גדולתה של אהבה... יש מעט שירים שנוגעים בי - חיוך ראשון - נמנה עליהם. נפעמת, עת קוראת אני את מילותיו, המעוררות בי ריגוש רב עוצמה. המילים מעניקות משמעות ותוכן ... גילוי והארה, ואפילו התוגה בשיר מובעת ביופי רב. היא - על אף המתיחות שאופפת אותה, ממשיכה לחכות לו בצל... בחשיכה... ברעדת שפתיים נשוכה, מקבלת את שנותר ממנו בשבילה "אושר מסוער ושבור כנף... מותש גוסס על השולחן" ... אבל תמיד היא שם לצדו, גם כשכולם הולכים ונפנים ממנו, קרן אור ששומרת למענו - את המקום, את הבית, את היציבות, את החיים... היא המולדת. היא שם תמיד למרות השילום והמחיר הרב... למרות המסע היגע והאביון.
שיר אהבה רווי מתיחות - הוא פונה אליה ומתאר את מערכת היחסים ביניהם, תוהה על התנהגותה אך לא מערער עליה. התפאורה קודרת ואפלולית. עלטה וקור אופפים את המקום... אותם. ידיה קרות... והוא זועק לכבות את האור... באמתלה ש"האור זועק לנוח"... הוא חושש או שמא לא רוצה, שבאור הגדול תחשף דמותו האחרת - זו שמהתלת בה משך שנים ללא הרף, ולא מעניקה/מחזירה לה אהבה. צמד העגילים המונחים בתיבת התכשיטים ככלי אין חפץ בו - מאדיר את בדידותה. אין למי ואין סיבה מספיק טובה להתקשט... מערך רגשי לא פשוט...
נתן אלתרמן כתב מילים נפלאות אלו לרעייתו רחל מרכוס ולא בכדי... תמיד חיזר אחרי נשים, ועשרות שנים ניהל בידיעתה יחסי אהבה עם צילה בינדר, ואף על פי כן המשיכה לאהוב אותו אהבת נצח... אהבת אישה מעבר לטוב ולרע.
אַל תִּקְרְאִי לִי בִּשְׁבוּעָה נוֹאֶשֶׁת, אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת. אֲנִי שֵׁנִית אֵלַיִךְ נֶאֱסַף, עוֹלֶה אֶל מִפְתָּנֵךְ מִכָּל דְּרָכַי. וְהַמַּסָּע יָגֵעַ וְאֶבְיוֹן. אַל תִּקְרְאִי לִי בְּמִלִּים רַבּוֹת. הַכֹּל, הַכֹּל נִרְגָּע וּמִתְפּוֹרֵר, אַךְ אַתְּ עוֹדָךְ וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי. בְּתוֹר הוֹמֶה, בְּאֶגְרוֹפִים שְׁלוּחִים, עַל סַף הַלֵּב עוֹמְדִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְּבָרִים וְעוֹד הַלַּיְלָה חַי. שׁוֹצְפִים יַעֲרוֹתָיו. הַחֹשֶׁךְ מְעַשֵּׁן בְּכָל הָאֲרֻבּוֹת. פּוֹתֵחַ הֲמֻלּוֹת כְּבֵיבָרִים.
אִם נִשְׁאֲרוּ עֵינַיִךְ לְבַדָּן, בְּאֵבֶל עִגּוּלִים שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה, אִם שְׁמֵךְ הַמִּתְרוֹנֵן בִּשְׁלֹשֶׁת מֵיתָרָיו נוֹתָר עֲמוּס אָבָק, סָגוּר, וְלֹא נֻגַּן אִמְרִי לַדּוּמִיָּה רוֹצַחַת הַדְּמָעוֹת, אִמְרִי לְתוּגָתֵךְ הַזֹּאת הַנּוֹשָׁנָה, כִּי אֲלֵיהֶן חוֹזְרִים, תָּמִיד חוֹזְרִים רֵיקָם, מֵאֲבוּקוֹת, מֵעִיר לוֹחֶמֶת, עֲשֵׁנָה, לוּ פַּעַם, לוּ עוֹד פַּעַם לְחַבְּקָן.
גְּדוֹלִים, גְּדוֹלִים רִגְעֵי הַסּוֹף. כַּבִּי אֶת הַנֵּרוֹת. הָאוֹר זוֹעֵק לָנוּחַ! פִּרְשִׂי אֶת שְׁתִיקָתֵךְ. הַמֶּרְחָבִים שָׁטִים. אֲנִי נוֹשֵׁם אֲוִיר בְּגֹבַהּ מְטֹרָף. אַתְּ! מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חָיִיתִי בָּךְ ! אַתְּ יָם שֶׁלִּי! אַתְּ רֵיחַ-הַמּוֹלֶדֶת הַמָּלוּחַ! רַק יֵשׁ וְזִכְרוֹנֵךְ הָיָה עוֹבֵר בִּי פֶּתַע, בִּקְפִיצַת נָמֵר, בִּמְעוֹף דְּלָתוֹת וְרוּחַ, בְּאֹשֶׁר מְסֹעָר וּשְׁבוּר כָּנָף.
הַלֹּא יָדַעְתִּי – אַתְּ לִי מְחַכָּה. בַּצֵּל, בִּרְעָדַת-שְׂפָתַיִם נְשׁוּכָה. אֶת לַחֲשֵׁךְ שָׁמַעְתִּי מִתְעַלֵּף, מַדְבִּיק אֶת הַסּוּסִים, נִסְתַּר בַּכִּכָּרוֹת. לֹא פַּעַם, בְּאֵדִים שֶׁל חַג בּוֹדֵד מְאֹד, בְּהִיּוֹת רֹאשִׁי גּוֹסֵס עַל הַשֻּׁלְחָן, רָאִיתִי – אַתְּ יוֹצֵאת מִן הַזָּוִית. כֻּלָּם הָלְכוּ וְאַתְּ נוֹתַרְתְּ בַּחֲשֵׁכָה לְהַקְפִּיאֵנִי בְּיָדַיִךְ הַקָּרוֹת.
כִּי הַשָּׁנִים דְּמוּמוֹת עָבְרוּ עַל חַלּוֹנֵךְ, כִּי צֶמֶד עֲגִילַיִךְ מֵת בְּתוֹךְ תֵּבָה, כִּי הָרָזוֹן הַקַּר וְהַבּוֹטֵחַ אֶת פָּנַיִךְ כְּפַסָּל סִתֵּת. כִּי בְּצֵאתֵךְ אֵלַי, כּוֹשֶׁלֶת כַּחֲלוֹם, מוּל אֹפֶק הַמּוֹרִיד מָסָךְ עַל הַשְּׂרֵפָה, שָׁמַרְתְּ לְמַעֲנִי אֶת הַיָּקָר מִכֹּל, אֶת הַשִּׁלּוּם לַכֹּל, פַּת עֶצֶב חֲרֵבָה וְאוֹר חִיּוּךְ רִאשׁוֹן, נִצָּב - וּמִתְמוֹטֵט.
![]() |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זו לא רכילות של ממש, אלא עובדה משום שלא טרח להסתיר את קשריו עם נשים אחרות - גם לא מפניה. יכולה להבין את תחושתך. תודה יקרה ושבת נהדרת !
נפעמת מתגובתך זו... אכן יש כאלו שבוחרים לשלם במודע כרחל מרכוס. עובדה - היא התייסרה נוכח התנהלותו של בעלה, ואף על פי כן נשארה שם. ככל שאני חושבת על זה, אולי לא רק באהבת אמת עסקינן... אולי היא נשארה שם משום סיבות אחרות, ולמרות המחיר הכבד - היה לה שווה להישאר. היום, חושבת שפחות נשים נשארות במקום העגום הזה. הן רוצות יותר ובצדק. וגמני בדיוק כמוך בוחרת בלב - כי חשוב לי להרגיש. שבת נהדרת :)
איציק, אכן כן... רחל מרכוס אהבה את בעלה נתן אלתרמן על הכל ואף שמרה לו אמונים. הוא בדרכו שלו אהב אותה אך אהב גם נשים אחרות... שבת נהדרת.
יש שידעו לאהוב
ויש שאהבו שיאהבו אותם.
ועל זה נוכל רק לשאול: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..." כבר לא עושים שימוש נכון במילים ואותיות. תודה חגית.
אכן כן - שבת שלום
כבר אין כמותם ממש... שבת מבורכת
מילים ומנגינה - ביחד יצירת מופת. שבוע נפלא רוסיני
עמוס... צודק - כבר אין שירים כאלו ששובים את הלב בפשטותם - להתענג כל פעם מחדש. שבוע נפלא, סיגל
אהבה... חושבת שיש גם פרשנות אישית לגבי מה זו אהבה... נדמה לי שאת יודעת שאני אוהבת גם את לאה גולדברג... אם כך אני משוחדת חחח - שתהיה שבת טובה הכי טובה שיש עם חיוך ונישוק גם...
ידע אהבה... וידע לבטא אותה במילים מרגשות ונוגעות
מילים ומנגינה. או אולי להפך...
גם אני אהבתי את הביצוע של נחום היימן - ביצוע מושלם
אחאב... גם אני מכורה לרעל המופלא והקסום הנסוך בשירי אלתרמן... נדמה כי נולדתי בתקופה לא נכונה... תודה ושבוע נפלא
אכן זוגיות נדירה. כל כך הרבה תעצומות נפש נדרשות כדי להמשיך ולהישאר שם. חושבת שאשתו נתברכה בעוצמה פנימית, ועל אף החברה סביב - נתנה ביטוי לרגשות שלה באופן שבו היא בחרה. אישה חזקה.
ננה... גם אני הרגשתי בדיוק כמוך - תודה יקירתי ושבת נפלאה.
לא יודעת יקירה.
זה דווקא אחד השירים של אלתרמן שאני קוראת אחרת וגם ממש לא מתחברת למה שנחצ'ה היימן עשה ממנו,
אין מצב (או מקום) להתחיל להביא לפה מילים מכל כתביו "שירים משכבר" למי ששכח איך נקרא הספר ההוא שיש לו על העטיפה אפילו ציור יפה נורא של גוטמן. ואפילו מתחיל אם אני זוכרת נכון ב"עוד חוזר הניגון.." אבל מה שכן, אהבה כל אחד ואחת רואים אותה אחרת וזה לגמרי בסדר.
תקשיבי למשל לחווה שרה את סלווג
ואח"כ שיר שאת מכירה מצוין אבל בביצוע של גבר. כי גם בו יש קצת קשר לאדמה.
וחיוך. חיוך זה תמיד טוב לא רק לבוקר. אלא לבכלל:)) שבוע של טוב ונישוק גם,
אלתרמן על הבוקר ?
רגע רגע
תזהירי לפני שאת מזריקה את הרעל המופלא והקסום הנסוך בשירי אלתרמן
שבת שלום :)
למרות שחייו הפרטיים שנויים במחלוקת,
אחרי הכל הוא אדם דגול שהטביע את חותמו.
יופי של תוכן !