כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    קרבי זה הכי אני

    46 תגובות   יום שני, 25/5/15, 14:31

     

    רציתי להתגייס לקרבי.

    הזיכרונות מביטים בי עין מול עין,

    ואני רואה את התמונה של הצו הראשון.

     היום אני בן שלושים, ודורך על החיים כמו על קוצים.

    באותם ימים הייתי רוטווילר מטיל אימה

    וחוויית הקיום שלי הייתה כוח אלימות והעלמת אנשים.

    אתם יודעים – לחפור בור ולכסות  בתלולית עפר,

    זה מה שיישאר גם מכם בסוף – ערימת חול.

    אתם לא יודעים מה זה להיות חד-גדיא,

    איך מרגיש הפער בין מי שאני בפנים לאופן בו אני מוחצן.

    תמיד הייתם פחדנים עלובים שמזלזלים באינטליגנציה שלי,

    שלא מתמקדים במה שנמצא בתוך הקנקן ולא חושבים

    שלא באשמתי קשה לי להתנסח ולהתבטא, וזה מרגיז.

    ואם רק תתנו לי סיבה אני אעלים אתכם – כבר עשיתי את זה.

    עכשיו אני גר אצל ההורים וכשאמא שלי שואלת אותי מה שלומך

    אני עונה שאם היה טוב, לא הייתי כאן. וזה ממחיש את האמת העצובה שלי.

    ואין אדם אחד שיכול להקשיב למילים שבלב שלי שרוחשות כמו נחיל דבורים.

    נכון שזה מוזר לכם שיש לי לב,

    לא הייתם מאמינים שאיש גס כמוני יכול להרגיש בלב שלו.

    והם שואלים אותי מה תעשה אם ערבי יזרוק עליך אבן?

    אני יורה בו אמרתי. יורה בו את כל המחסנית

    ואחר כך עושה וידוא הריגה.

    ואני רואה שגרמתי לרעידת אדמה קטנה.

    תחכה בחוץ הם אומרים לי. ואני ממתין שעה שעה וחצי, ואני חסר סבלנות.

    עד שניגש אלי מישהו ושואל אותי אתה דודי בדיחי?

    כן, אני עונה.

    בוא איתי הוא אומר ומוביל אותי לחדרון צר.

    אני מתיישב והוא שואל אותי: זה נכון מה שאמרת?

    אני מתאמץ בכל כוחי להיזכר ותאי הזיכרון לא מתבלבלים,

    כן, אני עונה. יש לצה"ל מזל שהגעתי למקום הנכון.

    ואני רואה בעיניים שלו זעזוע והתנשאות ששיפדה אותי על הטעות שלי,

    ואם המפקד יגיד לך לא לירות מה תעשה?

    גם בו אני יורה, את כל המחסנית.

    והמילים דורכות על הראש כמו זכוכיות.

    הוא נושם שתיקת חלחלה קצרה ואז אומר לי:

    לך הביתה לנוח, נהיה אתך בקשר.

    אני לא מבין שעברתי את הגבול, שהעבר הפלילי שלי

    תמיד יהיה משא על הכתפיים שלי, ושקצין בריאות הנפש ראה

     צעצוע מלוכלך תלוי על חוט מעל המזבלה.

    חשבתי בטיפשותי שראה כי טוב, למרות שאני מהאגף לשיקום האסיר

    ועברי רצוע למשקוף הפשע.

    פתחתי את הדלת ושבתי הביתה.

    אתם מתארים לכם לאיזה חיים אני מתעורר כל בוקר

    אבל אתם לא יודעים איך זה להיות ילד שההורים שלו לא בבית.

    אולי הייתם מבינים אם הייתם מתבוננים פנימה

    ולא שופטים אותי לפי התפאורה, ומדברים עלי סרה עם הלב הסגור שלכם.

    אחר כך קיבלתי מכתב שהודיע לי שבשל חוסר התאמה

    אני משוחרר משירות צבאי.

    הצרה היא שהם בכלל לא מבינים את משמעות הלילה היורד על מי שקעקעו בו אות,

    שהוא לא חלק מהקרבי הנבחר.

    יש להם מזל שלא פגשתי אותם בשכונה

    את חביות החרא האלה החנוטים במדי זית,

    הייתי מעלים גם אותם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/15 16:06:
      פצצת אטום . צודק. הצעד הראשון שלו זה לספר, להיות ישר עם עצמו, לגלות עניין בשינוי החיים שלו, והתוצאות של הדברים הללו.
        12/6/15 15:53:
      esty.d . התיווך הוא מעין חיבוק שמדביק את השברים. התייחסת ברגישות לתיווך פנימי ותיווך חיצוני, ואכן אנחנו יחד עוברים תהליך ולומדים איך לפרום את עצמו מהפקעת. אני רק עוזרת לו להאמין שהוא יכול לעלות על מסלול שיוביל אותו למקום טוב יותר, שאפשר להזיז אבנים ולכל אבן יש את הצד החשוך והצד המואר.
        11/6/15 15:45:
      צעד ראשון לעבור את הקושי זה להביא את הדברים האלו לפה. גם מבחינת התובנות שכל אחד מעלה וגם מבחינת המרחק.
        11/6/15 12:46:

      ואולי עכשיו הוא זוכה לתיווך.
      בינו לבין העולם האחר,
      בינו לבין עצמו. 
      ואולי יצמחו שם ענפים חדשים שמולידים חיוך, תקווה, שינוי, התחלה חדשה.
      כי מישהי (את גילה) יעזור לו לעשות סדר, למיין, לבחון מה שלו ומה הוטל עליו בנסיבות חייו,
      ולבחור.
      ההזדמנות היא גם לכל אחד מאתנו לבחון את רמת הפסילה של האחר. 

        6/6/15 11:31:
      ד ר ו ר . הטעימה בשיר-סיפור הזה לא רק מציגה את הדמות כבן אדם כמו כולם, אלא משקפת את החברה ופער ההזדמנויות להתקדם בחיים, לצאת מהפער המעמדי והסטיגמטי. שכיום יש פחות אפשרויות לעניים כלכלית ועניים בהשכלה. (בסוציולוגיה קוראים לזה מוביליות)
        5/6/15 13:06:
      ח--ז--ק.
        2/6/15 12:55:
      YuditKnoller . תודה. בתרבות בה כל דאלים גבר, אין תימה שכוחניות היא השפה שעומדת מאחורינו מלפנינו ומצדדינו.
        1/6/15 13:14:
      גילה כתוב נהדר ואני מכירה בחורה שככה אימו עליה. יש הרבה אלימות בחוץ.
        29/5/15 14:12:
      באבא יאגה . עכשיו כשאת מעלה את הסוגיה, אני מבינה שלהגדיר אותו זה לא מובן מאליו, ונדמה לי שהוא מסוג התלמידים שיעלו על רבם..
        29/5/15 14:10:
      n1free . השורשים שלו מרים, אבל הפירות מתוקים. תתארי לך כמה אנרגיה הוא משקיע כדי להסתיר שהוא מת מפחד שיגלו שהוא פגיע, וגוזל קטן חסר ביטחון בעולם.
        29/5/15 14:07:
      איילתayeletא. כדי ליישב את הקונפליקט בין קורבן לתקפן הוא זקוק לעזרה מקצועית כפי שציינת. לא קל התהליך שדומה לריקוד - צעד קדימה שניים אחורה, אבל יש לי הזדמנות ללמוד ממנו כמו שהוא לומד ממני.
        29/5/15 14:04:
      נעם דימנט. בעיני הוא כמו ספר שקוראים בו, ומרגישים אמפטיה כלפי הגיבור כאילו הוא חבר.
        29/5/15 14:02:
      bonbonyetta. כשרואים עם הלב אפשר להזדהות עם כל אמת פנימית שהיא יפה גם כשהיא מכוערת. אם נדמה אותו לחתול אז כשמצילים חתול, למעשה, מצילים תשע נשמות. ומה שיפה באנשים הללו זה שהם לא מאשימים את הסביבה, הם מתמודדים. צריך להראות להם את הדרך ולהעניק להם כמה כלים והם יצליחו.
        28/5/15 23:26:
      מיומנו של... - אין לי התיוג הנכון
        28/5/15 23:25:
      כתוב טוב. טיפוס מפחיד.
        28/5/15 18:30:
      פעם באמת היתה הזדמנות עם הפרויקט של נערי רפול. אבל גם אז אי אפשר היה להציל את העמוקים בבוץ.יש לו תחושת קורבן ועם זה תמיד קשה להתמודד. בכל אופן עינין לפסיכולוגים.זה מסוכן לצבא ומסוכן בכלל.
        28/5/15 15:30:
      אמפטיה שהיא היכולת להבין אולי גם להרגיש את נקודת המבט והרגש של האחר. שלנו לגיבור הסיפור ושל גיבור הסיפור לסביבה המורכבת מסביבו. סיפור של חוסר אמפטיה. אהבתי.
        28/5/15 15:14:
      * אהבתי מאד גילה. מונולוג כאוב, של אדם קוצני כל כך מבחוץ ורך כל כך מבפנים, שאף אחד לא רואה שיש בו בפנים גם את הרך, ושהוא רואה צורך להחביא אותו, את הבפנים כזה כל כך עמוק וחזק. מנסיון עם הרבה כאב הכרתי אדם כזה כל חייו. קצת שונה, קצת פחות קוצים, עדיין אותו עקרון. כואב מאד. מה שכן, רק מי שמכיר אדם כזה, מסוגל לכתוב זאת כפי שזה יצא כאן לך.
        28/5/15 11:59:
      סוקראטס 1. אני מסכימה שההתנהגות שלו חריגה שאינה נורמטיבית וגורמת לדחייה חברתית. יחד עם זאת איני מסכימה להגדרה שהוא תוצר של מצב נפשי. ניתן לומר שיש סימנים המעידים על הפרעה התנהגותית אך אופן החשיבה והרגש אינם חורגים מהנורמה. אני כותבת שירה והתחלתי לכתוב סיפורים שהם שיר, ובמקרה הזה ראיתי גיהינום פרטי ובטקסט ניסיתי לספר כיצד אני רואה אותו, ומנסה להוביל את הגיבור ואת הקוראים למקום קטן של תקווה.
        27/5/15 18:04:

      פסיכותי לגמרי  המקרה הזה ושייך לתופעות שמאד קשה לטפל בהם עם אין שיתוף פעולה מלא

      הבחור הזה רואה הכל כמערבון של טובים ורעים אין אצלו באמצע, והעיקר שהאקדח אצלו מעשן הוא הצופה הוא הפוסק והוא גם המוציא לפועל החברה האלה גדלו לתוך עולם מנטלי שרק השיפוט שלהם קובע, אין להם שום חסמים או ערך לזולתם או לסביבה בא הם חיים

      ולמרבה הצער יוצא שחוכמת הצייד והניצוד הקיימת אצלהם מתפרשת לעיתים כאינטלגנציה רחבה או גבוה, ויש לנו מקרה קלאסי של אחד כזה שעמד בראש אחד מארגוני הפשע הגדולים והחזקים במדינה וכרגע הוא עצור, האינטלגנט הזה לדוגמא גם מחייך כל הזמן ושותק כשבפועל מראיון שנערך איתו בעבר הוא לא שונה לגמרי מהבחור הפסיכותי שבסיפור הזה

      הם יודעים להיות וורבאלים להתנסח היטב כשהם רוצים ולתמרן את מי שבא להם ללא שום נקיפות מצפון דרך ההצגה וההעצמה שהם למעשה האנדרדוג של החברה שמסביבם בן עם זו המסגרת המשפחתית הקרובה שבא הם גדלו וכלה במוסדות וברשויות של המדינה שאף פעם לא הבינו אותם ואף פעם לא דאגו להם ועוד ועוד, כשהם רוצים הם יעוררו אצל האדם הנורמאלי חמלה כלפיהם עד לדמעות, וכשזה לא מתאים להם הם מראים טוב מאד איזה ארכי פושע או רוצח הם יודעים להיות,

      הטיפול בפסיכוטים האלה הוא לא קל לא פשוט ולא תמיד מצליח

      סוקראטס 

        27/5/15 12:53:
      kimchid . גם אני חושבת שלא צריך לזרוק את הזוהמה מכל סוג שהוא ממקום למקום, אלא לתת לו פתרון.
        27/5/15 12:52:
      HagitFriedlander . זה אכזרי שהעבר מזדחל להווה, ומתפשט לעתיד.
        27/5/15 12:51:
      אמירסלע0 . והדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להתיישב מול המסך לקרוא את הסיפור. תודה לך.
        27/5/15 12:50:
      עט סופר. הטקסט משקף את הנוף הפיזי והנפשי שלו.
        27/5/15 12:50:
      קול קוראת . האלימות המילולית והפיזית שהגיבור מאמץ היא מסיכה שהמקור שלה הוא חוסר ביטחון. אין לי כוונה להלל התנהגות אלימה במיוחד שבעזרתה הוא מסתיר ומחפה על גור הכלבים חסר הישע שבתוכו, כמו מנגנון הגנה. מהמקום ממנו הוא בא זו השפה (תתארי לך כמה עוד כמוהו יש בעולם שלו, ובשכונות אחרות) שצריך לאמץ כדי לשרוד. ההתנהגות היא חיצונית ומרוקנת אותו מבפנים, והוא כמה לאהבה, לחום למגע חברתי, וזה המקום שאני מנסה ליצור התערבות ולתקן...
        27/5/15 12:44:
      AmitLi0 . סיפור שופוני שמתבסס על סיפור של בחור שהכרתי, שהתנהג כמו הכלב בעל שלושת הראשים מהמיתולוגיה היוונית, אבל הבנתי מה מסתתר מאחורי הרעש הגדול, הרוח והצלצולים, והוא הרשים אותי בעיקר באינטליגנציית הרחוב שלו, ביכולת שלו לשלוף את העיקר מהטפל, לקרוא מצבים ולנסות להיות בן אדם, וזאת למרות שלא סיים בית ספר יסודי.
        27/5/15 12:40:
      ברוךהלוי-סגל . אתה מבין את האבסורד? הלקסיקון המנטלי שלו הוא אלימות, הרג.. והוא חשב שהשפה של הקרבי קרובה להשקפת עולמו - שישלחו אותו להרוג. וזה עצוב שהוא לא הבין שהצבא הוא לא כלי למימוש הפנטזיות שלו.
        27/5/15 11:21:
      צריך למצוא מסגרות תואמות לכאלה גם.....בצבא או מחוצה לו....
        26/5/15 23:29:
      עבר פלילי ממשיך בהווה והעתיד שלו? עצוב כל כך לקרוא זאת
        26/5/15 16:05:
      טקסט חזק ובועט
        26/5/15 14:42:
      סיפור של אמת עצובה הגורמת לעצב אמיתי ..
        26/5/15 13:47:

      צר לי, גילה, אבל זה ממש לא לגיטימי בעיני לעורר הזדהות ואמפתיה כלפי אכזריות או אלימות, ולא משנה לי הסיבות או "הנסיבות המקלות" של הפשע וההיסטוריה האישית בביוגרפיה של האדם הפוגעני כלפי זולתו כי תזכרי שהקורבן האמיתי פה זה לא האדם שפורק אגרסיות אלא זה שהוא מפנה אותן כלפיו. אנשים נוטים לשכוח את זה ומשום מה מרחמים על המתעלל במקום על הקורבנות שלו. אסור להבין אותם, כלומר אפשר להבין את המניעים אבל זו לא סיבה לקבל ולסלוח.

      "כל המרחם על אכזרים - סופו שיתאכזר על רחמנים" - את מכירה את המשפט הזה.

      הדיעה שלי לא תהיה פופולרית פה, אבל אני עומדת מאחוריה בכל זאת, ובלי קשר כתבת מאד יפה. 

        26/5/15 10:14:
      מעולה. מאיפה הבאת את זה?
        26/5/15 09:39:

      רפול, רפול, מי יגול עפר מעיניך? רק אתה פתרת את הבעיה הנדונה כאן ויצרת חיילים וקצינים למופת ומאשפות הרמת את נוער השוליים.
      חרה לי מאוד על החרא שהפיק מפיו כותב המכתב
      את חביות החרא האלה החנוטים במדי זית,

      הייתי מעלים גם אותם

        26/5/15 08:20:
      debie30 . ומהם החיים? דבש ועוקץ.. אין נוסחה כיצד להימנע מעקיצות, וכדי לרדות את הדבש צריך ללמוד איך לא לתת להזדמנויות לחלוף..
        26/5/15 08:15:
      פרח יפה . הוא לומד מהכישלונות, מתקדם לאט, ממתין להזדמנויות ומנסה לתקן..
        26/5/15 08:14:
      א ח א ב . אתה יודע, לפעמים אני חושבת שגם הגולם שקשה לו להפוך לפרפר, ראוי לפרוש כנפיים ולעוף. כי אנחנו עוסקים בחינוך ורואים את הפרפר בתוך קורי הגולם..
        26/5/15 08:13:
      rossini . הרב שלמה קרליבך אמר: כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שמאמין בו. מצער שכל המבוגרים האחראים לא נתנו לו כלים להאמין שהוא יכול להצליח.
        26/5/15 08:11:
      n a n a . כשהיינו ילדים ידענו שכשנגדל נהיה חיילים, בו בחירה וחובה. ברור שיש מיפוי, גבולות וחוקים. חבל שמגמת נערי רפו"ל כבר לא נותנת מענה לסוג זה של אוכלוסיה.
        26/5/15 08:08:
      דוקטורלאה. התבונה והידע שלך תמיד מאירים זוויות מרתקות מעבר לסיפורים. הטקסט מבוסס על סיפור אמיתי של בחור שאני מצליחה לראות מעבר לקליפה, ואני רואה את המהות שממלאת אותה כמו זרעים של סוכריות מתוקות. ואני חושבת של הדרך שעבר עד הלום, בגלל דחיות שספג על רקע העבר שלו, על ששפטו דנו ותלו אותו. אני חושבת שגם לו מגיעה הזדמנות, שיראו את היתרונות שלו, את הפן המואר שלו. זו החובה של המדינה לחלץ אותו מהעשירון התחתון כי מול כל זכות של האזרח עומדת חובת המדינה, ולהתעלמות ממנו ולזריקתו לשולי החברה עשוית להיות השלכות הרסניות.
        26/5/15 07:36:
      לדרןך על קוצים ולהרגיש בלב נחי דבורים- התמודדות יום-יומית קשה.
        26/5/15 07:01:

      תחושת החמצה

      לא מבין על מה המהומה

      הלוואי שימצא לעצמו נתיב אושר בחייו ..........

        26/5/15 06:32:
      קוצים הם החיים. לא פשוט .
        26/5/15 06:11:

      קשה בכל קנה מידה ומכל היבט.

        26/5/15 00:57:
      סיפור עצוב וקשה הבאת כאן ויחד עם זאת טוב שקיים הסינון הזה ולא כל אחד מתקבל , במיוחד ליחידה קרבית.
        25/5/15 22:23:
      היו ימים שהצבא גייס כל מי שהתייצב לגיוס. ברבות השנים הבינו המפקדים כי ראוי לסנן מראש את מי שעלול להזיק למערך הצבאי. אנשים בעלי עבר פלילי נופו ראשונים. אחר כך נעשו מבחנים לחיילים כדי לברר את רמת התאמתם לשירות צבאי , ובוודאי שירות צבאי-קרבי. המיונים הללו מנעו מהצבא לגייס חיילים, שאינם מתאימים לשרת בצבא, או שאינם מתאימים לשירות קרבי בצבא. המיון הקפדני הוא לטובת כל הצדדים. החייל שלא גוייס ומרגיש מקופח, צריך לקבל הסבר מלא, מדוע דחה אותו הצבא, וגורמים אזרחיים, חייבים להכשיר אותו לחיי עבודה, על פי מצבו הנפשי והגופני. החיים, שנים רבות בבית ההורים, אינם טובים לשני הצדדים. ההורים חייבים לדאוג להפניית בנם לאתר שיסייע בידו או יטפל בו, בהתאם למצבו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין