עת לילה,ספרתי את כוכביו אחד לאחד עד אמצא את כוכבי הרחוק למען אניח לרגשותיי בעת סערה חובקת אפלת כאבי לרוב.
געגוע אחד נותר בי,געגוע לעולם שהיה והלך.
עולם בו חוזק דרכי ונתיבי משאלתי אוחדו למשימת החיים עד הבשלתי לנוע בשדות החיים.
ולא מצאני הכוכב שלי,עליו שמרתי מכל משמר,עליו נתתי דעתי ,ואותו אימצתי אל תוכי כאור מוביל ומנהיג במשברי חיי הרבים.
ואצא שוב לרעות את חיפושיי,למען אמצא את שלוות רוחי הגדולה,לתת מנוח רב לנשימות ליבי הלוחצות את מראה נפולי חולשותיי למשפט לא נכון ולא מציאותי.
ורק השמש של היום החדש מכה בי תובנות לא מציאותיות בעת באתי לסוכך על הדמיון שבי בטפיחת רוח הזיה חולמנית.
רוח חולמנית
מכה בי
טפיחות ערבות
במשבי עונג
לא מציאותיות.
שקט מצמרר
בועט בליבי
הזיה רחוקה
בלתי סבירה.
והכוכב שבי
פרק נשמתו
כיבה אורו
ואני,בתוכי מת.
והכוכב,מת עם רגשותיי,מת עם דמעותיי לדרך של יסורי מואב בלהטי מדבר רחוקים.
*****19/06/2015
מתוך הדף "קריאות של אהבה" בפייסבוק.