הפעם זה מרגיש לי אחרת זה כואב לי אחרת. אני בוכה עמוק. עד לנקודה הכי עמוקה בבטן. שלשם הייתי מגיעה כשהיה מכניס את האגרוף שלו לתוכי. הייתי רוצה לזכור ממנו את הדאגה והאהבה שלו כלפי אבל ברגע צורב הבנתי ששוב הולכתי שולל. ואם הגבר הזה, הגדול והמופלא הזה, שעשה מה שאחרים לפניו ניסו לשווא - שהצליח לקנות את אמוני לאט לאט, שהביא אותי למקומות חדשים שחוויתי לראשונה, אם הוא שיקר - אזי לא אוכל להאמין יותר. ~ הפעם זה כואב לי אחרת. הלב שלי כואב פיזית. הוא צועק את צעקתו ומתחנן בפניי שאחדול. שאסתום את הגולל. שאפסיק להעמיד אותו במבחני מאמץ. הוא עייף מהמאמץ לשמור עלי שוב ושוב ואני איני מתחשבת בו. חשבתי שאני חזקה. שהתחזקתי מאכזבה לאכזבה, אבל הפעם זה מרגיש לי אחרת. אני מרגישה חלשה מאי פעם. כאילו מישהו דקר את הבלון ואני חזרתי להיות הצעירה המבולבלת וחסרת הבטחון שאינה מאמינה שראוייה לאהבת גבר. ~ התשוקה הסוערת בי הכמיהה להתמסר לגבר חזק ואוהב זהו שורש הבעיה. אותו צריך לעקור. מחיר נסיונות ההגשמה יקר מדי. העלבון הצורב הווגינה שנסגרת לכל סוג של גירוי התפקוד היומיומי המכני העצב והאבל שיש להסתיר והבטן. הבטן האומללה מתביישת ומרכינה ראשה בפניי מתנצלת על שלא עמדה במשימה לשמור עלי. להזהיר אותי בזמן. ~ לא אחת הזהירו אותי לא לצפות לבלעדיות בעולם האסור. זהו גילוי שקשה להכיל ולהשלים עימו כי כשאני אוהבת אני אוהבת בכל הוויתי. אבל אהבתי אינה נדרשת. רק נקביי. |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ויפה שעה אחת קודם...
אתה יודע שאתה צודק אה?
כמה שאתה צודק. חייבת לעשות את ההפרדה בין מאהב למשהו עמוק יותר. דיסטאנס זו בדיוק המילה.
גישה נבונה ונכונה!
"לא לצפות לבלעדיות בעולם האסור..."
אי אפשר לצפות לבלעדיות גם כשיש מחוייבות על אחת כמה וכמה בעולם האסור...
אין כאן אהבה של ממש.
בעצם - אין כאן אהבה.
יש אתגר, ריגוש, כיבוש, אגו ועוד אי אלו דברים - אבל לא אהבה.
זה כמו להשאיל ספר בספריה העירונית - הספר מרתק ומעשיר את הרוח והנפש, וכשמסיימים לקרוא אותו - מחזירים לספריה ומשאילים ספר חדש... או לחילופין משאירים אותו על הכוננית... שיהיה - עד שנשאיל ספר חדש.
השאלה - מתי?
התשובה - תלוי בכמות העמודים בספר... אם עב כרס הוא אם לאו.
ואת - זקפי ראשך והמשיכי בדרכך - כי הוא המשיך והחיים שלו דבש, מעולם לא היה יותר טוב.
ואל תאבדי את האמון - כי בוודאות יש יותר טובים ממנו.
ואל תחזרי לעולם האסור והחשוך הזה עבורך - טוב אין שם!
חיבוק.
אל תלקי את עצמך על הצורך האנושי בנפש קרובה שאפשר לתת בה אמון.
קחי את הזמן להתאבל ולהרגע.
הנסיון הרע מקשה עלינו להמשיך לאחוז בתמימותינו.
אני מקווה שמתישהו יגיע מי שלא יאכזב.