על הטבע האנושי ועל מי שממונה על גורלנו

טבען של ממשלות ורוב העומדים בראשן לדבוק במדיניות המסורתית, הקיימת, גם כאשר הנסיבות משתנות. 

ההתאמות לתמורות מדיניות לרבות אסטרטגיות הן לרוב קוסמטיות. לא פורצות דרך. מנהיגים פוליטיים מתקשים מאוד לבצע תפניות גם כאשר הנסיבות מחייבות אותן. הסיבות ? הרגל (מגונה), שמרנות. חשש מזעזועים. ופעמים מסיבות פוליטיות.

רק מנהיגים מועטים מסוגלים להתעלות, לתפוש את הרגע ולעשות היסטוריה. דוד בן גוריון הוביל לחלוקת הארץ לאחר שהבין שהנסיבות לא מאפשרות לקבל את ארץ ישראל כולה. שארל דה גול נטש את אלג'יריה ופינה מיליון צרפתים כאשר הבין שלא ניתן להמשיך לשלוט בעם שאינו רוצה להיות חלק מצרפת.

הנה כמה אמיתות שיש להחדיר לראשם של קברניטים ושאר בירוקרטים השולטים בגורלנו, מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי, שהביא לדפוס פורשה נלסון,  "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" :

'אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד... חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

'אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו. אני שוב נופל לתוכו. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל  אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת.

'אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת, כוחו של הרגל. עיני פקוחות. אני יודע היכן אני. זו אשמתי. אני יוצא מיד.

'אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו.

'אני הולך ברחוב אחר.

ממשלת ישראל הולכת באותו נתיב ונופלת לאותו הבור פעם אחר פעם. הסברים ותירוצים והפרחת האשמות יש בשפע. במקומם עליה החובה לנסות נתיב אחר.

15 ביוני 2015