קטע שחובר על ידי יורם טהר לב
רגע לפני שהיידיש עומדת למות,
כדאי לצטט כמה פנינים לפני שילכו לאיבוד,
כי ההבדל בין עברית ליידיש
כמו בין יהודי לגוי שעושה קידישׁ.
לא שיש לנו משהו נגד העברית, להיפך – שפה מגניבה,
אך חסר לה משהו מן הרכות והענווה.
האם כלב יכול להחליף את הוּנְט?
האם לִבְריאות יכול להחליף את זַייט מִיר געזוּנט ?
האם שקל יכול להחליף את פוּנְט?
ואם נמשיך באותו שווּנג:
האם אהבּל יכול להחליף את גרוֹבֶּר יוּנְג?
אז אל תנסו לשכנע שהיידיש והעברית הן קרובות משפחה.
העברית קרובה ליידיש כמו שאני קרוב של איינשטיין,
מַיין בּוֹבֶּה אוּן זַיין זַיידה לִיגְן אִין דער ערְד בַּיידֶה .
הגאוה הלאומית שלנו אומרת כל בוקר:
אני בארץ, טוב בארץ, אבל ביידיש זה נשמע:
אִיך בִּין אִין דער ערְד, גוּט אִין דער ערְד.
שימו לב, לא לחינם אומרים
שביידיש זה מצלצל יותר טוב,
כי יידיש שפה מצחיקה, מתוקה, מפנקת.
כששומעים בדיחה, גם לצחוק אי אפשר בשקט.
שימו לב איך כל שם או מוצר מקבל סיומת מפנקת של "לֶה":
יענקל'ה, דבל'ה , מוישל'ה, אברמל'ה .
מספר – שֶׁרַלֶ'ה ,
שערה – הֶרַלֶ'ה ,
לב – הֶרְצַלֶ'ה ,
חתול – קֶצַלֶ'ה,
ועל טיפש אומרים סתם אַ פֶּצַלֶה .
