כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    כותבים למגירה - הפוך על הפוך

    13 תגובות   יום ראשון, 14/6/15, 02:38

    כותבים למגירה – הפוך על הפוך

     

    ''

     


    אתמול, בשונה מכל מפגשי המשוררים בהם אני משתתפת ואשר אותם אני פוקדת, לא הלכתי לקרוא שירה, או לשמוע שירה, הלכתי 'לראות שירה'. נשמע פרדוקסלי משהו, ובזה כוחו של מפגש זה ובזה גם קסמו. כן, הלכתי לראות שירה, משום שהאירוע היה תערוכה. תערוכה של שירים.

     

    ושוב, שלא כמו שאולי ניתן להניח, לא היו אלה שירים מודפסים התלויים על הקיר כתמונות. זה היה אחרת, חכם מאד, טעון ורב משמעי. אלי זה דיבר במיוחד, כמי שנעה לא אחת על קו התפר הזה שבין שתי השפות – השפה החזותית והשפה המילולית.

     

    באירוע הנ"ל, שאותו אתאר כדרכי לפרטיו, מילים הפכו להיות חומר שהפך להיות צורה, וגם להפך.

     

    כמו כל הרפתקאות היצירה המעניינות שאני חווה, גם זה התחיל ב'קול קורא' שראיתי ממש במקרה, ובו הזמנה למשוררים וסופרים לשלוח חומרים ולנסות להשתתף בפרויקט ייחודי בנוף השירה אשר נקרא, 'כותבים למגירה'.

     

    למה ייחודי בנוף השירה?

     

    משום שמפגשי שירה הם מפגשים שבהם המילה על כל מכמניה, נשמעת, מדוברת, נהגית, נעצרת, מצטללת ומתפתלת. החושים אשר מתבקשים להשתתף ולהיות ערניים באירועי שירה הם, יכולת הדיבור וחוש השמיעה. האירוע המיוחד עליו אני מדברת, גנב מאירוע השירה את מרכיבו הבולט והדומיננטי – הקול וחוש השמע – והעביר את השרביט לחוש הראייה והמישוש.

     

    הרעיון אשר שבה את ליבי מרגע שנתקלתי ב 'כותבים למגירה' היה הדו משמעות, הכוונה והיפוכה. משוררים הוזמנו לשלוח שיר או ספור קצר, עם הגבלה של עד 150 מילים. יצירות אלה עמדו להיבדק על ידי וועדת מומחים בתחומם. היצירות אשר ייבחרו, כך נאמר, יעוצבו בתוך מגירות. עוד נאמר מראש, שיוצר אשר יצירתו תבחר, מאשר ומסכים לכל עיצוב אשר ייבחר ליצירתו.

     

    בגדול, הבנתי את הפואנטה ואף אהבתי אותה. הבנתי שיש כאן משחק מילים. יוצרי התערוכה,  ביקשו לעצב ולמקם, במתחם שכל כולו וכל עניינו ספריה- ספרות – שירה, יצירות בתוך מגירות. והנה דווקא הביטוי' כותבים למגירה' אשר מדבר על הצנעה, על כיסוי ועל אי חשיפה הופך כאן להיות עילה לחשיפה. לכתוב למגירה, פירושו לכתוב ולסגור, להסתיר, לא לפרסם. לכתוב לשם הנאה עצמית ולהשאיר את הדברים סגורים וסמויים מעין כל רואה. ואילו כאן, אקט החשיפה עצמו – תערוכה – הוא 'לכתוב למגירה'.

     

    הפעם המגירות עומדות להיות הזירה המרכזית. הם חלל התצוגה, הם הבמה, וכל מי ששולח את שירתו, שולח אותה כדי לחשוף אותה, להציגה בתערוכה ולסמן אותה בתודעה התרבותית. כלומר הפעם, באופן יוצא מהכלל ולצורך העניין, לכתוב למגירה זה לא לשם הסתרה והצנעה, אלא לגמרי להיפך. המגירה במקרה הזה היא חלל התצוגה של השיר או הספור, היא המיכל, הבמה, הפלטפורמה.

     

    אהבתי את הרעיון, אהבתי את הגישה הקונספטואלית, הבנתי שזו תהיה תערוכה אשר בעגה האמנותית נמצאת בקטגוריית מיצב, וכמי שעוסקת במקביל באמנות פלאסטית ובשירה ונעה בין השפות באותה רוח, הרגשתי לא במגירה. הרגשתי מאד מאד בבית. עכשיו רק נותר לי לקוות שוועדת השופטים תמצא עניין בשיר ששלחתי.

     

    השיר שבחרתי לשלוח הוא 'שיר וכזבו – שיר משלך'. שיר ארוך, מהסוג שכתבתי פעם, וקצת שונה מהשירים הקצרים שאני כותבת היום. חשבתי, המגירה תוכל להכיל אותו. חשבתי גם על המושג 'חדר משלך' – מושג פמיניסטי שאותו טבעה ווירג'יניה וולף, חשבתי שאם מדובר ב'חדר משלך' כמקום וכמקדש ליצירה, אז גם דף משלך זה טוב, וגם מגירה. את השיר עצמו כתבתי ליום האישה הבינלאומי וקראתי אותו באירוע שירה שהתקיים ביום זה.

     

    ובכן, שלחתי את קול שירתי על פני המים וחזרתי לחיי מבלי לדעת מה עלה בגורלו. עד היום שבו הגיע המכתב המבשר ששירי אכן יהא במגירה, היינו התקבל לתערוכה. שמחתי. ברור ששמחתי. המרחק בין להגיד לך שקיבלו את עבודתך לבין להגיד לך שהיא לא התקבלה הוא שמים וארץ במפלס מצב הרוח ומדידת האגו-מטר.

     

     

    ''

     

    זה לא שקיבלו רק 10 אמנים נבחרים. התקבלו 200, אך כפי שנאמר היו אלה 200 מתוך למעלה מ- 400. מה שאומר שלכאורה מה שנבחר למגירה יהיה אמנם פיזית במגירה אך עם פוטנציאל גדול לחשיפה ואילו מה שלא התקבל למגירה, יישאר רעיונית במגירה. בכל מקרה וככל הנוגע אלי אישית, ובהנחה שהחומר ששלחתי נמצא ראוי ומתאים, הרי שמבחינתי לקחת חלק באירוע המשלב את שני השדות – האמנות הפלאסטית והשירה, הוא בבחינת must.

     

    ומאותו רגע שנודע לי שאני בפנים, כלומר שירתי הולכת למגירה, במובן ההפוך של המובן, תהיתי לדעת איך אמורים לעשות זאת.

    האם בתוך חדרי הספרייה במגירות הקיימות?

     

    איך זו תהיה תערוכה?

     

    הייתי סקרנית עד מאד לדעת כיצד אמורים לעצב את התערוכה, אירוע שירה, אירוע ספרותי. את יצר הסקרנות הזה סיפקתי סוף סוף אתמול 11.6.15 כאשר הגעתי לאירוע הפתיחה. חצי שעה לפני הזמן, כדי לראות.

     

    שהרי כבר אמרתי שהפעם באופן יוצא מהכלל אני לא הולכת לשמוע שירה, אני הולכת לראות שירה.

     

    ההפתעה הייתה גדולה ולטובה.

     

    מראה העיניים והתובנות הנוספות שעלו לי במפגש עם התערוכה הוא בעצם זה שדחף אותי וגרם לי לכתוב את הרשימה הזאת.

     

    בחלל נקי ומינימליסטי הוצבו שידות מגירות, אלה המגירות של פעם. מגירות של הכרטיסיות שהיו בבחינת האינדקס של הספריות "מגירות כרטיסי הקטלוג הישנות היו בעבר האכסניה הבלעדית של קטלוג הספרים הנמצאים בבית אריאלה – מאגר בלתי נדלה של מידע, של עולמות ושל חוויות, ושימשו מורה נבוכים בספרייה המכילה כ – 400,000 ספרים" (כפי שנכתב בטקסט התערוכה).

     

    ''

     

    כרטיסיות בתוך מגירות עץ עתיקות של פעם, עם ריח ומראה של נוסטלגיה. בתוך הכרטיסיות ניתן היה למצוא את כל הפרטים על הספר והסופר. אלה הפכו להיות חפץ שאבד עליו הכלח שהרי בעידן שלנו כל החומרים מוזנים למחשב. כלומר, המגירות כבר לא משמשות בתפקידן המסורתי, לא משמשות בכלל, יצאו מפעולה. "תערוכת כותבים למגירה", נכתב בטקסט התערוכה, "מבקשת לצקת למגירות תוכן ומהות חדשים, לעטות כסות חדשה לטקס הישן של נבירה במגירות הכרטיסים, ולהנכיח את רוחות העבר".


    מישהו חכם מצא שאפשר להשתמש בהן (במגירות) כחפץ וכגירוי לתערוכה.

     

    בשפת האמנות קוראים לזה 'חפץ מן המוכן' (ReadyMade). יצירת אובייקט אמנותי אשר מבוסס על חפץ קיים ומוכן. האמן משתמש בחפץ מוכן שיש לו (היה לו) תפקיד ברור ומוגדר. החפץ הופך להיות חומר וחלק מתוך היצירה החדשה, אשר בה אין מוחקים או מבטלים את זהותו הקודמת, אך כן מוסיפים לו ומחברים לו הקשרים חדשים. במקרה הזה חשיבותו של החפץ אשר הגיע אל היצירה מן המוכן, ומן ההיסטוריה הקודמת שלו, גדולה עד מאד משום שהוא נושא אתו את המשמעות הקודמת שלו אל תוך היצירה ובכך הוא מעצים ומרחיב את משמעות היצירה הנוכחית החדשה, אשר בה הוא מככב כחומר, כחלק כרכיב.

     

    ובכן, המגירות הן בבחינת 'חפץ מן המוכן', והם החומרים אשר ממנו הורכב המיצב (Installation) בתערוכה זו. המגירות נושאות עמן את זיכרון תפקידן הישן, המסורתי, הנוסטלגי המתאר את הסדר הישן בעבודת הספריות, בו בזמן הן גם הופכות להיות סוג של חלל תצוגה לטקסט ספרותי כל שהוא. הפתקים שהתאזרחו במגירה המקורית מתואמים עם התכולה הקיימת (הכרטיסיות של פעם, אשר גם נשארו במגירות במצבן המקורי), אך גם שומרים על ייחודיותם -  בבחינת שייכים ומופרדים. השייכות באה לידי ביטוי בכך שהתכנים החדשים הודפסו בגודל של הכרטיסיות הישנות, והן משתלבות לכאורה עם ה "אוכלוסייה" הישנה, זו השייכות.

     

    ''

     

    יחד עם זאת על החזית של המגירה כתוב שם היצירה,

     

     

    ''

     

     

    היצירה עצמה מודפסת ומקבלת את הייחוד שלה בחתימה המיוחדת של תערוכה זו "כותבים למגירה", זו השונות והייחודיות.

     

    ''

     

    עבודת העיצוב והאופן שבו התכנים הוכנסו למגירה אינה אחידה. נראה שבתהליך העיצוב הושקעה מחשבה רבה, התכנים מופיעים במגירות בווריאציות שונות. לעתים על דף מקופל כאשר התוכן מודפס בפונטים של כתב יד, לעתים זו מחברת או פנקס. כלומר, המגירה לעתים שמרה על אופייה המקורי והשיר, למשל שלי, הוחדר אליה כאילו הוא חלק מהחומרים "הטבעיים" של המגירה, ולעתים המגירה הפכה פשוט להיות המגירה שאליה הוכנס השיר, בבחינת באמת שיר שנשאר במגירה טרם נחשף.

     

    מעבר למטרות הברורות של התערוכה, כפי שהיא גם מוסברת בטקס הגלריה אשר נמצא גם הוא על הקיר, נראה שיש כאן דיאלוג מעניין בשיח אשר מתקיים בעולם התרבות  - כתב ודימוי או כתב וצורה. המגירה, בעיני, היא סוג של מבצר המכיל בתוכו את אוכלוסיית המילים והתכנים, כלומר מילה בצורה (מילה בתוך צורה בהנחה שהמגירה לצורך העניין היא צורה), כמו שכל התערוכה כולה היא למעשה הצגה צורנית של תוכן מילולי, ותוכן מילולי שנובע ונגזר מתוך ההצגה הצורנית.

     

     

    ''

     

    ורק לאחר שהקורא/צופה הסקרן מדפדף בכרטיסיות שעליהן מודפסות מילות השיר הוא מגיע לכרטיס המזהה את שמו של היוצר, כולל הקטגוריה אליה היוצר משתייך.

     

     

    ''

     

     

    תופעה אחרת מעיינת שמתקיימת בתערוכה זו וגם היא מתנהגת כ'הפוך על הפוך', היא האופן שבו אפשר למצוא את היצירה המסוימת. אם פעם היה צריך לגשת למגירה לחפש בכרטיסיות על מנת למצוא את הספר על המדף, הרי שכאן, בהיפוך, האינדקס של שמות האמנים מודפס על הקיר. על המבקר לגשת אל הקיר שכן "הכתובת על הקיר", למצוא את שמו ואת מספר המגירה אשר בה נטמנה יצירתו.

     

     

    ''

     

    התערוכה 'כותבים למגירה' מהדהדת לנפש היוצר תוך שהיא מתכתבת עם ספרה של מיכל סנונית 'צפור הנפש' "ודאי גם תרצו לדעת ממה עשויה צפור הנפש.  אה, זה דווקא פשוט מאוד : היא עשויה מגירות מגירות.  מגרות אלה אי אפשר לפתוח סתם כך , כי כל מגרה נעולה במפתח המתאים רק לה….. !!! אין דבר אותו אנו מרגישים שאין לו מגרה, יש המון מגרות לציפור הנפש".


    אכן, תערוכה שנוגעת עמוק בצפור הנפש בשיר ספור וצורה.

     

    ומה בעניין שירי שלי, שנמצא שם עמוק במגירה?

     

    בחרתי שיר ארוך ולא רק שהוא ארוך מטבעו, יצרתי אותו באופן שהוא יכול להיקרא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. והשיר, לשמחתי, לא הפחיד אף אחד, והוא , כאמור, נבחר.

    הנה הוא כפי שהוא נראה במגירה ( הדגמה של מספר כרטיסיות - שכן השיר חולק לכרטיסיות)

     

    ''

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

     

    השיר נכתב בהשראת יום האישה הבינלאומי והנה הוא כאן כלשונו, הפעם – יצא מהמגירה

     

    שיר וכזבו – שיר משלך*

     

    בֵּין פּוּרִים וְאָבִיב יָמִים שֶׁאֵינָם פּוֹסְחִים עַל סַף

    מִשְׁתַּרְבֵּב בְּלִי מֵשִׁים יוֹם בֵּינְלְאֻמִּי כֻּלּוֹ נָשִׁים

    כָּל קוֹרֵא לָאִשָּׁה לְהָרִים רֹאשָׁהּ בְּיוֹם נֶחְשַׁב

    אֲפוּפָה בַּהָּגִיגִים צָפָה בֵּין חַגִים אֲרוּגִים כְּרֶשֶׁת צְפוּפָה

    מַעֲלָה עַל גַּב תַּרְמִילִים עֲמוּסִים מִלִּים לַעֲיֵפָה

    מִתְבּוֹנֶנֶת בְּמַרְאָה רֵיקָה שְּׁחוּקָה

    נִמְלֵאת בִּדְמוּת בָּבוּאָתָהּ הַקְּמוּטָה

    חוֹטֶבֶת שִׁיר מְחֻפַּשׂ לַהִלּוּלָה כְּחֻקָּתָהּ

    עַד לֹא יָדַע מִלָּה וְנִצְרַב כִּתְפִלָּה וְלֹא שִׁיטָה

    שׁוֹאֶלֶת בִּשְׂפַת עֶבֶר אֲשֶׁר מֵאָז יְמוֹת תַּנַ"ךְ

    שָׁוְא בָּה לֹא נָח שְׁוַא בָּא נָע בֵּין חוֹלֵם מִפְּסִיק לִנְקֻדָּה

    שָׂפָה חַיָּה צוֹמַחַת בּוֹעֶטֶת וְלֹא נָחָה רוֹטֶטֶת וְשָׂחָה

    וְהַשִּׁיר סוֹתֵם גּוֹלֵל מְגַלֵּם כְּתָם בִּכְסוּת וּמַסֵּכָה

    מְאַמֶּצֶת בְּתֹם מִשְׁפָּט שֶׁנִּטְבַע כְּחוֹתָם בַּזְּמַן

    וְתָבַע לְסַפֵּר סוֹד אֱמֶת דְבָרָיו בִּכְזָב בְּרִית מִלָּתוֹ

    כָּךְ יְנֻחַם וְלֹא נֶעֱצַב בְּהֶסְתֵּר צִנְעַת צִדְקָתוֹ

    מִלָּה בְּצוּרָה בְּסֵמֶל וּמַסֵּכָה לְמָשָׁל אוֹת וְעֵדָה

    כְּחֹמֶר נֶפֶץ טָעוּן טָמוּן בִּמְצוּלוֹת מֵי שָׁפִירִים

    בְּאֲרְצוֹת תַּת מוּדָע בְּחֶבֶל לֵדָה וּוְעִידַת שִׁירִים

    שָׁם תְּמוּנַת מַחְשָׁבָה מְחֻפֶּשֶׁת לְמִלָּה בְּאַדֶּרֶת

    תִפְאֶרֶת מְלִיצָתָהּ שָׁם גְּבֶרֶת מְדַבֶּרֶת אַחֶרֶת

    מְגַלָּה צְפוּנוֹת עַל שְׂפַת יָמֹת מַחְשָׁבַת תְּחִלָּה

    תְּלוּיָה עַל קְנֵה סוֹפָה שֶׁל בְּדָיָה

    אִשָּׁה בֵּינְלְאֻמִּית יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה מְדַבֶּרֶת עִבְרִית

    עוֹטָה גְּלִימַת מַסֶּכֶת מִשְּׁנַת שִּׁירָהּ לְהַכְבִּיר מִלִּים

    בְּדִקְדּוּק עִבְרִי וְכֵלִים לְתַחְבִּיר בִּדְמוּת מְשׁוֹרֶרֶת

    רוֹקֶמֶת שִׁדְרַת מִלִּים שׁוֹזֶרֶת חוּט וְתוֹפֶרֶת

    לוֹבֶשֶׁת עֹז דּוֹרֶכֶת הַדָּר לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר

    אִשָּׁה אָסוּר אִשָּׁה מֻתָּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מוּסָר

    בְּחֶדֶר מִשֶׁלָּךְ אוֹחֶזֶת בִּצְוַואר הַשִּׁיר שֶׁמָלַךְ

     

     

    • השיר נכתב ליום האישה הבינלאומי 2015

     

    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/6/15 16:45:
      תודה לכל המככבים.
        16/6/15 16:45:

      צטט: עמנב 2015-06-16 07:55:22

      חדשני ומעניין. תודה על השיתוף.

      תודה לך עמנב.

        16/6/15 07:55:
      חדשני ומעניין. תודה על השיתוף.
        15/6/15 20:15:

      צטט: bonbonyetta 2015-06-15 09:24:21

      * איזה רעיון הנהדר. אני אישית הרבה יותר "קולטת" את השיר והמשמעויות כשאני קוראת זאת לבדי מטכסט. פחות אוהבת כשמקריאים לי את זה. בקריאה אפשר לחזור שוב ושוב לקרוא בית או שורה שלא ברורים, בהקראה זה קצת מאבד משהו, ומצד שני יש לזה אפקט אחר. והמגירות הנפלאות הללו, איזה יופי. אני אוהבת מאד רהיטים ישנים וענתיקות בכלל. והשיר, השיר שלך שם - איזה יופי. בהצלחה.

      הי בונבון חיוך, איזה יופי שבאת לכאן. ובכן, גם אני אוהבת להתבונן בשיר בזמן שאני קוראת בו ואותו. והתערוכה הזאת היא בהחלט לא תחליף לקריאת שיר. כפי שכבר כתבתי כאן באחת התגובות, זו תערוכה מאד נקודתית וחד פעמית, והרעיון כאן הוא אמירה מסויימת. אין ספק שכדי לקרוא את השירים שהצטופפו להם במגירות יש לקרוא אותם מדף או ספר. כאן יש אמירה מסוג אחר, ולעניינו אני מאד אוהבת אותו ( כפי שאפשר להבין מרשימתי). והמון המון תודה על דברייך על שירי. תודה

        15/6/15 20:12:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-06-14 21:17:54

      רעיון חביב, ביצוע מרהיב. בהצלחה.

      תודה מכבית על תגובתך. ואני מסכימה אתך, יש כאן שילוב מעניין בין רעיון וביצוע, וזה אכן, עובד טוב ( לפחות לדעתי, ואני שמחה לשמוע שגם לדעתך).

        15/6/15 20:11:

      צטט: דוקטורלאה 2015-06-14 20:19:40

      שיטה מעניינת לטיפול בשירה. אני מקווה שהשיטה לא תשתלט על התוכן, ותכבד אותו ותראה בו את מיטב השיר. באשר לך - מאחלת שתלכי מחיל לחיל, ותזכי את אוהבי השירה בשירים מעולים.

      שלום לאה, ראשית תודה על תגובתך, שמחתי עליה. ובאשר לשיטה. אינני חושבת שזו שיטה לטיפול בשירה. זו תערוכה מאד נקודתית ומאד ספציפית, והיא יותר עוסקת בתרתי המשמע והקונספט של המילים ושל הבית עצמו. זה בוודאי לא במקום ספרים וכתב.  ושוב תודה על תגובתך.

        15/6/15 20:09:

      צטט: שטוטית 2015-06-14 14:38:45

      מעניין מאוד נורית יקרה, בהצלחה

      הי שטוטית יקרה, כיף לפגוש אותך כאן שוב ותודה על דברייך

        15/6/15 09:24:
      * איזה רעיון הנהדר. אני אישית הרבה יותר "קולטת" את השיר והמשמעויות כשאני קוראת זאת לבדי מטכסט. פחות אוהבת כשמקריאים לי את זה. בקריאה אפשר לחזור שוב ושוב לקרוא בית או שורה שלא ברורים, בהקראה זה קצת מאבד משהו, ומצד שני יש לזה אפקט אחר. והמגירות הנפלאות הללו, איזה יופי. אני אוהבת מאד רהיטים ישנים וענתיקות בכלל. והשיר, השיר שלך שם - איזה יופי. בהצלחה.
      רעיון חביב, ביצוע מרהיב. בהצלחה.
        14/6/15 20:19:
      שיטה מעניינת לטיפול בשירה. אני מקווה שהשיטה לא תשתלט על התוכן, ותכבד אותו ותראה בו את מיטב השיר. באשר לך - מאחלת שתלכי מחיל לחיל, ותזכי את אוהבי השירה בשירים מעולים.
        14/6/15 14:38:
      מעניין מאוד נורית יקרה, בהצלחה
        14/6/15 09:34:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-06-14 08:50:40

      "שם תמונת מחשבה מחופשת למילה" - אהבתי.

      תודה רחלי. שמחתי

        14/6/15 08:50:
      "שם תמונת מחשבה מחופשת למילה" - אהבתי.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין