פסח סלדשהאמר - גדול קבלני הבניה למטרת הריסה בארץ פורש. אחרי יותר ארבעים שנה של פעילות ייתלה פסח את הקסדה הצהובה בעוד שבועיים ויעביר את העסק לניהולו של בנו, עמוס פטישי-סלדשהאמר. "הבריאות כבר לא כמו פעם", הוא מסיר את קסדת הבנאים ומיטיב את הכיפה שעל ראשו, "צריך לדעת מתי לפנות את הדרך לדור הצעיר".

"בוא אני אראה לך משהו", אומר לי פסח, "ומוציא ממגרתו דף מצהיב שמור בניילונית. "זה המכרז הראשון שזכיתי בו בתחום של בנייה למטרת הריסה - 150 יחידות דיור בימית בשנת 1974. היינו חלוצים בתחום -  אף אחד בארץ לא הבין את התחום הזה של בניה למטרת הריסה וגם אנחנו לא. לא היה ממי ללמוד - לא בארץ ולא בעולם כולו".

"שתדע לך שגם היום התחום של הבנייה למטרת הריסה הוא פטנט ישראלי ייחודי - בעולם הגדול זה בכלל לא מקובל" פסח אומר בגאווה, "בחו"ל יש קבלני בניין ויש קבלני הריסה - אבל קבלני בניין למטרת הריסה - אין. כשאני מנסה להסביר לקבלנים מהעולם מה המומחיות שלי והם בכלל לא תופסים את הקונספט. הגויים, ימח שמם, חושבים על בית במובנו הגשמי, אנחנו עם רוחני ואנחנו בונים מתוך רוחניות. היהדות לימדה אותנו שכל מה שאנחנו עושים מזיז דברים בעולמות עליונים. קח דוגמה - אם אני בונה בית ביצהר, בעצם אני בונה קואליציה בירושלים. אתה מבין את הערך של המעשים?"

משרדו הצנוע של פסח מעוטר בתצלומי אוויר של שכונות פורחות ולצידן תמונות של עיי חורבות: תמונות שחור-לבן של ישובי פתחת רפיח ולצידן תמונות צבעוניות, שחלקן כבר החלו להצהיב, של ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, מבנים ולצידם חורבות. בקיר נוסף תמונות של בסיסי צבא וגם לצידם תילי הריסות. עבדנו הרבה עם הצבא", אומר פסח, "בסיני, ברצועת הביטחון, בעזה ועכשיו ביהודה ושומרון, הצבא יודע מה הוא רוצה, משלם בזמן, תענוג לעבוד איתם, זו גם שליחות וגם משתלם".

"אני אגיד לך את האמת  - גם אנחנו לא כל כך תפסנו את העניין בהתחלה. בפרוייקטים הראשונים היינו בונים כרגיל והורסים כרגיל. כמו חמורים עבדנו בפרויקט הזה בימית. היום ברוך השם, יש לנו ניסיון, אצלנו התכנון של הבניין מתחיל משיקולי ההריסה: מאיפה יכנס הבולדוזר? איזה קיר יפול על איזה קיר? איך הברזלים לא יסתבכו בקורות? כשעובדים מתוכנן אז אחר אחרי כמה שנים, שבאים להרוס כבר הכל מוכן וצ'יק צ'ק הורסים ומפנים".

"לי יש כלל", אומר פסח, "ככל שאני שומע יותר מנהיגים שאומרים שמקום מסוים לא יפונה לעולם - זה הסימן בשבילי להתחיל לעבוד על תכניות הריסה. הפוליטיקאים הם עם הפוך - אף פוליטיקאי לא הכריז שגבעתיים לא תפונה בשום תנאי ותישאר לנצח חלק ממדינת ישראל, ומצד ושני כל יום אומרים זה על קרית ארבע. נו, מה זה אומר, לדעתך? אותו פוליטיקאי, איפה הוא היה מעדיף רחוב על שמו? בגבעתיים או בקרית ארבע?".

בקיר ממול תמונות עדכניות של פרויקטים מיהודה ושומרון - יצהר, קרית ארבע, איתמר, תפוח ועוד. ליד כל תמונה מקפיד פסח לתלות מסמר נוסף שנועד לתמונת השכונה ההרוסה. "המסמר נועד להזכיר לנו שהעבודה שלנו לא נגמרה - שעד שלא תולים את תמונת ההריסה הפרוייקט עדיין לא הושלם", מסביר פסח. "אני כבר לא אתלה את תמונות במשרד הזה" הוא אומר, "אבל העסק הזה שהקמנו פה ימשיך לשגשג, בזה אתה יכול להיות בטוח".

"אתה יודע מה החלום שלי?", אומר פסח ומחבק ביד אחת את בנו עמוס, "שעמוס יבנה מחדש את חומש ואת שא-נור ואת נצרים ואת כפר דרום, ואחר כך יהרוס אותם מחדש, ובנו אחריו יבנה אותם ושוב יהרוס, וכך תמשיך המסורת עד סוף כל הימים".