כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    דת, דתיות, דתייזם וחילוניות בונה

    8 תגובות   יום חמישי, 11/6/15, 17:43

     

    ''

    "הדת בתוך הסערה או הסערה בתוך הדת?"

    הרצאתו של ראש ההנהלה הטיבטית המרכזית, סיקיונג ד''ר לובסאנג סאנגיי

    פרלמנט הסטודנטים ההודי החמישי

    12 בינואר 2015

     

    גירסה מקוצרת בדיון באקטואליה

    כאן תרגום התמלול המלא.

     

    אודות ד''ר לובסאנג סאנגיי:

    ד''ר לובסאנג סאנגיי הוא חוקר ופוליטיקאי מוביל. הוא נבחר לסיקיונג של ההנהלה הטיבטית המרכזית ב-8 באוגוסט 2011. סאנגיי נולד בקהילת פליטים בדרג'ינלינג ב-1968, בעל רקע טיפוסי של יישוב פליטים, בין שדות, פרות, תרנגולות, מלקט עצים ביער ועוזר לעסק הקטן של הוריו, כולל מכירת סוודרים לחורף. לאחר שסיים לימודים בבית ספר הטיבטי בדרג'ילינג, קבל תואר ראשון ותואר במשפטים מאוניברסיטת דלהי בהודו. בשנת 1995, זכה במלגת פולברייט לבית ספר למשפטים באוניברסיטת הארוורד, שם קיבל תואר שני במשפטים. בשנים האחרונות, סאנגיי אירגון חמישה כנסים של חוקרים סינים וטיבטים, כולל מפגש בין הדלאי לאמה ו-35 חוקרים סינים באוניברסיטת הארוורד. ב-2004, הוא הטיבטי הראשון מתוך 6 מיליון לקבל דוקטורט במדעי המשפט מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הארוורד ובשנת 2005, הוענק לו פרס יונג קים למצויינות על עבודת הדוקטורט שלו: דמוקרטיה במצוקה: האם משטר גולה הוא סעד משפטי? המקרה של הממשלה הטיבטית הגולה. בשנת 2006, סאנגיי נבחר לאחד מ-24 מנהיגים צעירים של אסיה על ידי אגודת אסיה. עד ל-2011, סאנגיי היה עמית בכיר של תכנית ללימודי משפטים של מזרח אסיה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הארוורד. הוא מומחה למשפט טיבטי ולמשפט זכויות אדם בינלאומי. ב-27 באפריל 2011, סאנגיי נבחר לתפקיד הקלון טריפה של ההנהגה הטיבטית המרכזית. ב-8 באוגוסט 2011, התחיל את תפקידו. בהצהרה באותה עת, הדלאי לאמה כינה את סאנגיי "סיקיונג" והתפקיד שונה באופן רשמי מקלון טריפה לסיקיונג בספטמבר 2012. בתפקידו כסיקיונג, סאנגיי מדגיש את חשיבות מציאת פיתרון לא אלים לבעייה הטיבטית. אנו מתכבדים לקבל את מר לובסאנג סאנגיי למפגש החמישי של פרלמנט הסטודנטים ההודי. 

     

    מנחה אישה:

    אני עכשיו מתכבדת להזמין את כבוד ראש ממשלת ההנהלה הטיבטית המרכזית ד''ר לובסאנג סאנגיי לשאת את דבריו.

     

    ד''ר לובסאנג סאנגיי:

    זה כבוד גדול וזכות גדולה להיות כאן, בפרלמנט סטודנטי ההודי החמישי. אני קודם כול רוצה להודות ל[...] ולראול קאראג'י על ההזמנה לבוא לכאן ולכל המארגנים ולכל המשתתפים. איחולים לבביים מהעם הטיבטי.

     

    באמת, הרגשתי כבוד גדול מההזמנה אבל מבולבל מהנושא. סערה בתוך הדת, הדת בתוך הסערה היא לא כוס התה שלי. כפי שהנכם רואים, אני לא איש דת והרקע שלי הוא במשפטים. מה לי ולדת? לכן, לפני שבוע, כשראיתי את הנושא, חשבתי, "כל נושא אחר היה טוב חוץ מדת." חשבתי שאולי אני צריך לדבר על הסרט PK, כולכם יודעים שבסרט PK יש מושג שנקרא "לחייג בטעות." ובכן, המארגנים "חייגו בטעות" כשהזמינו אותי לדבר על סערה בתוך הדת. והיום, כששוחחתי עם אנשי הדת, מהנצרות, מהאיסלאם, מהדת ההינדית, הרגשתי קצת היסוס, האם אני חוטא כשאני יושב עם אנשים דת תוך כדי שאני מקבל את ברכות אנשי הדת. אחרי כן חשבתי לעצמי שאולי ההזמנה הגיעה כי אני טיבטי שמחפש מקלט בהודו אבל אני מארץ טיבט, ארץ אגם מנסרובר, ארץ הר קיילאש (מקומות קדושים לדת ההינדית), הארץ שנותנת מקלט לאל שיווה. הבוקר שלחתי אימייל לאל שיווה וביקשתי סליחה על כל החטאים והפרות הדת שאבצע היום, שלא ישלח אותי לגיהנום. אבל אולי זה מתאים… יש לי מסר מהאל שיווה ואני כאן מארץ מהאראג' שיווה-ג'י. 

     

    בכל מקרה, הנושא הוא מאוד רציני. סערה בתוך הדת או הדת בתוך הסערה -- אם תסתכלו על האלימות מפריז לפשוואר, מ[...] לאוסטרליה, מלונדון למומבאי, יש אלימות בכל מקום. האם הדת היא אשמה או האם להאשים את הדת? אולי סמואל הנטינגטון, מחבר "התנגשות הציוויליזציות" היה אומר שכל האלימות הזאת ברחבי העולם היא סימן של התנגשויות הציוויליזציות בין הנוצרים והעולם המערבי לבין העולם הערבי מוסלמי. אולי קרל מרקס היה מאשים את הדת, כי כולנו יודעים את עמדתו לגבי דת. הוא אומר, "הדת היא אנחת היצור המדוכא, לבו של עולם חסר לב, כשם שהיא הרוח בקיום נעדר-רוח. היא האופיום של ההמונים."

     

    בנוסף, ישנו פילוסוף גרמני אחר בשם מקס וובר, שהעביר ביקורת תרבותית על קרל מרקס, שאומר התיאוריה של התקדמות ליניארית של מטריאליזם היסטורי היא לא כל האמת. לחיי אדם יש אלמנט תרבותי רוחני סובייקטיבי והוא צימצם את רעיון הדת לרעיון רוחני, למוסד, לפרטים, כי ברגע שהרעיון הרוחני מתמסד, הוא מקבל את הצורה של מסג'יד, של מנדיר (מקדש הינדי), של מנזרים. כשהפרטים המעורבים הם כמרים, תלמידים חכמים, כוהני דת, מולות ונזירים, הרעיון הרוחני עצמו הוא טוב. הרעיון הרוחני כולו בעד אהבה, חמלה, אי אלימות ושלום. כשהרעיון הרוחני מתמסד בתוך מנדיר, מסג'יד ומנזרים, והפרטים הם תלמידים חכמים וכוהני דת וכמרים ומולות ונזירים, אין להאשים אותם. הם כולם לא מזיקים. אבל הבעיה מתעוררת כמפרשים את הדת. [...] הרעיון הרוחני הוא טוב. המוסד הוא טוב. הפרטים הם טובים. אבל הקשיים מתחילים עם הפרשנות. כאן, רבינדרנת טאגור אומר, "כשסמל או רעיון רוחני משתכלל באופן נוקשה להבניית הרעיון, ההבנייה מחליפה את הרעיון בו היא היתה אמורה לתמוך." כשמפרשים רעיונות רוחניים באופן דוגמטי או נוקשה, הפרשנות הורסת את הבסיס עצמו בו היא היתה אמורה לתמוך.

