אקדים ואציין כי אני אשה, אם לבת בגיל העשרה ולבן בשנות העשרים לחייו, ואני פמיניסטית. לפני כ-25 שנים במהלך לימודיי לתואר בפסיכולוגיה, אף נטלתי חלק בקורסים ובקבוצות מאורגנות של נשים שהאמינו בשיוויון מיגדרי. אולם, התנועה הפמיניסטית, זו הקרויה הרדיקלית, הרחיקה לכת והלכה צעד אחד יותר מידי, בלשון המעטה. על כך אני מתרעמת. האין זה ברור לנו כנשים, כי טובת הילדים במקרים של גירושין מחייבת אותנו להתנתק מכל רגש ולהכיר בכך, שילדינו זקוקים לאב בחייו באותה מידה שהם זקוקים לאם, והאב אם יכרע תחת הנטל, אזי לא יוכל להעניק להם את הטוב ביותר מעצמו?! אין ספק, כי הכוון אליו עלינו לשאוף לטובת ילדינו במקרי גירושין גלום באחריות כלכלית והורית משותפת. זכינו בתורה לתואר הנכסף ״עם סגולה״, כביטוי ליחודיות של עמנו; אלא שמסתברא שיחודיות לא בהכרח חיובית, בעיקר כאשר היחודיות מחילה עלינו בכח לא פחות משתי מערכות דינים מנוגדות; זאת, בניגוד ל״מדינות הנבערות״, חלילה נהיה דומים להן. גאווה? אז זהו, שלא!!! במקרה של עם הסגולה, כוחו של הדין הדתי גובר על כוחו של הדין האזרחי, ובנושא הורות משותפת, כמו גם רבים אחרים, עדיף היה לנו לוותר על התואר הנכסף, ולהסתפק ״רק״ במערכת דינים אחת; האפליה המיגדרית זוכה לגושפנקא - בעידודן, תמיכתן וסיוען של הרשויות הרלוונטיות, בהן הכנסת (המחוקק) ובתי המשפט/הדין הרבניים (השופטת).
כך, בנושאי המזונות, משמורת משותפת, אבות בעל כורחם/גנבת זרע, וגם בנושאים משיקים, לרבות נישואין אזרחיים, סרבנות גט ועוד.
האפליה המיגדרית, כביכול, תחת המעטה של עקרון העל בשיטתנו - טובת הקטינים, שאין חולק שאין בילתו; אולם נשאלת השאלה: האם ברוב מדינות אירופה הנאורות ומדינות בארה״ב, אין רואים את אותו עקרון לנגד עיניהם בנושא המזונות בחלוקת נטל שיוויונית ללא קשר למיגדר של הכנסות ההורים וההוצאות בגין הקטין, באמצעות שלל נוסחאות חשבונאיות ברורות והוגנות?!!
האם דו״ח ועדת שיפמן (ועדה מקצועית שמונתה במיוחד לשם כך), שעמלה ושיכללה נוסחה דומה, אך שוכב שנים כאבן שאין לה הופכין, המלצותיו תלושות מן המציאות?!
התשובות ברורות; הבעיה היתה ונותרה אחת - במדינת עם הסגולה כוחו של הדין היהודי גובר על הדין האזרחי, וזה כופה עלינו את המצב הנגוע באבסורדום חולני. הכפיה הדתית כה מושרשת בחברתנו, עד שאין מי שירים את הדגל האדום ויאמר דיי!!! אף חלקם של השופטים מודים כי פסקי הדין היוצאים תחת ידיהם אינם הגיוניים בעליל, ומתנצלים לא אחת בנימוק של תחולת הדין הדתי, בלית ברירה, על המערכת האזרחית. אין די בהתנצלות! יהודים גאים אנו, אך גם אזרחי מדינת ישראל. אין להמשיך ולכפות על הכלל הלכות ישנות שנס ריחן לפני עשרות, אם לא מאות שנים. יתרה מזו, זכות היסוד של האדם - הבחירה החופשית, אסור לה שתיסוג מפני כפיה, שהרי זו מהותה של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים וכל אדם זכאי לבחור לו את דרכו - האזרחית, הדתית, שביל הזהב. כפי, שבנושא הנישואין צעדנו צעד קדימה, עתה חובה עלינו להרים על נס הנושאים הנוספים: המזונות, אחריות כלכלית והורית משותפת, תלונות שווא, סרבנות גט ועוד.
לא עוד כפיה - מכל סוג ומין! אמרנו שיוויון, אזי שיוויון אמיתי הוא במציאת שביל הזהב בין כל הזרמים והפלגים בעם.
עוד בנושא סרטונים מהרצאותיי בכנס ״שוד המזונות הגדול״. מוזמנים לצפות
מאמרים פרי עטי: משמורת משותפת - מלחמה מיגדרית: עקרון טובת הילד אל מול ההשלכות הכלכליות אבות בעל כורחם / גנבת זרע - תביעה תקדימית בישראל |