כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    מוקה דיין

    14 תגובות   יום שלישי, 19/5/15, 12:31

    תזכורת קצרה, למי שלא בקיא בסאגה המשפחתית שלנו.

    כמעט שנתיים חלפו, מאז שהצטרף בן משפחה חדש לצוות. ראשיתו של סיפור, מנוגד לרצוני החופשי ככל שלאדם נשוי יש רצון חופשי.

    אבל לסיפא של דברים, אי אפשר היה שלא להתאהב בגוש הפרווה הקטן שאומנם בינקותו טינף כל פינה אפשרית בביתנו הדל והצנוע (כיפאק לעוזרת) אך החזיר אהבה כמו שאף אחד באמת לא אהב אותי קודם לכן. כולל ש'תחייה', הילדים והמאהבת.

     

    עובדתית הוא נראה כמו כלב, אבל למעשה, נושא מטען גנטי של חתולה. עסוק רוב שעות ערותו ב...לישון, לא העיפרון הכי חד בקלמר אבל כלב טוב, אוהב בני אדם באשר הם, מת על הילדים ומשתלב יפה עם הצבעים של השטיח בסלון. לא יכולתי לבקש יותר.


    במסגרת אהבתו הבלתי מובחנת לבני אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, מוקה מפגין אהבה עד אין קץ בעיקר, בשעות הבוקר.

    בכל פעם שאחד מבני הבית קם משנת היופי שלו. בשעות אלו, הכלב, הוא פצצת אנרגיה מתקתקת, שרק מחכה ללקק ולשחק. 

    הלקלקנות שלו מסתכמת לכדי בהונות הרגלים של בני המשפחה (פטיש הזוי) ולקלקנות עצמית של איבריו האינטימיים ולו מהסיבה הפשוטה שהוא יכול... למרות שזה נושא לפוסט מרתק, לא בכך העניין.

     

    בוקרו של ראש השנה הסיני היה ככל אותם בקרים של בטלה, בהם אדוני הבית פוסעים החוצה מאגף השינה אחרי השעה 10:00 בבוקר. בעוד הילדים, הכלב וחמותי (ולא בהכרח לפי הסדר הזה) ערים עוד משעות הבוקר המוקדמות וכבר חוו שעות של טלוויזיה, גלישה באייפד, לקלוקים ומשחקי כדור עם מוקה הכלב האמיץ.


    כשיצאנו שלובי זורע מאגף השינה, רעננים כמו מסטיק אורביט מצאנו את הילדים וחמותי מודאגים ומוקה שוכב בפינה מכורבל.

    טו מייק, אה לונג סטורי שורט.... רצפת הבית הינה מסוג אבן "מחליקה" במיוחד. כשזורקים למוקה כדור, ע"פ רוב, הוא נדרש לחשב את מרחקי הבלימה ע"מ לא להיחבט ברהיטים. העובדה שלכלב אף פחוס (חסר פגוש בלימה) והוא נעדר מעצורי ABS מן הסתם עשויה לגרום לו להבין שבלימה בטוחה היא ערובה לחיים ארוכים ובריאים. אך באותו בוקר מוקה טעה בחישוב המסה העצמית, מהירותו ומקדם ההחלקה ומצא את עצמו נחבט לתוך אחד הרהיטים ונבלם בו עם העין!


    כשהבטנו במוקה העין היתה גדולה מתמיד, בולטת ונפוחה. הנחתי שקורטוב זמן החלמה יטיב עם הכלב והנחנו לו לנפשו, מה גם שהימים הם ימי ראש השנה הסיני המשולים ליום הכיפורים שלנו, קרי הכללללללל סגור ומסוגר ברחבי 'אי האופוריה הנצחית'.

    בשעות אחר הצהרים, כשמצבו של מוקה לא הראה שיפור, החלטנו לאחר יעוץ טלפוני ואישור מסגרת מורחבת מחברת כרטיסי האשראי, לנסוע לווטרינר התורן שיהפוך לאחר הביקור שלנו למיליונר תורן. אך באהבה כמו באהבה לכסף אין משמעות.

     

    הילדים ביקשו להצטרף ספק משעמום ספק מאהבתם לגוש הפרווה שאני מכנה "כלב בלאי" וכך מצאתי את עצמי סביב שולחן הווטרינר עם כלב פצוע ושלושה ילדים עולזים. "אתה מבין שהעין יצאה ממקומה" פונה אלי הווטרינר בסינגליש. מהיכן לי לדעת שהעין יצאה ממקומה? אני משיב בשעה שלחץ הדם שלי מתחיל לרדת, הזיעה הקרה מכסה את פני ואני מרגיש את העילפון ממשמש ובא.


    "תחזיק את הכלב" מבקש הווטרינר "זה אומנם יכאב, אך ננסה לדחוף את העין בחזרה". שאמא שלך תחזיק את הכלב סיננתי בשקט, אך כלפי חוץ ביקשתי אותו בנימוס לעזוב את החדר, לאפשר לי להתעלף בחוץ בשעה שהוא מואיל בטובו לבקש עזרה מעוזריו המנוסים.

    טלטלתי את הילדים ויצאנו חרש לאוויר החם והדביק של סינגפור, מתפללים לשלומו של מוקה הצדיק בן אבא שלו השינצ'ו. 

    רבע שעה אחרי, שהרגישו כמו נצח, פסע הווטרינר החוצה ועדכן את נשמתי הדועכת. העין הושבה למקומה בשלום, אך היממה הקרובה גורלית לעתיד העין ולעתיד החיוב הכספי כפי שיופיע בספרי הנושה.

    כל שנדרש הוא, אשפוז לילה בעלות סמלית שתגלם את המאמץ המלחמתי, המיוחד שנעשה בראש השנה הסיני במחיר שלא יפחת מעלות סוויטה המלכותית במרינה ביי סנדס לזוג עם ארוחת בוקר. חזרנו הביתה מרוששים, דוממים וחרדים לשלומו של הכלב האהוב. מדי מספר שעות התקשרנו לדרוש בשלומו ובבוקר עם הנץ החמה נסענו להשיבו לביתו עם עין או בלעדיה.

     

    סוף טוב, הכול טוב. אחרי טיפול אנטיביוטי מונע, הרבה אהבה, העין שבה למקומה בשלום והיה כלא היה. מוקה חזר מהר מאוד לסורו, הוא עדיין מחטיא לפעמים את מרחקי העצירה ולא למד לקח אבל הרבה בנידון אין לנו מה לעשות.

    בכל בוקר בעת שהוא שמח לקראתי אני מביט בשתי עיניו וחושב לעצמי עד כמה לא מובן מאליו שלמוקה יש שתי עיניים. ביושר ובעבודה קשה הרוויח את שם משפחתו ויקרא מאותו היום והלאה – מוקה דיין.


    ''


     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/3/16 15:21:
      דאעשית, הכלבה שלי, היתה אוכלת אותה בתור חטיף...:-)
        25/5/15 05:00:

      צטט: P65 2015-05-24 15:54:16

      מתוקה

       

      מתכוון מתוק...

        24/5/15 15:54:
      מתוקה
        21/5/15 05:15:

      צטט: סולל הדרך 2015-05-21 04:29:36

      הסירי חשש מלבבך, גם בהעדרינו הקטן מקבל טיפול צמוד ואוהב, בביתו שלו. לא מפקירים כלבים מאחור. >> לא חשדתי או חששתי לרגע - ידעתי שאתה לא הטיפוס שיפקיר. כשאנחנו חוזרים הוא כל-כך מתרגש שלפעמים אני חושש שיחטוף התקף לב... וזה בשיא הרצינות. >> מכירה את זה (מכלבים של אחרים), מה שיכול להרגיע כאן זה ללטף אותו, והוא אחד שממילא דורש את זה ומעורר חשק עז לליטוף הגון, אז זה קל :)

       

        21/5/15 04:29:

      צטט: קול קוראת 2015-05-20 20:44:29

       

      ותגיד,

      מה אתם עושים עם מוקה דיין כאשר אתם יוצאים לטיולים המשפחתיים המפורסמים שלכם ברחבי הפלנטה או לחופשות בארץ ?  הוא מצטרף או שאתם פשוט משאירים לו אוכל וחלון פתוח לטיולים בגפו בשכונה ? כי זו בעיה כשיש כלבים ורוצים לעזוב את הבית לתקופות לטיולים, זה מגביל.. בשביל זה טוב שיש שכן או חבר שגר בסביבה, זה גם יכול להיות פתרון. בחו"ל ראיתי הרבה פעמים שיש פתח קטן שנפתח בתחתית הדלת לבעלי חיים (חתולים, כלבים - הם פותחים אותו עם הרגלים/הידיים שלהם או עם הראש ואז הוא חוזר בגמישות למקומו ונסגר) שיוצאים עצמאית לסיורים רגליים כל אימת שמתחשק להם ושבים הביתה בחופשיות. זה דווקא נפוץ מאד.. - אולי גם אצלכם בבית יש כזה :)

       

      הסירי חשש מלבבך, גם בהעדרינו הקטן מקבל טיפול צמוד ואוהב, בביתו שלו. לא מפקירים כלבים מאחור. כשאנחנו חוזרים הוא כל-כך מתרגש שלפעמים אני חושש שיחטוף התקף לב... וזה בשיא הרצינות.

        21/5/15 04:26:

      צטט: באמצעהחיים 2015-05-20 18:59:41

      אוי, אתה כותב נהדר, התמוגגתי מכל מילה. והקטן הזה, אכן גוש של מתיקות (בלי עין הרע)

       

      תודה

        20/5/15 20:44:

       

      ותגיד,

      מה אתם עושים עם מוקה דיין כאשר אתם יוצאים לטיולים המשפחתיים המפורסמים שלכם ברחבי הפלנטה או לחופשות בארץ ?  הוא מצטרף או שאתם פשוט משאירים לו אוכל וחלון פתוח לטיולים בגפו בשכונה ? כי זו בעיה כשיש כלבים ורוצים לעזוב את הבית לתקופות לטיולים, זה מגביל.. בשביל זה טוב שיש שכן או חבר שגר בסביבה, זה גם יכול להיות פתרון. בחו"ל ראיתי הרבה פעמים שיש פתח קטן שנפתח בתחתית הדלת לבעלי חיים (חתולים, כלבים - הם פותחים אותו עם הרגלים/הידיים שלהם או עם הראש ואז הוא חוזר בגמישות למקומו ונסגר) שיוצאים עצמאית לסיורים רגליים כל אימת שמתחשק להם ושבים הביתה בחופשיות. זה דווקא נפוץ מאד.. - אולי גם אצלכם בבית יש כזה :)

        20/5/15 18:59:
      אוי, אתה כותב נהדר, התמוגגתי מכל מילה. והקטן הזה, אכן גוש של מתיקות (בלי עין הרע)
        20/5/15 15:29:

      צטט: סולל הדרך 2015-05-20 09:23:48

      צטט: --()-- 2015-05-20 08:29:43

      יש גרביים מיוחדות לתינוקות, עם כפתורים מחוספסים נגד החלקה

      ונראה לך לשים אותם לכלב?

      אפשר לנסות

      ראיתי דברים יותר מוזרים ששמים לכלבים

      ופה, זו ממש סכנת נפשות...

        20/5/15 09:31:

      העיקר שמוקה חזר לעשות קולות של שטיח.

      ובאמת אין מחיר לאהבה ליצורים האלה. עם עין אחת או לא.

        20/5/15 09:23:

      צטט: --()-- 2015-05-20 08:29:43

      יש גרביים מיוחדות לתינוקות, עם כפתורים מחוספסים נגד החלקה

      ונראה לך לשים אותם לכלב?
        20/5/15 09:21:

      צטט: קול קוראת 2015-05-19 18:13:14

      איזה מתוק :)

       

      לגמרי, מותק אמיתי

        20/5/15 08:29:
      יש גרביים מיוחדות לתינוקות, עם כפתורים מחוספסים נגד החלקה
        19/5/15 18:13:
      איזה מתוק :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין