קלואה

עיר גדולה, קלואה, והאנשים המהלכים ברחובות זרים זה לזה.

בכל מפגש,  הם מדמיינים זה על זה אלף דברים:

את המפגשים העשויים להתרחש ביניהם,

השיחות, ההפתעות, הלטיפות, הנשיכות.

אבל איש איננו מברך את זולתו לשלום.

המבטים מצטלבים לרגע ומיד מתחמקים, מחפשים מבטים אחרים, לעולם אין הם נעצרים.

עוברת נערה המסובבת בידה שמשיה הנסמכת על כתפה,  ומנענעת מעט גם את מותניה.

חולפת אישה בשחורים, שחזותה מעידה על גילה המדויק,

 עיניה חסרות-מנוח מתחת לצעיפה ושפתיה רועדות.

עוברים : ענק מקועקע, גבר צעיר ששערו שיבה, גמדה,

 צמד תאומות ענודות אלמוגים.

חולף ביניהם משהו, איזה צילוב מבטים,

 כמו קווים המקשרים דמות זו אל האחרת

 ומשרטטים חיצים, כוכבים, משולשים,

 עד שכל שרשרות-ההסתברות  אוזלות בן-רגע,

 וגיבורים אחרים עולים על הבמה :

עיוור שברדלס קשור לידו ברצועה, נפקנית ובידה מניפת-נוצות-יען. נער-שעשועים יפיפה, אישה שמנה כמו כדור.

 וכך, אלה שמוצאים את עצמם יחדיו, בדרך המקרה,  מבקשים מקלט מן הגשם תחת לאיזו שהיא מקמורת,

או המצטופפים יחד בחסות אחת מסככות הבזר,

 או המתעכבים להאזין לתזמורת בכיכר,

 מתרחשים ביניהם מפגשים, מעשי-פיתוי, התעלסויות התהוללויות, והכל ללא-מילים,

אף ללא מגע-אצבע, כמעט מבלי להעיף מבט.

 הצנועה בין הערים כולן.

 אילו היו גברים ונשים מתחילים לחיות בפועל את

 הבלי-חלומותיהם, הרי כל יציר-דמיון היה הופך אדם,

איתו ניתן היה לפתוח בעלילה  של רדיפות, תרמיות, אי-הבנות, התנגשויות, דיכוי

וסחרחרת-הדמיונות הייתה נעצרת.

(מתוך: הערים הסמויות מן העין ,איטאלו קאלווינו.)

-------------------------------------------------------------------------