כותרות TheMarker >
    ';

    פצצת אטום

    איך פתאם באמצע החיים, קיבלתי יום אחד הודעת פיטורין לקונית במייל, אשתי החליטה לזרוק אותי מהבית בעזרת משטרת ישראל ועולמי המסודר והבורגני קרס לתוך עצמו. מה קרה לילד הטוב שתמיד ריצה את כולם ועשה בדיוק מה שאמרו לפי תוכנית חיים סדורה מראש: V לבגרות V לצבא V לימודים גבוהים V לקריירה הנכונה V לנישואין V לילדים V למשכנתא לבית הנכון בשכונה הנכונה ואז היכה הוריקן משבר גיל ה-40 כמו פצצת אטום והשאיר אותי מחוץ זרוק ומעוך מוקף נשורת גרעינית של חיי.

    כמו בהתחלה

    46 תגובות   יום שני, 15/6/15, 03:02

    ''

    .

    "טוב" מסבירה לי החוקרת. "אתה מבחינתי משוחרר, רק תתקשר לערב כלשהוא ותדאג שיגיע לחתום עליך, וכמו כן, אתה מקבל צו הרחקה מהבית ל-14 יום."


    "מה זה אומר צו הרחקה?" אני תוהה.


    "אסור לך להתקרב לבית עד 100 מטר, אסור לך להתקשר לאשתך, ואסור לשלוח מסרים" היא מסבירה.


    "רגע, אבל איך אני אדבר עם הבנות שלי ואיך אני אראה אותם?"


    "מגיע לך לראות אותן פעמיים בשבוע, ובכל סופ"ש שני. תדאג שקרוב משפחה, אח, אמא, אבא יצרו קשר עם אשתך ויתאמו את המפגשים עם הבנות. עכשו תתקשר לתאם ערב שיגיע לערוב לך ויחתום שאתה משוחרר, אתה תיגש לבית שלך עכשו בליווי שוטרים, ותיקח ציוד ל-14 יום. אסור ליצור קשר עם אשתך במהלך הביקור".

     

    אני מתקשר לאחי. 

    "תקשיב, אני בתחנת משטרה. אני צריך שתגיע לחתום עלי כערב, ותתקשר להורים להודיע שאני מגיע עוד מעט, ל-14 יום."

     

    אחי הוא מסוג האנשים הבודדים, שאפשר להתקשר אליו באמצע הלילה ולהגיד אני צריך עזרה והוא יגיע עם כל הרצון הטוב, התמיכה והפרגון שצריך. בלי לשאול למה, איך ומתי.

     

    מגיעים לבית. אני, אחי ושני שוטרים.

    אני מתחיל לאסוף חולצות וכלי גילוח לתיק.

    הקטנה ישנה ולא מודעת לדרמה. בבוקר היא תדאג לעורר דרמה כשתגלה שאבא נעלם.

    הגדולה מסתגרת בחדר. 

    אני ניגש לקטנה ונושק לה לפרידה. 

    ניכנס לחדר של הגדולה. היא מסתכלת בי ובוכה. "אני אוהב אותך יפה שלי" נשיקה וסגירת הדלת.

    השוטרים מלווים אותי כשאני אוסף איתי את הכלבה ויורד במדרגות עד האוטו. חלק מהשכנים, ניגשים אליהם מוטרדים.

    אחי מסמן לי שאנהג אחריו. 

     

    ''

    .

    אני נועץ מבט אחרון באורות שבוקעים מחלונות הדירות בבנין.

    עד היום בערב, ממש לפני כמה שעות,

    קראתי למבנה המוכר הזה בית. איך אני אקרא לו מעכשו?

    .

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/15 21:52:

      צטט: boby28 2015-07-04 21:18:12

      יש לי זוית חדשה להסתכל על העניין. יש נטיה לחשוב שפרידה של זוג עם ילדים מה שאחר כך הופך לגירושים זו האפשרות הכי גרועה לילדים. אבל יש אופציה גרועה יותר ( בלי לדעת מה היו הנסיבות במקרה הזה) זוג שנשאר ביחד כשהאהבה מזמן חלפה עברה לה וכל מה שנשאר זה הנוחיות והפחד מהשינוי , דבר שמביא לכך ששני הצדדים פשוט תקועים במקום , ביחד אמנם אבל תקועים שמקום ולא מתפתחים במשך החיים.

       

      אני מסכים איתך לא במאה אחוז, אלה במיליון אחוז!

      הבעיה היא כמובן שגם להיפרד צריך לדעת איך וממי...

        4/7/15 21:49:

      צטט: fox angel 2015-06-22 17:09:50

      ימים לא פשוטים . לך, לבנותיך, למשפחה. החיים מתהפכים בבת אחת בלי הודעה מוקדמת. אפשר לשקוע לגמרי במצב כזה. ואפשר גם לשרוד, ללכת כל יום צעד אחד קדימה , לעשות סדר בראש, לקבל תמיכה ללב. מאחלת לך שתהיה חזק , גם עבור הבנות שלך.

       

      תודה לך מלאכית.

      זה מחזק אותי לקבל את התמיכה הוירטואלית הזאת!

        4/7/15 21:46:

      צטט: P65 2015-06-21 22:45:23

      עצוב, כאילו נלקח מאיזה סיפור של קפקא. באיזה טענה גורשת מביתך? המשך הדרך לא יותר מבטיח, תחשוב שאתה גר בצפון קוריאה ואז אפילו תעריך פה ושם את המוסדות המתחשבים ועושים צדק מידי פעם, לחשוב על הנורא מכול וז הכול נראה לא כזה נורא....

       

      עדיין לוקח לכעס זמן להתרפא.

      תחושת הפגיעה, ההשפלה וקלות הדעת

      שהמשטרה מנפיקה צווי הרחקה זה פצע שייקח שנים להגליד

        4/7/15 21:43:

      צטט: אביבי32 2015-06-20 13:45:39

      חוויה קשה לך אישית, וקשה יותר לילדים שתשאיר להם צלקות על נימי הנפש.

       

      ואולי הצלקות היו מלצפות במריבות הבלתי פוסקות?

        4/7/15 21:18:
      יש לי זוית חדשה להסתכל על העניין. יש נטיה לחשוב שפרידה של זוג עם ילדים מה שאחר כך הופך לגירושים זו האפשרות הכי גרועה לילדים. אבל יש אופציה גרועה יותר ( בלי לדעת מה היו הנסיבות במקרה הזה) זוג שנשאר ביחד כשהאהבה מזמן חלפה עברה לה וכל מה שנשאר זה הנוחיות והפחד מהשינוי , דבר שמביא לכך ששני הצדדים פשוט תקועים במקום , ביחד אמנם אבל תקועים שמקום ולא מתפתחים במשך החיים.
        22/6/15 17:09:
      ימים לא פשוטים . לך, לבנותיך, למשפחה. החיים מתהפכים בבת אחת בלי הודעה מוקדמת. אפשר לשקוע לגמרי במצב כזה. ואפשר גם לשרוד, ללכת כל יום צעד אחד קדימה , לעשות סדר בראש, לקבל תמיכה ללב. מאחלת לך שתהיה חזק , גם עבור הבנות שלך.
        21/6/15 22:45:
      עצוב, כאילו נלקח מאיזה סיפור של קפקא. באיזה טענה גורשת מביתך? המשך הדרך לא יותר מבטיח, תחשוב שאתה גר בצפון קוריאה ואז אפילו תעריך פה ושם את המוסדות המתחשבים ועושים צדק מידי פעם, לחשוב על הנורא מכול וז הכול נראה לא כזה נורא....
        20/6/15 13:45:
      חוויה קשה לך אישית, וקשה יותר לילדים שתשאיר להם צלקות על נימי הנפש.
        19/6/15 19:03:

      צטט: איילתayeletא 2015-06-16 15:24:59

      סיפור עצוב. חייבים לשמור על טובת הילדים . מקווה לימים טובים יותר.

       

      תודה לך איילת

        19/6/15 19:02:

      צטט: קלועת צמה 2015-06-16 14:21:27

      עצוב. מהמקום הכואב הזה יכול להתחולל השינוי, להביא למקום חדש, אחר, מפוקח ומחזק

       

      אני מקווה. מבחינתי זה הזמן להתחיל לחיות מחדש.

        19/6/15 19:01:

      צטט: לואיס קרול 2015-06-16 14:16:50

      הקלילות בה מגורש  אדם מביתו ,על סמך תלונה של  צד אחד (כברירת מחדל אוטומטי)

      מחזקת  את  ההרגשה  ש"צדק" זה  רק  שם  של  כוכב

      אם  תלונות  שקריות  היו  מקבלות  תגמול משולש  או  פי  5 ...

      הייתה  הפרופורציה  נכנסת לוויכוח,וכל אחד  היה שוקל אם זה  לא  כביש  דו  צדדי

      שמעון

       

      יכול  להיות שיש בציור   איזו  אנלוגיה  ??

       

      http://cafe.themarker.com/image/2762911/

       

       

       

       

      יכול להיות. אני לא מצליח למצוא את האנלוגיה....

        18/6/15 17:06:

      צטט: גילהסטחי 2015-06-16 12:49:16

      זוגיות היא שני אנשים. כשמפרקים את הקשר אני רואה אחריות של שני הצדדים למקום אליו התדרדרו היחסים, ואחריות של שניהם לטפל בשברים באופן שלא יפגע ביצירה המשותפת - הילדים. הטקסט הזה מוחץ לי את הלב, וקל לי לעמוד מהצד לקרוא ולהגיב. אני בטוחה שהקושי גדול, ושתזדקק לכוחות ואנרגיות כדי לאסוף את עצמך ולעלות על מסלול חדש ואני מאחלת לך שיהיה טוב יותר. חבל שאני לא יכולה להושיט ידיים מהמסך ולחבק אותך. אתה עטוף במשפחה תומכת ובחברים, ואם תרצה אוזן וירטואלית אשמח להעניק אותה. להתראות..

       

       

      גילה התרגשתי מהתגובה שלך חיוך

      זה נכס מבחינתי שזכיתי להכיר אדם תומך ומפרגן כמוך.

      אפילו שהוא וירטואלי פה בקפה.

      תודה!

        18/6/15 17:04:

      צטט: kimchid 2015-06-16 10:05:23

      בהצלחה , ....לימים טובים ומהנים יותר.

       

       

      תודה

        18/6/15 17:03:

      צטט: תכשיט 2015-06-16 09:19:09

      בהצלחה...

       

       

      תודה

        18/6/15 11:21:

      צטט: גלית א' 2015-06-16 07:59:56

      שמתי לב לעובדה שאתה לא מטיח האשמות באקסית ומקבל אחריות שווה לעבר ולעתיד. זה ראוי להערכה רבה. אני מקווה שהתסבוכת תותר במהירות ותוכל להמשיך לפרק הבא בחייך, ובעיקר - עם מינימום פגיעה בבנות.

       

      תודה גלית. אני באמת משתדל לשמור על סוג של שפיות.

        18/6/15 11:19:

      צטט: --()-- 2015-06-16 01:05:42

      כשתפסיק לרחם על עצמך ותתחיל להנות מהחיים החדשים שקיבלת במתנה, תקרא לו "לשעבר"

       

       

      רק הזמן שיעבור יכול לעזור בזה.

        18/6/15 11:18:

      צטט: 77777777 2015-06-15 23:09:55

      מסובך, טוב שיש משפחה בסביבה

       

      נכון. תודה

        18/6/15 10:07:

      צטט: anatblk 2015-06-15 22:56:24

      מחזקת..

       

      תודה

        18/6/15 10:07:

      צטט: HagitFriedlander 2015-06-15 21:35:08

      עצוב ועגום מאד ...אפילו לא מוצאת מילים יותר משצר לי ולקוות לימים טובים יותר מאלה...

       

      תודה

        18/6/15 10:06:

      צטט: אסטל 2 2015-06-15 20:57:55

      לדאוג לבנות לטיפול כדי שלא יפגע מהלך ההתבגרות שלהן.מי שבאמת הכי סובל הם הילדים.

       

      נכון

        18/6/15 08:57:

      צטט: n1free 2015-06-15 20:47:09

      חשבון נפש של שניכם אולי יצמיח משהו טוב יותר בסופו של דבר.

      אני מקוה שתגיעו לרגיעה, לטובתכם ולטובת הבנות.

       

      זה הזמן לחשבון הנפש של שנינו.

        18/6/15 08:55:

      צטט: liat62 2015-06-15 18:47:57

      אם זה אחד מאותם מצבים שבו נשים פגועות אגו משתמשות בילדים ובהגנה האוטומטית שמספק להן החוק כדי לנקום בבעל לשעבר/בנפרד, הרי שזה יותר מאשר עצוב ומקומם. לא ברור לי כיצד אם מסוגלת לפגוע בילדיה בכך שתמנע מהם קשר עם אביהם כדי לספק את הרצון שלה בנקמה. שוב, בהנחה שכך זה במקרה המדובר.

       

      ליאת אני לא נכנס לפרטים.

      אבל בסופו של דבר, אני נפגש עם בנותי,

      רק לא נכנס הביתה או מתקשר עם אשתי.

        18/6/15 08:53:

      צטט: עמי100 2015-06-15 12:49:13

      ממש לא יודע מה להגיב...אבל זה עינוי נפש.

       

      רק הזמן יכול לעזור פה

        16/6/15 15:24:
      סיפור עצוב. חייבים לשמור על טובת הילדים . מקווה לימים טובים יותר.
        16/6/15 14:21:
      עצוב. מהמקום הכואב הזה יכול להתחולל השינוי, להביא למקום חדש, אחר, מפוקח ומחזק
        16/6/15 14:16:

      הקלילות בה מגורש  אדם מביתו ,על סמך תלונה של  צד אחד (כברירת מחדל אוטומטי)

      מחזקת  את  ההרגשה  ש"צדק" זה  רק  שם  של  כוכב

      אם  תלונות  שקריות  היו  מקבלות  תגמול משולש  או  פי  5 ...

      הייתה  הפרופורציה  נכנסת לוויכוח,וכל אחד  היה שוקל אם זה  לא  כביש  דו  צדדי

      שמעון

       

      יכול  להיות שיש בציור   איזו  אנלוגיה  ??

       

      http://cafe.themarker.com/image/2762911/

        16/6/15 12:49:
      זוגיות היא שני אנשים. כשמפרקים את הקשר אני רואה אחריות של שני הצדדים למקום אליו התדרדרו היחסים, ואחריות של שניהם לטפל בשברים באופן שלא יפגע ביצירה המשותפת - הילדים. הטקסט הזה מוחץ לי את הלב, וקל לי לעמוד מהצד לקרוא ולהגיב. אני בטוחה שהקושי גדול, ושתזדקק לכוחות ואנרגיות כדי לאסוף את עצמך ולעלות על מסלול חדש ואני מאחלת לך שיהיה טוב יותר. חבל שאני לא יכולה להושיט ידיים מהמסך ולחבק אותך. אתה עטוף במשפחה תומכת ובחברים, ואם תרצה אוזן וירטואלית אשמח להעניק אותה. להתראות..
        16/6/15 10:05:
      בהצלחה , ....לימים טובים ומהנים יותר.
        16/6/15 09:19:
      בהצלחה...
        16/6/15 07:59:

      שמתי לב לעובדה שאתה לא מטיח האשמות באקסית ומקבל אחריות שווה לעבר ולעתיד. זה ראוי להערכה רבה. אני מקווה שהתסבוכת תותר במהירות ותוכל להמשיך לפרק הבא בחייך, ובעיקר - עם מינימום פגיעה בבנות.

        16/6/15 01:05:
      כשתפסיק לרחם על עצמך ותתחיל להנות מהחיים החדשים שקיבלת במתנה, תקרא לו "לשעבר"
        15/6/15 23:09:
      מסובך, טוב שיש משפחה בסביבה
        15/6/15 22:56:
      מחזקת..
        15/6/15 21:35:
      עצוב ועגום מאד ...אפילו לא מוצאת מילים יותר משצר לי ולקוות לימים טובים יותר מאלה...
        15/6/15 20:57:
      לדאוג לבנות לטיפול כדי שלא יפגע מהלך ההתבגרות שלהן.מי שבאמת הכי סובל הם הילדים.
        15/6/15 20:47:

      חשבון נפש של שניכם אולי יצמיח משהו טוב יותר בסופו של דבר.

      אני מקוה שתגיעו לרגיעה, לטובתכם ולטובת הבנות.

        15/6/15 18:47:
      אם זה אחד מאותם מצבים שבו נשים פגועות אגו משתמשות בילדים ובהגנה האוטומטית שמספק להן החוק כדי לנקום בבעל לשעבר/בנפרד, הרי שזה יותר מאשר עצוב ומקומם. לא ברור לי כיצד אם מסוגלת לפגוע בילדיה בכך שתמנע מהם קשר עם אביהם כדי לספק את הרצון שלה בנקמה. שוב, בהנחה שכך זה במקרה המדובר.
        15/6/15 18:17:

      צטט: זאבון השועל 2015-06-15 10:06:37

      אני מזדהה עם מה שכתבה ורד.

      אהבתם פעם. יש לכם ילדים משותפים.

      איך זה יכול להפוך לכזה נתק? לי זה ממש לא ברור.

       

      כמו שכתבתי לדר" לאה. זה מצב שמשאיר את שנינו מבולבלים.

      אני בכוונה לא נכנס לפרטים אבל כנראה שזה הזמן לחשבון נפש 

      של שנינו.

        15/6/15 15:29:

      צטט: א ח א ב 2015-06-15 09:55:25

      כרוניקה מבהילה

       

       

      כרוניקה מבהילה ומפתיעה מבחינתי.

        15/6/15 14:36:

      צטט: Vered C 2015-06-15 09:45:11

      אף פעם לא הבנתי איך אפשר להגיע למצבים שכאלה. נורא בעיניי איך מזוג אוהב אנשים נהיים זרים גמורים עד כדי שנאה. תעשו הכל כדי שהילדים לא ייפגעו, ומי יודע... אולי הזמן ירכך את המכה. ואתה ? מצא לך בית אחר כי מעכשיו הבית שהיה לך הוא מקסימום דירה בבניין ושמור על קשר עם המשפחה, כי הם היחידים שבאמת תמיד, אבל תמיד יעמדו לצידך.

       

      ורד, גם אני עדיין לא מבין איך הצלחנו לדרדר את עצמנו לתהומות כאלו.

      אבל חבר טוב אמר לי, 

      שבשביל לבנות מחדש, צריך לפעמים להרוס את הישן.

      אני מקווה שבאמת יצמח משהו טוב מכל ההרס הזה.

      והכי חשובות אילו הבנות שלי.

        15/6/15 14:32:

      צטט: דוקטורלאה 2015-06-15 09:44:00

      אני מבינה שנכנסתי למערכה שנייה של המחזה, ואינני יודעת מה הנושא. אבל כנראה שבמשך הזמן תתבהר התמונה. במה שקראתי הפעים אותי הסיוע שיש לך מבני משפחה. לא לכל אדם יש נחמה מסוג זה.

       

      נכון דוקטורלאה. 

      יחד עם עם הנטל הגדול שתמיד סחבתי על כתפי, 

      יש לי את התמיכה, הסיוע והחום שמחזקים אותי.

      את מוזמנת לקרא את הפרקים הקודמים בבלוג.

        15/6/15 12:49:
      ממש לא יודע מה להגיב...אבל זה עינוי נפש.
        15/6/15 10:06:

      אני מזדהה עם מה שכתבה ורד.

      אהבתם פעם. יש לכם ילדים משותפים.

      איך זה יכול להפוך לכזה נתק? לי זה ממש לא ברור.

        15/6/15 09:55:
      כרוניקה מבהילה
        15/6/15 09:45:
      אף פעם לא הבנתי איך אפשר להגיע למצבים שכאלה. נורא בעיניי איך מזוג אוהב אנשים נהיים זרים גמורים עד כדי שנאה. תעשו הכל כדי שהילדים לא ייפגעו, ומי יודע... אולי הזמן ירכך את המכה. ואתה ? מצא לך בית אחר כי מעכשיו הבית שהיה לך הוא מקסימום דירה בבניין ושמור על קשר עם המשפחה, כי הם היחידים שבאמת תמיד, אבל תמיד יעמדו לצידך.
        15/6/15 09:44:
      אני מבינה שנכנסתי למערכה שנייה של המחזה, ואינני יודעת מה הנושא. אבל כנראה שבמשך הזמן תתבהר התמונה. במה שקראתי הפעים אותי הסיוע שיש לך מבני משפחה. לא לכל אדם יש נחמה מסוג זה.