הפוסט השני שלי לגבי אוכל, כפי שהבטחתי אני אסתכל על הסלידה שלי בעניין אוכל בעיניים. אז הנה סלט גונזלס להנאתכם.
אבל אני צריכה להתחיל את הסיפור מהתחלה. נולד לי נכד שני השבוע ורציתי לפנק את כלתי בכרוב ממולא, ואז, נודע לי שלא טוב כי היא מניקה. אז וויתרתי על הכרוב הממולא והכנתי לה עוגת פרג שהיא אוהבת (איזו חמה מצאה כלתי, אה?) . 
בקיצור נשאר לי כרוב במקרר ואם אין לי רעיונות לפני שהכרוב צועק הצילו אז הוא פשוט ילך לפח (ואל תגידו לי אסור לזרוק אוכל כי אני הכי פחות זורקת בעולם, כי כבר הסברתי שאני מבשלת עם מה שיש) . 
אז, איפה היינו? אה, כן. היום אני מוזמנת למסיבת נשים וכל אחת מביאה משהו. אותי זה כבר מסבך כשאומרים לי שצריך להביא משהו. הרי מאחורי כל צלחת יש בקשה מובהקת שיגידו בסוף: " איזה טעים!!! איך עשית את זה? אפשר מתכון?"
אני תמיד מביאה את האורז עם טונה שלי אבל תמיד חוזרת איתו הביתה כי הסלט ממש מפחיד אנשים שלא מקבלים את העובדה שאפשר לאכול אורז קר וגם עם טונה (את המתכון הזה תקבלו בפוסט אחר)
דיברתי עם חברתי  וערכנו דיון נוקב על מה כל אחת תביא (שחס וחלילה לא נביא את אותו בקבוק שתייה) אבל הכרוב הציל אותי. ואמרתי לה :"יש לי, אני אכין סלט כרוב".
איך מכינים? חותכים חצי כרוב, שני גזרים, חופן פטרוזיליה (איך אני אוהבת את המילה חופן, אף פעם לא יודעים כמה זה) . שמים הכל בסלייסר (על זה יהיה פוסט נוסף) ומעבירים לקערה. מוסיפים שמן זית, הרבה לימון, מלח ופלפל.

בתאבון!