     

    אנחנו זקוקים לפרשנות ליברלית של דת. לכאן אני מביא את מהטמה גנדי, שאמר, "כמו הדבורה שמלקטת דבש מפרחים שונים, החכם מקבל את מהותם של כתבי הקודש השונים ורואה בדת רק את הטוב." זאת צריכה להיות הפרשנות של דת.

     

    דת, דתיות ודתייזם

    עכשיו, הרשו לי לעשות אבחנה בין דת, דתיות ודתייזם. הדת היא כל טובה. היא כולה קשורה לאהבה, לחמלה ולשלום. אבל, כשהדת הופכת לקהילה, היא יוצרת נבדלות. אני הופך לקהילה הבודהיסטית, אתם הופכים לקהילה ההינדית, הם הופכים לקהילה המוסלמית, הם הופכים לקהילה הנוצרית ועכשיו הזהות והכבוד קשורים לדבר הזה. דתיות או קהילה, אז הייחודיות או ההבדלים קורים ואז זה הופך למסובך לבעייתי.

     

    אבל הגרוע מכול הוא כשהדתיות או הדת הופכת לדתייזם. כשהדת מצטמצמת לאידיאולוגיה, כשהמסר הרוחני של שלום מצטמצם לאידיאילוגיה, אתה מנסה לכפות את האידיאלוגיה הזאת על הקהילות שונות. אז זה נהיה הרבה הרבה הרבה יותר מסובך. ככה הקומונליזם והפונדמנטליזם קורים. יש הרבה דוגמאות של דת שהופכת לדתיות והופכת למסובכת. כשדת הופכת לדתייזם, זה נהיה מאוד מאוד מסובך ונולדים עימותים. 

     

    וכך אנו רואים דוגמאות של רדיפת המוסלמים, הרוהינגה, ע''י בודהיסטים במיינמאר, בודהיסטים רודפים נוצרים ומוסלמים בדרום תאילנגד ובודהיסטים שוב רודפים אנשים מקהילות שונות בסרי לנקה. ולא חסרות דוגמאות, החל מדאע''ש בסוריה, בוקו הראם במדינות אפריקה ובתקופה האחרונה, הבעיות באפגניסטן ובעירק. ניתן לראות בבירור, שכשמנסים לכפות אידיאולוגיה על אחרים, זה הופך להרבה יותר מסובך. כך באלימות לאחרונה במורדבאד יש אלמנט של קירמינליזם ושל פונדמטליזם בהודו. אפילו בנצרות, צבא אלוהים באפריקה. בצפון אירלנד, הקתולים והפרוטסטנטים נלחמו זה בזה עם אותו אלוהים. ניתן לראות בבירור, כשדת הופכת לדתייזם היא הופכת לבעייתית. 

     

    אבל אני מבקש להציג בפניכם, אין להאשים את הדת עצמה. הדת היא כל טובה. אבל היא הופכת לבעייתית, כאן… [..] הדת היא מכילה כול, אבל אנחנו בני האדם הופכים אותה לבדלנית, ואז המחיר שהדת גובה גבוה מאוד והדת הופכת לנצלנית ולפעמים לנפיצה. 

     

    דת היא מכילה כול, כפי שישוע אמר "ואהבת את רעך. כולנו ילדי אלוהים." ההינדואיזם אומר, ווסודהייווה קוטומבאקאם, "העולם הוא משפחה אחת". אללה אומר, האיסלאם אומר, "תאהב למען האנושות את מה שאתה אוהב למען עצמך." הבודהיזם הוא למען כל הייצורים, לא רק למען בני אדם -- יערות, נהרות, בעלי חיים, הגלקסיה והקוסמולוגיה. הוא למען כל הייצורים. והיום אנחנו חוגגים את יום ההולדת של וויווקננדה. וויווקננדה רואה אלוהים בכול. ואנחנו מכירים את הסיפור המפורסם על גורו נאנאק. הוא ביקר במכה. בלילה, כשהוא נרדם, רגליו היו מופנות כלפי הכעבה ואיש אלוהים בא ואמר לו להזיז את הרגליים מכיוון הכעבה. הוא ענה, "בבקשה הפנה את רגליי בכיוון בו אלוהים לא נמצא." אלוהים נמצא בכל מקום, הוא נוכח בכל עת. ובמובן האמיתי הזה, אני רוצה להציע ולהתגאות בכך שכבוד הדלאי לאמה הוא אחד מהמאמינים האלה. הוא יוזם ומשתתף בדיאלוג עם כל הדתות. הוא מבקר במסגדים, במנדיר [של הינדים], בבתי כנסת, בגורדווארה [של סיקים]. בכל מקום. לאחרונה הוא אירגן כנס בדלהי שכינס את שתשע הדתות של הודו תחת קורת גג אחת. זה הישג מרשים. 

     

    עכשיו, הבעיה היא, כשהדת המכילה הזאת הופכת לבדלנית. כי יצרנו קהילה הינדית, קהילה מוסלמית, קהילת נוצרית, קהילה סיקית. לא רק שהדת מבדלת. אנחנו מתגאים בקשר שלנו עם הגורו שלנו ושמים אותו על כס גבוה יותר מהאחרים. אחר כך היא לא משתלמת והיא נהיית נצלנית. כשהיא נהיית נצלנית, אנחנו אשמים. כשהיא הופכת לנפיצה, בשם מלחמת קודש, בשם הג'יהאד, אז הדת הופכת לסערה. כולנו צריכים להילחם נגד זה. 

     

    סוגי חילוניות

    בנוסף, הודו והעולם כולו ניסו להמציא מושג על מנת להתמודד עם ההתעללויות המבדלות, הנצלניות שלא משתלמות. לכן, המושג 'חילוניות' הוצע. עכשיו, ישנה הגדרה אנגלו-פרנקית של חילוניות שמקובל על העולם המערבי, בפרט באמריקה. אמריקה, מבחינה חוקתית ומבחינה מוסדית, היא ארץ חילונית, אבל גם ארץ מאוד דתית. 

     

    ישנה הגדרה מרקסיסטית מאואיסטית של חילוניות שמשמעה להכיר בדת בתור האופיום של ההמונים ולהרוס את הדת. זאת הסיבה שסין המאואיסטית ניסתה להרוס את הדת בטיבט. 98% מהמנזרים בטיבט הושמדו. נזירים ונזירות נאלצו לנטוש את הנזירות. אבל אחרי המהפכה התרבותית, בהזדמנות הראשונה שהיתה לטיבטים, הם בנו את המנזרים מחדש ושיקמו את הבודהיזם בטיבט.

     

    ישנו מושג שלישי של חילוניות, שהוא מושג של גנדי ושל הודו, שמשמעו להתיחס לכל הדתות באופן שווה. זאת ההגדרה הנכונה של החילוניות. זאת מפני שהודו היא מדינה בה תשע דתות מתקיימות יחדיו. לא רק שהן מתקיימות יחדיו -- ארבע דתות מקורן בהודו --

    הינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. זאת התרומה של הודו לעולם כולו. האחדות בד בבד עם הרבגוניות בהודו היא יופיה של הודו, היא העוצמה של הודו, היא גאוות הודו. 

     

    אם להאשים את האלים, אם האלים הם הבעיה, להודו יש שלושים מיליון עד שלוש מאות מיליון [אינספור] אלים ואלות. יהיה לנו בלגן אדיר. לא נוכל לתת לאלים ולאלות האלה להיות הבעיה. אנחנו צריכים להפוך אותם לפיתרון כדי שיהיו לנו שלוש מאות מיליון פתרונות בהודו, תשע דתות שמתקיימות יחדיו. 

     

    המאה ה-21, המאה של השלום, המאה של אסיה

    אנשים רבים אומרים שהמאה ה-21 היא המאה של השלום. שלום לא יכול לבוא מאלימות. כי ישנה עובדה אחת שמאז 9-11 (אסון מגדלי התאומים), מאז המאבק נגד הטרור, יש יותר אלימות בכל העולם. יש יותר טרוריסטים ויותר מעשי טרור בעולם היום מאז 9-11. בעצם, מאז 9-11 ישנה עליה פי חמש במעשי הטרור בכל העולם. למשל, בשנת 2000, היו 3000 מעשי טרור ובשנת 2012 זה עלה ל-11,000 ובשנת 2013 עליה לכמעט 18,000 מעשי טרור בכל העולם. כך שאלימות נגד אלימות היא לא הפיתרון, כי אלימות גוררת אלימות. שלום נגד אלימות הוא הפיתרון. אחדות בתוך רבגוניות היא הפיתרון. 

     

    מומחים רבים אומרים שהמאה ה-21 תהיה המאה של אסיה וישנו מודל הודי וישנו מודל סיני. אנחנו קוראים על סין. יש בום כלכלי. אבל מה שלא קוראים זה שיש גם בום רוחני בסין. יש כ-300 עד 400 מיליון בודהיסטים. סין היא המדינה הבודהיסטית הגדולה ביותר בעולם והבודהיזם מקורו מהודו. היה יצוא של בודהיזם לסין וסין היא המדינה הבודהיסטית הגדולה ביותר בעולם. אף על פי כן, המודל הסיני, בשביל אסיה ובשביל העולם כולו הוא פיתוח ללא דמוקרטיה. המודל של הודו הוא פיתוח עם דמוקרטיה וחשוב מזה, מלווה ברוחניות. לכן, זה המודל הנכון. כי אם אנחנו רוצים שלום, עלינו להתמקד ברוחניות. במובן הזה, סמואל הנטינגטון צדק, כי קיימת התנגשות של ציוויליזציות, רק במונחים של הדתייזם, לא של הדת. קרל מרקס צדק כשהוא דיבר על הטבע הנצלני של הדתיות, אבל הדת היא לא הבעיה.

     

    הדת כולה עוסקת בשלום, באהבה ובחמלה. הדת היא הפיתרון. ואסיים בכך שקיבלתי מייל מהאל שיווה [אל הודי מרכזי] והוא אומר, "הדת היא לא הסערה. הדת היא השקט לפני הסערה והשקט אחרי הסערה."

    ג'יי [..]! ג'יי טיבט! ג'יי […]!

     

    מנחה גבר:

    אני מבקש מהקהל מחיאות כפיים סוערות למנהיג הצעיר של טיבט, כבוד ראש הממשלה בגלות. הרצאה נהדרת. אני חושב שכולנו צריכים להרגיש שזכינו לכבוד גדול. אני רק מבקש להזכיר דבר אחד לכולכם, שבוודאי שמתם לב אליו אתמול, באופן מסקרן מאוד, כשהוא הגיע כל הדרך משם וישב בשורה הראשונה, לא לחמש דקות או לעשר דקות אלא במשך שעתיים. תארו לכם שמחר אתם תהיו מישהו, תזכו לאיזה מעמד כלשהו, אבל ההרגשה שלי היא שבסופו של דבר, לנו, להודים, יש כל כך הרבה אגו, לפעמים. עלינו לקחת דוגמה מכבוד ראש הממשלה. הוא בוגר הארוורד. תודה, אדוני, תודה. 

     

    שאלה מהקהל:

    בוקר טוב. השאלה שלי היא: אנחנו בהודו נחשבים לעם אחד, לכן למה אנחנו מפלים במקומות העמוקים של הדת, בחוקים האזרחיים? זאת אומרת, יש לנו חוקים שונים, חוקי יישות שונים לכל דת ודת. למה זה? 

     

    תשובת ד''ר לובסאנג סאנגיי:

    אני חושב, כפי שאמרתי, שהדתות הן אינקלוסיביות וכל הדתות משמען שלום, אהבה וחמלה. אבל בהקשר לחוקה ההודית ולחוקים השונים, חוק נישואים ההינדי ואחרים, הם פשוט נבעו מההבדלים בתוך הודו, לכן היתה פשרה על בסיס הדתות השונות. זאת הפשרה וזה איפה שהודו נמצאת היום. אבל, כמובן, ככל שיהיה יותר שיוויון ויותר יחס שווה לכולם מצד הממשלה ומצד הממסד, אנחנו צריכים ללכת לכיוון של חוקה אחת וחוק אחד. כרגע, בגלל ההיסטוריה, פחד מהפליה וממעשי הפליה בשם הדת, החוקים הספציפים האלה נוצרו והם כאן איתנו לזמן מה. בהחלט, ברגע שהודו מגשימה את ארץ השיוויון והיחס לכל האזרחים ההודים הוא כשווים, אני חושב שהחוקים האלה גם יפנו דרך לחוק אחד ולחוקה אחת. תודה. 

    -----

     

    מתוך הקדמת כבוד הדלאי לאמה לספרו,

    לקראת אחווה אמיתית של הדתות: איך דתות העולם יכולות להתקרב --

    "בתקווה...שיתרום להתפתחות של הבנה אמיתית בין דתות העולם הגדולות ובתקווה שיעורר בנו כבוד עמוק זה לזה." 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/6/15 18:38:

      צטט: פלקונטי 2015-06-14 16:12:38

      זו השקפה מעודדת, אבל מותאמת לרוח התקופה. פעם אנשים לא היו רואים כך את הדברים.

       

      הגיע הזמן! פעם חשבו שהעולם שטוח.. 

        14/6/15 16:12:
      זו השקפה מעודדת, אבל מותאמת לרוח התקופה. פעם אנשים לא היו רואים כך את הדברים.
        12/6/15 16:58:

      צטט: ד ר ו ר 2015-06-12 10:20:42

      אני פשוט לא מאמין!

       

      ?! 

        12/6/15 16:57:

      צטט: א ח א ב 2015-06-12 10:55:49

      דת אינה הבעייה. שלטון המשתמש בדת הוא הבעייה.

       

      אכן, דת אינה הבעיה.

      "שלטון" מורכב מבני אדם. בני אדם מורכבים מגוף ומתודעה.

      תודעה מיומנת שמתרגלת מוסר וריסון עצמי וחמלה ורצון כנה וטהור להקל על הסבל של הזולת לא תפגע באיש.

      נדרש מהפך של הלב, מהפך אלטרואיסטי בחשיבה של כל פרט ופרט. 

      סאנגיי הוא פוליטקאי וחוקר ומומחה למשפטים ומשרת את עמו -- ואת האנושות ואת היקום -- בכנות. 

      כל עיסוק כמעט יכול להיות דרך להארה ולשביעות רצון ולשלווה פנימית ברת קיימא או לגיהנום.

      זה תלוי בכל אדם ואדם, מה הוא עושה עם עצמו ומעצמו בכל רגע.

      הייתי מציעה לחדד ולומר: נוכלות שמשתמשת בדת היא הבעיה.

      הנהגה יכולה להביא ברכה להמונים או סבל להמונים. 

      שלטון שפועל בהשראת ערכים רוחניים, ערכים אנושיים בסיסיים, בהחלט יכול להיות נאור.

        12/6/15 16:39:

      צטט: בריל מרק 2015-06-12 10:14:02

      אני בכלל מעדיף סלמי חזיר הונגרי.

      פיק או הרץ, או סיביו, מה שבא קודם.

      איך זה משתלב עם הדלאי?

      ''

      תמים

       

      צער בעלי חיים.

      אני אוהבת חזירים חיים. הם חכמים ומתוקים.

       

      ''

        12/6/15 10:55:
      דת אינה הבעייה. שלטון המשתמש בדת הוא הבעייה.
        12/6/15 10:20:
      אני פשוט לא מאמין!
        12/6/15 10:14:

      אני בכלל מעדיף סלמי חזיר הונגרי.

      פיק או הרץ, או סיביו, מה שבא קודם.

      איך זה משתלב עם הדלאי?

      ''

      תמים

       

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון