקיבוץ הותיקים מ"מה שיהיה", החשש מפילוג בין המצדדים בהפרטה ובין המתנגדים לה.

       

      יותר מכל היה החשש של עתידם של בעלי תפקידים בקיבוץ עצמו ושל דלי אמצעים- איך יקבלו שכר? איך יביאו כסף הביתה?

       

      היה מדהים לראות איך ככל שעבר עוד יום הייתה עוד אסיפת חברים ועוד דיון ועוד וויכוח ועוד מאבק מילולי. אך מיום ליום היה ברור לכולם שאין מנוס- תהיה הפרטה כואבת, אך זו הדרך היחידה להבטיח את עתידו של אותו הקיבוץ.

       

      לא ארחיב ביותר מדי פרטים אך אומר: למדתי, למדתי במהלך אותה שנה גורלית בחיי הקיבוץ, שהחברה הקיבוצית חזקה. הישרדות היא לא רק תכנית ריאליטי בערוץ 10. הישרדות היא התהליך, שעוברים הרבה קיבוצים בדרך לעצמאות בעולם הקפיטליסטי של ימינו. ראיתי איך כמה מאות אנשים, חברות וחברי הקיבוץ, דואגים אחד לשני, מתכננים את השנים קדימה, נותנים מענה לכל בעיה ערכית וחברתית, דואגים לזקניהם ולדלי האמצעים שבין חבריהם ויותר מכל- דואגים לחינוך ילדיהם.

       

      חלקכם ודאי אומרים לעצמכם שזה לא מה שהם מכירים מהקיבוץ, אך זו התחושה שאיתה יצאתי מהקיבוץ לאחר שנה ורק ביססה את מה שחוויתי לאורך מסלול חיי, השזור בהכרויות עם קיבוצניקים רבים, בעיקר בתנועת הנוער ובצבא. החברה הקיבוצית, ברובה, ממשיכה בכל מצב ובכל קושי לחתור לערכים, שנדמה שחלפו להם מארצנו הקטנטונת.

       

      אי אפשר לדבר על הקיבוצים מבלי לסיים עם ציטוט משיר...

       

      "להיות קיבוצניק זה נשמע יפה וגם פשוט
      זה בטח קל, לא לא זו היא טעות
      כי צריך להיות חרוץ לא ללכת רק לרוץ
      ולא למצוא תמיד איזה תירוץ

      "לחלוב יום יום את הפרות ברפת
      לטעון תיבות בצל, חציר ולפת
      לקטוף פירות מן המטע בינתיים
      לעבוד ביום וגם לשמור בליל
      לגור בחיק הטבע זה חלום
      לקום בבוקר להגיד שלום
      עם ריח פרדסים רפת וכבשים
      לעשות הכל לבד ללא ניסים"

      פרופיל

      Shahar Ilan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון