11 יוני 2015

"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", כבר אמרו זאת לפני רבים וטובים. אמרה נכונה גם לארה"ב ולא רק לה, וגם לישראל ובעצם לכל, גם לנו..

מדיניות החוץ של ארה"ב מונעת אמנם על פי אינטרסים אך גם על ידי יסודות ליברלים-הומניים. למשל, לקדם שלטון עצמי, את הדמוקרטיה, למנוע פגיעה בזכויות אדם, לעודד את חופש העיתונות ועוד. היום היא מתלבטת כיצד להביא את ישראל לפתרון שתי המדינות. כלומר להסכים להקמת מדינה פלשתינית. עד כאן מטרות ראויות. אלא שלעיתים קרובות בבואה לקדם רעיונות נכונים, "יוצא לה הפוך" .

כמה דוגמאות:

איראן שנת  1978-79 על סף מהפכה . הפגנות אלימות מאיימות על משטרו של השאה, בעלת ברית חשובה של וושינגטון במרחב אסטרטגי חשוב אך לא יציב. חוגים פונדמנטליסטים וארגונים שמאלנים רדיקאליים ומתונים חברו למטרה משותפת, חיסול משטרו של רזא פהלווי. וושינגטון של הנשיא ג'ימי קרטר מתערבת ומתרה בשאה להימנע מהפעלת כוח לדיכוי המרי. הסוף ידוע.  האייתולה חומייני משתלט על המדינה, תוצאה הרסנית למרבית אזרחי איראן, למזרח התיכון וגם לארה"ב ובעצם לעולם כולו.

עיראק 2003. צאדם חוסיין, דיקטטור עריץ, טובח בבני עמו הכורדים, פולש לכווית ונחשד כמי שמפתח נשק השמדה המונית. צבא ארה"ב משתלט על עיראק, ומפרק את מוסדות השלטון ואת הצבא העירקי. וושימגטון מקדמת בחירות דמוקרטיות. הרוב השיעי מקים את הממשלה, מדכא את המיעוט הסוני ובא בברית עם איראן. במדינה שוררת אנרכיה. תשאלו את נשיא ארה"ב האם המהלך שעשתה וקידמה ארה"ב בעיראק היה כדאי, כיצד יוצאים ממצב זה ולאן הולכים מכאן. ספק אם תקבלו תשובה.

הרשות הפלשתינית 2006. היו"ר אבו מאזן מתלבט האם לקיים את הבחירות לפרלמנט. החשש, התחזקות החמאס ארגון שלו אהדה רבה ברחוב הפלשתיני. האמריקאים הפועלים במרץ לקידום הסדר בין ישראל לרשות מאיצים בו לקיים בחירות דמוקרטיות בעיתוי שנקבע. התוצאה : החמאס זכה במירב הקולות ברצועת עזה . הרשות הפלשתינית איבדה חלק חשוב משטחה ואחוז ניכר מנתיניה ונפגעה יכולתה לאמץ את הפשרות הנדרשות להסדר עם ישראל.   

פקיטאן 2007-2008. פרבז מושארף, מפקד הצבא ונשיא המדינה  מתמודד על כהונה נוספת תוך שהוא נאלץ להתמודד עם קבוצות חמושות של פונדמנטליסטים מימין המבקשות לכונן משטר איסלאמיסטי הלכתי-דתי. מושארף מצדו, פועל להגבלת כוחה של האופוזיציה. וושינגטון דוחקת בו לקיים הליך דמוקרטי פתוח. התוצאה התחזקות הכוחות הרדיקאליים ואנרכיה חלקית המאיימים על יציבותה של פקיסטאן (להזכירכם מדינה גרעינית) ועל האזור כולו.

ומה בישראל ? כמה דוגמאות. ישראל חיזקה את הגורמים הדתיים בקרב הפלשתינים, במטרה ליצור אופוזיציה לערפאת. קיבלנו את החמאס. יצאנו מדרום לבנון, במחשבה שבזאת יתבטל הרצון והאינטרס של חיזבאללה להציק לנו. קיבלנו כוח סמי צבאי שלו 100000 טילים המופנים לעבר ישראל. פינינו את הישובים היהודים בפתחת רפיח, התוצאה כינון ישות של חמאס שמחייבת חדשות לבקרים התמודדות צבאית לא פשוטה. 

נחזור לאמרה "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". זה קורה למדינות, בהן חזקות ומתוחכמות שלהן מורשת של עבודת מטה מסודרת.

וגם בחיי הפרט. לכולנו. האם לא קרה לכם שהתכוונתם ל...ויצא לכם הפוך ?