אז נכון יש לנו רק מדינה אחת, ונכון היא סה"כ ראש סיכה על הגלובוס,

ונכון אנו מוקפים בשכנים שלא היינו ממהרים לבקש מהם חלב וגם לא סוכר,

ונכון יש מחדלים וועדות חקירה, פשע אלימות ורשע .

אבל האם הכל באמת כה רע?

ישבתי עם חברים של ההורים בדיון של אחרי ארוחת ערב.

הם ירדו לגרמניה, הבעל כבר מנהל שם כמה רשתות של מסעדות...

הכל היה טוב עד שהוא פנה אלי אחרי מספר התבטאויות פטריוטיות אופיניות שלי ושאל:

"מה יש כל כך לאהוב במדינה הזאת,והיכן רואים את הראש היהודי המפורסם?"

תחושת העונג, הריחוף, שהשאיר האוכל המשובח פינתה את מקומה למין אקצוץ שכזה.

אקצוץ שהתחיל ברגליים, מהר מאוד הגיע לחזה ומשם פשוט התפוצץ החוצה.

אתה מכיר עוד הרבה מדינות בגודל של ישראל שלהן  צי של לויינים בחלל?

אתה יודע על כמה תרופות מהפכניות רשומות חברות ישראליות ויהודים בכלל?

האם לא שמעת על הטכניון ומכון ויצמן, איינשטיין וסיינפלד.

חייל האוויר שלנו, רפא"ל והתעשייה הצבאית כולה- המרכבה, פופאיי, החץ, ונאוטילוס.

האם אתה לא יודע שבמטוס העתיד של ארה"ב ביחד עם ברית נטו אנו אלה שמתכננים את

קסדת הטייס כי אין בעולם טכנולוגיה כמו שלנו?

אתה יודע כמה יהודים וישראלים הם סופרים מפורסמים, הסטוריונים, נגנים וזמרים-

שלוש פעמים מקום ראשון בארוויזיון!

איזו מדינה הצליחה כך להפריח את השממה?

ללא מיים, ללא כמעט שום מחצבים, לייצא וללמד חקלאות בכל העולם?

האם אנחנו לא מעצמת הייטק, גרעין, רפואה וננוטכנולוגיה?

 ואז פתאום נרגעתי, ונזכרתי בכל הטיולים שעשיתי, וכן הייתי גם בגרמניה מספר פעמים,

מה לעשות,היא פשוט מרכזית וקל להגיע ממנה לכל אירופה ואכן היא גם מאוד יפה.

אז כמו בכל אירופה, הם מאוד מנומסים, נוהגים מהר אבל אותך לא חותכים.

אבל זה בדיוק מה שאני כה אוהב בארץ שלנו. אז נכון שאנו לפעמים דביקים,

ונכנסים אחד לשני לחיים, אבל אנו חמים, ואחד לשני דואגים.

אנו למרות הכל משפחה אחת גדולה, שהצליחה בשיניים להנצל מכל אותם תרבותיים,

ואדיבים באירופה.

זו המדינה שלנו ששומרת עלינו, רק כאן אנו ממש בבית! גם כשהלב שלי

הוצף ביופי של ניו-זילנד המדהימה עדיין נורא התגעגעתי הביתה!

אין כמו ירושלים שלנו וחיפה, יש לנו ארץ כל כך יפה.

גם מדבר וגם שלג בהר, גם צפון מקסים ופורח, וגם את ים המלח.

הקיץ שלנו הוא קיץ אמיתי- עם הרבה שמש, פריחה וים,

והכי חשוב יש לנו את העם- עם הסגולה העם הנבחר שאכן בדרך לא קלה בחר.

הרבה יותר קל לעבור לארה"ב לעבוד באיזו חברה, ולקבל משכורת אדירה.

אבל אנו לא את סיר הבשר רוצים, אנו רוצים מקום בו נוכל בגאווה לגדל ילדים.

העיניים שלו אמרו הכל, הוא שתק והבין, וחזר לגרמניה עוד ארוחות להכין.