כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    הזיות בינלאומיות / שם זמני - ברלין פאנקו IV

    13 תגובות   יום ראשון, 7/6/15, 20:06

    הרברט ריינהרדט ישב בגינת ביתו שברובע פאנקו בצפון מזרח ברלין.  כאיש מנגנון בכיר במזרח גרמניה לשעבר, הוא היה זכאי בזמנו לבית קטן ברובע הממשל המזרח גרמני.  בעשרות השנים שחלפו מאז נפילת החומות וקריסת הקומוניזם, הוא נהנה מגימלה סבירה שאפשרה לו לחיות חיים צנועים ובלי דאגות במדינה הגרמנית המאוחדת.  

     

    הוא ידע שכדי שיוכל להמשיך לחיות את החיים הטובים והרגועים ולמות בשיבה טובה, כל שצריך לקרות, זה לא להיחשף.  אסור שאיש ידע על "הארגון", קבוצה קטנה וחשאית שפעלה עבור המשטר הקומוניסטי, אך לטובת המידור המוחלט, היא לא היתה חלק משירות המודיעין המזרח גרמני הידוע, ה"שטאזי" אלא פעלה בנפרד ובבידוד מוחלט ועסקה במשימות מיוחדות שאסור היה בשום אופן שמישהו יזהה את הפעולות האלו ויוכל אי פעם לקשר אותן עם השטאזי. הכוונה היתה שבמידה  ויש חפרפרת בתוך השטאזי, היא לא תדע דבר על הארגון.  ההפרדה הזו הוכיחה את עצמה בצורה יוצאת מן הכלל כשבזמן חשיפת פעלות השטאזי על ידי ועדה מיוחדת שהוקמה לשם כך בתחילת ימיה של גרמניה המאוחדת, בראשה עמד מי שמכהן כיום כנשיא גרמניה יואכים גאוק, לא נמצאה במיליוני המסמכים ואלפי התיקים של השטאזי שנחקרו על ידי הועדה, אף לא התייחסות אחת לארגון ובודאי שלא זוהו שמות הפעילים. 

     

    כמובן שאם ייחשף עברו כמחסל שכיר בשירות המשטר הקומוניסטי, הוא יסתכן בשנות מאסר ארוכות, שכן בגרמניה אין התיישנות על עבירות רצח ואם תתגלה האמת,  הרי שיעמוד למשפט וקרוב ולודאי שיימצא אשם. 

     

    הרברט ריינהרדט מאד רצה להמשיך לשבת בגינה בימי הקיץ הנעימים ולראות את אדניות הגרניום האדומות פורחות ומלבלבות.

     

    השעה היתה עשר בבוקר כשהטלפון הנייד צלצל ומהעבר השני נשמע קולה של ריטה, האומרת רק מילה אחת: "בוצע"

    "תודה" השיב הרברט וניתק את הטלפון.  זו השיחה האחרונה שקיים במכשיר הזה.  לאחר שהוציא את כרטיס הסים, הרברט קם מהספסל, ניגש לארגז כלים שהיה בגינה, הוציא פטיש וניתץ את הטלפון לרסיסים.  אחר כך דאג להשמיד את כרטיס הסים כך שגם הוא לא יוכל לשמש יותר כראיה. בזאת הוא קיווה שהסכנה חלפה, או לפחות טופלה באופן שיתן להם זמן לתכנן כיצד הם מגינים על עצמם.  לאחר שישה חודשים בהם חוסלו ארבעה מחברי הארגון, חשו הרברט וכמה מחבריו ששרתו בעבר בארגון, כי הם נחשפו וכי חיי כולם עומדים בסכנה.

     

    אחרי חיסלו של איקי אקרמן, שנמצא בוקר אחד כשכדור שנורה מטווח אפס מפלח את מוחו, ברור היה להם שהם חייבים לפעול כדי להציל את עצמם ולמנוע המשך סדרת החיסולים.  איקי היה המפקד והדמות הבכירה והנערצת.  הוא הקים את הארגון ודאג להפרדה המוחלטת בינו לבין הממשל המזרח גרמני.  כלפי חוץ כל החברים היו פקידי ממשל בדרגה זוטרה או בינונית, שעסקו בפעילות ממשלתית חסרת ענין. מכאן גם המשכורות והגימלאות הנמוכות להם זכו, כדי שאיש לא יתפתה לחיות בצורה מנקרת עיניים ומחשידה.  כל החברים הסכימו לסידור הזה, כי הם ידעו שהפנסיה הנמוכה היא תעודת הבטחון שלהם.

     איקי אקרמן דאג לגייס כל חבר בארגון ולהפעיל אותו לפי כל כללי המידור והחשאיות.  מרבית החברים לא היו מודעים להיקף פעילות הארגון ולמספר חבריו.  

    בחודש האחרון התחדש הקשר בין כמה מפעילי הארגון במטרה לגלות מי מחזיק בידיו את רשימת הפעילים ומי עומד מאחרי החיסולים.

     

    הרברט ריינהרדט היה עתה כבן 75.  גבר נאה, מרשים מאד, שידע דבר או שניים על נשים, למרות שמעולם לא התחתן.  קשר ממושך עם אותה אישה יכל להעמיד את פעילותו החשאית בסכנה, דבר שהוא  רצה למנוע לאורך שנות שירותו וגם לאחריהן, והוא גם אהב את חירותו.  מידי פעם הכיר מישהי, יצא איתה לבלות מספר חודשים ולעיתים רחוקות אף הזמין אישה לביתו, אך תמיד דאג שהנשים לא ילונו אצלו יותר מלילה או שניים.  מתנת פרידה נדיבה דאגה לכך שלא יפקדו אותו שוב.   כך נהג בימי שירותו בארגון וכך נהג לאורך שנותיו כגימלאי.  לאורך כל השנים הוא הקפיד על פעילות ספורטיבית לפחות שלוש פעמים בשבוע והשתדל מאד להקפיד על תזונה דלת קלוריות, פעולות שסייעו לו לשמור על בריאות תקינה לחלוטין. 

    באופן טבעי הפך הרברט למנהיגם של ותיקי הארגון ולמי שעמוד בראש המבצע להפסקת פעולות החיסולים.  הוא לא היה הבכיר מיוצאי הארגון שנותר בחיים, אך ללא ספק נסיונו המבצעי היה הרב ביותר וגילו, הצעיר יחסית לבכירי הארגון האחרים, מצבו הגופני המשופר, וכריזמה טבעית, העמידו אותו בראש החבורה.

     

    עכשיו הרברט ריינהרדט ידע כי המבצע עבר לשלב חדש.  כמי שאחראי עתה על הפעילות של יוצאי הארגון,  נראה היה שהחלק הראשון במבצע עבר בהצלחה, אך עדיין יהיה עליו לוודא זאת ולראות מה נותר לעשות כדי להגן על יוצאי הארגון.

    למחרת בשעה שש בוקר,   יצא הרברט כהרגלו מביתו ויצא לריצת בוקר בחורשה שליד הבית שלו.  הוא הסתכל מסביבו ויצא לדרך רק כשהיה בטוח שהוא לבד.  שלא כרגיל, הרברט לא חזר הביתה כעבור כארבעים דקות אלא המשיך בריצה לכוון צפון מערב עוד כעשר דקות, שם נעמד בקרחת יער קטנה, כשהוא נשען על עץ ומתנשף.  הוא הביט סביב ולאחר מספר דקות נשמעו צעדים רוחשים בתוך סבך העלים שכיסו כל סנטימטר של אדמה.  הצעדים נשמעו קרובים יותר, עד שהבחין בדמות מגיחה בינות העצים.   זו היתה ריטה, שהגיעה בערבו של היום הקודם באחת הטיסות ממינכן לברלין.

     

    ריטה למברג היתה אחת הנשים הצעירות שנקלטו לארגון בגיל 20, 22 למטרות פיתוי של אובייקטים.  כצעירה יפה, מרקע כלכלי נמוך, היא לא ראתה בעבודה הזו משום פחיתות כבוד אלא להפך.  הריגוש והחוויה המיוחדת שבשירות בארגון גרמו לה להרגיש חשובה ופטריוטית ומעולם לא הרגישה זולה, גם כשהפעילות דרשה ממנה להכנס למיטה עם מישהו שרק הכירה.  זה היה "למען המולדת".  ואולם כשהארגון פורק כשנתיים לאחר תחילת העבודה הסדירה שלה, היא נאלצה לעבוד בעבודות זמניות ולא מצאה את מקומה בשום עבודה אחרת.  לאורך עשרים וחמש שנה היא החליפה מספר רב של עבודות ותעסוקות.  כשלפני מספר חודשים היא קיבלה פניה מהרברט היא לא היססה לרגע.  החזרה לעבודה עם הצוות המוכר והמשימות המרגשות רק שימחו אותה.  מה גם שהיא הבינה שהחברים נלחמים פה על חירותם וגם על החירות האישית שלה.  עכשיו היתה בגיל 48, עדיין אישה מאד יפה.  כשהציעה את שירותיה לעבוד בבר של מלון האינטרקונטיננטל בוינה – האחראי במקום קיבל אותה ברצון.

     

    "בוקר טוב.  איך היתה הדרך לפה ?" שאל הרברט

    "רגילה לגמרי.  לא היה איתי אף אחד"

    "מצוין.  עכשיו תספרי לי מה גילית מהאמריקאי הזה"

     

    המשך יבוא.

    מבטיח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/6/15 22:47:

      חברות וחברים יקרות / יקרים

       

      ראשית:  המון תודות למחמאות למיניהן - זה נפלא וזה עושה חשק להמשיך.

       

      להערותיך קול קוראת היקרה - לא ראיתי את הסרט הנ"ל ואין לי מושג במה מדובר. אישה כדמות ראשית זה רעיון טוב.  צריך לחשוב איך בונים את זה.  לענין ההתחייבות בסוף  - פשוט נמאס לי לחתום באותה צורה אז שיניתי.  האמת, ההתחייבות קצת מפחידה, אבל נתגבר על זה.

       

      לגבי המילה "בוצע"  - הצליח לי...מגניב

       

      סדרת טלביזיה - הייתי מת.  לא יודע איך ולמי לגשת.

       

      לגבי השמות:   אני חושב הרבה לפני כל שם.  בסוף יוצא משהו אסוציאטיבי.  אין לי מושג למה הרברט, רציתי גרמני וזה בא. אבל ריינהארדט זו מסעדה טובה בברלין שפתאום נזכרתי בה אז זה התאים לי.

       

      תודנה - אני באמת כותב ככה מהראש.  הפוסט האחרון נכתב בטיסה מהארץ לברלין.  העביר לי את הזמן יופי.  הפחד הגדול בכתיבה כזו זה שאכתוב משהו שלא מתאים למה שנכתב באחד הפרקים הקודמים.  פאדיחה כזו.  אם תעלו על טעות - תעירו.


      זהו.  עכשיו חושב קצת על הפרק הבא.  כנראה ייכתב בנסיעה ברכבת.

       

        9/6/15 15:27:
      משובח! ממתינה לעוד....
        9/6/15 13:47:

      בתור הרפתקאה שבה אתה כותב באופן אסוציאטיבי לחלוטין (כך הבנתי) - זה מדהים!! ברמות!


      גם בפני עצמו, לו לא ידעתי שאתה שוזר עלילה תוך כדי הכתיבה ואין לך סוף ידוע - זה כתוב באופן משובח.


      מבחינת הניסוח, האינטליגנציה מבין השורות, השמות שהמצאת, הדמויות, היצירתיות, המתח, הסיפור עצמו. 

      כל הכבוד! 

      (ואני חושבת שכאן נתתי לך קרדיט ופירגון לכמה פוסטים בבת אחת - אז אם בפעם הבאה אני אפרגן פחות, תזכור שמילאתי את המיכסה לשון בחוץ )

      לא לעצור, להמשיך! 

        9/6/15 08:33:
      * אפשר לעשות את הרברט קצת יותר צעיר, ואולי גם לשנות לו את השם הזה? כל כך גרמני..... :-) מצחיק, אתה יודע, בדיוק ממש כעת נכנסה אלי מישהי לחדר בעבודה, מדברת בטלפון ואומרת : "בוצע". בחיי...
        9/6/15 07:07:

      תאים מתים. או שלא...

      נו ומה עם סדרת הטלביזיה?
        8/6/15 21:52:
      יפה מאד....מעורר תיאבון לעוד
        8/6/15 15:35:
      התרתקתי!
        8/6/15 12:16:
      ממשיכה להסתקרן

      דרמת מתח מעולה !

        8/6/15 09:09:
      וואוו כמה אקשין במילה בוצע.סיפור נהדר אתה כותב. מחכה להמשך...בהחלט שווה סרט.:-)
        8/6/15 08:31:
      איזה יופי אתה בונה דמויות...מחכה להמשך שיבוא.. להזכירך שאת המסע בספרד קראתי בבת אחת...:)
        7/6/15 20:36:

      הפרק הזה הזכיר לי סרט צרפתי שראיתי השנה, לא מצליחה להיזכר בשמו, סרט אקשן שנעשה בשנים האחרונות בצרפת ועוסק בארגון החשאי שלהם עם שחקנים מאד מפורסמים ויפים בצרפת (כוכבים גדולים מאד שם), לא יודעת אם צפית בו, הוא שודר בערוצי הסרטים בכבלים. אני לא מתה על סרטי ריגול או אקשן או מתח אבל זה היה אחד המוצלחים שראיתי בז'אנר, בין השאר כי הגיבורה היתה אישה, (מהממת כמובן) וזה משהו שלא מאפיין סרטים כאלה, בד"כ מי שיורה או מוביל את העלילה בסרטים מהסוג הזה הם גברים.

       

      ויפה שאתה מבטיח המשך לשם שינוי ולא מסייג כהרגלך בחתימה הרגילה שלך של "בלי נדר"..

      סוף סוף אתה לא חושש להתחייב, הגיע הזמן אחרי ארבעה פרקים.לשון בחוץ

      הולמת אותך המחוייבות, יורם ;)

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין